אמרי בינה יורה דעה רנב

אבמה"ח ושוב לא נפקע משא"כ בנשבע על ח"ש דנבלה דלגבי כל העולם ליכא אלא איסורא דח"ש וע"ז חל שבועתו שיתחייב משום בל יחל כיון דיש מקום לחול וכיון דהוא איסור שבדה מלבו י"ל דמתלי תלוי אם לא השלימו לאיסור תורה הקדום חלה אבל אם השלימו י"ל אף תוך כדא"פ נפקע איסור השבועה כיון דאז כל מי מישראל שאוכל כה"ג חיבין משום נבלה לא חייל על הנשבע איסורא דב"י ובפרט אם אכלו ביחד וז"פ וברור. ומה"ט נמי בנבלה שנתנבלה ביוה"כ דכתב הריטב"א קידושין דלא אתי איסור נבלה וחל על איסור יוה"כ והקשה השעה"מ הא כשאכל כזית כבר חייב משום נבלה ואם הוסיף אח"כ עד שיעורא דיוה"כ שהוא ככותבות למה לא יתחייב משום נבלה אין לומר כיון דהוסיף אח"כ לשיעור הקדום דהיינו איסור דיוה"כ יהיה נפקע איסור דנבלה דז"א כיון דעכ"פ חל איסור דנבילה לגבי כל ישראל האוכל רק כזית לחייבו אין בכחו להפקיע האיסור זה במה דמוסיף לשיעור כזית בזה בודאי אם מוסיף בכדא"פ אין בכחו להפקיע איסור תורה שכבר חל לגבי כ"ע. אולם אם אוכל ביחד שיעורא דכותבות בזה י"ל דלא חל נבלה כיון דיו' הכפורים קדום. ומ"מ צ"ע כיון דאם אכל כזית חייב משום נבלה למה יפקע אם אוכל ככותבות. אולם עכ"פ באם אכל בכדי א"פ לצרף הזית לכותבות בזה ודאי הדין עם השעה"מ דאף אם נימא דלגבי שבוע' נפקע האיסור השבועה כשצירף לשיעור מ"מ לגבי איסור תורה החל לגבי כ"ע ודאי נראה דלא נפקע. ברם מהראיות שכתבתי נראה דאף לגבי שבועה לא נפקע אם לא אכל ביחד כשיעור. ולפי זה באמת אם נשבע שלא יאכל דשיעורו כזית דלא חל הנדר אם אמר אח"כ קונם ככר זה עלי הוא דוקא אם אכל אח"כ כזית בב"א אבל אם לא אכל רק כ"ש דקונמות הוא בכ"ש חייב על הנדר ואף אם צירף לה אח"כ לשיעור דנתעורר חיוב השבועה מ"מ כיון שכבר חל תו לא נפקע רק אם אוכל כזית בב"א אז לא חל דכבר קדם השבועה. ושיחול בכולל ל"ש בזה כמו שכתב מרן רבינו עקיבא איגר ז"ל לענין שבועה דח"ש על נבילה

אולם קשה מהא דמבואר תוס' שבועות (דף כ"ח) ד"ה שבועה שלא אוכל בקיצור וביתר ביאור בתוס' נדרים (דח"י) בהא דאמר רבא שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים ואכל תאנים והפריש קרבן ואח"כ אכל ענבים הו"ל ענבים ח"ש ומבואר בש"ס נדרים דעכ"פ חל משום מיגו דחל שבועה על ענבים חיילא נמי על תאנים דאין לפרש מה דחזר ואמר שלא אוכל תאנים וענבים היינו כזית משניהם דהיינו ח"ז תאנים עם ח"ז ענבים דא"כ ל"ה צריכין לטעמא דמגו דחיילא אתאנים דתפ"ל משום דלגבי תאנים נמי מוסיף הוא בשבועה אחרינא דמשבועה הראשונה לא מחייב אתאנים כ"א אכזית והשתא משום שבועה שניה חייב אף אחצי כזית דעם ח"ז ענבים עי"ש. ולכאור' צריך להבין הא כבר הוכיחו כל האחרונים דאף דשבועה חל על ח"ש היינו במקום דא"צ לשום צירוף מצד איסור השני דחל אבל במקום דצריך צירוף עכ"פ לשיעור כזית משום איסור השני אז לא חל ממה דלא חל איסור נבלה על טמאה כמבואר מעילה (דף ט"ו) אף דאם נחייבו משום נבלה נאמר דמצטרף עם נבלה אחרת מטהורה מה שאינו מצטרף אם אכל ח"ז טמאה עם ח"ז נבלה ומ"מ כיון דמצד ח"ש דנבלה ג"כ לא יתחייב רק כשמצרף לו עוד ח"ש בזה לא חל והשיגו מכח זה על הכו"פ (סי' פ"ז) דבשר בחלב ל"ה מוסיף על חלב כיון דמ"מ בעי צירוף וא"כ ה"נ למה חשיב לגבי תאנים מוסיף כיון דאף על ח"ש חייב הא מ"מ בעי צירוף עם ענבים. אולם הדברים פשוטים דע"כ לא חל רק במקום דבלתי באפשרות בשום אופן לחול על ח"ש מבלי צירוף כמו נבלה על טמאה דאם יאכל ח"ש לעולם לא יתחייב וכן בב"ח בכל אלה צריך לעולם שיאכל כזית משניהם לכך כיון דלא יתחייב על ח"ש בשום פנים לא חל משא"כ בתאנים כיון דאם ישבע שוב שלא יאכל ח"ש מתאנים חל השבוע' דמצד שבועה הראשונה אינו חייב עד שיאכל כזית ומצד השניה חייב אף על ח"ז לבד כמו דחל על ח"ש מנבלה לכן ממילא אף שאומר שלא יאכל ח"ש תאנים עם ענבים חייל דח"ש ענבים אינו רק תנאי על חיוב דח"ז תאנים שלא יתחייב רק כשיאכל עם ענבים ח"ז וכיון דמשכחת עיקר חיובו על ח"ש דתאנים חייל אף כשאומר שלא יתחייב רק בצירוף ענבים וז"פ. ואם נאמר דאם אכל שיעור שלם מנבלה לא נתחייב על השבועה א"כ שם ע"כ איירי דכבר אכל שיעור שלם מתאנים כיון דקאמר והפריש קרבן. וא"כ מטעם מוסיף לגבי תאנים ל"ה חל השניה כיון דאכל שיעור שלם לכך צריך לומר מגו דחל אענבים חל אתאנים ג"כ אף אם אכל כשיעור א"ו דדעת תוס' אף אם אכל כשיעור מ"מ כיון דנשבע בשבועה שני' אף על ח"ש כשאוכל עם ענבים דחיוב חל בכולל אף אם אכל שיעור שלם מתאנים לבד כשאכל עמו ענבים לחייבו שתים. והא דהוכיח רע"א ז"ל מש"ס שבועות דמוקי ר"י בכולל דברים המותרין עם דברים האסורין הא בסתם ג"כ בשלא אוכל דברים האסורים הוי כולל מגו דחייל אם אכל כזית ע"י צירוף נבלה ושקצים חייל ג"כ באוכל כזית מנבלה למ"ש יש לומר קצת דדוקא בתאנים וענבים הוי כמו שנשבע שלא יאכל ח"ש מתאני' דהיה חל לכן אף שהטיל תנאי עם ענבים ג"כ חל וממילא אף באוכל כזית תאנים עם ענבים חל בכולל אבל אם נשבע שלא יאכל נבלות ושקצים דשניהם המה איסורי תורה רק דנימא דיחול הואיל דיהיה סגי צירוף משניהם יחד לכזית שפיר אמרינן כיון דמ"מ צריך צירוף לשיעור דומה לנבילה דאינו חל על טמאה כיון דא"ח על אכילת כזית ממנו אינו חייב גם על אכילת ח"ש מזה ומזה דמתחלה צריך שיחול על ח"ש אז אמרינן דחל בכולל אף על שיעור שלם ובכאן על ח"ש ג"כ אינו חל כיון דצריך לצרף אכילת איסור אחר משא"כ בצירוף דענבים דהיתר שפיר חל וכיון שחל על ח"ז בצירוף ענבים חל נמי אף אם אכל כזית בצרוף ענבים. שוב ראיתי בס' מעשה חשב שעמד ג"כ על קושיא זו של מרן עק"א ז"ל דאף דברים האסורים בלבד הוי כולל כיון דחל אם אכל ע"י צירוף וכתב לתרץ דכיון דאינו מזכיר דברים המותרין א"כ ליתא בהן דע"כ לא אמרינן דאיתא בהן בנבלה סרוח' רק אם מזכיר דברים המותרין כמו שכתבו תוס' ד"ה אלא כדרבא. עכ"פ לדעת תוס' מהראוי לומר כשלא הזכיר בנדרו אכילה דיחול על השבועה אף אם אכל כזית כיון דחל אם אוכל ח"ש לחייבו דקונמות הוא בכ"ש חל נמי בכולל אם אכל כזית לחייבו ג"כ כמו בתאנים וענבים

עוד קשה למה לא יחול איסור קונם אם אינו מזכיר אכילה א"כ כשאומר ככר זה עלי נתוסף עליו איסור הנאה ועיין רא"ש נדרים (דף מ"ז) דכיון דאמר קונם ולא הזכיר אכילה אסר עצמו בחליפין מבואר דסתמא אסור בהנאה ג"כ ועיין ספר מח"א הלכות נדרים (סי' פ"ז) א"כ להסוברים דאיסור הנאה הוי מוסיף א"כ יתחייב שתים ודעת רש"י דהנאה הוי מוסיף ובפרט בהקדש דלוקה על הנאה ועיין לח"מ (פ"ט ה"ו) ממ"א וברמב"ם (פי"ד) שם אקדשה הוי איסור מוסיף הואיל דנאסר בהנאה. ואי לאו דמסתפינא היתי אומר דכוונת המחבר בקונם שלא לאכול ומה שאמר ככר זה עלי היינו באכילה או דנשמט תבת אכיל' אבל אם אוסר בקונם סתם דאז אסור אף בהנאה י"ל דחל מטעם מוסיף וצ"ע

סי' ט' כתב הרמב"ם (פ"ד ה"ט) ממעילה בנדרים כיצד אמר ככר זה עלי קרבן או הקדש ואכלה מעל אעפ"י שמותרת לאחרים לפיכך אין לה פדיון שהרי אינה קדש אלא לזה בלבד אמר ככר זה קודש או קרבן ואכלה בין הוא בין אחר מעל לפיכך יש לה פדיון עכ"ל ונסתפק הר"ן נדרים (דף ל"ה) מאן דמעל בקונמות אי מישתרי ההוא קונם לבתר דמעל כהקדש דיצא לחולין ע"י מעילה. ולא נתבאר בדבריו על איזה קונם מסתפק אם על קונם כללי או פרטי די"ל קונם פרטי כיון דאין לו פדיון הוי כקדושת הגוף דלא יצא מידי הקדש ע"י מעילה משא"כ קונם כללי דיש לו פדיון ל"ה כקדושת הגוף ויצא מידי קונם כמו ההקדש ע"י מעילה או די"ל אף דיש לו פדיון מ"מ כיון דאין כאן תשלומין לא יצא ע"י מעילה שנתחייב בקרבן מקדושת קונם להיות מותר לו וע"ז נסתפק הר"ן אבל על קונם פרטי דהוי כקדושת הגוף כמבואר בש"ס בכמה מקומות דקונמות הוי קדושת הגוף כתובות (דף נ"ט) ונדרים ועוד בכמה מקומות בזה י"ל דאינו יוצא מידי קונם ע"י מעילה או די"ל כיון דאין לקודש בזה תועלת ממון הוי לענין מעיל' כמו גבי קדושת דמים דיוצא לחולין ע"י מעילה וי"ל אף קונם פרטי דיוצא מידי קונם ע"י מעילה ועל תרוויהו מסתפק ליה להר"ן

ולכאורה רציתי למפשט מדברי הרי"ף והרמב"ן הלכות נדרי' שזכינו לאורם והמה השמיטו ולא הביאו דבר זה כלל אם קונמות יש בו מעילה או לא אם קיי"ל כר"מ דיש בו מעילה או כרבנן דאין מעילה בקונמות ומזה נראה כיון דלא יש נ"מ לדידן עכשיו רק לענין חיוב קרבן דאינו נוהג בעוה"ר לכן לא הביאו בהלכותיהם ואם נאמר דאם יש בו מעילה יצא מכלל קונם ומישתרי כמו הקדש א"כ גם היום לנו נ"מ לדעת אם יש בו מעילה אז אם נהנה יצא מכלל קונם כמו בהקדש דודאי אם נהנה בשוגג דיצא לחולין גם היום אף דאין לנו בכח להביא קרבן ואם אין בקונמות מעילה נשאר באיסורו אף אחר שנהנה בשוגג ונתחייב בקרבן א"ו מוכח ממה דהשמיטו הלכה זאת דלא יש נ"מ לדין זה דאף אם יש מעילה ס"ל דזה אין לו שייכות לומר בשביל דיש מעילה דיצא מכלל קונם

אך זה יתכן בדעת הרי"ף אולם בדעת רמב"ן נראה להיפך דהוא סובר אם יש מעילה בקונמות ל"ה כקדושת הגוף ויוצא מידי קונמות ע"י מעילה דהוא כתב מובא בש"מ כתובות שם בהא דס"ל לת"ק באומרת קונם מה שאני עושה לפיך דא"צ להפר ור' יוחנן בן נורי אמר יפר שמא יגרשנה ואמר שמואל הלכה כר"י ב"נ ושקיל וטרי הש"ס שם טובא ומסיק רב אשי דשאני קונמות דכקדושת הגוף נינהו ומה"ד קדשו מהשת' רק אלמוה רבנן לשעבודיה דבעל וכתב הרמב"ן וז"ל וטעמא דרבנן דאמרו א"צ להפר משום דסברו כיון דהשתא לא חייל לקמיה נמי לא חייל א"נ משום דקסבר לאו קדושת הגוף הוא ולא מפקיע מידי שעבוד וזה עיקר. ור' יוחנן סבר כיון דכמאן דמקדיש גוף הידים דמי ובדין הוא דתיחל מהשתא אע"ג דאלמוה ולא חייל מ"מ מתלי תלי וכ"כ שם לעיל מיני' משם הרשב"א דטעמא דת"ק דקסבר יש מעילה בקונמות ולאו כקדוש' הגוף הן ואין מפקיען מידי שעבוד וכ"כ שם משם רש"י ז"ל מהד"ק וביתר ביאור דת"ק סובר יש מעילה בקונמות וכיון דאית ביה מעילה נפיק לחולין דאין מעילה בכ"מ אלא שינוי שמוציא לחולין וכיון דנפיק לחולין ל"ה כקדושת הגוף ורב אשי דאמר אליבא דריב"נ קונמות כקדושת הגוף