אמרי כהן קיא

גניזה י"ב קדוה"ג ול"מ בהו פדיון (ומה דיש מעילה בבגדי כה"ד שבלו ול"א דהוי כדבר שנעשה מצותו דאין מועלין בו כבר עמד ע"ז במשל"מ שם ועי' במקו"ח בחידושי אבי המחבר ז"ל על מס' כריתות (דף י') הנספח בסוף הספר מ"ש בזה] נמצינו למידין דיש חילוק בין בגדי כהונה דכה"ד שקדושים רק קדו"ד ובגדי כה"ג קדושים קדוה"ג. ולפי"ז נסתלקה תמיהת הרב המגי' במשל"מ מעל ד' התוס' דיומא הנ"ל דבירושלמי דשקלים הנ"ל דאיירי בסתם כתונת דבגד"כ וסתמא מכה"ד הוא שפיר אמר דמכשירי קרבן הוא וגם רבנן מודים דמהני בה מסירה לציבור ול"ח שמא לא ימסרנה יפה יפה והיינו דכיון דבגדי כהונה דכה"ד הם רק קדו"ד ולא מהני בהם מחשבה להקדיש כד' הקצוה"ח הנ"ל א"כ ליתא לחששא שמא הקדישם בלבו ולשמא לא גמר בלבו ליכא למיחש דדברים שבלב אינם דברים וכנ"ל אבל בש"ס דיומא (דל"ה:) הנ"ל דאיירי בכתונת דבגדי כה"ג כפרש"י שם על עבודת יחיד היינו הוצאת כף ומחתה ביוה"כ עש"ה ובגדי כה"ג הרי קדושים קדוה"ג ומהני בהו מחשבה שוב ל"ש לתרץ כתי' הירושלמי הנ"ל דבמכשירי קרבן גם רבנן מודים כיון דל"ש טעמא הנ"ל ולכן קש"ל להתוס' דהיאך מועיל מסירה לציבור בכתונת דכ"ג דניחוש שמא לא ימסרנה יפה יפה כדחיישי רבנן דר"י והיינו שמא הקדישם בלבו מקודם כפי' החת"ס הנ"ל והוצרכו לת' דבכ"ג בלא"ה י"ל דליכא למיחש שמא לא ימסרנה יפה יפה שהוא גדול בתורה וידע שיש למסור יפה והיינו דאם הקדישם במחשבתו מקודם ידע שיפסול למסרה לציבור ולא ימסרנה ואם מסרה בודאי נזהר ולא הקדישה מקודם אפי' במחשבתו אבל בירושלמי שם לא מצי לתרוצי הכי כיון דלא מיירי בכתונת דכ"ג כ"א מכתונת דכה"ד כנ"ל ומתורצים ד' התוס' לנכון בס"ד כפתור ופרת

ועתה נחזור למה שהתחלנו לקו' מורי הגז"ל בעושה כ"ש לגבוה דתיפ"ל דקדיש מטעם מחשבה והאיך מותר הדיוט להשתמש בו הנה כלי שרת איפלגי תנאי בכתובות (ק"ו:) דלרי"ש כלי שרת באים ממותר תרוהל"ש ולר"ע ממותר נסכים וכ"פ הרמז"ל בפ"ד משקלים כר"ע ע"ש אבל עכ"פ מודים מיהת דבעינן כ"ש משל ציבור כמו כל הקרבנות דציבור דחשיב שם שבאים דוקא משל ציבור מתרוהל"ש ולא משל יחיד כ"ה בכ"ש וכמובן וא"כ לכאורה אם יחיד עושה כלי שרת משלו ומסרו לציבור תלוי בפלוגתא דר"י ורבנן בשומרי ספיחים בשביעית אם מהני מסירה לציבור הנ"ל ולרבנן ל"מ וחיישי שמא לא ימסרנה יפה יפה ואך לפי"ד הירושלמי הנ"ל הרי במכשירי קרבן כ"ע מודים דמהני מסירה לציבור וא"כ גם בכלי שרת יועיל מסירה לציבור ול"ת שמא לא ימסרנה יפה יפה גם לרבנן דר"י ושפיר משכחת לה שיחיד עושה כלי שרת משלו למוסרה לציבור ואכן כבר ביארתי כוונת הירושלמי דלכן במכשירי קרבן ל"ח לשמא לא ימסרנה יפה יפה משום דלא מהני בהו מחשבה כמו בקרבן גופה לד' הקצוה"ח הנ"ל וא"כ ליכא חששא שהקדישו בלבו מקודם וכנ"ל, עי' היטב בדברינו האמורים לעיל בארוכה, ולפי"ז נפל האי מילתא בבירא דנימא שהקדישו במחשבתו דהא כיון שעושה כ"ש משלו [דהא לא איירי בעושה ממעות תרוהל"ש כדמשמע בירושלמי שם עש"ה] וע"כ כוונתו למוסרו לציבור בע"כ דל"מ מחשבה להקדישו קודם דא"כ לא יועיל המסירה לציבור ואם נימא דבכ"ש מהני מחשבה כמו בקדוה"ג מדיש בהו מועל אחר מועל וד' התוס' במנחות (ק':) ד"ה וכ"ש דאין פדיון לכ"ש מה"ת לר"נ ע"ש בע"כ צריך לאוקמי האי ברייתא דעושה כלי לגבוה כר"י דסובר דמהני מסירה מיחיד לציבור ול"ת שמא לא ימסרנה יפה יפה אפי' בקרבנות גמורים משום דל"ח שמא הקדישם במחשבתו מקודם לפי פי' החת"ס הנ"ל בהא דחיישינן שמא לא ימסרנה יפה יפה היינו שהקדישו בלבו מקודם ע"ל] וא"כ שוב ג"כ ל"ק קו' מורי ז"ל דנימא שקדיש מטעם מחשבה הכלי שעשה לגבוה ויותסר שימוש הדיוט בה ז"א דע"כ לא הקדיש במחשבה מקודם ול"ת לזה לר"י מדמהני מסירה לציבור אח"כ וא"כ ממנ"פ א"ש בין א"נ דמהני במחשבה בהקדש כלי שרת ובין א"נ דל"מ מחשבה בהקדש כ"ש ול"ק קו' מורי הרב זצ"ל ודו"ק היטב

ועי' בתוס' זבחים ר"פ איזהו מקומן (מ"ז.) שפלפלו אי בשחיטת קדשים צריך סכין כלי שרת ורצו להוכיח דל"ב סכין כ"ש מפסחים (ס"ו.) שהי' כ"א מביא סכינו מתוך ביתו לשחיטת קר"פ ודחו די"ל דכ"א הקדיש סכינו בע"ש ע"ש בדבריהם. ולפי הנ"ל אכתי קשיא דא"נ דבעינן סכין כ"ש לשחיטה א"כ בודאי דינו ככל כלי שרת שבאין מתרוהל"ש או ממותר נסכים כל חד כדס"ל בכתובות הנ"ל וא"כ האיך הועיל מה שהקדיש כל יחיד סכין שלו לשחיטת פסחו דבכה"ג אין עליו קדושת כלי שרת כיון דאינו בא משל ציבור או שימסרנה עכ"פ לציבור כנ"ל ולא מצינו כן בפסחים שם שמסרו סכיניהם לציבור ובע"כ דל"ב סכין כ"ש לשחיטת קדשים וכמו שרצו התוס' להוכיח משם. ועי' בתשו' חת"ס חיו"ד (סי' קי"ד) שכ' דהא דמצינו בפסחים שם שכ"א הביא סכינו עם פסח ולא מצינו כן בי"ט שחגיגה ושמחה מרובים יותר מפסחים ובביהמ"ק הי' בית החלפים ששם היו סכינים לשחיטת קרבנות היא משום דפסח שאני שאינו נאכל אלא למנויו אי ביה"ש רותח לא יכול לשחוט פסח לזה בסכין ששחט פסח אחר בלא הכשר ומריקה ושטיפה בנתיים עכ"ד ז"ל ע"ש וזה תי' נכון מפני מה הוצרך בקר"פ כ"א סכין מיוחד לשחיטתו ולא נטלו סכינים מבית החלפים בביהמ"ק אבל אכתי צ"ע א"נ דסכין לשחיטה בעי כ"ש הרי צריך שיבא משל ציבור ולא משל יחיד כמו שהי' בקר"פ שהביא כ"א מביתו וצ"ע

סי' קנ"ב סעיף א' אין סותרין ביהכנ"ס כדי לבנות ביהכנ"ס אחר שמא יארע להם אונס שלא יבנו האחר אלא בונים אחר תחילה ואח"כ סותרים הישן עכ"ל. בש"ס דב"ב (ג':) מקשה ובבא בן בוטא היכי אסבי' לי' עצה להורדוס למסתרי' לביהמ"ק והאר"ת לא ליסתור איניש בי כנישתא עד דבני בי כנישתא אחריתא אבע"א תיוהא חזא בי' אבע"א מלכותא שאני דלא הדרא בי' דאמר שמואל אי אמר מלכותא עקרנא טורי עקר טורי ולא הדר בי' עכסה"ג ע"ש והקשה בפרי מגדים בסי' זה בא"א סק"ה דנהי דמלכותא ל"ח לאונס ופשיעותא אכתי כלית דוכתא לצליי הוי דאיך היו מקריבין תמידין וקטורת בכל יום וכ"ת אה"נ דטעמא רק משום פשיעותא לא משום צלו' הא בורכא דאכתי איך ביטלו מצ"ע בכל יום כ"ז שעוסקים בבנין ולמ"ש הר"מ ז"ל פ"י מה' ביהב"ח הט"ו דמקריבין אעפ"י שאין בית ומחיצות י"ל זה ועי' בהשגות הר"א ז"ל וצ"ע עכ"ל הפרמ"ג עש"ה הנה סיים בצ"ע לשי' הראב"ד ז"ל שם בהשגותיו דאין להקריב בלי בית א"כ איך נתן בבא ב"ב עצה להורדוס לבנות הביהמ"ק מחדש ולסתור הישן הא יש ביטול כמה מצ"ע בכל יום ולפעד"נ לתרץ דאף הראב"ד ז"ל מודה דבזמן בית שני שהי' הביהמ"ק בנוי ורק שסתרו כדי לבנותו לא בטיל