אמרי בינה יורה דעה רסא

ואין נשאל עליהן אלא מדוחק וכמ"ש הרמב"ם סוף הלכות נדרים והוא רק לכתחלה אבל אם נשאל עליהן בדיעבד מהני ההתרה. וראיה לזה דהא מבואר ברדב"ז (ח"ד סי' קל"ד) בראובן שאמר לשמעון העני אתן לך צדקה כך וכך דאינו יכול לחזור דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט וכ' וז"ל ולענין אם יכול להשאל על נדרו הדבר ברור שאם נשאל והתירו לו שהוא מותר דלא עדיף מכל קונמות והקדשות ונונ"ד אבל חכם המתיר לו נדרו חייב נדוי וכ"כ בהדיא המפרשים מפני שמפסיד את העניים ומ"מ הנדר הותר עכ"ל. וקשה לכאורא אם נאמר דאין מתירין לו לכתחלה בנדרי צדקה אמאי אמרינן ביבמות (דף פ"ז) דקדושת הגוף אף דאין בידו לפדותו נאמן דבידו לאתשולי עלה ועי"ש ברשב"א דאף דאמרינן בקידושין גר צריך שלשה מי ימר דמזדקקו לי' מ"מ כאן חשיב בידו כיון דסגי בג' הדיוטות ואם נאמר דחכם המתיר בר נדוי הוא איך שייך לומר דהוי בידו במה דיעשה החכם איסור ויהיה בר נדוי ובודאי נדרי הקדשו' למזבח לא גרע מצדקה לעניים. ובמח"א שם ראיתי שהעיר להקשות למ"ש דבחרט' לחוד אין לו שאלה א"כ האיך שייך לומר דבידו לאיתשולי וכתב כיון דע"כ איירי באומר נשאלתי על הקדשי והותר ונאמן במיגו דאי בעי מיתשל עכשיו שהולך אצל חכם ואומר אדעתא דהכי לא הקדשתי ומתיר לו עי"ש. ואם נאמר כמ"ש הרדב"ז דהחכם המתיר בנדוי הוא הואיל שמפסיד א"כ ליכא מיגו דמי ימר דיתרצה חכם בזה להתיר לו ואולי הרדב"ז לא קאמר רק כשנשאל ע"י חרטה לבד אבל כשאומר אדעת' דהכי לא נדרתי והוי כהקדש טעות בזה מודה דנשאל אף לכתחל' ושפיר נאמן אולם ממ"ש הרדב"ז שם בסי' הנ"ל באם אמר התרתי נדרי שאין כח בב"ד לכופו ואם ראו שהוא מערים ואומר בפני פלוני והלך לו למדה"י בזה אני רואה לכופו דאחזוקי אינשי ברשיעי שהתירו נדר כזה לא מחזקינן משמע אף כשאומר שהתיר לי ע"י פתח ג"כ א"נ. וצריך ע"כ לומר דזה ל"ה רק מדרבנן אבל מדאורייתא מהני שאלה אף לכתחל' והש"ס יבמות שם קאי להוכיח דמנ"ל דע"א נאמן באיסורין מדאוריית' א"כ י"ל דמדאורייתא נשאלין אף ע"י חרט' לבד

ועיין תוספת יו"ט מס' שבועות (פ"ד משנה ח') בהא דאיתא שם משביע אני עליכם שתעידוני שאמר איש פלוני ליתן לי ר' זוז דפטורים וכ' התוי"ט ואפי' הוא עני אינו חייב לו אלא מטעם נדר ונמצ' שאין עליו חיוב ממון בשום צד שאין ב"ד יורדין לנכסיו אם אינו רוצה לקיים נדרו אלא שמנדין אותו או מכין אותו עד שיקיים מוצא שפתיו אולם בש"ך ח"מ (סי' פ"ז ס"ק נ"א) מבואר משם הראשונים דמשביעין שבועת היסת ע"ז מבואר דהוי כפירת ממון בכה"ג. אולם י"ל כיון דעכ"פ יכול לשאול עליו לא הוי לענין שבועות עדות ככפירת ממון ולא גרע מכופר ממון של קנס דאינם חייבין ולמ"ש דנדרי צדקה אין נשאלין היה מקום לומר דחייבין בכה"ג. אך אם נאמר דע"י פתח מהני ונשאלין א"ש דא"ח בקרבן שבועה בכה"ג אבל אם נאמר דגם ע"י פתח אין נשאלין אף אם ל"ה רק דרבנן מ"מ הוי כפירת ממון כמבואר שם פרק שבועות העדות דבכה"ג הוי כפירת ממון

וי"ל עוד למה שהערותי במ"א למה לא הוכיח הש"ס מזה גופה ממה דמהני שאלה בהקדש דע"א נאמן באיסורין דאל"כ אמאי נאמן דיש לו חרטה דמעיקר' דזה ל"ה כ"כ בידו דהא צריך שיתחרט בעיקר הנדר כמבואר בש"ע(סרכ"ח ס"ז)ואל"כ ל"מ ההתרה וי"ל דבנדרי הקדש כיון דל"מ בחרטה רק ע"י פתח וזה ודאי אינו בידו רק דנאמן מטעם מה לו לשקר כמ"ש המח"א וכשבא אל החכם להתיר לו ע"י פתח נאמן דאינו אומר נגד החזקה כיון דלדבריו לא אתחזק כלל איסור דהוי נדר טעות ודומה למ"ש מהר"מ המובא בש"ש (ש"ו ק"ד) דע"כ א"נ ע"א באתחזק רק היכא לדברי עד היה ע"ע בחזקת איסור וע"כ בנדר אף דחכם עוקר נדר מעיקרו ואינו מעיד נגד חזקת איסור רק מעולם ל"ה בחזקת איסו' מ"מ כיון דגם לדבריו קודם דאתשל מארי' עליה הא א"נ להוציא מחזקתו ואמרינן דלא איתשל ועדיין הוא בחזקתו אולם אם מדאורייתא אינו צריך שאלה כלל דע"י פתח הוי נדר טעות ממילא נאמן על הפתח דאינו אומר נגד חזקה דלדבריו לא אתחזק כלל רק מדרבנן צריך שאלה וי"ל דנגד חזקה באיסור דרבנן נאמן ושפיר קאמר בש"ס כיון דבידו נאמן מטעם מגו וכמ"ש מח"א ועל עצם הפתח נאמן מד"ת דל"צ כלל התרה ל"ה נגד חזקה ומדרבנן י"ל דנאמן אף נגד חזק' וע' ש"ש שם דכ' כן באומר ידענ' דאתשל מארי' א"נ כיון דעכ"פ גם לדברי עד קודם דאתשל מארי' עלי' הי' איסור שוב א"נ להוציא דבר מחזקתו. ולפי"ז הי' נרא' באם ע"א מעיד שעשה הפרה בעיוה"כ בזה עא"נ כיון דלדבריו לא אתחזק כלל האיסור מעולם ובכה"ג נאמן ודומה לדברי מהר"מ הנז' בתשובתו בהגמ"ר ובהג"מ ועיין מהרי"ט (ח"א סי' פ"ט) דכ' בפשיטת בזה דע"א א"נ כיון דאתחזק איסורא בנדר עי"ש ואמאי הא לדברי העד לא אתחזק מעולם ואולי דוקא שם בנידון דשליח שטעה ואמר לי דגלי דעתיה מקודם דהוא רוצה לקדשה בעד המשלח ותיכף כשטעה ואמר לי צועק שטעה בכה"ג לא אתחז' מעולם אף זמן מועט לאיסור משא"כ היכא דעכ"פ נתחזק לפנינו לאיסו' זמן מועט אף דהעד מעיד שלא אתחזק מעולם א"נ ודלא כדברי הש"ש ועיין תשובת רבינו עקיבא ז"ל (סי' קכ"ה) ואכ"מ

וראיתי בתשובת רבינו עקיבא איגר ז"ל (סי' קי"ד) שהביא ראיה דאף בנדרי הקדשות מהני שאלה אף ע"י חרטה דמעיקרא בלבד ממה דהקשו תוספות פסחים (דף מ"ו) במה דממעטינן מלא יראה לך אבל אתה רואה של גבוה אמאי נימא ג"כ הואיל ואי בעי אתשיל. ומה הקשו דלמא רק לגבי חלה דלאו מדין הקדש טעות אתינן עלה רק כדי התרת נדר ומהני חרטה וזה בידו לכך אמרינן הואיל משא"כ בהקדש דצריך פתח וזה לאו בידו כל כך לכך ל"א ביה הואיל א"ו דאין לחלק בין התרת נדר להקדש. ולענ"ד הא ודאי ל"ה קושית תוס' דלא משכחת אופן שלא יהיה ממעטינן הקדש מלעבור ב"י דודאי יש אופן כשהיה לו פקדון מיד אחרים והקדישו דאף אם נאמר דמ"מ שייך הואיל אי מתשלי בעלים ושוב יהיה של ישראל חבירו ובכה"ג עובר כדעת הב"ח והגרא"ו באו"ח (סי' תמ"ג) מ"מ משכחת כשמתו הבעלים שהקדישו דבכה"ג ל"מ תו שאלה משום אדם ואיצטרך קרא למעט דאין זה שת"י עובר רק קושית תוס' הי' היכא דבאמת הוא ביד בעלים הכי נמי דיעברו על ב"י כיון דיכול לאיתשולי והיינו באופן שאמר הרי עלי להקדיש ואח"כ הפריש זה לנדרו ובכה"ג מהני שאלה אף ע"י חרטה בלבד כמ"ש המח"א הנ"ל. אולם ממה שתירצו תוס' דבבא ליד גזבר ל"מ שאלה ולא תירצו בפשיטות דמשכחת באופן של"מ שאלה רק ע"י פתח ובכה"ג ל"ש הואיל משמע דעיק' קושית תוס' הי' על המיעוט מן הקרא וע"ז תירצו דמשכחת בבא ליד הגזבר ומשמע דע"י חרטה נמי מהני שאלה. אך למה שצדדתי לומר דמדאוריית' מהני שאלה אף ע"י חרטה בלבד א"ש דקושית תוס' הי' על הדרש מדאורייתא מן הקרא. אולם מדברי תשובת ר"ב אשכנזי הנ"ל שהביא מרשב"ם ב"ב הנ"ל משמע דסובר דאף מדאורייתא ל"מ שאלה ע"י חרטה בהקדש

ועוד י"ל אם מתחרט על מה שאמר בלשון נדר בזה מהני שאלה אף בחרטה לבד ורק אם רוצה לשאול על עצם ההקדש ושלא יתן כלל בזה ל"מ שאלה רק מצד דוחק כמ"ש הרמב"ם ולדעת הטור רק ע"י פתח ולא בחרטה אבל אם רוצה לקיים הנדר ולתת להקדש רק שמתחרט במה שאמר בלשון נדר ואינו רוצה בנדרו בזה מהני שאלה כיון דליכא פסידא להקדש ולצדקה והיינו ע"ד שמצינו בנוסח התרת נדרים ואין אני מתחרט רק על מה שאמרתי בלשון נדר הרי דיכול לעקור הלשון נדר אף דאינו מתחרט על גוף הדבר. ולפי"ז אף בהקדש אם רוצה לתת השוי' של החפץ להקדש יכול לשאול על מה שהקדיש דבר זה ושפיר קשי' להו לתוס' נימא בהקדש הואיל אי בעי מיתשל עלה היינו שיתשיל על מה שנדר בלשון זה והשוי' יתן להקדש וע"ז תירצו תוס' דבאתי ליד גזבר ל"מ שאלה והואיל אי בעי פרק נמי ל"א דבזה קונה אותו רק אם מהני שאלה אף דמחוסר ממון מ"מ כיון דבידו לאיתשולי ולעקור שם הקדש על דבר זה למפרע הוו בעלים לענין חמץ. אולם ראיתי במח"א הלכות נדרים (סי' י"ו) דכ' בנדר להתענות כמה ימים ואחר שהתענה מקצתם מתחרט דל"מ אם אומר שמתחרט על מה שקבל אותם בלשון נדר והביא ראיה מדברי ר"ן נדרים (דף כ"ב) בהא דר' ספרא שלא היה רוצה להתיר בחרטה שהי"ל כעין נדר של מצוה כגון שנדר להתענות זמן ידוע ואם היה מתחרט על עיקר הנדר יאבד שכר תעניותיו שהתענה הרי דלא מהני חרטה עד שיאמר שהוא תוהה על ראשונות ול"ה רוצה באותו ענין שנדר עי"ש עוד ואינו מוכרח די"ל דרב ספרא היה רוצה שישאר לו תעניותיו בקבלת תענית ועיין תשובת חות יאיר (סוף סי' כ"ט) ובס' פנים יפות עה"ת פ' מטות מבעל הפלאה שכתב בפשיטות בביאור הכ' כי ידור נדר לד' היינו אף נדר לדבר מצוה לא יחל דבריו הוא אינו מיחל אבל אחרים מוחלין לו אולם בתנאי ככל היוצא מפיו יעשה דנדרי הקדש אין נשאלין כך על לשון נדר אבל צריך לעשות. וראיתי בספר קה"י מהרי"ט אלגזי דכתב בטעמא דרמב"ם דסובר בהקדש תוכד"ד לאו כדיבור דמי דהוא משום דאין נשאלין אלא מדוחק ולמ"ש היה יכול לחזור מלשון נדר

אך ברמב"ן מלחמות ד' סוף ב"ב מבואר דלא כש"מ ומח"א רק דאף בהקדשות מהני שאלה ע"י חרטה בלבד דז"ל שם על הא דאמר ר"ה שכ"מ שהקדיש כל נכסיו ואמר מנה לפלוני בידי דנאמן חזקה אין אדם עושה קנוניא על הקדש כתב והוא שהקדישן נמי ע"ד רבים שאם הקדיש סתם אפי' אדם עושה קנוניא על הקדש ואפילו ברי' נאמן במגו דאי בעי מיתשיל אכולה הקדש דקיי"ל יש שאלה בהקדש בין בפתח בין בחרטה עכ"ל מבואר דאף בחרטה לחוד יש שאלה ותמהני על אדונינו מאור הגולה רע"א ז"ל שפקפק בדברי ש"מ וחתר להביא ראיה מדברי תוס' פסחים הנ"ל ולא הביא שכך מבואר להדיא בדברי רמב"ן וגם שיטת התוס' במס' עירכין (דף פ"ג) מבואר להדיא לכאורה דמהני שאלה אף בחרטה בלבד מדכ' דקנוניא דשבועה דבר שהוא קל עביד ולא ישאל על הקדשו אבל גבי גירשה כי האי לגרש את אשתו כדי להחזירה לא עביד כיון דמצי שאיל על הקדשו ע"ש וקשה דלמא באמת אין לו פתח בנדרו ואינו רוצה למעול מעל בהקדש ומבקש לו תחבולה לגרש את אשתו דעוש' בהיתר אבל שילך לחכם להשאיל על נדרו אינו יכול דאין לו פתח בשלמא בהא דר"ה בשכ"מ שהקדיש כל נכסיו בזה שפיר כתבו תוס' דאם נימא דמשקר במה שאמר מנה לפלוני בידי יכול לשקר ולהשאיל על נדרו ולומר שיש לו פתח על נדרו לכך כתבו תוס' דקנוניא דשבועה שהוא דבר קל עביד אבל במגרש את אשתו יקשה דניחוש שאין ברצונו למעל בהקדש