אמרי בינה יורה דעה רנה

דאינו בעין מ"מ כחו של ההקדש יכול לחלל ע"י פדיון שפודה הכל דחל גם על דבר שאינו בעין דהיינו כחו משא"כ במע"ש דמבוא' רמב"ם (פ"ה ה"ו) ממע"ש דצריך לחלל בכדי דמיו והפודה ביותר מדמיו לא נתפס התוספת למעשר ולכך א"י לחלל כל התבשיל רק התבלין והם כבר אינו בעין משא"כ בהקדש יכול לחלל בעד דמיו הכל ועיין מ"ש לעיל דיני בב"ח ותערובות (סי' ט') להשיג על האבני מילואים עפי"ז. וא"כ ה"נ דמבואר ברמב"ם (פ"ו הט"ו) דמע"ש זרעו קודם שיכנס הגידולין חולין ואפילו בדבר שאין זרעו כלה ופודין אותו בשעת זריעתו ומהני עכשיו הפדיון כיון שאינו בעין באם זרעו כלה ויש להבין בכ"ז ואכ"מ

עוד יש לחקור בקונם שאני אוכל דבדבר שאין זרעו כלה דאפילו גידולי גידולין אסורין אם הם עד עולם ובר"ש מס' תרומות שם מביא דברי ירושלמי בהא דטבל באין זרעו כלה גידולי גידולין אסורין אמר ר' יעקב בר אידי משם ר"י עד ג' גורנות אסורות גורן הרביעי מותרת שמואל בר אבדימא כו' בתרומה עד כמה א"ל עשה גורן הרביעי כגורן ראשון בטבל מותר וכ' דמשמע בגורן חמישי אף בתרומה מותר עי"ש וה"נ לענין קונמות י"ל דגורן הרביעי או לכל היותר חמישי מותר. אולם בש"מ נדרים (דף נ"ז) כ' בדבר שאין זרעו כלה הגידולי גידולין אסורין עד עולם עי"ש ולא אדע למה לא יהיה הדין כמו בטבל ותרומה ועיין ירושלמי נדרים שם

ועיין ש"ך (ס"ק ו') דכ' משם הדרישה דחלופיהן אפילו בדבר שאין זרעו כלה מותר וכ' דלא משמע מידי ובטור משמע איפכא הלכך נראה כיון שהגידולין אסורין השוו ואסרו גם החילופין ולא אדע שום משמעות מדברי הטור אדרבא כיון דכתבו סתם בשלא אוכל דהגידולין וחלופין מותרין ובאין זרעו כלה אף הגידולי גידולין אסורין ולא הזכירו כל הפוסקים לאסור חילופיו בזה מה"ת לנו לאסור ולא עוד אלא דיש לומר אף לכתחלה מותר להחליף כיון דמותר לו בהנאה ולא אמר רק שאני אוכל וטועם ואף לזרוע י"ל דמותר לכתחלה ובדבר שאין שזרעו כלה דאסור הגידולין מ"מ מניין לנו לאסור החילופין וכן ראיתי מבואר להדיא בנימוקי יוסף נדרים שם כ' להדיא כדעת הדרישה וז"ל אבל חילופיהן מותרין אע"ג שאין זרעו כלה דלענין חילופין כיון שלא אסרן אלא באכילה וטעימה מה לי זרעו כלה או אין זרעו כלה עכ"ל וכן מבואר שם מדברי הריטב"א וראיתי שגם הגרא"ו ז"ל כתב בזה דלא כש"ך. וראיתי דבר תימא בש"מ נדרים שם דכ' וז"ל וכי שרינן בסיפא בחלופיהן דוקא שנתחלפו ע"י אחרים אבל להחליפן הוא או שיצוה להחליפן לכתחלה אסור דבפ' כ"ש מקשינן מנבלה שמותר למכרה למ"ד כל מקום שנאמר לא תאכל אחד איסור אכילה וא' איסור הנאה במשמע ומתרץ ש"ה דגלי קרא מכלל דבאיסורי הנאה אסור להחליפן ומסתברא דלזרען בתחלה כהני דסיפא מותר בדבר שזרעו כלה כדי שיהיה מותר בגידוליהן אעפ"י שאסור להחליפן דהאי בידי אדם והאי בידי שמים עכ"ל ואינו מובן הא לאו אסור עליו כלל בהנאה ובנדרים הולכין אחר לשון בני אדם ואין בכלל אכילה הנאה וחלופיהן ולמה יהיה אסור לכתחלה להחליף ואף בדבר שאין זרעו כלה דאסור מ"מ בחילופיו מותר אף לכתחלה וכמ"ש הנ"י שם וז"פ

ויש לדקדק בהא דקאמר בש"ס בקונם פירות אלו על חבירו הואיל דאין אדם אוסר פירות חבירו על חבירו א"א אוסר דשלבל"ע על חבירו לדעת המרדכי המובא ברמ"א ח"מ (סי' ר"ט) היכא דמקנה דבר הבא לעולם עם דבר שלבל"ע הואיל דחל הקנין על הבא לעולם חל נמי ע"ד שלא בא לעולם א"כ נימא נמי כאן הואיל דחל על הפירות האלו שישנו בעולם חל נמי על חילופיהן וגידוליהן כמו דיכול לאסור על עצמו. ואולי י"ל דהא בלא"ה לשיטת תוס' קידושין (דף ס"ג) דקדושת הגוף חל על דבר שלבל"ע ועי"ש בפנ"י וכן כתב הכ"מ (פי"ב) מנדרים בדעת רמב"ם דאחרי דמסיק בש"ס כתובות (דף נ"ט) ונדרים (דף פ"ו) שאני קונמות דכי קדושת הגוף דמי ל"צ שתאמר יקדשו ידי לעושיהן וכן פסק בש"ע (סי' רל"ד) ואה"ע (סי' פ"א) א"כ לדידן היה מן הדין לומר דודאי נאסור אף בחלופיהן וגידוליהן. וכבר הקשה כן בספר בני יעקב ובס' הפלאה כתובות שם וגם (דף י"א) אולם כבר כתב שם ההפלאה וכ"כ בשעה"מ (פי"ב) ליישב דעכ"פ צריך שיהיה עבידי דאתי כמו מעשה ידי אשתו וכן אם מקדיש העובר אבל דבר דלא עבידי דאתי כמו אם מקדיש העובר בטרם שנתעברה הבהמה וכן חילופין והגידולין דהני לאו עבידי דאתי הן לא חל אף בקונמות. וכן מוכרח לומר בדברי הש"ע (דבסי' רל"ד סע"א) סתם כדעת הרמב"ם דבקונם שאני עושה על פיך דיכולה לאסור מע"י על בעלה לאחר שיגרשה ולא בעינן שתאמר יקדשו ידי לעושיהן והטעם כמ"ש בב"י שם ובכ"מ דקדושת הגוף חל על דבשלב"ל ובסוף (סי' ר"ד) כתב אדם אוסר ע"ע דבר שלא בא לעולם לכשיבא לעולם והוא מתשובת רשב"א מובא בב"י ומשמע דוקא על עצמו ולא על חבירו וע"כ צריך לומר דאף דיכול לאסור בקונם על חבירו דשלבל"ע הוא דוקא בעבידי דאתי ולא בלא עבידי דאתי אבל על עצמו יכול לאסור לכשיבא לעולם אף בלא עבידי דאתי כמו דסובר ר' יוסף כתובות שם כמו דיכול לאסור פירות חבירו עליו וכמ"ש הר"ן נדרים שם הסברא וכמו כן י"ל אף אם חל ע"י מה שחל בדבר הבא לעולם הוא דוקא בדבר דעבידי דאתי ולא בחילופיהן וגידוליהן ויש לפקפק גם בזה מדברי המרדכי ואכ"מ בזה

עוד יש מקום לומר הא דפסק הרמב"ם והש"ע לגבי מודר הנא' דאסו' בחלופין ובשאר איסורי הנאה דעת רמב"ם דמותר אף מדרבנן די"ל דגרמת הנאה לא גרע מטוה"נ ובכ"מ טוה"נ אינו ממון אבל בנדרי' דמבואר בכ"מ (פ"ז הי"א) דנדרים משם המאירי דיש לחלק בין טוה"נ דעלמא לטוה"נ דמודר הנאה דהא קיי"ל דאפילו ויתור אסור במודר הנאה וסתם לן תנא דמתניתין בתלת דוכתי הכי עי"ש א"כ כמו כן י"ל דחלופין וגידולין אסור וס"ל דויתור אסור מה"ת כמו דמשמע מדברי ר"ת והר"י והר"ן ר"פ השותפין דדריסת הרגל אסור מה"ת ואין ברירה בדאורייתא וברשב"א שם דאפשר דויתור אינו אסור אלא מדרבנן וכ"כ שם המאירי אולם דעת הראשונים הנ"ל דאסור מה"ת. ועיין לח"מ שם (ה"ז) ודבריו נגד דברי הראשונים הנ"ל דס"ל ויתור אסור מה"ת וקושיתו שם לא קשה למ"ש הר"ן (דף מ"ג) דס"ל דהנאה נמי אינו אסורה אלא לר"א והיה ס"ד דגרע מויתור עי"ש וכיון דויתור אסור מה"ת בנדרים לכך גם החלופין אסורין

סי' י"א ואם אמר לאשתו קונם מעשה ידיך עלי אסור בחלופיהם כמבואר בשו"ע והש"ך (סק"ח) הביא משם רבינו יונה דלא מיתסר אלא כנגד מע"י דאם טחנם ואפאם ומכרה לחם להיות מעות שכנגד טחינה ואפיה שלה ודכנגד חטים שלו ועיין רשב"א ור"ן נדרים (דף נ"ז) ויש להבין אמאי בתנור שהסיקו באיסור הנאה אם אפה בו הפת אסורה דיש שבח עצים בפת נימא ג"כ דימכור הלחם וכנגד אפיה יהיה אסור וע"כ דהוי כמו תערובות איסור ונאסור הכל ור"א דסובר יוליך הנאה לים המלח נחלקו הפוסקים אם לפת גופיה מהני או לא רק כשנתערבו הרי דנאסר הכל ולמה בזה יהיה מותר חלקו. שוב הראו לי שעמד ע"ז בס' חק"ל והניח בצ"ע דהא אין לומר דבמוד' הנאה תלינן דלא אסר כ"א איסור בעיניה ולא תערובות דהא בקונם שחינו טועם ונפל לתבשיל אם יש בנו"ט ה"ז אסור והחמירו עוד בנדר דהוי דשילמ"ת לאסור אף במשהו במב"מ ולמה התירו כאן תערובות איסור הנאה. ואחר העיון לא קשה דודאי שאני איסור הנאה הנאסר לכל ישראל כמו ע"ז וערלה וכ"כ וכדומה דהואיל דיש שבח עצים בפת הוי כניכר האיסור ואסור ליהנות מן הפת כיון דאיתעבד הכל איסור ע"י שבח דעצים הניכר. אבל בנדר דגוף הדבר הוא היתר לכל ישראל ורק על עצמו אסור ליהנות אף דהחלופין ג"כ אסורין היינו ליהנות מגוף הדבר ואם אינו נהנה ליכא שום איסור בעולם ואם אפאה הפת אף דהוא אסור לאכול דאל"כ נהנה ממעשי ידיה ומעצים שלה. אף אם משלם דמי עצים ודמי טרחתה מ"מ הוי כתערובות איסור ואסור לו ליהנות אבל למכור לאחרים ולקבל רק הדמים שכנגד החטים למה נאסר לו כיון דאינו נהנה כלל וכיון דהפת לא נעשה גוף איסור דהא לכל ישראל מותר רק הוא אסור מצד דאסור עליו שלא ליהנות ממנה אף דיש שבח עצים בפת מ"מ העצים לא הוי איסורי הנאה בעצם רק לו לבדו וכ"ז שאינו נהנה הוי כנהנה רק משלו דמי החטים משא"כ בנאפה בעצי ערלה או בעצי הקדש דאסור לכל ישראל חל שם איסור על הפת דהוי כניכר שבח העצים של איסור וז"פ. שוב ראיתי ברשב"א נדרים שם וז"ל ונ"ל שלא נתכוון לאסור אלא כנגד ריוח מעשי ידיה וימכרו הלחם להיו' מעות שכנגד שבח טחינה ואפיה שלה ושכנגד חטים שלו עכ"ל ואם כן ל"ק כלל

וראיתי באבני מלואים (ח"ב סי' ע"ב) שכתב בקונם שאני עושה לפיך למאי דמסיק באומרת יקדשו ידי לעושיהן והיינו קונם ידי ובזה לא נאסר מע"י מן התורה אלא מדרבנן למ"ש הר"ן סו"פ כל הצלמים בארג בגד בכרכר של ע"ז דהבגד הנארג אינו אסור אלא מדרבנן ה"ה המלאכה שהאשה עושה בידיה של הקדש לא נאסר אלא מדרבנן עי"ש ואני העני בדעת לבבי לא כן ידמה דשם הכרכר לא עשה בהבד רק פעולת הגורם שיעשה בגד אף דהתורה אסרה ליהנות מע"ז וחלופיו מ"מ אין בכח גרמת הכרכר לאסור כל הבגד דהוי כזוז"ג ורק מדרבנן הואיל דניכר פעולת הכרכר הוי כמו יש שבח עצים בפת דכתב הר"ן שם ג"כ דהוא רק מדרבנן ומה"ת אינו אוסר פת ההיתר דהשבח נעשה ע"י זוז"ג רק הואיל דניכר שבח עצים בפת אסור מדרבנן אבל בקונם דאסר' בפירוש הנאות הגורם ג"כ דהיינו מעשי ידיה והוי כמו דקל לפירות דמהני ההקדש וכמו שכתב הרמב"ם (פ"ו הלכה כ"ח) מערכין לענין מקדיש מע"י אשתו עי"ש [ולשיטתו היינו קדושת בדה"ב דל"מ ע"ד שלא בא לעולם וכתב דמע"י מהני דדומה לאומר אילן זה קודש שכל פירות שיעשה להבא קודש] ועיין ש"מ כתובות (דף נ"ט) משם הריטב"א דכ' אע"ג דאין המלאכה יוצאת מגוף הידים כשם שהפירות באים מגופו של דקל קים להו לרבנן כיון שהידים טורחת בכך לתקנו ה"ה לדין זה כדקל לפירות ולא כמצודה לפירותיה דלא עבדא אלא מעשה עץ בעלמ' והכי גמר לה עכ"ל ועי"ש עוד בלשון הרשב"א באורך כל שבאין ממנו קצת כגון המלאכה שבאה מן הידים בטרחן ותנועתן וכן האויר שנראה כאלו הוא מן החצר כיון דאין הכוונה אלא לקנות ע"י דבר שאינו בעולם