אמרי כהן קג

נבילות וא"נ דכה"ג מוזהר בכל השנה אלאו דובנבלתם לא תגעו כיון דכל השנה אצלו כרגל מכש"כ דהוא מוזהר אטומאת זב ומצורע שלא ליטמא בהם וע"כ דז"א וכה"ג אינו מוזהר בשאר טומאות בכל השנה ואין לומר דהא דקרא קמישרי לכה"ג ליטמא בזב ומצורע רק אצל אביו ואמו דאיירי בהו קרא אבל לא באחריני וה"ה דמוזהר על כל הטומאות ז"א דהא אצל כה"ג אין חילוק כלל בין קרובים לאחרים דהא התורה אסרה בהדיא שיטמא במת גם לאביו ולאמו ומדשרינן לי' ליטמא לזיבתם ולנגעם ה"ה דשרי ליטמא בכה"ג לאחריני ג"כ וכ"כ התוס' בהדיא בנזיר (מ"ג.) בד"ה במותם אין מטמא אבל מטמא בנגעם דאפי' באחריני אינו מוזהר כ"א בטומאת מת עכ"ל ע"ש וא"כ ה"ה כה"ג דילפינן לי' מגז"ש מנזיר לאו דוקא באבי' ואמו שרינן טומאת זב ומצורע אלא ה"ה באחריני דליכא סברא לחלק בהו וכנ"ל ופליאה נשגבה בעיני על הגאונים האדירים האלה זצ"ל שלא הרגישו בזה וצע"ג

וארווחנא בזה לישב קו' התוס' הנ"ל דלמה איצ"ק להתיר לכה"ג ליטמא לזב ומצורע ותי' דסד"א דמצורע חשיב כמת וכנ"ל והקשה ע"ז בס' טל תורה ממורי הגאון ז"ל בנזיר שם דא"כ האיך כהן רואה את הנגעים ולפעמים מחליטו תיכף כגון במחי' והרי יעבור הכהן על איסור טומאה אם מצורע חשיב כמת וכן הקשה מתגלחת מצורע דהוא בכהן דוקא כדאי' בתו"כ וכשיגלחו א"א שלא יאהיל על גופו והיינו דמוכח מזה דמצורע אינו חשיב כמת לעני"ז דאל"כ גם כהן הדיוט לא הי' רשאי לטמאות וכיון דאינו כמת גם לכה"ג שרי עכ"ק ע"ש שנדחק בזה ולפי הנ"ל יש מקום לומר דמשוה"כ איצ"ק להתיר בכה"ג טומאה מזב ומצורע דהו"א דאסור גבי' דוקא משום שכל השנה הוא אצלו כרגל מדמקריב אונן וכדאמרי' במו"ק הנ"ל וא"כ משום זה אסור הוא לטמאות בכל הטומאות כמו ישראלים ברגל וכמו שעלה על דעת הגז"ל באמת כנ"ל ולכן אשמעינן גז"ש דלאמו דלא אמרי' כן בכה"ג ומותר לטמאות עצמו בכל השנה בשאר טומאות חוץ מטומאת מת וכ"ז בכה"ג אבל בכה"ד פשיטא דשרי לטמאות בשאר טומאות אף אם ליכא גז"ש דלאמו ומיושב קו' מורי הרב ז"ל הנ"ל וכמובן

ועפ"י הדברים האלו האמורים למעלה יש מקום אתי לישב פסקי רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל שכ' בפט"ז מה' טו"א ה"י וז"ל כל ישראל מוזהרין להיות טהורין בכל רגל מפני שאז נכונים ליכנס במקדש ולאכול קדשים שנא' בתורה ובנבלתם לא תגעו ברגל בלבד ואם נטמא אינו לוקה אבל בשאר ימוה"ש אינו מוזהר עכ"ל ובכ"מ כ' עלה ומ"ש ואם נטמא אינו לוקה בתו"כ ובנבלתם לא תגעו ברגל וקתני עלה אחרים אומרים יכול אם נגע בנבלה ילקה ת"ל ולאלה תטמאו הוי אומר רשות ומשמע לי' לרבינו דלת"ק נמי אינו לוקה ברגל עכ"ל והמשל"מ שם תמה ע"ד מרן הכ"מ ז"ל דאיך נלמד מד' אחרים דלת"ק אינו לוקה ובכונת התו"כ נראה דאחרים חולקים עם ת"ק דלת"ק אתא ובנבלתם לא תגעו לרגל ולאחרים אין חילוק בין רגל לשאר ימוה"ש ומאי דכתיב ובנבלתם לא תגעו איצטריך משום דכתיב ולאלה תטמאו דסד"א חובה קמ"ל קרא ובנבלתם לא תגעו ומכח שני פסוקים אלו אנו לומדים שהוא רשות עכ"ד ז"ל ע"ש שלא תי' כלום ע"ז ולפענ"ד בישוב הדבר דבאמת פליגי בד"ז ת"ק ואחרים כדמשמע להדיא בתו"כ וז"ל התו"כ בפ' שמיני פרק ד' עה"כ ובנבלתם לא תגעו יכול יהו ישראל מוזהרים על מגע נבילות ת"ל אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו וגו' אם מטמאים ישראלים למתים חמורים לא יטמאו לנבילות הקלות הא מה אני מקיים ובנבלתם לא תגעו ברגל אחרים אומרים ובנבלתם לא תגעו יכול אם נוגע אדם בנבילה ילקה את הארבעים ת"ל ולאלה תטמאו יכול אם יראה אדם את הנבילה ילך ויטמא בה ת"ל ובנבלתם לא תגעו הא כיצד הוי אומר רשות עכ"ל התו"כ שם ומשמע להדיא מד' התו"כ אלו דת"ק ואחרים פליגי דלאחרים לא מוקמינן כלל קרא לאסור טומאה ברגל לישראל יותר מבשאר ימוה"ש וכד' המשל"מ הנ"ל ואך יש להתבונן דבמה פליגי דסברת ת"ק דמוקי לקרא לאסור טומאה ברגל דוקא הוא כמו"ש רבינו ז"ל משום שאז מוכנים ליכנס למקדש ולאכול קדשים וכנ"ל וא"כ לאחרים למה לא ניח"ל לאוקמי קרא הכי לאסור טומאה ברגל וס"ל דהוא רק רשות והנראה בזה דבאמת יש הוכחה דליכא לאו לאיסור טומאה ברגל לישראל מדחזינן דכה"ג אינו מוזהר על שאר טומאות חוץ מטו"מ כדילפינן בש"ס דנזיר שם מקרא דלאמו מגז"ש דמטמא עצמו לזיבתם ולנגעם וכהן גדול הרי דינו בכל השנה כרגל כמבואר בש"ס דמו"ק הנ"ל וא"כ א"נ שיש לאו שלא לטמאות עצמו בכל הטומאות ברגל א"כ הי' מהראוי לומר שכהן גדול יהא מוזהר בכל הטומאות בכל השנה כיון שאצלו נחשב תמיד כרגל וכמו שעלה ע"ד של הגאון מהרי"ע ז"ל הנ"ל וע"כ מדשרי קרא לכהן גדול לטמאות עצמו בשאר טומאות מוכח דבאמת ליכא לאו שאסור לטמא עצמו ברגל גם בשאר טומאות ומשו"ה הותר לכה"ג לטמא עצמו לזב ומצורע חוץ מטו"מ שהוא מוזהר עלי' והבן

ואמנם בעיקר הדבר דאמרינן בש"ס דמו"ק שם דבכה"ג כל השנה כרגל לכ"ע דמי דתנן כה"ג מקריב אונן ואינו אוכל ופרש"י מדאמר לי' אהרן למשה ואכלתי חטאת היום ולא אמר למשה והקרבתי מכלל דהקריבה באנינות ולמדנו דכה"ג מקריב אונן אבל כ"ע בשאר ימוה"ש אונן אינו משלח קרבנותי' כדאמרי' לקמן [במו"ק ט"ו:] שלמים בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא אונן וברגל משלח וכה"ג אונן מקריב כל השנה אלמא כל השנה לדידי' כרגל דמי וכו' עכ"ל ע"ש עיי' במנ"ח מצוה רס"ד שהעיר הא זה דאבל אינו משלח קרבנותי' הוא אף שהוא אינו מקריב בעצמו רק הכהן ומ"מ אסור להביא קרבן בשבילו וא"כ מ"ר מכה"ג דהא הכה"ג נהי דמקריב אונן אפשר דוקא קרבנות אחרים אבל קרבן שלו באמת אינו מקריב כמו אחר ותי' דההוכחה הוא מדחזינן דכה"ג מקריב כל היום מנחת חביתין משלו נראה דאף קרבנות שלו מקריבין באנינות דלא מצינו שאם הכה"ג אונן של"ה מקריבין מנחת חביתין משלו רק משל צבור כמו כה"ג שמת א"כ חזינן דהוא אצלו כרגל עכ"ד המנ"ח עיישה"ט

ולכאורה עדיין יקשה דמנ"ל דלאחר אסור להקריב באנינות גם מנחה דהא לא איירי קרא דשלמים רק בקרבן כשלמים ואך באמת הוא ש"ס ערוכה זבחים (צ"ט:) דאין חילוק דאמרינן התם והתניא ר"ש אומר שלמים כשהוא שלם הוא מביא ואינו מביא כשהוא אונן וכו' ומניין לרבות העופות והמנחות והיין העצים והלבונה ת"ל שלמים קרבנו כל קרבנות שהוא מביא כשהוא שלם הוא מביא ואינו מביא כשהוא אונן עישה"ט. איברא דעיקר ד"ז שנשנה בש"ס דזבחים שם ובמו"ק (ט"ו:) בשם ר"ש ולא מייתי עלה שום חולק המעיין בתו"כ יראה דפלוגתא הוא בתו"כ פרשת ויקרא פרק ט"ז עה"כ ואם זבח שלמים קרבנו וז"ל ר"י אומר כל המביא שלמים מביא שלו' בעולם אין לי אלא שלמים