אמרי כהן קא

לאברים עומדת וא"כ בחי' ליכא איסור אבמה"ח ושפיר מותר לעשות מלאכה בבע"ח אף א"נ דאבמה"ח אסור בהנאה ומשכח"ל קרא דלא תחרוש בשור וחמור יחדיו דהוצרך לאוסרו משום כלאים וא"כ למ"ד דבהמה בחי' לאברים עומדת ע"כ דאבמה"ח מותר גם לב"נ מדנתן הקב"ה הבהמות לנח ובניו למלאכה עכ"ד החמד"י ע"ש. ולפע"ד צ"ע דהיכן מצינו בקרא שנתן השי"ת את הבהמות לנח ובניו למלאכה הרי בקרא דנח כתיב כל רמש אשר הוא חי לכם יהי' לאכלה וגו' ומהיכא נשמע מזה היתר מלאכה בבע"ח ואי משום דכתיב בקרא וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה וגו' ובש"ס דסנהדרין שם מפרשינן דהיינו למלאכה יעיי"ש אין ראי' משם להתיר מלאכה בבע"ח לנח דהא קרא זה לאדה"ר נאמר ולמ"ד דילפינן איסור אבמה"ח מקרא דאך בשר בנפשו וגו' הרי לאדה"ר לא נאמר איסור אבמה"ח כלל וכמ"ש הרמב"ם ברפ"ט מה' מלכים כד' המד"ר הנ"ל ולכן הותר לו מלאכה בבע"ח כיון דלית בהו איסור אבמה"ח אבל לנח דהוזהר באבמה"ח וא"נ דבהמה בחי' לאברים עומדת שפיר י"ל דאסור לו לעשות מלאכה בבע"ח א"נ דאבמה"ח אסור בהנאה לב"נ כנ"ל וע' בס' חסידים סי' תרס"ו שכ' דלאדם שלא התיר לו בשר תאוה נתנה לו רדיי' אבל לב"נ שהותר להם בשר תאוה לא נתן להם רדיי' עכ"ד עש"ה הרי מבואר דלנח לא נאמר קרא דרדו בדגת הים וגו' וא"כ מנלן להתיר לב"נ אבמה"ח בהנאה ואכן ד' החמד"י יתכנו אם נילף איסור אבמה"ח מקרא דאכל תאכל הנאמר באדה"ר והו"א דאסור בהנאה ג"כ אף דלא כתיב בלשון אזהרה לאסור אכילה ובכה"ג לא משמע איסה"נ גם לר"א כד' התוס' הנ"ל מכ"מ יש מקום בכאן לאסור בהנאה לר"א דס"ל כ"מ שנא' ל"ת איסה"נ במשמע לפימ"ש הכו"פ (בסי' כ"ז) לפרש דהא דיליף איסור אבר מה"ח מקרא דאכל תאכל ולא אבמה"ח אין הפי' דשם איכא אזהרת אבמה"ח אלא רמז דב"נ נצטוו על אבמה"ח באותה אזהרה שנאסר לישראל דהיינו ל"ת הנפש עם הבשר עכ"ד וא"כ לפי"ז איכא אזהרה גמורה לאסור אבמה"ח לב"נ ומהראוי שיותסר גם בהנאה לר"א כיון דליכא ההיתר שהותר לישראל כד' המנ"ח הנ"ל ואך בזה שוב י"ל כנ"ל דהא לאדה"ר התירה התורה רדיי' בבע"ח דהיינו מלאכה כנ"ל ולמ"ד דבהמה בחי' לאברים עומדת א"כ אי תימא דאבמה"ח אסובה"נ מהראוי שיותסרו בע"ח במלאכה כקו' הגרעק"א הנ"ל וע"כ מדהתירה התורה לאדה"ר לעשות מלאכה בבע"ח ש"מ דאבמה"ח לא נאסר לו בהנאה רק באכילה וכ"ז למ"ד דבהמה בחי' לאברים עומדת אבל למ"ד דבהמה בתי' לאו לאברים עומדת שפיר י"ל דאבמה"ח אסור גם בהנאה כחקירת המנ"ח הנ"ל מדכתיב ל"ת ומהא דמותר לו לעשות מלאכה בבע"ח אין הוכחה דבהמה בחי' לאו לאברים עומדת וא"כ בחי' לא אסורה משום אבמה"ח כ"ז שלא נתח ממנה אבר וכמובן

והנה הא דיליף בש"ס שם דאבמה"ח אסור מקרא דאכל תאכל ולא אבמה"ח פרש"י וז"ל העומד לאכילה ולא תאכל אבמה"ח דבהמה בחי' אינה עומדת לאכילה אלא לגדל וולדות עכ"ל ע"ש הרי מבואר מד' ז"ל דקאי למ"ד דבהמה בחי' לאו לאברים עומדת דלמ"ד דבהמה בחי' לאברים עומדת דהיינו לנתחה א"כ היכא נשמע מקרא דאכל תאכל למעט אכילת אבמה"ח דאינו מיוחד לאכילה רק לגדל ולדות אדרבה לדידי' הרי בהמה בחי' עומדת לנתחה לאברים וא"כ שפיר הוי מצינו למימר דאכל תאכל קאי גם על אכילת אבמה"ח וע"כ דסובר בהמה בחי' לאו לאברים עומדת וז"ב לענ"ד ומעתה כיון דהש"ס בהילפותא דאכל תאכל ע"כ קאי למ"ד דבהמה בחי' לאו לאברים עומדת ולדידי' אבמה"ח אסור בהנאה ג"כ דלא תאכל משמע איסה"נ וכד' המנ"ח דא"ר מהא דהותר לו מלאכה בבע"ח דמותר בהנאה דהא בהמה בחי' לאו לאברים עומדת וכנ"ל וכיון דאבמה"ח אסור בהנאה לאדה"ר ל"ק קו' התוס' דלמה הוצרך לאסור אבמה"ח דהא לאדה"ר לא הותר כלל בשר לאכילה ז"א דהוצרך לאסרו בהנאה משום אבמה"ח ואי נפל ממנה אבר או חתך אותו בחי' ממנה אסבה"נ משא"כ מטעם איסור בשר לאכילה אינו אסור בהנאה וכנ"ל והנה בש"ס דחולין (דף ק"ג.) פליגי אמוראי אליבא דריו"ח לאביי ס"ל שם אליבא דריו"ח דס"ל דבהמה בחי' לאברים עומדת ולרבא ס"ל לריו"ח בהמה בחי' לאו לאברים עומדת עש"ה וא"כ יש מקום בראש לומר דהש"ס סנהדרין שם קאי ע"כ לרבא אליבא דריו"ח דס"ל אליבי' דבהמה בחי' לאו לאברים עומדת ושפיר יליף מינה דאבמה"ח אסור וכפרש"י ז"ל הנ"ל בדיוק דאכל תאכל ולא אבמה"ח דהיינו למ"ד דלאו לאברים עומדת ולדידי' לשי' שפיר איכ"ל דהוזהר לאדה"ר על אבמה"ח אע"ג שלא הותר לו בשר לאכילה דאיכ"ל דהוצרך לאסרו גם בהנאה וככל הכתוב ומפורש לעיל אבל במד"ר הנ"ל קאי אליבא דאביי דס"ל אליבא דריו"ח דבהמה בחי' לאברים עומדת וא"כ ליכא למילף איסור אבמה"ח מקרא דאכל תאכל דמהיכא משמע מזה למעט אבמה"ח דהא בהמה בחי' עומדת לאברים והוא בכלל אכול תאכל וכנ"ל וכיון דקאי למ"ד דבהמה בחי' לאברים עומדת שפיר אמר במד"ר הנ"ל דלאדה"ר שלא הותר לבשר תאוה לא הוזהר על אבמה"ח כו' היינו דיש הוכחה וטעם שלא הוזהר על אבמה"ח משום שלא הוצרך להזהירו כיון שמוזהר ועומד בבשר תאוה דהא אי"ל לדידי' דהי' צריך לאסרו בהנאה משום אבמה"ח דהא למ"ד דבהמה בחי' לאברים עומדת יש הוכחה דאבמה"ח לא נאסר בהנאה לאדה"ר מדהותר לו לעבוד בבע"ח כדכתיב ורדו וגו' וכנ"ל וא"כ אפי' הו"א דיש אזהרה לאדה"ר על אבמה"ח לא הי' רק איסור אכילה וזה כבר ידעינן מאזהרת בשר תאוה ונמצא לפי"ז דכ"א לשי' שפיר אמר אליבא דריו"ח והפלוגתא אליבא דריו"ח יש לה שורש ומקום בש"ס דחולין הנ"ל והדברים נכונים לפלפולא בעזהש"י

ואגב הנני בזה להעיר במה שעורר הגאון בעל חתם סופר בתשובותיו חיו"ד (סי' י"ט) לאסור ביצים לב"נ לפימ"ש התוס' חולין (ס"ד) דביצים חידוש הוא שאין לך דבר היוצא מן החי ושרי ע"ש וזה לגבי ישראל דגלי רחמנא דשרי ולא לב"נ אפי' להסוברים דמי איכא מידי כו' מ"מ ביצים שאסור לישראל כמו ביצה טריפה דל"ש בי' מא"מ מהראוי שיותסר לב"נ ע"ש שהאריך בזה. ולפענ"ד נראה דלהילפותא דריו"ח דאבמה"ח אסור לב"נ מקרא דאכל תאכל ופרש"י העומד לאכילה ולא תאכל אבמה"ח דבהמה בחי' אינה עומדת לאכילה אלא לגדל ולדות עכ"ל כנ"ל אי אפשר לאסור ביצים של עוף דאפי' נימא דעוף בכלל איסור דאבמה"ח לב"נ דנתמעט מקרא דאכל תאכל ע' רמב"ם פ"ט מה' מלכים הי"א ובראב"ד וכ"מ שם מ"מ ביצים לא נתמעטו מקרא זה דהא תרנגולת בחי' עומדת לגדל ביצים ולאכלם ע' ביצה (ב'.) ואין זה שלא כדרך אכילתם למעט מקרא דאכל תאכל הנ"ל וכמובן וממילא דאתינן לזה דללימוד זה דאכל תאכל לא נאסרו ביצים משום אבמה"ח לב"נ יש להוכיח דגם ללימוד דאבמה"ח אסור לב"נ מקרא דאך