אמרי בינה יורה דעה רסז

כשמשאיל אח"כ על הנדר דמ"מ נעקר הנדר למפרע רק דמצד מעשה הקנין נשאר ההקדש א"כ אינו חל ההקדש והקנין רק מן השעה שבא ליד גזבר ונ"מ בהקדש אם נהנה מן ההקדש קודם שבא ליד הגזב' מהני השאלה אח"כ אף אחר שבא ליד הגזבר שלא יהי' חייב במעינ' על מה שנהנה קודם לכן דנעקר ההקדש והנדר למפרע רק אח"כ במה שמסר להגזבר חל ההקדש מאז. אך מ"מ אינו נראה לומר כן רק כיון שבא דבורו לידי מעשה קנין שוב ליתא בשאלה וחרטה ומהני ההקדש למפר' שלא יהי' בשאלה וחרטה דמעיקרא. וא"ל כיון דאמירה לגבוה כמסיר' והוי של הקדש א"כ מה יוסיף תת כח בהמסירה שיהי' קנין המועיל איך הקנין השני חל על קנין הראשון. זה אינו דכשישאל ויעקור הנדר למפרע שוב יחול הקנין של הגזבר. ואף היכא דלא נעקר הנדר על ידי החרט' דמעיקרא רק ע"י חרט' דהשתא כגון נדר קנס בעלמא שלא מחמת עצמו כמו באומר אם אעשה דבר פלוני יהי' עלי לתת דבר זה להקדש דל"ה ההקדש עצם הנדר דבנדרים כאלה דעת רמב"ן בתשובה (סי' רע"א) דמהני השאלה בחרט' דהשתא ולא נעקר מעיקרא רק דנפס' מהשתא בזה ל"מ משיכת הגזבר כיון דאז הי' בלא"ה של הקדש ועיין שעה"מ סוף הלכות שביעית ובתו"ג פ' השולח בכה"ג הוי מגיז גייז כמו בהפרת בעל לאשתו. אולם מ"מ מהני משיכת הגזבר כיון דמ"מ שייך לבעלים ויש להם זכות זה שבידם לשאול א"כ כשמוסר לגזבר חל ע"ז הקנין שלא יהי' בשאלה ומטעם זה כתבתי במ"א דהוי דעת אחר' מקל' בכה"ג. אך מ"מ יש לעיין היכא דהשאלה הוא ע"י שמשוה נדר טעות כמו בנולד בזה י"ל דממילא הוי ג"כ קנין טעות ג"כ דאם הי' יודע זאת ל"ה נותן והוא אינו מוסר לגזבר רק הואיל דסבר שחייב להקדש והשתא דאתברר לי' של"ה חייב ונדרו הי' נדר טעות א"כ גם הקנין הוי קנין טעות וצריך לומר דלענין קנין אינו יכול לבטל ואף אם כשמסר לגזבר התנה בפירוש שלא יהי' מועיל הקנין לענין שלא יהי' יכול שוב לשאול מ"מ י"ל כיון דבא ליד גזבר ונעש' קנין המועיל שוב לא אתי השאל' נבטל הקנין וצ"ע עוד בזה

ועיין בתשובת יכין ובועז (ח"ב ס"ז) שכתב יחידים שהתנדבו הקדש לכבודו של שמואל ע"ה ובא לידו של פרנס ואח"כ נפנה בהכ"נ וצריכה הוצאה מרובה והצבור דחוק מאד ורצו לשנות הקדשו של שמואל הרמתי לתקון בהכ"נ אחר שזכה בו פרנס וכתב כיון שעדיין לא הגיעו ליד הגזבר הממונה על קברו של שמואל יכולין לשנותו ע"י שאלה בפתח או בחרטה ואעפ"י שהרמב"ם כתב שאין נשאלין עליהן אלא לצורך גדול אין צורך יותר מזה לרפאות בית ד' ההרוס יעו"ש. ולא אבין הא עיקר הטעם דל"מ שאלה כיון שבא ליד גזבר הוא משום דלא גרע מכח הדיוט ולקנין ל"מ שאלה ובזה אין חולק אם בא ליד גבאי הממונה או ליד אחר לתת להממונה דמ"מ כיון שהוציא מרשותו זכה בו ועיין טוח"מ (סי' קכ"ה) במתנה לעני אף הולך כזכי ועי"ש בקצוה"ח כיון שחייב מצד נדר אמרינן בי' הולך כזכי כן נמי בזה ואי כיון שנדר לצורך מצוה בלבד וזכי' ל"ש למת כמבואר מדברי רי"ף סו"פ א' דגיטין ועיין בזה במח"א דיני זכיה ומתנה (סי' ל"א) רק מדין מצוה חייב לקיים ככל נדרי מצוה א"כ אף בבא ליד הגזבר הממונה לזה נמי יהי' מהני שאלה כיון דל"ש בזה זכיה כיון שהו' רק מצוה לכבוד הנביא ע"ה וע"כ דסובר דמ"מ הגבאי זכה בו לעשות המצוה ול"מ שוב שאלה לבטל המעשה א"כ אף בבא ליד אחר שימסור להגבאי הממונה שזכה בו הגזבר לעשות המצוה ושלא יועיל שוב שאלה והתרה ע"ז וצ"ע ועיין במח"א דיני ריבית (סי' ז') דכתב דמעות של הקדש עניים שהקדישוהו בעלים לעניים שאינן ידועים עדיין לא זכו בו עניים זכיה גמורה ואפי' אם מסרם לאחר לחלקם לעניים אי מתשיל על נדרו אין כאן זכיה לעניים ומצי לאתשולי עליה וממון דידיה הו' ואסור לגזבר להלוותן ברבית עי"ש וקשה כיון דמ"מ נעשה מעשה קנין שמסר ליד גזבר תו ליתא בשאלה ויש ליישב להמעיין שם

וראיתי בתוס' סוטה (דף ו' ע"ב) דהקשו בהא דמבואר שם ואלו שמנחותיהן נשרפת האומרת טמאה אני ושבאו עדי' שהו' טמאה והקשו אמאי נשרפת כיון דקיי"ל כב"ה הקדש טעות ל"ה הקדש למה אינו נשאל עליה ותצא לחולין עי"ש ולכאורה הא שם כבר בא ליד כהן ונתקדשה בכלי שרת בקדושת הגוף. ועיין תוס' פסחים (דף מ"ו) משם הר"י דהיכא דבא ליד גזבר ל"א הואיל אי בעי אתשיל עלה עי"ש מבואר דסברו דכשיבא ליד גזבר ל"מ שאלה. אח"כ ראיתי במהרי"ט אלגזי על רמב"ן בכורות שעמד על דברי תוס' סוטה הנ"ל. אולם למ"ש י"ל שם כיון שבאו עדים שנטמאה וידענו בבירור שבטעות נעשה הכל בזה לא מעדיף המסירה לכהן שלא יהי' יועיל שאלה דהוי קנין בטעות לכ"ע והעד לזה דתוס' לא הקשו שם דיהני שאלה רק כשבאו עדים ולא הקשו על האומרת טמאה אני דבזה באמת י"ל כיון דאח"כ בא הטעות ע"י אמירתה באמת ל"מ שאלה כיון שכבר בא ליד כהן אף שמתחרט על ההקדש מ"מ הקנין ל"ה בטעות בשעתא רק שנולד אח"כ הסיב' והתו' לא הקשו רק על ושבאו עדים דבזה איתברר לנו דהוי קנין בטעות לגמרי ומצד הנדר מהני שאלה וז"פ

והנה בס' טורי אבן מגילה (דף כ"ג) בק"א כתב בהא דכתבו תוס' מנחות (דף ע"א) דאף דקיי"ל הקדש ששוה ק' שחללו על ש"פ מחולל דוקא בעלים דאין סברא שיכול כל אחד לפדות הקדש חבירו על ש"פ ויקחנו לעצמו וכתב הט"א הטעם משום כיון דהבעלים יכולין לשאול על ההקדש וכדידהו דמי מש"ה יש להם כח לפדות על ש"פ משא"כ אחר והעלה עפי"ז דהיכא דכבר בא ההקדש ליד הגזבר דשוב ל"מ שאלה הוו הבעלים כמו אחר ואין ביד הבעלים ג"כ שוב לחלל על ש"פ ע"ש. ולא משמע כן מדברי תוס' מנחות שם דהקשו בהא דאנשי יריחו הי' מתירין גמזיות של הקדש של חרוב ושל שקמה יחללו על ש"פ ולמה לא מתרצו בפשיטות דשם כבר בא ליד הגזבר מאבותיהם גם הא מבואר בש"ס בכורות (דף כ"ה) וסבר ר"י בן המשולם דבר שאינו מתכוין אסור והתניא שתי שערות עיקרן מאדים וראשן משחיר ר"י בן המשולם אומר גוזז במספרים ואינו חושש ומתרץ שאני פרה דל"ש ומקשה וליחלה כדשמואל הקדש ששוה ק' שחיללו על ש"פ מחולל ומתרץ לכתחילה מי אמר. ושם איירי שכבר הוא ביד הגזבר עיין רמב"ם (פ"ב) מהל' פרה אדומה פרה היתה נקנית מתרומת הלישכה והיכא דבא ליד הגזבר דל"מ שאלה אינו מועיל החילול על ש"פ. א"ו דאף בבא ליד הגזבר מועיל החילול רק התוס' חידשו דדוקא הבעלים יכולין לחלל על ש"פ ולהם נשאר זכות זה אף בבא ליד הגזבר אבל אחרים לא. וכן מבואר מדברי הרשב"א וריטב"א מובא בש"מ ב"מ (דף נ"ז) דאף בבא ליד ההקדש בדיעבד מחולל על ש"פ. והא דפריך הש"ס בכורות שם וליחלה וליפקה לחולין ע"י ש"פ הא דוקא הבעלים יש להם זכות זה ולא אחרים א"כ הברייתא דסובר ריבהמ"ש גוזז במספרים ואינו חושש דאיירי בגזבר קנה ממעות ההקדש ואיך יכול לחלל כיון דליכא בעלים. י"ל הכוונה דהב"ד יחללו והוי כאלו נעשה ע"י הבעלים דניחא להו שיצא לחולין כדי שיהי' הגזיזה בהיתר ואח"כ לקדש'. ובאופן זה י"ל דגם אחרים יכולין לחלל על ש"פ מדכ' תו' דאין סברא שיכול כל אדם לפדות הקדש חבירו על ש"פ ויקחנו לעצמו מבואר דרק על אופן שיקחנו לעצמו אין סברא אבל לחלל ע"ת שיקדישנה אח"כ רק להפקיע כעת מן ההקדש י"ל דהב"ד יכולין וקושית הש"ס הי' שהב"ד יחללו הפרה ע"מ שיקדישנה אח"כ וע"ז משני כיון דלכתחל' אסור לחלל על ש"פ ובין כך לא יהי' נעשה הכל בהיתר גמור מותר הגזיזה ודליכא רק איסורא דרבנן ול"ש. אבל לדברי הטורי אבן דבבא ליד הגזבר דל"מ שאלה ל"מ חלול לא מקשו הש"ס כלל דשם ל"מ חלול על ש"פ כיון דשוב ל"מ שאלה א"ו דאף בבא ליד גזבר מהני החילול לגבי בעלים על ש"פ וז"ב

ועיין תוס' תמורה (דף ל"ב) ד"ה מקדישין שכ' דקדשי מזבח מקדישין הקדש עילוי וקדשי בה"ב שהקדיש לקדשו מזבח ולחרמי כהנים לא עשה ולא כלום דהטעם משום דקדשי מזבח יש שם הבעלים לפדותו כשהוממו אבל בקדשי בה"ב שהקדישן אין לבעלים עליהן יותר משאר אדם לפיכך אין בידו להתפיס ודבריהם אינם מובנים מה לי קדשי מזבח שהוממו מה לי קדשי בה"ב בשניהם יש דין קדימה לבעלים כמבואר בכורות (דף י"ג) ורמב"ם (פ"ה ה"ג) הלכות ערכין. אח"כ מצאתי במרי"ט אלגזי בס' נאות יעקב (דף כ"ב) דעמד ע"ז ובא אל הכוונה דבקדשי בה"ב אחרים יכולין לפדות בלא רשות בעלים כמבואר ממס' יבמות (דף פ"ח) דהוי בידו לפדות משא"כ בקדשי מזבח שהוממו דיש ריוח לבעלים דגם אחר פדיונן בקדושתן לפטור ממתנות וכיון דקרבן שלהן הוא אין אחר יכול לפדות לעצמו אם לא ברשות בעלים. ועדיין אינו מובן הא גם קדשי מזבח שהוממו נערכין בשווייהן וא"כ נעריך באותו זכות שיש שפטורה ממתנות ולמה לא יהיה ביד אחרים לפדות לעצמן כמו בקדשי בה"ב דביד כל אדם לפדות. גם יקשה הא למ"ש דהקדש שוה מנה שחיללו על ש"פ בדיעבד דהוא מחולל הוא דוק' בעלים ולא אחרים א"כ יש זכות זה לבעלים בקדושת בה"ב יותר משאר בני אדם ועיין מ"ש בהגהותי לדברי חיים דיני מתנות (סי' ו') ליישב עפי"ז דעת רא"ה שבר"ן בחידושיו גיטין פ' המגרש דהמוכר שדה לזמן הגוף והפירו' דאמרינן כיון דפסקה פסקה והוי קנין שלו לעולם כמו באומר היום אי את אשתי ולמחר את אשתי דאמרינן כיון דפסקה פסקה והקשו עליו מנדרים (דף כ"ט) דאם קדושת דמים פקעה בכדי אין צריך לפדות וכתבתי דקדושת דמים אינו דומה למכר ומתנה דנפסק לגמרי זכותן של הבעלים משא"כ בהקדש דיש לבעלים זכות יותר מאחרים דאם חללו על ש"פ מחולל א"כ לא נפסק עדיין לגמרי זכות הבעלים ונשתייר להן זכות לכך אם פקעה בכדי ל"ש לומר כיון דפסקה פסקה ועי"ש מ"ש אאמ"ו ז"ל א"כ ה"נ נימא דיהני הקדש עילוי כיון דיש לו זכות זה ואף דהא לכתחלה א"י לפדות בפחות משוייהן מ"מ יש צד זכות דמהני בדיעבד ולדברי תוס' דקדושת מזבח הזכות הוא רק מה שיהיה לו אחר שהוממו אף דאינו בידו רק על צד הקרי והזדמן בכ"ז נחשב כשלו ויכול להתפיס א"כ בקדשי בה"ב נמי נימא כיון דנשאר לו זכות הוי כשלו ולמה לא יהיה יכול להקדיש הקדש עילוי וצ"ע

סי' כ"ג כתב בש"ע (רכ"ח סל"ט) הנשבע לפרוע לז"פ יכול לומר הריני כאלו התקבלתי אבל להאריכו ושיעמוד בחיובו לאו כל כמיני' וכ' הש"ך משם ב"י מיהו יש לתקן דבר זה שיאמר לו הריני כאלו התקבלתי ואח"כ ישבע שיפרענו לזמן שיסכימו ביניהם