אמרי בינה יורה דעה רעד

ברוך לענין מעשר כספים דשאל' לא שייך בזה לכך כתב שפיר דאינו יכול להתנות וליתן על תנתי. ולפי"ז שוב י"ל הא דמשגרין להם לבתיהן הוא משום דבדה"מ יש זכיה להם לשיטת הסוברים דאף חרש ושוטה יש להם זכיה ע"י ד"א מקנה. אמנם להסוברים דל"ל זכיה אף בד"א מקנה בחו"ש ע"כ נ"ל כמ"ש הקצוה"ח. וכן להסוברים דאף בדא"מ ל"ל זכיה מד"ת א"כ יקשה ג"כ אמאי משגרין להם כיון דאינו מקיים מן התורה מצות נתינה

וראיתי בנתיבות שם (ס"ק ח') שכתב הא דמשגרין להם דהא דכ' רחמנא ונתן לאו משום שיש חיוב על הבעלים רק שרחמנא זיכה להבעלים בטה"נ שהם יהיו יכולין ליתן לאיזה כהן שירצו ואם רצו להפקיר הטה"נ אין עלייהו שום חיוב נתינה לכהן תדע דהא יכול לקדש אשה בתרומה בטוה"נ שיש לה בו הרי מוכח שאין עליו חיוב נתינה לכהן לכך יכול ליתן אף לחשו"ק כיון שא"צ לזכתו לכהן והכהן יכול ליקח אותו עצמו א"כ אף חשו"ק יכול ליקח אלו דבריו. ולכאורה דבריו תמוהין מ"ש שאין עלייהו שום חיוב נתינה לכהן הא מבואר בתוס' רי"ד קידושין (דף נ"ח) דאף דחטה אחת פוטרת כל הכרי היינו דמתוקן הכרי אבל יש עליו עוד לקיים מצות נתינה ובעי שיתן דבר חשוב ועיין באורך בזה במל"מ (פ"ט מהל' מעשר) ועיין תוס' ב"ב (דף פ"א ע"ב) ד"ה אלא שכתבו דמאי דל"ה אלא ספיקא דרבנן א"צ לקיים מצות נתינה עכ"ל מבוא' דמה דמחויב מספק מד"ת במתנות כהונה ולויה מחויב מס' לקיים מצו' נתינה. ועיין רמב"ן בהשגתו לס' המצות שורש י"ב שהאריך בזה דשני מצות נפרדות המה מצות הפרשה ומצות נתינה עי"ש. וכן מבואר נמי מתשובת רשב"א (סי' ח"י) שהקשה למה אינו מברך על מצות נתינה ומ"ש להוכיח ממה דיכול לקדש אשה בתרומה בטוה"נ שיש לו בה תמהני הא פדיון פטר חמור ודאי מצוה דרמי' עלי' לערוף או לפדות בשה ואף עפ"כ יכול לקדש בו אשה כמבואר מס' בכורות (דף ט' ע"ב) אשה יודעת דפ"ח איסורא אית ביה ופרקא ליה בשה ומקדשה בהך דביני ביני ע"ש כן נמי בתרומה וע"כ צ"ל אף דמצוה רמיא עליו היינו שיהיה נערף או שיהי' נפדה בשה כן בתרומה המצות נתינה הוא שבא ליד הכהן או שהאש' תתן בשליחתו אבל מ"מ מבואר דרמי' עליו מצות נתינה. א"כ שוב יקש' איך מקיים מצות נתינה במה שנותן ליד חשו"ק וע"כ צ"ל כמ"ש הקצוה"ח כיון שלא כתיב ונתן ביד הכהן רק ונתן לכהן וחשו"ק נמי כהן מיקרי יוצא ידי נתינה וכמו בגט אשה דאי לא הוי כתוב ונתן בידה היה מהני אף בשוטה

ולפי"ז נראה אף דתרומה הבא ליד כהן ל"מ שאלה היינו דוק' באם נתן לכהן שהוא בר זכיה אבל בנתן לחרש ושוטה להסוברים דאף בדא"מ ל"מ להם זכיה אינה זוכה רק ע"י הפרשה שהיה קורא שם תרומה וע"ז מהני שוב שאלה ולא שייך בזכיות אלו סברת הר' בצלאל אשכנזי שהבאתי לעיל. ועיין ר"ן חולין סוגי' דהמזיק מתנות כהונ' שכ' דאף לציד"ש ג"כ פטור דאכתי לית להו לכהנים בהן כלום רק חל מצות נתינה וכשהזיק הפקיעו המצוה ודין ממון לית להו עליו עי"ש ובמ"ש בהגהותי בספר דברי חיים מאאמ"ו הגאון ז"ל דיני שומרים (סי' ט"ז) באורך בזה ויבואר אי"ה עוד לקמן דיני תו"מ ומבואר ג"כ דעכ"פ מצות נתינה יש רק דמ"מ י"ל דמקיים מצות נתינה אף באם לא זכה הכהן כגון חשו"ק

ולכאורה לדברי הקצוה"ח והנתיבות יש לומר דאם בא כהן אחר וחטף מן החו"ק זוכה בהן כיון דלהם לית זכיה בגויה והוי כמו מציאת חשו"ק. אך ז"א לשיטת התוס' דהמזיק עכ"פ חייב לציד"ש חזינן דיש לכל הכהנים זכות והפקר הוא להן ועליו לקיים מצות נתינה ונתנה התורה לי רשות לתת לכל כהן שירצה שוב זוכה אף הקטן וכן להר"ן ודאי אין לכהנים חלק בו רק עליו רמיא מצות נתינה וכיון שמקיים בנתינתו לחשו"ק ג"כ המצוה הוי שלהן מכח זכיות התור' והא ודאי מד"ת ששוטה מתגרשת הנייר הוא שלה הואיל דהתורה זיכה לה הגט כן נמי בזה. אולם יש להבין אף דכתיב נתינה לגבי מתנות כהונה ע"כ לאו נתינה ממש כמו בגט דודאי טלי מתנות מע"ג קרקע מהני ולא בעינן מיד ליד. והא דבגט לא מהני טלי גיטך מעג"ק כתב האבני מילואים (ס"ס קל"ט) דגבי גט ל"ב זכיה בגוף הגט אלא נתינה לחוד סגי כיון דאיתי' בע"כ ואיסור הנאה נמי הוי נתינה לכך כתבו על אסורי הנא' כשר והואיל דאינו משום זכיה אלא משום נתינת הבעל משו"ה צריך בו נתינה ול"מ ביה עלי גיטך מעג"ק וגבי חילופין והקדש דג"כ כתיב נתינה ומהני טמג"ק משום דשם הנתינה הוא שיזכה המקבל בדבר הנותן לו לכך ל"ב מיד ליד וכל שזוכה בו מהני עי"ש א"כ במתנות כהונה דכתיב תתן לו ע"כ דצריך לתת שיזכה בו ותכלית הנתינה הוא הזכיה שיהיה לכהן ולכך אף טלי מעג"ק מהני א"כ איך מקיים מצות נתינ' במה שנותן לחשו"ק דל"ל בהו זכיה. וצריך לומר כיון דכתיב בתרומה לד' חזינן משעת הפרשה זיכה בו ד' לכהנים רק הא דכתיב תתן לו הוא למצוה בלבד אבל מ"מ שיזכה הכהן ע"י קנין לא צרכינן רק כשהבעלים מבררים אותו לכהן שיקבל המתנות זוכה מן השם

והנה מ"ש לעיל דהיכא דמהני שאלה מודה המרדכי דחשיב דע"א מקנה יש ליישב לכאורה בזה קושית המח"א הל' זכיה ומתנה (סי' ל"ג) על המרדכי מש"ס גיטין (דף ל') דקאמר במזכה ע"י אחר ומה מהני הא בעינן שלוחו של בעל הממון וכיון דטה"נ אינו ממון ל"ה בעה"מ ומה מהני דעת אחרת מקנה כיון דל"ל בי' כלל עי"ש וכב"ש אאמ"ו ז"ל דיני ג"ח (סי' ז') ולמ"ש א"ש דבתרומה הואיל דמהני שאלה ונשאר להבעלים זכות לשאול על הפרשתן מודה המרדכי דחשיב דע"א מקנה וכמ"ש לעיל. אולם לכאורה אם נאמר כן יקשה מה הקשה המרדכי והג"מ שם מעובדא דר"ג ור"א ור"ע שהיו באים בספינה דמבואר בש"ס ב"מ (דף י"ח) דחשיב דעת אחרת מקנה גבי מתנות כהונה ותירץ שם כיון שהקנה להם החצר ג"כ חשיב דע"ח מקנה ולמה לי' לזה תפ"ל כיון דמהני שאלה שפיר חשיב דעת אחרת מקנה ועיין תוס' פסחים (דף מ"ו ע"ב) בקושיתם דיהיה יוצא במתה של מעשר שני מטעם הואיל אי בעי מיתשל מבואר דמהני שאלה אף במעשר. וכן מבואר להדיא ברמב"ם (פ"ד הי"ז) מתרומות

אך י"ל למה שכתב הרב המאירי מס' שבת פ' המפנין וז"ל וי"א שא"א לשאול אלא בתרומה הואיל ותרומה ניטלת באומד ומחשב' ונותן עיניו בצד זה ואוכל בצד א' אבל במעשר שאינו ניטל במחשבה אא"כ הפריש אינו יכול לשאול עליו עכ"ל והוא דבר חדש מאד דשאלה אף דמהני בהקדש ותרומה מ"מ במעשר שעשה מעשה להפריש לא מהני שאלה הואיל דאינו מעשר מאומד ובמחשבה וכשהפריש הוי מעש' ול"מ עוד שאלה א"כ י"ל דלכך הקשה המרדכי מעובדא דר"ג וזקנים דשם זוכה מעשר לוי ומעשר עני ג"כ וע"ז ל"מ שאלה לכך הוכרח לתרץ משום דהקנה להן החצר הוי כדעא"מ. ואם נאמר כן שוב הדרא קושית המח"א לדוכתא מש"ס הנ"ל דשם קאי הש"ס במזכה ע"י אחר על כל המתניתין דשם דקתני המצוה מעות את הכהן ולוי ועני ובלוי ועני דל"מ שאל' שוב ל"ה הם הבעלים ועיין מ"ש שם בהגהותי בספרו של אאמ"ו ז"ל סי' הנ"ל באורך. ועוד יש ליישב קושית המא"ח דבמתנות כהונה ל"ב שלוחו של בעני ממון ויבואר לקמן אי"ה

עוד כתב שם הנתיבות להשיג על הקצוה"ח במה שכ' דלגבי ה' סלעים דפדיון חשיב דעת אחרת מקנה וכ' כיון דגם לגבי זה מהני תפיסת הכהן כמבואר בש"ס ב"מ (דף ויו) בתוס' שם דהקשה אמאי כשתקף א"מ הא יכול לומר לכהן אחר אני נותן ותירצו שא"י לתבוע רק טה"נ ושם במתניתין קתני א' בכור אדם הממע"ה ומוכח דא"מ וכיון שאין בנתינה זו רק טה"נ ל"ח דע"א מקנה. ותמהני הא מ"מ בחיוב דפדיון הבן לכ"ע טוה"נ ממון אף להפוסקים דטה"נ אינו ממון היינו גבי שאר מתנות אבל בפדיון הבן דהוי כפרעון חוב ונשתעבדו נכסיו לשלם לאיזה כהן שירצה בזה לכ"ע טה"נ ממון ובודאי אף דתפיסה מהני היינו ביתר מכדי טה"נ אבל הטה"נ צריך להחזיר וא"כ ודאי חשיב דעת אחרת מקנה ועיין ירושלמי (פי"א) דנדרים דמאן דאית ליה טה"נ ממון דרש ואיש את קדשיו לו יהיה ואדם נותן מעשרותיו בטה"נ ומאן דאית ליה טה"נ א"מ סובר דאסור לתת בטה"נ ודרש לו יהיה ליתן לכל מי שירצה אבל לקבל עבורו אסור אבל בפדיון הבן לכ"ע מותר לתת בטה"נ וכבר כתבו כמה פוסקים דהא דכתיב שחתנו ברית הלוי אינו אסור לסייעו בבית הגרנות רק בתו"מ אבל בה' סלעים דפדיון רשאי. ובגוף הדבר דמהני תפיסה בה' סלעים שהביא ראיה ברורה מש"ס דב"מ הנ"ל יש להעיר. דבאמת בתוס' שם כתבו עוד דאיירי במכירי כהונה א"נ שמחזי' הטה"נ. ולכמה גדולי ראשונים אם טה"נ ממון חשיב בעלים על הכל ועיין ריטב"א ותוס' רי"ד קידושין (דף נ"ח) בהא דגונב טבלו של חבירו דאי טה"נ ממון חייב לשלם הכל ועיין רא"ש נדרים (דף פ"ה) ובמ"ש בהגהותי בדברי חיים דיני מכירה (סי' י"ב) באורך בזה. וא"כ בה' סלעים דפדיון ע"כ צריך לאוקמי במכירי כהונה דבזה לכ"ע טה"נ ממון. וי"ל אף לתוס' דסברו שם דטה"נ ל"ח שלו בכולו דוקא בשאר מתנו' כהונ' דשייך לכהנים מיד בהפרשתן אבל בה' סלעים דפדיון גם התוס' מודו דחשיב בעלים על הכל. ומ"מ דע"א מקנה לכ"ע הוי כמו בשאר פרעון חוב

וראיתי בס' מחנה אפרים הל' זכיה ומתנה (סי' ח') שהעל' דבה' סלעים דפדיון ל"מ תפיסה והוכיח זאת מעובדא דר"ח בבכורות (דף צ"א) דחזי' לההוא גברא דהוי קאי אזיל ואתי. א"ל לא גמרת ויהבת הלכך אין בנך פדוי ופירש"י בלשון שני ואפילו אם לא אחזירם לך וכ"כ הרשב"א בתשובה דבכה"ג אפילו לא החזירם אין בנו פדוי וקשה הא לא גרע מתקפו דאע"ג דהוי ס' אין מוציאן מכ"ש בזה דודאי מחויב וזכה בו א"ו דבזה כיון דלא חל שום זכות על דבר מבורר רק נכסי דמשתעבד לכהנים מדין ערב בזה ל"מ תפיסה יע"ש שכ' דהא דקתני הממע"ה גבי ס' בכור לא קאי על בכור אדם. ובאמת שזה דוחק גדול לחלק במתניתן דמאי דקתני הממע"ה ולס"ד דש"ס הפירש מי שהוא מחזיק על חבירו להביא ראיה ותפיסה מהני שלא יהיה מועיל לגבי בכור אדם. וכן משמע ג"כ מדברי תוס' בכורות (דף מ"ח ע"ב) ד"ה אם שכ' כיון דאם לא נתן אינו זקוק ליתן השתא נמי דנתן נמי ליהוי כתקפו כהן דמוציאין מידו כדאמרינן פ' שנים אוחזין משמע מדבריהם קצת דאם תקפו אין מוציאין מידו הוי א"ש הרי דאף בה' סלעים דפדיון מהני ג"כ תפיסה. ואולי דשם כיון שכבר נתן לו לא גרע ממכירי כהונה