אמרי כהן קי

על הגאון האדיר בעל צ"פ הי"ו שלא הרגיש בכ"ז. וראיתי בס' טל תורה ממורי הגאון זצ"ל בהגהותיו לירושלמי שם שהעיר אהא דאמרי' העושה כלי לגבוה עד שלא וכו' מותר להשתמש בו הדיוט וז"ל וצ"ע הא כבר הוקדש במחשבתו שעשאו לגבוה ובהקדש ל"ב הזמנה כלל דאפי' במחשבה מהני עכ"ל מו"ר הרב זצ"ל יע"ש והנה בפשיטות י"ל עפי"ד הקצוהח"ש שהבאתי לעיל דאפי' בהקדש גופה ל"מ מחשבה בכמ"ק רק בקדשי מזבח דכתיב כל נדיב לב עולות א"כ איכ"ל דבכ"ש ג"כ ל"מ מחשבה דל"ה קדשי מזבח רק מכשירי קרבן ובפרט לפימ"ש התוס' במעילה (י"ט:) בד"ה מ"ט דת"ק דלכ"ע יש פדיון לכ"ש אף למ"ד די"ב מועל אחר מועל ע"ש א"כ כ"ש הוא רק כקדו"ד ול"מ בי' מחשבה לפי"ד הקצוהח"ש הנ"ל

ואמנם לאחר העיון נלפע"ד בישוב קו' דמורי זצ"ל הנ"ל ואשיחה וירווח לי קצת הנה בב"מ (קי"ח) אמרי' דרבנן ור"י פליגי גבי שומרי ספיחי שביעית לעומר ושתהל"ח אי מהני מסירה של יחיד לקרבן ציבור דרבנן סברי דחיישינן שמא לא ימסרם יפה יפה ור"י לא חייש לזה וקיי"ל דהלכה כרבנן ובירושלמי פ"ד דשקלים ה"א אמרי' אהא דתני אשה שעשתה כתונת לבנה כשירה ובלבד שתמסרנה לציבור אר"א דר"י הוא דר"י אומר אף הרוצה מתנדב ש"ח [פי' שם במשנה פליגי ר"י ורבנן בשומרי ספיחין בשביעית הנ"ל ומש"ה אמר דר"י הוא דמכשר להביא קרבן ציבור משל יחיד] ומשני ר"י בש"ר אילא דה"כ היא מה פליגין בגופו של קרבן אבל במכשירי קרבן כל עמא מודיי שהיא משתנה קרבן יחיד לקרבן ציבור עכ"ל הירושלמי שם ע"ש. ומזה תמה הרב המגי' במשל"מ פ"ד משקלים ה"ו אדברי התוס' ביומא (ל"ה:) שהקשו אהא דאמרי' התם אחר שכלתה עבודת ציבור כהן שעשתה לו אמו כתונת לובשה ועובד בה עבודת יחיד ובלבד שימסרנה לציבור פשיטא מד"ת ניחוש דלמא לא ימסרנה יפה יפה קמ"ל וכ' התוס' שם ואפי' לרבנן דר"י בפ' הבית והעלי' דס"ל שומרי ספיחים בשביעית נוטלין שכרן מתרוהל"ש וכו' וקאמר דפליגי במיחש דלמא לא מסר לציבור יפה דרבנן סברי חיישינן הכא מודו דאנן סהדי דכה"ג מסר לה יפה שהוא גדול בתורה וידע שיש למסור יפה ועוד דכיון שכל כבוד דכהונה שלו מסר לה יפה אגב חביבות שעובד בה עכ"ד עש"ה. והרי קושייתם הוא מפורש בירושלמי הנ"ל ומשני לה בתי' אחר ע"ש במשל"מ שלא תי' כלום ע"ז והוא תימא רבה על רבותינו בעלי התוס' שלא הזכירו מד' הירושלמי אלו שהוא במקומו על המשנה דרפ"ד שקלים וחיפשו לת' בתי' אחרים ולא תי' כדמתרץ לה בירושלמי הנ"ל לחלק בין גוף הקרבן למכשירי קרבן וגם יפלא דאם יש מקום לת' כמו שתי' התוס' בב' התי' הנ"ל למה לא משני הכי בירושלמי, והנלפע"ד בישוב כ"ז הנה גוף תירוצא דירושלמי הנ"ל דדוקא בגוף הקרבן פליגי רבנן אר"י וחיישי שמא לא ימסרנה יפה יפה משא"כ במכשירי קרבן מודים דל"ת להכי צ"ע מה טעם יש לחלק בינייהו והרי בגדי כהונה אף שהם מכשירי קרבן מכ"מ אינם באים משל יחיד רק מתרומת הלשכה וכמוש"פ רבינו הרמז"ל בפ"ד משקלים ה"ב ולמה בהו ל"ח שמא לא ימסרנה יפה יפה רק בקרבנות עצמם והנ"ל בביאור ד' הירושלמי דכבר התפלא המשל"מ שם דמה חששא היא זאת שמא לא ימסרנה יפה יפה והא כיון שהוא מוסר לנו הדבר ובפיו אף דנימא שבלבו אינו מוסכם מ"מ מהני המסירה דהא קיי"ל בכ"ד דדברים שבלב אינם דברים עכ"ק ע"ש וראיתי בחי' ח"ס עה"ת פ' משפטים שתירץ דשמא בעודו בידו העלה אל לבו שיוקדש ומיד נעשה הקדש גבוה דהיינו הקדש יחיד וא"כ תו לא מועיל מסירתו יפה כיון שכבר הי' הקדש ושוב אינו משתנה לשל ציבור והיינו דקאמר בירושלמי דר' יוסי ס"ל הקדש יחיד משתנה לשל ציבור ולא איכפת לן אם מקדישו מתחילה לעצמו עכ"ד ז"ל ע"ש ולפי"ז יל"פ דזה הוא כוונת הירושלמי במה דמחלק בין גוף הקרבן למכשירי קרבן לפימשכ"ל בשם הקצוה"ח דדוקא בקדשי מזבח מועיל מחשבה מקרא דכל נדיב לב עולות ולא בשאר הקדשות ולכן אמרי' דעד כאן חיישי רבנן שמא לא ימסרנה יפה יפה רק בקרבנות משום חשש הנ"ל דשמא בעודו בידו עלה על לבו להקדישו לקדושת קרבן זה וכיון דנתקדש לגבוה ע"י מחשבתו ונעשה הקדש יחיד שוב ל"מ אח"כ מסירה לציבור משא"כ מכשירי קרבן כבגדי כהונה דאפי' הקדישם מקודם בעודם בידו במחשבה לית לן בה דהא ל"מ מחשבה בהקדש בגדי כהונה כיון שאינם קדושים קדוה"ג כקדשי מזבח וא"כ לא נעשה הקדש יחיד ע"י מחשבתו (ואי למיחש שמא הקדישם מקודם במחשבתם בקדוה"ג כגון לבגדי כהן גדול די"ב קדוה"ג כמו שאכתוב לקמן בס"ד ז"א דמשמע מד' הח"ס דל"ח רק לשמא הקדישם לקדושה זו עצמה במחשבה קודם כיון שגומר בדעתו להקדישו לזה והחשש הוא דנעשה הקדש יחיד עיד"ז כיון שלא מסרו לציבור ודו"ק וע' יומא י"ב:) וא"כ ליכא למיחש שמא לא ימסרנה יפה יפה בבגדי כהונה דדברים שבלב אינם דברים בזה וכקו' המשל"מ הנ"ל דל"ש תי' הח"ס כנ"ל וזהו כוונת הירושלמי בחילוק שבין קרבן למכשירי קרבן

ואחרי עלות כ"ז הבא נבוא להסר תמיהת הרב המגי' במשל"מ מעל ד' התוס' דיומא הנ"ל. דהנה עיקר חילוקו דבעל קצוה"ח הנ"ל לענין מחשבה בהקדש דל"מ רק בקדשי מזבח משמע דהיינו רק בקדושת הגוף כקדשמ"ז מהני מחשבה אבל לא בקדו"ד וא"כ נחזי אנן בבגדי כהונה מה דינם לענין מחשבה אי כקדושת הגוף או כקדו"ד והנה הריטב"א בפ"ב דקדושין (נ"ד.) כתב דבגדי כהונה אינם קדוה"ג ככלי שרת שהרי אין משתמשין בהן בגופן ומכשירי עבודה הם ודינן כקדו"ד ע"ש וא"כ בודאי ל"מ מחשבה להקדיש בגדי כהונה כמו דל"מ מחשבה בכל קדו"ד לפי"ד הקצוה"ח הנ"ל, ואכן במשל"מ פ"ח מה' כלהמ"ק ה"ה הקשה לד' הריטב"א הנ"ל מהא דקיי"ל דבגדי כהן גדול שבלו נגנזים ואי אמרת בשלמא דיש להם קדוה"ג ה"ט דנגנזים משום דאין להם פדיון ככל כ"ש דאין להם פדיון כמו"ש רבינו בפ"ח מה' איסמ"ז ה"ד אלא אי אמרת דדינם כקדו"ד אמאי אינן פודין אותם עכ"ק והניח בצ"ע ע"ש ולפעד"נ לתרץ דהיא הנותנת דכיון דילפינן ביומא (י"ב:) ובכ"ד מקרא דוהניחם שם דטעונין גניזה ש"מ דבגדי כהן גדול שבלו טעונים גניזה כדילפינן מקרא הנ"ל משא"כ בגדי כה"ד דא"צ גניזה דליכא למילף מקרא דוהניחם שם דאיירי בבגדי כ"ג וכמו"ש המשל"מ בפ"ה ממעילה הי"ד דה"ט שכ' רבינו הרמז"ל בה' כלהמ"ק שם דמבלאי בגדי כהן הדיוט היו עושין פתילות לקדש ולהדלקה בשמחת בית השואבה ולא בבגדי כ"ג שבלו ע"ש בר"מ הלכה ה' וה"ו משום דבגדי כ"ג שבלו טעונים גניזה כדילפינן מקרא הנ"ל משא"כ בגדי כה"ד דליכא בהו קרא א"צ גניזה בבלו רק עושים מהם כנ"ל ומה שכ' הרמב"ם בה' מעילה שם דבגדי כהונה שבלו מועלין בהם ומשמע דגם בגדי כהן הדיוט היינו כ"ז שלא נפדו אבל מהני בהם פדיון באמת כמו בכל קדו"ד משא"כ בגדי כהן גדול דגלי קרא דצריכין