אמרי כהן י

סימן א'. כ"ח מ"ז למסבנ"י תרצ"ב לפ"ק טארנא יע"א

שוכט"ס לכבוד ידנ"פ הרב הגאון הגדול המפורסם וכו' כש"ת מו"ה שלום יוסף הלוי פייגענבוים שליט"א (ז"ל) אבד"ק לאקאטש בעמח"ס שו"ת משיב שלום

אחדשכ"ג כראוי וכנכון. יקרתו לנכון קבלתי ביום ש"ק העבר וקראתי לשבת עונג בקראי את דבריו היקרים לי מאוד ונתכבדתי מאת כ"ג בדבר אשר רוצה לשמוע חו"ד העני' במילי דהלכה אשר נשאל עליהם מר הי"ו ואם כי ידענא בנפשאי שלא הגעתי לזה ומר לא לדידי צריך מ"מ מלאתי רצונו ועיינתי קצת בד' כ"ג והנני להציג בזה מה שעלתה במצודת עיוני בזה בס"ד

בראשונה נשאל מר האיך הדין בהדליקו שמן לנ"ח בכלים שמשתמשים בהם בביתו אי צריכין ליבון או הגעלה כי הרי בלעו ע"י אור משמן שהוקצה למצותו ע' בפרמ"ג יו"ד בשפ"ד סוס"י צ"ב וכ"ג השיב דא"צ שום הכשר דאפי' לד' הב"ח והובא במג"א (סי' תרע"ז סק"י) דבנותן שמן סתם הקצהו למצותו כולו היינו משום דמסתמא להתבער קאי וכלשון הר"ן שהביא המחציהש"ק שם שכ' לחלק בין עצי סוכה שנשארים לאחר החג ובין שמן דנ"ח ופתילה שדרכן להתבער וכי יהיב להו בנר לגמרי מקצה להו כו' אבל מה שדרכו בהכרח להתבלע בכלי שמדליק בו שא"א להדליק בלא כלי וידוע שיתבלע בהכרח איך נאמר דמסתמא להתבער קאי ומקצה למצוה זה שיתבלע ורק שנאמר אין ברירה ואפשר זה שנבלע הי' ראוי להתבער ומשהו אחר יתבלע הא בדרבנן יש ברירה עכדכ"ג ודבריו נאמרו בצדק אבל בעיקר השאלה מצאתי לאחד קדוש מדבר ה"ה הריא"ז שעה"ג הרי"ף שבת פ' במה מדליקין שכתב וז"ל נ"ח שכבה אסור להדליקו לעשות בו חפציו שכבר הוקצה למצותו כל ח' ימי חנוכה וכן השמן הנשאר בנר אסור להשתמש ממנו כדין אתרוג שהקצהו למצותו כל ימי החג אבל אחר שעברו כל ח' לילות שכבר עבר זמן מצותו לגמרי מותר ליהנות בין בנר בין בשמן הנשאר עכ"ל ע"ש, ובס' חידושי מהרצ"א על ה' חנוכה מהגאון הקדוש מדינוב זצ"ל הביא ד' הריא"ז הנ"ל וכ' עליו וז"ל וזאת לדעת דמשמע מדבריו דגם בהנר שמדליק בו היינו הכלי שמדליק בתוכו אסור להשתמש בתוכו תשמיש אחר כל ח' ימי חנוכה אבל ודאי לאחר ח' ימי חנוכה מותר להשתמש בהכלי דומיא דעצי סוכה לאחר החג ובהכי מדיוק לשון הגאונים שהביא הר"ן אם כבתה ונשאר שמן בנר דהאי ונשאר שמן בנר הוא מיותר וכמו שדקדק הרב בש"ש אשאילתות ולדידן ניחא דאם כבתה קאי אאיסור הכלי אפילו לא נשאר שמן ונשאר שמן בנר קאי אאיסור שמן, ואם נשאר שמן ביום אחרון ולא כתבו אם כבתה כי ביום האחרון הנר היינו הכלי חוזר להיתירו רק השמן באיסורו עומד עכ"ל יעייש"ה, מבואר מדבה"ק דהכלי שמדליק בו נ"ח אסורה בשימוש אחר כל ח' ימי חניכה ואח"כ מותרת ופירושו מוכרח בלשון הריא"ז הנ"ל שהתחיל לכתוב נר חנוכה שכבה אסור כו' ואח"כ כתב וכן השמן הנשאר בנר משמע דנר שכתב מעיקרא היינו הכלי שמדליק בו

ועי' ברש"י יומא (כ"ד:) בד"ה שסידר את המנורה ודכירנא שראיתי בתשובות אבני נזר מהגה"ק מסאכיטשוב זצ"ל חאו"ח ח"ב בה' חנוכה שכ' להלכה דנר מיקרי הכלי שמדליקין בו וצריך להדליק נ"ח בכלי ע"ש ואינו תח"י לעיין בו

והנה בחי' מהרצ"א שם הקשה ע"ד הריא"ז הנ"ל דדבריו הם דלא כהרי"ף ודלא כהגאונים והניח בצ"ע ע"ש וכונתו נראה דהא לשי' הרי"ף שם אם כבתה נ"ח מותר להסתפק מהשמן אפי' בחנוכה ולד' הגאונים הובא בר"ן שם אם נשאר שמן מנ"ח אפי' לאחר חנוכה עושה לו מדורה ושורפו במקומו ואסור ליהנות ממנו וכ"כ השאילתות בפרשת וישלח וא"כ הריא"ז כמאן אמרה לשמעתתי' דהוא ז"ל אוסרו בתוך חנוכה ומתירו לאחר חנוכה והוא קושי' גדולה. וע' בלשון הריא"ז לעיל מינה שם מש"כ לישב דלא פליגי הרי"ף והגאונים כלל ע"ש

ולחומר הנושא נלפע"ד לישב ד' הריא"ז דהכריע כן להלכה מטעם דמספק"ל להלכה אי נאסר מותר השמן לאחר הדלקה בנ"ח אי הלכה כרי"ף או כהגאונים דבפשיטות משמע דפליגי בזה כמו"ש הר"ן ולכן כתב דבחנוכה שיש לו היתר להשמן להדליקו לנ"ח וכן להכלי שהדליקו בו נ"ח יש היתר להדליק בתוכו נ"ח הו"ל כדשיל"מ דאסור בי' אפי' ספיקא דרבנן כמבואר בש"ע יו"ד (סי' ק"א) וה"ה הכא דאסור להדליקו לדבר אחר מכח ספיקא הנ"ל אע"ג דהוא רק ספיד"ר. ואע"ג דקיי"ל בש"ע יו"ד שם דבכה"ג לא מיקרי דשיל"מ כיון דלאותו דבר שנאסר אין לו היתר כעין בשר ששהה ג' ימים בלא מליחה דיש לו היתר לצלי ואם נתערב ברוב קיי"ל דבטיל דל"מ דשיל"מ משום היתר לצלי כיון דלאותו דבר לא נאסר מעולם ע"ש בש"ך (ס"ק י"א) מ"מ הלא הרבה דיעות ס"ל דכה"ג מיקרי דשיל"מ ובשר ששהה ג"י אינו בטיל ע' ברמ"א שם בס"ב שהביא כן בשם י"א. וא"כ י"ל דגם הריא"ז הכי ס"ל ולכן אוסר בתוך חנוכה לד"א מספק אבל לאחר חנוכה דאין לו שוב מתירין להכלי והשמן הנשאר מנ"ח והא דיש לו מתירין לשנה הבאה בחנוכה זה לא מיקרי דשיל"מ כמו"ש הרמ"א ביו"ד שם ולכן מתיר הנותר לאחר חנוכה דהו"ל ספיקא דרבנן דהוקצה למצותו הוא רק איסד"ר ולקולא ודו"ק, ועי' במג"א (סוס"י תרע"ז) ובמחציהש"ק שם בעני"ז

וכ"ז כתבתי לד' הריא"ז אבל מה שהגה"ק מהרצ"א ז"ל העמיס בלשון הגאונים ז"ל שכ' דאם כבתה ונשאר שמן בנר דקאי לאסור גם הכלי שמדליקין בה משא"כ ביום האחרון ל"כ רק אם נשתייר שמן אסור להסתפק ממנו אבל הכלי שהדליקו בתוכו שריא לאחר חנוכה כנ"ל זה צ"ע לפע"ד דממנ"פ קשיא אי אמרי' דהוא מקצה למצותו כל השמן שנותן להדלקה אפי' מה שיתבלע בהכלי א"כ יותסר הכלי להדליק בתוכה אפי' כשעבר חנוכה כמו השמן שבלוע בתוכה דמ"ש הכלי מהשמן הבלוע בה דאסור הנותר מהשמן גם לאחר חנוכה לשיטתם ואי נימא דלא הוקצה למצותו מה שעומד להתבלע בכלי וכמו"ש כ"ג א"כ לישתרי הכלי גם בתוך חנוכה להשתמש בה שאר דברים כיון דאמרי' דהשמן הבלוע בה הוא חולין ולא הקצהו למצותו כלל וצע"ג

והנה כבוד גאונו שיחי' מייתי ראי' לדבריו הנ"ל מהא דפי"א דתרומות שאין מחייבין לטפח הכלי שעירה ממנו שמן תרומה ובירושלמי שם משמע דאיירי בתרומה בזמה"ז דרבנן והיינו דאע"ג דאפשר לטפח