אמרי כהן קב

בשר בנפשו דמו לא תאכלו כנ"ל ג"כ לא אסירי ביצים דא"נ דלהילפותא דאך בשר בנפשו וגו' אסורים ביצים לב"נ ג"כ דהם יוצא מן החי תיקשי דאמאי פריך בש"ס דסנהדרין (נ"ז.) למאן דיליף איסור אבמה"ח לב"נ מקרא דאכל תאכל מאי דריש בקרא דאך בשר בנפשו וגו' והוצרך לשנויי דלמשרי שרצים הוא דאתא ע"ש ולימא דאיצ"ק דאך בשר בנפשו וגו' לאסור גם ביצים לב"נ דאי מקרא דאכל תאכל הוי ביצים מותרים לב"נ וכנ"ל ומש"ה צריך קרא דאך בשר בנפשו דמו לא תאכלו דביצים ג"כ בכלל האיסור דאבמה"ח וע"כ דביצים אינם בכלל איסור אבמה"ח לב"נ גם להילפותא דאך בשר בנפשו דמו ל"ח ושרי ליתן גם ביצים האסורות לישראל לב"נ וליכא משום לפ"ע לת"מ

סימן כד

ב"ה יום ב' קרח תרצ"ו טארנא יע"א

שוכטו"ס לכבוד ידידי הרב הגאון המפו' סוע"ה אבגינוס בן אבגינוס כש"ת מו"ה חיים ענגעל שליט"א האבד"ק ראדאמישלא יע"א

אחדשמעכת"ה באהבה למלאות רצון מעכת"ה נ"י נתתי אל לבי לעיין בדבר התמי' ששמעתי מאת מעכת"ה בעת היותו בפה ע"ד המהרש"א בברכות (י"ט:) שהקשה ע"ד התוס' שם בד"ה מדלגין היינו כו' שכתבו בשם ר"ת להוכיח דליתא להא דתניא במס' שמחות דכל טומאה שאין הנזיר מגלח עלי' אין הכהן מוזהר עלי' דהרי בנזיר (נ"ד.) אמרי' דעל רביעית דם אין הנזיר מגלח עלי' ואפי"ה כהן מוזהר עלי' כדאמרי' בחולין (ע"ב) דרביעית דם הבא מב' מתים טמא ומפקינן לי' מעל כל נפשות מת לא יבוא עכדה"ת וע"ז הקשה המהרש"א דמאי מייתי ראי' מרביעית דם דנימא דאע"ג דרביעית דם טמא מכ"מ אין כהן מוזהר עלי' כמו שאין הנזיר מגלח עלי' ומההוא דפ' בהמה המקשה אינו מוכח אלא דמטמא כמו גולל ודופק עכ"ק ע"ש ודבריו ז"ל תמוהין דהאיך אפש"ל דהילפותא הוא רק שמטמא אבל לא לאזהרה לכהן והא קרא צווח ואומר על כל נפשות מת לא יבוא וא"כ הוא אזהרה גמורה שאסור לו ליטמא עצמו בזה וכיון דמזה ילפינן בש"ס דחולין שם דרביעית דם הבא מב' מתים טמא כמו"ש התוס' מש"ס דחולין הנ"ל א"כ ממילא ילפינן דכהן מוזהר עליו ג"כ מאותו קרא עצמו וא"כ מאי קשיא לי' למהרש"א אד' התוס' עכדמעכת"ה. ואנכי השבתי לו על אתר לישב ד' המהרש"א עפי"ד הגאון מוהר"י ענגעל ז"ל הובא בס' שו"ת מהר"ש ממר אביו הגז"ל בח"ג (סי' פ"א) שחידש שם דכהן גדול בודאי מוזהר על כל הטומאות כל השנה ולא דוקא טומאת מת דהא מצינו בש"ס דר"ה (ט"ז:) דחייב אדם לטהר עצמו ברגל וכהן גדול הרי כל השנה נחשב לגבו כרגל כמבואר במו"ק (י"ד:) דכה"ג כל השנה חשיב אצלו כרגל מדחזינן דכ"א אסור לו להקריב באנינות רק ברגל וכה"ג מותר לו להקריב באנינות כל השנה יעיי"ש וא"כ ה"ה דמה"ט כה"ג אסור לו לטמאות עצמו בכל השנה בכל הטומאות עכ"ד ז"ל עש"ה ולפ"ז יפה הקשה המהרש"א דנימא דכהן אינו מוזהר על רביעית דם משום שהיא טומאה שאין הנזיר מגלח עלי' והא דילפינן מקרא דעל כל נפשות מת לא יבוא היינו רק שרביעית דם הוא מטמא ולא שיהא הכהן מוזהר ואע"ג דקרא בלשון אזהרה נאמר הוא משום דקרא זה קאי על כהן גדול וכה"ג הרי הוא מוזהר בכל הטומאות בכל השנה בודאי דהוא מוזהר על טומאת רביעית דם ג"כ דלא גרע משאר טומאות כנבילה וכיו"ב שהכה"ג מוזהר עלי' לפי הנ"ל מקרא דובנבלתם לא תגעו והא דאצטריך לכתוב על כל נפשות מת לא יבוא דהא הוא מוזהר על כל הטומאות שאינם ממת ג"כ היינו משום דקרא איצטריך לגופה לאשמעינן דרביעית דם הבא מב' מתים מטמא דאי לאו קרא ל"ה ידעינן דד"ז מטמא וכיון שידעינן דמטמא ממילא דהכה"ג מוזהר עלי' כמו בכל הטומאות אבל כהן הדיוט שאינו מוזהר רק על טומאת מת בלבד שפיר י"ל דאינו מוזהר על טומאה זו של רביעית דם כיון שאין הנזיר מגלח עלי' וכדאמרי' במס' שמחות כן אמרתי בתוכד"ד ליישב ד' אדונינו המהרש"א ז"ל

אכן בעיקר תמיהת כת"ה ע"ד המהרש"א הראוני שבס' ראש יוסף על מס' ברכות שם מרבינו הפרמ"ג ז"ל הרגיש בזה ולפי שיש לי לדון בד"ק אעתיק לשונו וז"ל והנה ד' המהרש"א ז"ל בתוס' צ"ע טובא במ"ש מנ"ל דכהן מוזהר הא לאו מפורש היא ויקרא כ"א על כל נפשות מת לא יבוא ומיהו י"ל דכה"ג חמיר בזה מכהן הדיוט והדיוט נהי דמטמא מרביעית דם מקרא דהנוגע במת בנפש אדם מכ"מ אין כהן מוזהר עלי' עכ"ל עש"ה הנה מש"כ לחלק בין כה"ג לכה"ד צ"ע דהיכן מצינו זה שכה"ג יהי' חמיר מכה"ד לענין טומאה שאינה כמת דהא תרווייהו אינם מוזהרים רק על טומאת מת וא"כ אם רביעית דם חשוב כטו"מ גם כה"ד יהא מוזהר עלי' ואם אינו חשיב כטו"מ רק כמו שאר טומאות א"כ למה כה"ג מוזהר עלי' טפי מכה"ד דלא מצינו בתוה"ק רק שכה"ג חמיר מהדיוט לענין טומאת קרובים ולא לשאר דברים ואולי יש להעמיס בכוונת הגאון ז"ל דס"ל כנ"ל שכה"ג מוזהר על שאר טומאות ג"כ משום דכל השנה הוא אצלו כרגל וא"כ אשכחנא תנא דמסייע לי' להגאון רי"ע ז"ל בחידושו הנ"ל דכה"ג מוזהר על כל הטומאות בכל השנה דמד' הראש"י משמע ג"כ הכי

ומש"כ עוד ברא"י דהדיוט מטמא מרביעית דם מקרא דהנוגע במת בנפש אדם לפלא בעיני דהא אנן קיימינן הכא לר"ע דיליף מקרא דעל כל נפשות מת לא יבוא שרביעית דם הבא מב' מתים מטמא דמזה הביאו התוס' ראי' ועלה קאי המהרש"א להקשות כנ"ל ור"ע הרי מפיק לי' לקרא דהנוגע במת בנפש אדם לדרשא אחרינא דעובר במעי אמו טמא וא"כ מה זה שכ' הג' ז"ל דרביעית דם טמא הוא מקרא זה דהנוגע במת בנפש אדם דזה הוא רק לרי"ש בחולין שם ולא לר"ע ע"ש וצע"ג

ובעיקר חידושו של הגאון רי"ע ז"ל המובא בתשו' מהר"ש שם דכה"ג יהא אסור לטמא עצמו בכל השנה בכל הטומאות אני תמה מאוד שבמכהד"ג אשתמטתיי' לפ"ש ש"ס ערוכה בנזיר (מ"ח.) דאמרינן התם דלאמו הכתוב בכה"ג אתיא לגז"ש דנאמר אמו בנזיר ונאמר אמו בכה"ג מה אמו האמור בנזיר במותם אינו מטמא אבל מטמא הוא לנגעם ולזיבתם (דהתם כתיב במותם להדיא) אף אמו האמור בכה"ג במותם אינו מטמא אבל מטמא לנגעם ולזיבתם ע"ש ובתוס' שם בד"ה ולאמו שכתבו דעיקר קרא לנגעים איצטריך דסד"א דמצורע חשיב כמת ע"ש וא"כ מפורש יוצא מזה דכהן גדול אינו מוזהר בכל השנה על שאר טומאות דהא לא גרע טומאת זב ומצורע מטומאת