אמרי כהן קיב

הקדושה מאותו מקום והי' מותר להקריב עליו אעפ"י שאין בית דז"ל הראב"ד בהשגות שם ולא עוד אלא שאני אומר שאפי' לר"י דאמר קדושה שני' קדשה לעתי"ל לא אמר אלא לשאר א"י אבל לירושלים ולמקדש לא אמר לפי שהי' יודע עזרא שהמקדש וירושלים עתידים להשתנות ולהתקדש בקדוש אחר עולמי בכבוד ה' לעולם כך נגלה לי מסוד ה' ליראיו עכ"ל ע"ש. הנה מתבאר מדב"ק דעזרא לא קידש המקדש לעתי"ל לפי שידע שעתיד להשתנות ולהתקדש בקדוש אחר עולמי והיינו לאחר החורבן עי' בכ"מ מ"ש ע"ז אבל זה ודאי הי' בדעת עזרא לקדש מקום המקדש כ"ז שתעמוד בבנינה אפי' אם יסתרוה באמצע זמן קיומה ע"מ לבנותה ביפוי יותר מכ"מ לא תסתלק ממנה הקדושה דל"ש בזה סברת הראב"ד ז"ל הנ"ל שלא קידשה עזרא משום שידע שיתקדש בקדוש אחר עולמי דזה שייך רק לענין שלא תשאר בקדושתה לאחר החורבן עד לעתי"ל משא"כ מקודם החורבן ל"ש זה ויודה הראב"ד ז"ל דלא נפקע הקדושה מהמקום המקודש והותר להקריב קטורת ותמידין בכל יום אעפ"י של"ה הביהמ"ק בנוי ומתורץ קו' הפרמ"ג הנ"ל

ויש להביא ראי' לדברינו האמורים לעיל דאי ס"ד דמשעה שסתרי' הורדוס לביהמ"ק נסתלק קדושת המקדש מזמן קדושת עזרא וא"כ כשבנה הביהמ"ק מחדש הי' צריך לקדשו מחדש כדין המקדש והעזרות המבואר במשנה דשבועות (י"ד.) עי' בשבועות (ט"ז.) ולא מצינו זאת בש"ס דב"ב שם שקידשו בזמן הורדוס עוה"פ להביהמ"ק רק בזמן עזרא הי' קידוש לקדש העיר והעזרות וע"כ דלא הוצרכו לקדש עוה"פ כיון דלא סר עוד קדושת עזרא כ"ז שלא נחרב הבית אפי' לדעת הראב"ד ז"ל והבן

עוי"ל בישוב קו' הפרמ"ג הנ"ל דשפיר יוכלו להקריב במקום המקדש על המזבח בזמן שסתרו הבנין דבית שני בימי הורדוס ואע"ג שלא הי' הביהמ"ק בנוי דאף א"נ דבטלה קדושת הביהמ"ק לד' הראב"ד ז"ל דלא קדשה לעתי"ל מ"מ י"ל לפי"מ דמשמע במגילה (י'.) דא"נ דלא קידשה לעתי"ל הותרו הבמות ע"ש ובתוס' שם וא"כ י"ל דבמקום המקדש הי' דינו כבמה גדולה לענין הקרבה כיון דהי' עוד מזבח בנוי מכל הציבור אף דל"ה מחיצות מ"מ הרי כבר כתב רש"י במנחות (כ"ה.) ד"ה מכללו בבמה דבנוב וגבעון ליכא פסול יוצא דאין שם קלעים ע"ש וא"כ לדין במה גדולה אינו מגרע מה דליכא מחיצות בנוים ומ"ש הראב"ד ז"ל דלא קידשה לעתי"ל ומשמע דאסור להקריב על אותו מקום של המקדש והרי עכ"פ נוכל להקריב כמו על במה גדולה י"ל דעתה לאחר החורבן שכבר ליכא מזבח שנחרב א"כ אפי' נבנה עליו מזבח מכ"מ לא בא בהסכמת כל ישראל ומשקלי ציבור וא"כ אין דינו כבמת ציבור משא"כ בעת שסתרי' הורדוס להמקדש שהי' עדיין המזבח של הציבור מכבר בודאי הי"ל דין במת ציבור ושפיר הקריבו עליו תמידין וקטורת בכל יום כדין במה גדולה ול"ק קו' הפרמ"ג הנ"ל

שם במג"א סק"ו כתב אהא דכתב הרמ"א ואסור לסתור דבר מביהכנ"ס וז"ל דהוי כנותץ אבן מן ההיכל הא דאסור לנתוץ דוקא דבר מחובר מהר"מ פדואה (סי' ס"ה) עכ"ל ע"ש ובתשו' חת"ס חאו"ח (סי' ל"ב) כ' שדבריו תמוהין מאוד שהיא נגד ש"ס ערוך במכות (כ"ב) דאמר שבשלו בעצי הקדש ואזהרתי' מהכא ואשריהם תשרפון באש לא תעשון כן לה' אלקיכם הרי מבואר דאפי' שורף עצים תלושים עובר משום לא תעשון כן והנה בלאו אחד נכללו שלשתן דהיינו נתיצות מזבחותם ושריפת אשריהם ומחיקת שם ע"ז ועל שלשתן נאמר לא תעשון כן לה' אלקיכם והשתא מה אשריהן תשרפון דהוא מחובר ממש המושרש בקרקע אפ"ה אמרי' דהשורף עצים תלושים מהקדש עובר על לא תעשון כן מכ"ש נתיצת מזבחות דהוי רק תלוש ולבסוף חברו בבנין שאיננו מחובר גמור כמו המושרש בקרקע בודאי שנאמר שכולל גם התלוש ומטלטל להיות עובר בלאו הנותץ דבר מכלי קודש המטולטלים עכ"ק עש"ה ולפעד"נ דלק"מ דלפי הנראה למד הגאון ז"ל מד' המג"א הנ"ל בשם המהרמ"פ דמאבד כלי קודש כיון שמטלטלין אינו עובר בלאו דלא תעשון כן ולפי שיטתו יפה הקשה מש"ס דמכות הנ"ל דאמרי' דלוקה בשורף עצי הקדש משום לא תעשון אבל הנלפע"ד לפרש עפימ"ש התוס' ביומא (מ"ד.) ד"ה בשילה ובית עולמים מנין וז"ל ואי כתב משכן ה"א דין הוא שחייב עליו לפי שנמשח בשמן המשחה ואסור ליגע בו בטומאה אפי' כשהוא מפורק אבל אבני היכל שנשרו מותר ליגע בהם בטומאה עכ"ל ע"ש. וא"כ מבואר מד' התוס' דאבני ההיכל שנשרו נסתלק מהם קדושתם ול"ד למשכן שקדושתו אינו מסתלק מהם אפי' בשעה שהוא מפורק משום שנמשח בשהמ"ש וא"כ מסתבר דהלאו דלא תעשון כן דאיכא בנותץ אבן מהיכל רק בעודו מחובר בהיכל וקדושתו עלה לכן אסור לנותצו מכח לאו דלא תעשון כן אבל כשנתלש אבן מאבני ההיכל מאליו אם נותצו אח"כ אינו עובר בלאו הזה כיון דכבר נסתלק קדושתו ממנו וא"כ ה"ה וק"ו לאבני ביהכנ"ס דדוקא באבנים המחוברים לבנין ביהכנ"ס יש איסור לנותצם מכח איסור לאו הנ"ל אבל בנתלש אבן מביהכנ"ס ליכא איסורא לנותצו אח"כ כיון דעיקר האיסור בביהכנ"ס לנתץ ממנו הוא משום דנקרא מקדש מעט ודמי להיכל שאסור לנתוץ ממנו וכמו"ש הט"ז לעיל (בסי' קנ"א סק"ג) בשם המרדכי יעיי"ש א"כ עכ"פ לא עדיף מהיכל שדוקא באבן מחובר בהיכל איכא הלאו ולא באבני ההיכל שנעקרו ממקום חיבורם וק"ו בביהכנ"ס, ואמנם כ"ז לענין אבני היכל וביהכנ"ס שנעקרו מחיבורם והם תלושים אבל במקדיש דבר תלוש שנחית עלה קדושה גמורה ליכא למ"ד דלא עובר בהלאו דלא תעשון כן אם מאבד אותו דבר הקדש דמהכ"ת לומר כן כיון שיש על אותו דבר קדושה גמורה וא"כ סרה מהר הקושי' ממכות הנ"ל שהקשה החת"ס על ד' המג"א וכמובן

ובעיקר הדבר דאמרי' בספרי דהנותץ אבן מהיכל וממזבח עובר בלאו דלא תעשון כן ראיתי בתשו' אמרי יושר ח"א ממורי הגז"ל (סי' ל"ז) שתמה מזה עמ"ש המנ"ח במצוה תל"ז לחדש דבדבר שאין בו מעילה ליכא הלאו דלא תעשון כן והוכחתו מתוס' מכות שם שהק' במבשל בעצי הקדש דלילקי נמי משום מעילה ע"ש בתו' ודלמא מיירי בעצי שלמים דליכא מעילה וע"כ דבדבר שא"ב מעילה ליכא גם הלאו דלא תעשון כן עכ"ד המנ"ח ותמה עליו השואל באמ"י שם דהא גם במזבח והיכל ליכא מעילה דמחובר א"ב מעילה ואעפי"כ איכא הלאו דלא תעשון כן מדאורייתא ע"ש שנדחק מו"ר הגז"ל לישב ד"ז וכן באמרי יושר ח"ב (סי' קמ"ב) ולפע"ד אין כאן מקום תימה על המנ"ח ז"ל דז"ל המנ"ח שם ונראה דהי' פשוט אצלם דעל דבר שאין בו מעילה אין עובר בלאו הזה דלא תעשון כן ג"כ ואפשר כיון דכתיב לה' אלקיכם וכו' כמו מעילה דנפק"ל דאינו אלא בקה"ק ובקדשי בדה"ב דהם קה"ק מדכתיב לה' וכו' עי' במעילה ה"נ אין עוברי' הלאו הזה בהקדש רק קדשים שמועלין היינו