אמרי כהן קז

הבי"ש בלבד תהי' תלונתו כ"א על המחבר והרמ"א ג"כ שמוכרח לומר שכן דעתם כהבי"ש הנ"ל

ומשה"ק ק מד' הר"ן בריש קדושין י"ל דהר"ן שם קאי אביאה של איסור דא"י לקדש אשה בביאה של איסור והובא ד' בבי"ש לעיל (סי' ס"א ס"ק ד') ע"ש וא"כ י"ל דדוקא בקדושין ל"מ ביאה של איסור מטעם דכ"מ דארל"ת אי עביד לא מהני אבל בקנין דיבום שפיר מועיל גם ביאה של איסור דל"ש לומר בזה כמדארל"ת א"ע ל"מ כיון דא"צ כונה לקנין זה ביבמה כמבואר במשנה ר"פ הבע"י הנ"ל ל"א בכה"ג א"ע ל"מ וכמו"ש לחלק בתשו' טוטו"ד מהדו"ק (סי' כ"א) דל"א אעל"מ רק במידי דבעי כונה אבל במה דל"ב כונה ל"א אעל"מ וא"כ קדושין דבעינן כונה ואם אינה מתרצית ל"מ שפיר י"ל דאעל"מ משא"כ ביבום דא"צ כונה כלל וכמבואר בש"ס ר"פ הבע"י (נ"ג:) דאפי' שניהם שוגגין או שניהם אנוסין מהני ל"ש לומר בזה אעל"מ והבן

וע' בתוס' ריש יבמות (ב'.) בד"ה ואחות אשתו שכ' להוכיח דגם בהיתה יבמתו נדה אם בא עלי' קנאה מפסחים (ע"ב:) דאריו"ח יבמתו נדה בעל פטור ופריך עלי' מ"ש יבמתו דקעביד מצוה כו' משמע דקני לה עש"ה בדבריהם. הרי דאע"ג דאסור לייבם יבמה נדה ואיסור כרת הוא מ"מ כשבא עלי' בדיעבד קנאה אף שהיא ביאה באיסור תורה וכד' הבי"ש הנ"ל ואף דאמרי' בפסחים שם דפטור מקרבן משום דהו"ל טעה בדבר מצוה ועשה מצוה ה"ד שמה"ט איפטר מקרבן אבל מכ"מ איסורא איכא דאטו מותר לעשות כן ואעפי"כ קנאה בביאתו וא"כ צדקו ד' הבי"ש הנ"ל

סימן כה

בעזה"י בחודש כסלו תרצ"ד

חידושים ובאורים שחנני השי"ת ער ש"ע או"ח "הלכות בית הכנסת"

בש"ע או"ח (סי' ק"נ סעיף ח') כופין בני העיר זה את זה לבנות ביהכ"נ עכ"ל המחבר כ"ה לשון התוספתא פי"א דב"מ כופין בני העיר זא"ז לבנות להן ביהכ"נ והובא גם ברי"ף פ"א דב"ב וברמב"ם פי"א מה' תפלה ה"א. ואמנם ברא"ש פ"א דב"ב כשהעתיק תוספתא זאת שינה בלשונו וכ' דכופין בני העיר זא"ז לקנות להן ביהכ"נ ולא כ' לבנות להן ככתוב בתוספתא לפנינו וכמו שהעתיקו הרי"ף והרמב"ם ז"ל הנ"ל. ועלה בדעתי לומר כוונה מיוחדת בזה דהנה בש"ס דמגילה (כ"ט.) אמרי' ואהי להם למקדש מעט ארי"צ אלו בכנ"ס ובמד"ר שבבבל ע"ש ומשמע מזה דביהכנ"ס הוא קצת מעין ביהמ"ק וא"כ מהראוי שיבנה את הבית לכתחילה לשם ביהכנ"ס כמו במקדש וכמו"ש המהרי"ו בפסקיו הובא בדרכ"מ (סוס"י קנ"א) וברמ"א שם במי שיחד חדר לביהכ"נ אם מותר לישן ולשכב עליו והשיב דשרי דאפי' למאן דאסר אינו אוסר אלא דווקא ביהכ"נ הבנוי מתחלה לכך דומיא דהיכל עכ"ל. ואמנם הרי עיקר ענין מצות בנין ביהכ"נ להכין לו בית שיכנסו בו לתפלה בכל עת תפלה וכמו"ש הרמב"ם שם וא"כ אף שי"ל דהרי תפלות כנגד תמידין וכמוש"פ הרמב"ם בפ"א מה' תפלה ה"ה ע"ש בכ"מ טעמו ונימוקו. וא"כ הביהכ"נ שמתפללין בו התפלות שהם במקום הקרבנות דמי לביהמ"ק שמקריבין בו קרבנות וצריך להיות נבנה לשם ביהכ"נ כמו ביהמ"ק וכנ"ל אבל התינח לשיטת הרמב"ם ברפ"א מה' תפלה דתפלה היא מצוה דאורייתא שפיר יש לכפות על בנין ביהכ"נ משא"כ לשי' הרמב"ן וכ"ה ד' רש"י ותוס' בברכות (כ':) דתפלה היא מדרבנן וכמו"ש המג"א לעיל (בסי' ק"ו סק"ב) עש"ה א"כ אין לכפות על זה לבנות ביהכ"נ דלא עדיף מתפלה שהיא מדרבנן שליכא כפוי' במידי דרבנן לד' רש"י בכתובות (צ"א:) עי' בתוס' כתובות (פ"ו.) בד"ה פריעת בע"ח מצוה מ"ש בזה ע"ש. ולכן הרא"ש שאזיל בשי' הסוברים דתפלה היא רק מדרבנן לא כתב שכופין בני העיר זא"ז על בנין ביהכ"נ דכיון דזה הוא רק מטעם שהוא מקום מוכן לתפלות שהם במקום הקרבנות ולכן צריך להיות דומיא דביהמ"ק שנבנה מתחילה לכך וכנ"ל וא"כ ליכא לכפות ע"ז שהוא רק דרבנן רק כתב שכופין לקנות להם ביהכ"נ שהיא תקנת חז"ל לכפות ע"ז כמו שתקנו לכפות לקנות תורה ונביאים וכתובים כדי ללמוד בהם כמו"ש המג"א כאן סק"א אבל הרמב"ם ז"ל לשי' אזיל שסובר דתפלה מדאורייתא היא והיא במקום קרבנות ולכן גם הביהכ"נ שהוא מקום על התפלות צריך להיות נבנה לשם כך כמו ביהמ"ק וכופין ע"ז כמו בכל מצוה דאורייתא שכופין לקיימם כדאי' בחולין (קל"ב:) ובכ"ד

וע"ע ברמב"ם בספר המצות מצ"ע ה' שהביא מלשון הספרי דאמרי' מנין לעיקר תפלה מצוה מהכא את ה' אלקיך תירא ואותו תעבוד ואמרו עבדוהו בתורתו ועבדוהו במקדשו ר"ל הכון אליו להתפלל שם כמו שביאר שלמה ע"ה עכ"ל וא"כ לפי פשוטו משמע דמקום המיוחד לתפלה הוא נקרא "מקדשו" וא"כ בודאי צריך להיות דומיא דמקדש שנבנה מתחילה לשם כך וכנ"ל אבל הרמב"ן ז"ל שם חולק עליו ומפרש הא דאמרינן עבדוהו במקדשו לומר שיעבדו אותו במקדשו בעבודת הקרבנות והשיר והשתחויה שם עש"ה וא"כ א"ר משם שמקום המיוחד לתפלה נקרא מקדשו

איברא דלקושטא דמילתא יש לדחות דברינו דהא אף לשי' הרמב"ם ז"ל דתפלה הוא מדאורייתא היינו עיקר התפלה מה"ת היא אבל מנין התפלות וזמניהם ג"פ ביום ובלילה מודה הרמז"ל שהוא רק תקנת חכמים שתיקנוהו כנגד תמידין כמו"ש להדיא בפ"א מה"ת וא"כ לתפלה שהיא מה"ת אין הטעם משום שהיא במקום קרבן וא"כ לא שייך לומר כנ"ל דמה"ט כופין אבנין ביה"כ לד' הרמב"ם ז"ל משום שדומה לביהמ"ק שצריך להיות נבנה מתחילה לשם ביהמ"ק וה"ה ביה"כ שהוא מקום מוכן לתפלה שהיא במקום קרבן דהא ז"א רק מדרבנן ושוב אין כופין ע"ז וכמושכ"ל

סי' קנ"א סעי' י"א אם בשעת בנין ביה"כ התנו עליו להשתמש בו מותר להשתמש בו בחרבנו. עי' במג"א ס"ק י"ב שכ' דמשמע דוקא שהתנו בפי' אבל מסתמא ל"א על תנאי הן עשויות דדוקא בבבל הי' כן אבל לא בשאר ארצות וכ"מ בטור ומרדכי גם הרמב"ם השמיט דין זה דביה"כ שבבבל על תנאי הן עשויות משום דס"ל דדוקא בבבל הי' כן בזמניהם עכ"ל. וראיתי בתשו' חתם סופר חאו"ח (סי' למ"ד) שכ' וז"ל ונ"ל עוד אפי' ביה"כ דבבל שהי' בזמניהם ולא שיבנו אח"כ דאל"כ הי"ל להרמב"ם להביאו וטעמא נ"ל משום שאחר חורבן בית א' שגלו לבבל ובנו ביה"כ יכני' וחביריו ודניאל ואותן היו מצפים ליגאל סוף ע' שנה ע"כ סתמא בנאוה על תנאי אבל אחר חורבן בית שני שנתפזרנו בכל הארצות בעו"ה ואין קץ נפתר א"כ