אמרי כהן ק

אהא דאמר זמרי למרע"ה בת יתרו מי התירה לך דמשה קודם מ"ת נשא וכשנתנה תורה כולן ב"נ היו ונכנסו לכלל מצות והיא עמהם כו' כוונתו לומר דכיון דמעיקרא היו ב"נ וע"י נתינת תוה"ק נכנסו לכלל מצות וגם צפורה עמהם הרי בטיל היחוס דמעיקרא שהיתה אשתו בעודה ב"נ כמו בכל גר דקיי"ל גר שנתגייר כקטן שנולד דמי וא"כ שפיר הועיל הגירות של צפורה ג"כ בכלל כל ישראל וזה שנזהר רש"י ז"ל בדבריו אלו ליישב דהאיך הועילה הגירות של צפורה ע"י מרע"ה וא"כ לא הוי סגי לומר בקצרה דצפורה נתגיירה דעדיין הי' קשה דהאיך הועילה הגירות של צפורה וכנ"ל ונוכ"ל דזה הי' כוונת זמרי ששאל למרע"ה בת יתרו מי התירה לך היינו דלך דייקא שאתה היית מגייר את כלל ישראל האיך התיר לך בת יתרו שנשאת לאשה עוד קודם מ"ת ולכן פי' רש"י ז"ל לישב את זה להצדיק את מרע"ה וא"ש בס"ד ודו"ק היטב

ולכאורה יש לשדות נרגא בדברינו הנ"ל מד' החת"ס בספרו עה"ת פ' שמות עה"כ אז אמרה וגו' שכ' ע"ד הגמ' דע"ז (ה') דשובו לכם לאהליכם לשמחת עונה הוא דאתא דהכוונה לפי שבמ"ת יצאה נשמתם והורד טל של תחה"מ והקב"ה החי' אותם והו"א שבטל חיתון איש ואשתו ע"כ החזירו לשמחת עונה עכד"ק. וא"כ נשמע מזה דלא בטיל חיתון דאיש ואשתו במ"ת ודלא כמו"ש לעיל דכיון דהו"ל גר וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי נתבטלה הקורבה דאיש ואשתו דמעיקרא ע"י מ"ת

ואך יש לקיים דברינו האמורים לעיל ואין להם סתירה מד' מרן החת"ס ז"ל, דכבר נודע ד' המהר"ל מפראג ז"ל בס' גור ארי' עה"ת פ' בהעלותך שכ' דבישראל בשעת מ"ת ל"ה דין דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי דזה דוקא בנתגייר מרצונו אבל ישראל במ"ת דכפו עליהם הר כגיגית לא הי' בהם דין גר שנתגייר כקטן שנולד דמי עכד"ק. ופי' המפורשים דז"ד בכלל ישראל שקבלת התורה הי' בהם ע"י כפיית ההר כגיגית אבל מרע"ה שקיבל את התורה מרצונו הטוב ול"ה תחת ההר כדאי' ביפ"ת דלאחר אמירת אנכי ול"י עלה מרע"ה על ההר בודאי הי' לו דין גר שנתגייר כקטן שנולד דמי וזה כוונת הש"ס בזבחים (ק"א) דאמרי' במרים מי הסגירה א"ת משה הסגירה משה זר הוא ואין זר רואה את הנגעים וא"ת אהרן הסגירה אהרן קרוב הוא ואין קרוב רואה את הנגעים ומקשים העולם דלמה הוצרך לומר במרע"ה טעם חדש שזר הי' תיפ"ל דהי' קרוב מאותו טעם עצמו שאמר באהרן ולהנ"ל ניחא דמרע"ה הי' לו בשעת מ"ת דין גר שנתגייר דכקטן שנולד דמי ולא הי"ל שום קורבה עם אחותו מרים ולכן צ"ל בו הטעם דזר הי' משא"כ באהרן דלא הי"ל דין גר שנתגייר כקטן שנולד דמי דקיבל התורה בכלל כל ישראל ע"י כפיית ההר כגיגית שפיר אמר דקרוב הי' עכ"ד וע' לעיל בסי' י"ב מש"כ בזה. ולפי"ז א"ש דגבי קרא דשובו לכם לאהליכם דקאי על כלל ישראל ולא על מרע"ה שפיר כ' החת"ס דהכונה דלא נתבטל החיתון דאיש ואשתו ע"י תחה"מ בשעת מ"ת ומטעם גר שנתגייר כקטן שנולד דמי לא נתבטל החיתון גבייהו דהי' הגירות ע"י כפי' וכד' הגו"א הנ"ל אבל אנן בדידן דאיירינן במרע"ה לגבי אשתו צפורה שפיר כתבנו דנתבטל החיתון דמעיקרא ע"י הגירות של מ"ת דהא משרע"ה עצמו קיבל התורה שלא ע"י כפיית ההר כגיגית ודינו הי' כגר שנתגייר דכקטן שנולד דמי ואין לו שום קורבה דמעיקרא והבן

עוד שם בסי' הנ"ל ראיתי להגהמ"ח שהתעורר בקושי' בסתירת דברי ר' יוחנן מש"ס דסנהדרין (דף נ"ו) דאריו"ח דאיסור אבמה"ח לכ"נ ילפינן מקרא דאכל תאכל ולא אבמה"ח ע"ש ובמד"ר פ' נח פ' ל"ד אר"י בר איבו בשם ריו"ח עצמו אדה"ר שלא הותר לבשר תאוה לא הוזהר על אבמה"ח אבל ב"נ שהותר לבשר תאוה הוזהר על אבמה"ח עש"ה דיליף איסור אב אבמה"ח לב"נ מקרא דאך בשר בנפשו דמו לא תאכלו והוא סתירה גלוי' לד' ריו"ח בש"ס דסנהדרין דיליף איסור אבמה"ח מקרא דאכל תאכל הנאמר לאדה"ר עכ"ד עיי"ש שהניח בצ"ע בהגה"ה שעה"ג הספר, והנה מלבד עצם הסתירה מש"ס דילן למד"ר אליבא דריו"ח תיקשי דהרי המד"ר הוכיח דאאפ"ל דאיסור אבמה"ח נאמר לאדה"ר כיון שכבר הוזהר על בשר תאוה לא הוצרך להזהירו על אבמה"ח ע' בפי' מת"כ שם. וא"כ איך אמרי' בש"ס דילפינן איסור אבמה"ח מקרא דאכל תאכל הנאמר לאדה"ר הא לאדה"ר אין מקום לאסור אבמה"ח ואם שכבר נתעוררו בזה רבותינו בעהתו"ס בסנהדרין שם במקומו בד"ה אכל תאכל ותי' דמשום אבמה"ח אפי' נפל מאליו אסור דבכה"ג לא נאסר לאדה"ר עש"ה מכ"מ הא חזינן דלהמד"ר לא ניח"ל בתי' זה מדהוכיח מכח זה דלא הזהיר אדה"ר על אבמה"ח מדלא הותר לו בשר תאוה וא"כ יש להבין באיזה סברא פליגי הש"ס דסנהדרין והמד"ר הנ"ל

והנלפע"ד בישוב כ"ז דהנה בעיקר קו' התוס' והוא הוכחת המד"ר דלמה הוצרך להזהיר לאדה"ר על אבמה"ח דהא אדה"ר בלא"ה לא הותר לו בשר תאוה לאכול כמבואר בש"ס דסנהדרין (נ"ט:) י"ל עפי"מ שהעיר במנ"ח מצוה י"ד דלב"נ מהראוי שיותסר אבמה"ח בהנאה ג"כ כיון דקיי"ל כר"א דכ"מ שנאמר לא תאכל גם איסור הנאה במשמע א"כ ה"ה באיסור אבמה"ח דב"נ מוזהר עליו אסור בהנאה ג"כ עליו ואף דש"ס פסחים (כ"ב) יליף דאבמה"ח מותר בהנאה דאיתקש לדם מ"מ אצל ב"נ ל"ש ההיקש די"ג מדות ל"ש אצלם אך באמת מותר לב"נ מכח מי איכא מידי דלישראל שרי ולב"נ אסור עכ"ד המנ"ח ז"ל ואך לד' הר"ש יפה ז"ל הובא בפר"ד דרך האתרים דרוש א' דאף למדס"ל מי איכא מידי דלישראל שרי ולב"נ אסור ז"ד לאתר שכבר הותר לישראל לי"ל דלב"נ יהי' אסור אבל מעיקרא קודם מ"ת דלא הותר עוד לישראל שפיר הי' אסור לב"נ ע"ש ובס' שושנת העמקים להפרמ"ג ז"ל בכלל ט"ז מ"ש בעני"ז יומצא דקודם מ"ת הי' אסור אבמה"ח בהנאה כיון דעיקר ההיתר בהנאה הוא משום מא"מ כו' לפי"ד המנ"ח א"כ מקודם מ"ת דל"ש מא"מ כנ"ל הי' אסבה"נ לב"נ וא"כ ממילא הוצרך להזהיר לאדה"ר על אבמה"ח ואי"ל דתיפ"ל שאסור מכח דלא הותר לו בשר תאוה לאכילה ז"א דאי מהתם הי' מותר בהנאה דהרי הלימוד בסנהדרין שם הוא רק ממיעוט דלא חית הארץ לכם ע"ש ובכה"ג לא משמע איסה"נ גם לר"א כמו"ש התוס' פסחים (כ"א:) ד"ה כ"מ שנאמר לא יאכל ע"ש ודו"ק ולכן הוצרך להזהירו על אבמה"ח לאסרו גם בהנאה לפי הנ"ל ומיושב קו' התוס' הנ"ל

ואמנם בס' חמד"י ח"א בקו' נר מצוה בדיני ב"נ אות כ"ז העיר דא"א לומר דאבמה"ח אסור לב"נ עפ"י קו' הגרעק"א ז"ל הנודעת דאיך נוכ"ל דאבמה"ח אסור בהנאה דא"כ איך מותר לעשות מלאכה בבע"ח וצ"ל דקו' הש"ס בפסחים דאבר מה"ח יאסר בהנאה קאי למ"ד בהמה בחי' לאו