אמרי בינה יורה דעה רמד

אסורא ואם כבר טבל באחד שאז שפיר שייך לתלות האיסור בהשני שפיר עלתה לו טבילה עיי"ש ולדברי הרשב"א והמל"מ הנז' דבחד בחד שנולד הס' מכח שניהם אין תולין א"כ קשה מאד אמאי מהני הטבילה בדיעבד וצריך לומר כיון דהס' נולד בין המקוואות וחכמים לא אסרו רק שלא לטבול בהן לכתחלה ואם טבל אדם בהן נולד הס' על האדם אם טבל כראוי או לא ובזה אמרינן סדר"ב לקולא ואמרינן שטבל בהכשרה ובזה לא נוציא תערובתן של המקואות מחזקתן דלגבי מקוואות נשאר הס' כמקדם ואסור לטבול לכתחילה בכל אחת משניהן משא"כ כשנפלה אחת מן התערובות של חד בחד לקדירה אנו דנין גם על החתיכה דנתחזקה לאיסור להוציאה מחזקת איסור בזה אמרינן דאין להוציאה וז"פ וברור עכ"פ סברת הנו"ב נכונה דלא מצינו לתלות בחבירו בדרבנן רק שלא להוציא מחזקת היתר אבל כשנולד הספק בתערובות חד בחד באיסור דרבנן למ"ש כל הפוסקים לאסור אף לישראל ונכרי ודלא כהא"ז. וכמ"ש הב"י והאו"ח שוב אף אין תולין בכל ספקתן בשל חבירו אף בבאו לשאול זא"ז ודברי השא"ר לגבי חמץ שותפות ישראל וגוי דמתיר חלקי שניהם תמוהין

סי' כ"ה הנה הפ"ח והכו"פ הקשו על דעת הש"ך הנז' ממתניתין דתרומות (פ"ז) דקתני כ"כ בב' קופות אחת של תרומה ואחת של חולין אינו ידוע איזהו של תרומה ואיזו של חולין נפלה אחת מהן לתוך החולין אינה מדמעתן הרי דתולין ול"א דכבר נעשה כל א' גוף האיסור ובס' ח"ד תמה עליהם דהא ברישא בקופות ניכרת קתני הריני אומר חולין לתוך חולין נפלה ובסיפא כשנתערבו הקופות לא קתני רק אינו מדמעתן משמע דרק שאין בו דין דמוע שיצטרך מאה אבל להתיר בפחות מרוב לא דדמוע קיל דס' תרומה נמי בששים כשאר איסורי' ולא אסרו דימוע רק בודאי ולא בס' ומרישא שפיר ילפינן שאר איסורין לתלות דאמרינן אעפ"י שלא רבו מותר. משא"כ כשנתערבו הדין הוא ככל ס' איסור ורק אינה מדמעת. והנה בר"ש שם במתניתין קתני להדיא אינה מדמעת דשמא היינו אותה של חולין וכל בבא זו כקמיית' הרי דשוין הן ואף רוב א"צ כמו בקמייתא. וראיה ממתניתן שם זרע את אחת מהן פטור זרע אחר את השניה פטור זרע א' את שתיהן בדבר שזרעו כלה מות' ובדב' שאין זרעו כלה אסור וכ' הר"ש דאף דגדולי תרומה תרומה היינו בתרומה ודאי והא במדומע ותנן לקמן דהמדומע גידוליו חולין הרי דאף כשנתערבו חד בחד יש לו קולת של דין מדומע וכן פסק הרמב"ם. וברמב"ם(פי"א הכ"ב) מתרומות כתב דגידולי מדומע מותרין ולדבריו דמדומע קרא בנתער' בפחות ממאה ולכך דקדק הרמב"ם דגבי קופות ידועים קאמר אעפ"י שלא רבו וגבי קופות מעורבין וכן בס' תרומה תרומה לא קאמר רק אינו מדמעת א"כ למה דקדק הרמב"ם לומר לענין גידולי תרומה דגידולי מדומע מותרין הא אף בתערובות חד בחד מותר הגידוליו ואף דרמב"ם נקט לשון המתניתין (דפ"ט) דקתני ג"כ והמדומע מ"מ זה גופא קשה לדבריו דמדומע קיל יותר מתערובות חד בחד וכבר מבואר קודם לכן בפרק ז' דאף בחד בחד גידוליו מותרין א"ו משמע דמדומע רבותא יותר די"ל דוקא בנתערבו הקופות דלא אתחזק איסור באותו קופה ממש והוי רק סדר"ב ומותר אבל במדומע דאתחזק בגוף זה האיסור ואסור לזרים היה ס"ד דגידוליו אסורין קמ"ל דאעפ"כ גידוליו מותרים. ואף דאין זה הכרח די"ל דלכך קתני מדומע לגבי גידולי תרומה דאף בדבר שאין זרעו כלה דבתערובות חד בחד מותר גידוליו רק בדבר שזרעו כלה ולא בדבר שאין זרעו כלה ובמדומע בפחות ממאה מותרין הגידולין אף באין זרעו כלה הרי דמדומע עדיף מתערובות חד בחד. מ"מ כיון דמותרין הגידולין בדבר שזרעו כלה בתערובות חד בחד הרי דלא נעשה כגוף האיסור ודוחק לומר דלענין קנס דרבנן נקל יותר דמניין לנו זאת א"ו דתערובות חד בחד ל"ה כגוף האיסור ובכל מה שיש להקל בספק דרבנן כשנפל לקדירה מקילין אף בנתערבו מקודם. ועיין בהרע"ב שפירש המשנה זרע את אחת מהן פטור לענין אם זרע בשוגג דבתרומה צריך להפוך ואם לא הפך הגידולין תרומה והכא פטור דכחולין הם ולא קאמר אם זרע במזיד דבודאי תרומה יקיים והן תרומה משא"כ הכא. הוא מדקתני במתניתין פטו' משמע דפטור להפוך והא דלא קתני באמת במשנה דאף אם זרע במזיד דל"ה תרומה בדבר שזרעו כלה י"ל דבאמת במזיד אסור דהוי כמבטל איסור לכתחילה כיון דנתערב מקודם ונעשו שניהם גוף איסו' ואסור לבטל איסור לכתחיל' וקנסינן לי' אף בדרבנן

ובשעה"מ הל' מקואות כ' לתרץ קושית הפ"ח דמתניתין הנ"ל הוא ר"מ ור"מ לטעמיה דס"ל גבי טומאה דאפי' בדאיתחז' איסורא אמרי' סדר"ב לקולא ולא קיי"ל כוותי' ודבריו תמוהין הא דעת הראב"ד וכן העלה המל"מ בדעת רמב"ם דאף ר"מ אינו מטהר בסדר"ב בטומאה אלא בנטמא בולד הטומאה דרבנן אבל באב הטומאה דרבנן מוד' כמבואר בפ"ו ממקואות וע"כ כן הוא דעת הש"ך דאוסר בדרבנן באתחזק אסורא אף דקיי"ל כר"מ לגבי ר"י הוא משום דרק בתרי דרבנן וולד הטומאה דרבנן מקילינן ולא באב הטומאה דרבנן היינו בחד דרבנן וא"כ בהך מתניתין אף דאיירי בתרומה בזה"ז מ"מ בזה באתחזק איסור אסור ואעפ"כ מותר בתערובות חד בחד וכן פוסק הרמב"ם ולא חילק בזה בין תרומה בזה"ז כמו שמחלק שם (פי"ג הי"ד) בשתי קופות ידועות שנפלו דבתרומה בזה"ז ל"ב רבו חולין על התרומה ובהלכה י"ג בתערובו' קופות דכ' דאינו מדמעת לא חילק כלל ואם נאמר דבאתחזק אסור עכ"פ היה לו לחלק בין תרומה דאורייתא לתרומה בזה"ז. ובלא"ה איקבע איסורא אינו דומה לאתחזק איסור' דאף אם באתחזק איסורא אסור מ"מ היינו שלא להוציא דבר מחזקתו אבל באקבע איסור כמו דאיקבע איסור כן איקבע היתר ולעולם לגבי דבר אחר מוקמינן אותו דבר על חזקתו. ובפ"ח הוכיח דאף בניכרין בפ"ע מקרי איקבע איסור' מדמייתי אשם תלוי גבי אשתו ואחותו עמו בבית. אולם סברת הש"ך אינו משום דהוי אקבע איסור דע"י איקבע ל"ה ג"כ רק ספק וראיה דלא מייתי חטאת רק כיון שנתערבו קודם הנפילה וכבר אנו דנין על השני חתיכות ובהכרח נאסרו ונעשו כגוף האסור ואח"כ כשנפלה אחת מהן לקדירה אחרת אנו רוצין להוציא חתיכה הזאת מאיסורה ל"מ חזקת היתר של הקדירה לשווי' לס' השקול ולהתיר כיון דאותו החתיכה אם היינו מכירין אותה תוך הקדירה נשארה באיסורה אוסרת הקדירה. וסברא הזאת נוכל לומר אף אם נאמר ספד"ר לקולא אף באתחזק איסור כמו בירד לטבול ונולד ספק בטבילה מ"מ אם נתערבו החתיכות עדיף ולא נוכל עוד להתיר דהא אף לר"מ מ"מ בנתערב חד בחד שניהם אסורין שוב מהראוי שתאסר הקדירה ואם מבואר במתניתין דתרומות דאף אחר התערובות אין אחת מהם אוסרת כשנפל לקדירה אחרת שוב י"ל אף לר"י דבאתחזק אוסר מ"מ בזה אינו אוסר לדבר אחר מס' כיון דסוף סוף ל"ה אלא ס' דרבנן ולקולא

והנה האחרונים אחזו דרך אחד להשיג על הש"ך בענין סדר"ב לקולא דבאיתחזק ג"כ קיי"ל כר"מ כמ"ש הרמב"ם והעלו דהרמב"ם יחיד בדין זה מהא דמס' שבת (דף ל"ד) באמרו לו שנים צא וערב עלינו כו' שניהם קנו עירוב ופירש"י דאיירי בעירובי תחומין ואע"ג דספק חשיכא אין מערבין היינו לכתחילה אבל בדיעבד כשר דקיי"ל כר' יוסי דס' עירוב כשר והתוס' הקשו דע"כ ל"א ר"י ס' עירוב כשר אלא משום חזקה כדקתני עירובין (דף ל"ו) כיצד א"ר יוסי ס' עירוב כשר כו' אבל עירב בתרומה ס' טמאה ס' טהורה א"ז ס' עירוב כשר וכשעירב בה"ש ונאכל בה"ש לא מכשיר ר"י א"ו דרבא איירי בעירובי תחומין והרא"ש והר"ן ורמב"ן והרשב"א כולם דחו פירוש רש"י וע"כ דסברו דקיי"ל כר"י גבי טומאה דכל דאתחזק איסורא ספקו טמא וכן דעת הטור או"ח (סי' שצ"ד) והריטב"א ומוכרח דכולם ס"ל דספקו טמא ולכך אוקי דברי רבא בע"ת ודעת רש"י ורמב"ם יחידאי נינהו והאריך בזה בשעה"מ שם. והנו"ב מהד"ק יו"ד (סי' ס"ה) התפלא על הש"ך במ"ש דאע"ג דאיכא התם חד שינויא בש"ס דדוקא גבי טומאה שיש לו עיקר בדאורייתא אמרינן הכי מ"מ הא איכא שינויא אחרינא דר"י מחמיר אפילו באיסור דרבנן שאין לו עיקר בתורה וקיי"ל כר"י והרשב"א בתשובה להשואל שלא פירש דבריו בא לומר דליתא לחד שנויא ותמה הוא דלכלהו שנויא שם בגמרא הדין כן דבאיסור דרבנן שאין לו עיקר לקולא ובשינויא קמא הוא דקסבר ר"י תחומין דרבנן ואין לו עיקר מה"ת אפילו י"ב מיל ואח"כ מחדש הגמרא דלעולם דגם תחומין יש להם עיקר מה"ת די"ב מיל הוא דאורייתא אלא הא דידיה כו' ורבא חולק דכאן ליכא חזקת איסור אבל בהא דתירוץ הראשון דדוקא במה שיש לו עיקר מה"ת הוא דמחמיר ר"י בזה לא נחלקו ושפיר הביא רשב"א שינוי קמא ומה שהחמיר הש"ך גם באיסור דרבנן שאין לו עיקר מה"ת ליתא. ודבריו תמוהין מאד הא הרשב"א ורמב"ן חלקו על רש"י וסברו בעירוב בה"ש ל"ה עירוב והביאו ראיה מהא דמודה ר"י וכתבו דל"ה עירוב ואף חמר גמל ל"ה וסברו דחזק' שלא עירוב הוי חזקה מעליתא ונשאר על תחום ביתו אף דהם סברו דתחומין דרבנן ואין לו עיקר מה"ת דסברו אף י"ב מיל אינו מה"ת ואפ"ה אזלינן בתר חזקת תחום ביתו ול"ה עירוב הרי דאף בדבר שאין לו עיקר מה"ת סברו ג"כ דספקו להחמיר באתחזק איסורא. ועיין מ"מ (פכ"ז משבת דכתב משם רמב"ן ורשב"א דתחומין אף י"ב מיל אינו מה"ת ובמ"מ (פ"ו) מעירובין משם הרשב"א דמי שעירב בה"ש שאינו עירוב וכן הוא להדיא בס' עבודת הקודש לרשב"א הרי דלעולם אזלינן בתר חזקה אף בדבר שעיקרו מד"ס ואוקי גברא אחזקת תחום ביתו שלא עירב

איברא דיש לומר דאינו ראיה משיטת תוס' וסייעתם לומר דאף באין לו עיקר מה"ת אסור באתחזק והא דדעתם לאסור בס' עירוב היכא דליכא חזקה הוא מטעם אחר דהשעה"מ שם העלה דודאי לדעת רמב"ם וכמו שכתב המ"מ הטעם בעירוב בס' טומאה דל"ה עירוב משום דבעינן סעודה הראוי' מבעוד יום ודאי דלא הוי עירוב כלל ואפילו חמר גמל ל"ה ויש לו אלפים שמתחום ביתו ואילך אבל לדעת תוס' דהוא משום דליכא חזקה מ"מ מידי ספיקא לא נפקא וה"ז חמר גמל ותמה על הרשב"א דכ' בעירב ס' יום ס' לילה שאינו עירוב ואמאי אף דל"ל חזקת כושר ברורה מ"מ מידי ספיקא לא נפקא וה"ז חמר גמל כדס"ל לר"מ ואיך כ' שאינו עירוב דמשמע דל"ה אף חמר גמל ולא הפסיד תחום ביתו כדרך שכתב בנטמא מבעוד יום בשלמא תוס' ורמב"ן ור"ן שדחו פירש"י דבע"ת אם עירב בה"ש ל"א ס' עירוב כשר י"ל דה"ז חמר גמל כמו לר"מ אבל הרשב"א דכ' דאינו עירוב קשה. ובאמת לא ידעתי