אמרי בינה יורה דעה רמה

מה קאמר דלתוס' בעירב משני ציבורין דהוי חמר גמל אליבא דאמת וז"א דעכ"פ לדידן דבעי סעודה הראויה מבעוד יום ל"ה עירוב כלל כיון דעכ"פ אינו ראוי' מבעוד יום ובאמת אף דבש"ס קתני הברייתא דכיצד אמר ר"י ספק עירוב כשר כו' אבל עירב בתרומה ס' טהורה ס' טמאה כו' אין זה ס' עירוב כשר נוכל לומר דעכ"פ חמר גמל הוי אולם בתוספת' קתני להדיא אינו עירוב משמע דל"ה עירוב כלל ולא הפסיד אף תחום ביתו וי"ל מטעם דבעינן סעוד' הראוי' מבעוד יום והתוס' וסייעת' דהוכיחו מהך ברייתא לענין עירוב בה"ש ע"כ אזלי הוכחתם לרב שמואל בר רב יצחק דבעי שם מרב הונא בהי' לפניו שתי ככרות ולא ידע מהסבר' דבעינן סעוד' הראוי' מבעוד יום ואעפ"כ קתני בעירב בס' טומאה דאין זה ס' עירוב כשר וע"כ הטע' דל"ה חזקת כושר ומזה נמי בעירוב ס' יום ס' לילה דא"ז ס' עירוב כשר וכמ"ש לפרש כן בשעה"מ שם ומזה נמי מוכרח דאף ח"ג ל"ה ואינו עירוב כלל כמו דקתני בברייתא בתוספתא בעירב בתרומ' ס' טהורה אין עירובו עירוב א"כ קושיתו של השעה"מ על הרשב"א תסוב על רב שמואל בר רב יצחק דלא ידע מהטעם סעודה הראוי' מבעוד יום אמאי קתני בברייתא אין עירובו עירוב ויש לו תחום ביתו ואמאי

ברם הדברים נכונים למה שהעיר שם השעה"מ בהא דס' עירוב כשר אם רוצה לבחור לו לילך מתחום ביתו ולומר מספק דעירובו ל"ה עירוב ורוצה להפסיד ממקום עירובו אם אינו עושה תרתי דסתרי נוכל לומר להיפך ספיקא דרבנן לקולא ולהחזיק בתחום ביתו ולומר דעירובו ל"ה עירוב אמנם אם נאמר כן אמאי ס' עירוב כשר מטעם ספ' דרבנן לקולא הא כיון דהוי תרי קולי דסתרי אהדדי ודאי אזלינן לחומרא בתרוויהו ולדעת תוס' וסייעתם דדוקא היכא דאיכא חזקה הוא דספק עירוב כשר י"ל היינו דאין לו אלפים רק ממקום עירובו דאע"ג דאיכא תרי קולי דסתרי טפי מסתבר לומר דנחזיק הקולא להך צד דחזקה מסייע לן עיי"ש ובס' דו"ח לרע"א ז"ל במערכה ד' העיר ג"כ בזה וכ' כיון שברצונו שיתקיים העירוב ולכך דעתו מתחילה מקיימינן רצונו ותופסים הקולא כאלו ודאי קיים העירוב ואסור לו לילך מתחום ביתו לצד השני והמתיק ביותר למ"ש תוס' עירובין (דף מ"ט ע"ב) דלא הפסיד תחום ביתו דדעתו שאם לא יקנה לו שם שביתה יהיה לו תחום ביתו לכך כל שמקילין לו לילך ממקום עירובו מכח סדר"ב שוב הפסיד תחום ביתו ועקר דעתו מתחום ביתו עי"ש ויבואר עוד בדברינו להלן. והשתא דאתינן לזה י"ל דזה הוא אם נולד הספק אחר שהניח עירובו כגון אם נאכל או נטמא ביום או בלילה והחזקנו לעירובו ועי"ז עקר עצמו מתחו' ביתו לכן מקיימינן הקולא להך צד דעירובו עירוב אבל כשנולד הספק קודם לכן וכמו בעירב בס' טומאה או בה"ש דלא אתחזק עירובו כלל וכיון דלית לי' חזקת כושר אם נקל לו שיקיים מחשבתו הוי תרי קולא דסתרי אהדדי דיכול לומר להיפך דלמא בה"ש היה לילה ולא מהני עקירתו דכבר היה לילה ויקל להיפך לילך מתחום ביתו לכך לא נוכל לומר ספק דרבנן לקולא ושוב לא עקר עצמו מתחום ביתו ולכך אין עירובו כלל וא"ד להסוברים תחומין דאורייתא דהוי חמר גמל מטעם דספיקא דאורייתא לחומרא בכל צד וכבר עקר עצמו מתחום ביתו בבירור. ובאמת לר' מאיר אפילו ודאי לא עירב הוי חמר גמל כמבואר ש"ס (דף נ"ב ע"ב)ועי"ש ברש"י דסילק עצמו בכוונתו מאלפים של צד השני וההוא סתמא דקתני התם מבעוד יום אינו עירוב דמשמע הרי הוא כבני עירו ר' הוא [ומה"ט יש להבין בדברי התוס' (דף ל"ה ע"ב) ד"ה אמר דכתבו דנ"ל לשנוי' אפילו סבר ר"מ תחומין דרבנן דהשתא הוי כדרבנן לקולא דיש חזקה נגד חזקה לכך מוקי בב' כתי עדים. וצריך לומר בכוונתם אף דלר"מ ראוי להקל בספיקו אף בלא חזקה מ"מ בתרי לגבי תרי גרע ויקשה מ"מ מלקמן (דף נ"ב ע"ב) דהוי חמר גמל אף בודאי לא עירב ואי סובר תחומין דרבנן למה ל"ה ס' עירוב כשר ויש ליישב] ובס' הוי שפיר חמר גמל דצריכין לחוש לכל צד לחומרא אבל בנולד הס' בשעת העירוב דשוב אף דסדר"ב לקולא לא נוכל להקל מטעם דהוי תרי קולא דסתרי אהדדי לכך ל"ה עירוב כלל ולא הפסיד תחום ביתו ונשאר כמו אלו לא עירב כלל. ולפי"ז י"ל אף אם יסברו התוס' וסייעתם דבאין לו עיק' מה"ת סדר"ב לקולא אף באתחזק זק מ"מ בעירוב לא נוכל להקל משום דהוי תרתי דסתרי לכך או דאמרי' לאוקמי על חזקת תחום ביתו דהוי חזקה או מטעם אף למ"ש תוס' דחזק' שלא עירוב ל"ה חזקה וכמ"ש הריטב"א שם היינו היכא שודאי עירב אינו הס' אלא אם נטמא העירוב הא נפיק גברא מחזקת בית זה והיינו דקודם לכן היינו מחזיקין לעירוב מעליא והי' יכול להתקיים אם לא היה נטמא מבעוד יום. אבל כשהספק נולד בשעת הנחתו ודאי מועיל החזקה להכריע לתפוס הקולא להך צד שיהיה נשאר בחזקת תחום ביתו ולכך ל"ה עירוב כלל כיון דלא נוכל לתפוס הך צד לקיים העירוב מטעם דהוי תרי קולא דסתרי אהדדי

ומ"ש שם רבינו עקיבא איגר ז"ל בסוף דבריו בנידונו שם די"ל אף לרמב"ם דספק דר"ב אף באתחזק לקולא מ"מ היכא דיהי' תרי קולא דסתרי אהדדי יותר עדיף למיזל בתר חזקה להקל בהצד שמסייעו החזקה ויהיה כבני עירו מחמת חזקת תחום ביתו אולם ראיה דאינו כן מתוספתא מובא בר"ש (פ"ב)מדקוואות אחד שאוב ואחד כשר וטבלו שני' אחד הטמא מטומאה קלה ואחד המיקר ועשו טהרות שניהם תלויות הרי אף דהטמא היה בחזקת טומאה ולהמיקר חזקת טהרה מ"מ כיון דגם בחזקת טומא' ספיקו להקל לכ"א בפ"ע מחמירין בשניהן עי"ש. ויש לגמגם בראייתו דשם אם היה טבל הטמא לבדו במקוה אחת היינו אומרים ספיקו להקל דמה"ד כ"א טהור מצ"ע רק כיון שגם השני טבל ולטהר לשניהם אי אפשר דעכ"פ אחד מהם טמא שניהם תלוין. לכך אף שיש לזה חזקת טומאה ולהמיקר חזקת טהרה מ"מ כיון דע"י חבירו צריכין להחמיר ולא מצ"ע מחזי כחוכא אם נקל לזה ונחמיר לזה וכמ"ש תוס' נדה (דף ס') ובהכרח להחמיר בשניהם אבל כשנולד הס' באדם א' כשיש תרי קולא דסתרי אהדדי יותר עדיף לתפוס בהך צד למיזל בתר חזקה וליכא חוכא. אולם בלא"ה לא אדע לכלכל דבריו שם הא דעת רמב"ם דאם עירב עירובי תחומין בה"ש עירובו עירוב הרי דמקילין בעירוב אף במקום דסתרי אהדדי דשם ל"ש לומר למיזל בתר תחום עירובו הואיל דעקר דעתו מתחום ביתו דהא אם תאמר בה"ש לילה הוא לא יגרע תחום ביתו בעקירתו אז ולדעת רמב"ם חזקת תחום ביתו ל"ה חזקה כלל וכמ"ש המ"מ שם ולכך ס' עירוב כשר בכל ענין הרי דלא איכפת לן במה שנוכל לומר להיפך. וצריך לומר כיון דנתקיים רצונו וחפצו לקנות עדיף לתפוס הך צד ושוב אין בידו הבחירה לבחור לו מקו' תחום ביתו ודעת תוס' וסייעתו דהיכא דליכא חזקת כושר להעירוב אינו עירוב ומחזקינן לתחום ביתו כיון דהוי תרי קולא דסתרי אהדדי או דאזלינן בתר חזקת תחום ביתו ואף דבכ"מ באתחזק בסדר"ב לקולא כאן הוי תרתי דסתרי או אף דל"ה חזקה מ"מ אינו עירוב דנשאר כבראשונה ותפסינן הקולא כאלו לא איתעבד מעשה כלל

וכבר הערותי בזה ג"כ בהגהותי בד"ח יו"ד(סי' ך') ליישב ד' הטור דבס' הניח ל"א ס' עירוב לקולא ולגבי ס' טבילה בדרבנן וס' נטילה כ' לקולא אף בס' הניח ועשעה"מ שם משם המל"מ דלמ"ש א"ש דכיון דהוי ס' אם עקר מתחום ביתו והוי ס' השקול ויכול לתפוס הקולא ג"כ להך צד לומר דלא הניח כדי שילך אלפים מתחום ביתו והוי תרתי דסתרי לכך תפסינן הך צד שישאר על תחום ביתו. ועיין ס' סדרי טהרה סוף הספר דכתב דהמחבר חשש לדעת הרשב"א דאף באין לו עיקר מה"ת לחומרא באתחזק שהרי באו"ח (סי' שצ"ג) כ' להא דרבא הנז' בשנים שאמרו לא' דמיירי לענין עירובו חצירות ואלו בע"ת (סי' ת"ט) לא הוזכר מזה כלל הרי דס"ל בעירובי תחומין ל"מ הניח בה"ש. ואע"ג דנראה מדבריו (סי' ת"ט) דלא לגמרי פסק דלא כרמב"ם מדכתב שם אבל אם ל"ה לו חזקת כשרות כגון ס' אם הניח ולא כתב רבותא טפי בהניח בה"ש דל"ה עירוב דבס' הניח אפילו בע"ח ל"מ מ"מ נראה דעת המחבר שלא רצה להכריע בין רמב"ם ורשב"א מש"ה נקט ברישא בהיה לו חזקת עירוב מהני לכ"ע ובס' הניח ל"מ לכ"ע אבל בהניח בה"ש סתם המחבר הדברים ולא אמר איסור ולא היתר אלמא דחשש גם לדעת הרשב"א ולא רצה להורות בהדיא כנגדו וזה כדעת הש"ך דאף באין לו עיקר מה"ת אפילו הכי אזלינן בס' להחמיר ומחילה מכ"ת לא זכר בדברי הש"ע שם (סי' תט"ו סעיף ב') שם סתם הדברים כדעת רמב"ם ורש"י דאם עירב עירובי תחומין בה"ש עירובו עירוב (וס"ג) כתב אמרו לו ב' צא וערב עלינו כו' שניהם קנו עירוב ויש חולקים הרי דלעיקר הדין תופס דעת רמב"ם ורש"י והמג"א שם (ס"ק ג') כ' ולהיש חולקין פסול כיון דל"ה לו חזקת כשרות. וקצת י"ל למ"ש רמב"ן חידושי שבת (דף ל"ז) וז"ל ור"ח פירוש בעירובי חצירות וכן עיקר והא קמ"ל שאעפ"י ששנים אמרו לאחד לערב לא אמרינן ממ"נ ואע"ג דדמיא לדאמרינן בעלמא בבאין לשאול בב"א שניהן טמאין הכא בה"ש ס' הוא ועירובין דרבנן וסדר"ב לקולא ול"א בכה"ג ממ"נ וכ"כ הפרישה (סי' שצ"ד) דבזה מקילין אף בבא לשאול בב"א והם כתבו לגבי ע"ת דקיל אולם לפירש"י ורמב"ם דקאי גם בע"ת אינו מבוא' ובנו"ב שם כ' שמסופק בזה רק ממה שאמר רבא אמרו לו שנים ולא נקט שנים שעירבו משמע שבא לרמוז שאפילו שואל זה על שניהם בב"א ג"כ הדין כן עי"ש וי"ל דלכך הביא המחבר על דין זה היש חולקין דהוי כבא לשאול בב"א לא מקילין בכה"ג בע"ת ובס"ב באחד שעירב בה"ש סתם כדעת רמב"ם ואף דבאו"ח (סי' תל"ט) לענין ס' בדיקות חמץ העתיק דברי רמב"ם בלי חולק ומקיל בדרבנן אף בבא לשאול בב"א י"ל שם הוא מטעם דהוי ס' אם נשאר החמץ וכמו שכתבו האחרונים והרדב"ז בתשובה דבתינוק שא"ב דעת לשאול מודה הרמב"ם אם באו לשאול בב"א צריך לבדוק. ומ"מ יהיה איך שיהיה אף אם נאמר כדעת רוב ראשוני' בספק עירוב כגון בה"ש דל"ה חזקת כושר אינו עירוב י"ל דהוא מטעם דהוי כתרי קולא דסתרי ולעולם י"ל דבעיקר דרבנן אזלינן לקולא אף באתחזק איסור

סי' כ"ו הא דקיי"ל ש"ע (סי' קי"א) בב' חתיכות אחת של היתר וא' של איסור דרבנן שנפל חתיכה אחת מהן לקדירה של היתר דאם לא רבו האיסור על ההיתר תולין דשל היתר נפלה כתב הפ"ח אם אח"כ נפלה השני למ"א תלינן נמי לקולא כדמוכח ממתניתין (פ"ז) דתרומות הוא דוקא כשנאכל התערובות הראשון או בב' ב"א ובזה א"ז אבל איתנהו לתערובות הראשון והם של אדם אחד שניהם אסורות. ולכאורה משמע מדבריו דבמתניתין דתרומות בשני קופות הוא ג"כ