אמרי בינה יורה דעה רמ

ודחינן שאני התם דאמר קרא תהיה בהויתה תהא ואם איתא כיון דגלי רחמנא בחד מאיסור הנאה דחזותא מילתא הוא הה"ד לכולהו לימא כיון דגלי לגבי ערלה הה"ד לכל איסור הנאה אבל לגבי גוזל ונגזל חזותא לאו מילתא א"ו דס"ל לתלמודא דאי בגוזל ונגזל חזותא לאו מלתא הוא באיסור הנאה נמי לאו מילתא הוא אלא היכא דגלי ביה קרא דחדוש הוא גלי והיכא דלא גלי לא גלי עי"ש וא"כ לדבריו לגבי ערלה לכ"ע חזותא מלתא הוא ואף עפ"כ קאמר בירושלמי הטעם דאסור למכור לנכרי הבגד משום דשמא ימכור לישראל ובלא"ה הי' מותר למכור חוץ מדמי איסור שבו הרי דל"ח ההיתר כאיסור עצמו

וראיתי בס' בני יעקב סוף הספר שאל' ג' שהביא דברי תשובת ר"ן הנ"ל וכ' דבדברי תוס' שם קשיא לי' שכ' וא"ת תיפשוט מני' איפכא דחזותא לאו מילתא הוא מדאצטריך רחמנא למימר ערלים לגבי ערלה וכתבו די"ל דאיכא למילף מהכא דחשיב כאלו הוא בעין וקשה דא"כ כך בעינן למיפשט משביעית ודחינן ש"ה דאמר קרא תהיה תקשה דאיכא למילף איפכא דלאו מלתא ותו ליכא למימר נילף משם דא"כ תרי קרא ל"ל וע"כ דהוי שני כתובי' הבאין כאחד ואין מלמדין ולא קשה כלל לענ"ד דהא לגבי ערלה אצטריך קרא למיסר חזותא ושביעית לא נוכל למילף דל"ה רק איסור עשה משא"כ ערלה שהוא בלאו לכך פריך הש"ס משביעית ומתרץ דגם שם גלי קר' תהי' בהוית' ילפינן מזה דחזות' מילת' וגבי שביעית לא אייתר הקר' דתהי דכמה למודים ילפינין מיני' כמבואר בתו"כ ובש"ס קידושין (דף נ"ח) וש"ס ע"ז רק ממילא ילפינן ג"כ איסור חזותא מה שלא נוכל למילף מערלה דשם הוא איסור לאו ומ"מ לגבי גוזל ונגזל האבעיא הוא שפיר אם ילפינן משם או לא. ואדרבא דברי ר"ן צריכין ישוב מ"ש דלגבי ערלה גלי קרא דחזותא מלתא היא ומשם לא ילפינן לשאר איסורין אף באיסור ע"ז אי לאו משום דגם גבי ע"ז כתיב תהיה כמו לגבי שביעית עי"ש בסוף דבריו דמניין לו לומר דזה חידוש הוא ולא ילפינן מן ערלה דלמא ילפינן באמת כל איסורין משם דלענין איסורי הנאה חזותא מילתא היא מבנין אב דערלה לכל איסה"נ ולגבי שביעי' צריך קרא הואיל דל"ה לאחר הביעור לכל היותר רק איסור עשה ועיין רמב"ן עה"ת פ' בהר דדעתו דאף עשה ליכא לאסור בהנאה אחר זמן הביעור ובאמת קשה עליו מהא דבגד שצבעו בקליפי ערלה דידליק וכבר עמד ע"ז בס' תוספת יוהכ"פ יומא (דף פ"ד) עי"ש אבל יותר מן עשה לא יש לכך צריך הש"ס לרבות מתהיה דלא נוכל למילף מערלה. אבל לגבי כל איסורי הנאה י"ל דילפינן מבנין אב דערלה. וצריך ישוב

אולם המעיין בסיום תשובת הר"ן שם יראה דאף לגבי ערל' ושביעית דגלי קרא מ"מ אם חזותא לאו מילתא אף לגבייהו חזות' לאו מילתא ול"ה כדבר בעינ' ומה דאסר בהו הכתוב חזותא לא חשיב כגוף האיסור אלא גרמת הנאה הוא דאסרה התורה והיכא דהוי גורם ההיתר ג"כ מותר מטעם זוז"ג א"כ עדיין י"ל דאם באמת חזותא מילת' וחשיב גוף האיסור ל"ש ביה למכור חוץ מדמי איסור. ואין להקשות לדבריו דגורם הנאה הוא שאסר הכתוב בערלה ושביעית א"כ שאר איסור הנאה גורם איסור הנאה כזו מותר הא בש"ס מבואר תנור שהסיקו בקליפי ערלה או בקשין של כלאי הכרם חדש יותץ ומבואר כל דליכא זה וז"ג רק כוליה גורם דאיסור בכ"כ וע"ז אסור ואמאי הרי גורם הנאה לא נאסר כ"א בערלה ושביעית וצביעה מבואר בר"ן ע"ז דחמור מהיסק ואי צביעה מותר כ"ש היסק וראיתי שבס' חק"ל יו"ד (סי' ס"ז) הניח בזה דברי ר"ן בצ"ע אולם ל"ק חדא הא כלאי כרם ילפינן מן ערלה כמו דמצינו דערלה בשריפה כמבואר סוף תמורה וכתבו רש"י ותוס' שם דאתקש לכלאי כרם ובכ"כ כתיב פן תוקד אש וכיון דיש היקש ערלה לכ"כ כ"כ אתקיש כ"כ לערלה דגורם הנאה כצביעה והדלקה אסור מה"ת בכ"כ ועוד ודאי גם בכל איסורי הנאה עכ"פ מודה הר"ן דמדרבנן אסור

ובאמת לפי הנראה מדברי ר"ן ע"ז דשבח עצים בפת וכרכר בבגד ל"ה רק איסור דרבנן היינו לאסור הבגד ואף דגלי לן רחמנא לאסור הדלקה וגורם הנאה מ"מ לא גלי דהבגד אסור מה"ת או הפת כיון דהוי גם גורם של היתר רק מטעם דשבח עצים בפת הוי בניכר גורם האיסור וי"ל דהא גם בצבע הוי גורם של היתר ג"כ כמ"ש הלח"מ (פט"ז) ממ"א דאינו אלא ע"י אור של היתר דהסממנים בלא אור לא עבדי כלום ומ"ש שם הטעם כיון דאין שני הגורמים פועלים דבר אחד ל"ה זוז"ג כמו שכתבו תוס' ע"ז (דף מ"ח) משם הר"ש כבר תמה עליו בס' שעה"מ הלכות חמץ דהא דעת רש"י ורמב"ם דאף כשאין הגורמי' שווין הוי זוז"ג וכמבואר בר"ן שם. וע"כ הא דאסור בגד שצבעו בקליפי ערלה הוא מטעם כמו דאמרינן יש שבח עצים בפת והוי כניכר האיסור ואסור אף שיש גורם דהיתר כמו כן אמרינן יש שבח סממנים בבגד וכמו שכתב השעה"מ שם רק הוא כ' דהא דדחי הש"ס גבי ערלה הנאה הנראה לעינים אסרה התורה היינו דגלי קרא דחזותא מלתא הוא ובאמת למסקנת הר"ן גלי קרא רק דגרמת הנאה אסרה התורה והיכא דהוי זוז"ג מותר אם בכ"מ חזותא לאו מילתא הוא כיון דל"ה כגוף איסור רק כגורם ממילא גם בצבע היכא דאיכא לשבח הצבע גורם דהיתר מותר רק בבגד שצבעו בקליפי ערלה לבד י"ל דהש"ס רצה למפשט מהך מתניתין דע"כ דחזותא מלתא הוא וכדבר בעין ול"מ ביה זוז"ג וכמו שכתב הר"ן דאי לאו מילתא הוא אמאי ידליק הא הצבע בא ע"י גורם דהיתר הנאה ג"כ שהוא האור וכמו שכתב הלח"מ וע"ז מתרץ הנאה הנראה לעינים אסרה התורה ובפירוש רש"י אף דא"ב ממש רק מראה וממילא צריך להדליק הבגד דכמו דהחמירו חכמים בשבח היסק דאמרינן יש שבח עצים בפת וחמור משאר זוז"ג כיון דניכר תועלת העצים בפת ואסור הפת כן נמי יש שבח סממנים עכ"פ בבגד לאסור עליו אף במקום גורם דהיתר ולעולם חזותא לאו מילתא הוא וא"כ אינו ראי' מירושלמי דאף באיסור דאורייתא יהיה מותר למכור חוץ מדמי איסור. וראיתי שם בשעה"מ שעמד ע"ד הר"ן שם דלמד מדברי הירושלמי דיש שבח סממנים בבגד ואין להתיר במקום זוז"ג ולמה לא מגופה דמתניתין דבגד שצבעו בקליפי ערלה ידליק אע"ג דהוי זוז"ג וכקושית הלח"מ וכתיב דבעי לאתויי אף לדעת רמב"ן דלמסקנת הש"ס דע"ז לא שרינן ירקות בימות החמה דהוי שני פעולות ול"ה זוז"ג וזה אינו הא המעיין שם בר"ן יראה דשם בנידון אשר דן עליו במנעלים שמרכך העור בחומץ האסור ומכין אותו לקבל הצבע ואעפ"כ דן שם מטעם זוז"ג אף דאין הפעולות שווין ויש ליישב בקל להמעיין בתשובת הר"ן שם דהוא רוצה להוכיח מירושלמי דאף היכא דהוי שני גורמים וזוז"ג מותר מ"מ שבח סממנים עדיף כמו דיש שבח עצים בפת חשיב כניכר איסור ואסור אף אם יש גורם היתר ואף אם זוז"ג מותר ולכן לא הביא להוכיח ממתניתין די"ל דמתניתין אתיא כמ"ד זוז"ג אסור כמו דסתם רבי במתניתין דחדש יותץ וכמו דע"כ צ"ל לדעת הר"ן ע"ז (דף ס"ו) דסובר דלא אמרינן יש שבח עצים בתבשיל רק בפת וצריך לומר לדבריו הא דקתני מתניתין דערלה שם תבשיל שבשלו בקליפי ערלה ידליק היינו דרבי סתם דזוז"ג אסור כן נמי אינו ראיה מנגד שצבעו בקליפי ערלה דידליק שהוא מטעם דיש שבח סממנים ע"ג צמר ואסור אף אם יש גורם ההיתר לכך הביא ראיה מן ירושלמי

והנה באמת יש להבין בדברי ר"ן שם מס' ע"ז שכ' וחוכך הית' לומר להחמיר דלא שרינן הכי אלא כשנתבטל כדינו מה"ת דרשב"ג בהאי גונא קאי דת"ק קאמר יינ"ס שנפל כולה אסור בהנאה לומר דאוסר בכ"ש ולית ליה תקנתא בימכור ורשב"ג פליג וכיון דאין התירו של רשב"ג רווח דת"ק פליג ואנן נמי לא סמכינן עליה ביין ביין קרוב היה לומר דאיהו נמי לא אמר אלא כשנתבטל כדינו מה"ת אבל כל שלא נתבטל לא אלא שכיון שהקשה בירושלמי עלה דמתניתין דבגד שצבעו בקליפי של ערלה משמע דאף בשלא נתבטל אמר רשב"ג ואנן נמי סמכינן עליה בסתם יינם ואשאר איסורים של תורה וכיון דבאמת מצד הסברא וראיה היה נראה להחמיר ושלא לסמוך על תקנתא דרשב"ג היכא דלא נתבטל ובאמת הדבר כתימא דביין ביין בכ"מ מב"מ בטל חד בתרי ובכ"ז מחמרינן שלא לסמוך על תקנתא דרשב"ג ולגבי שאר איסורין אשר לא נתבטל מה"ת דלא ידענו אם אמר רשב"ג תקנתא בזה נסמוך עליו לכן באמת מצד הסבר' נכונים דברי ר"ן לומר שלא נסמוך על זה למכור חוץ מדמי איסור כל היכא דלא נתבטל רק הר"ן סומך עליו ממה דהקשה הירושלמי הא באמת י"ל דשם ג"כ מדאוריית' מותר דהוי זוז"ג וכמו שכתב הלח"מ. והר"ן דסובר דאף אם היכא דאין הפעולות שווין ג"כ חשיב זוז"ג א"כ ליכא ראי' לגבי איסור דאורייתא ורמב"ן י"ל לשיטתו דזה ל"ה זוז"ג הוכיח שפיר מהירושלמי משא"כ לדעת ר"ן. גם יש מקום לומר אף אם ל"ה גורם דהיתר כלל דקושית הירושלמי א"ש מ"מ למ"ש תוס' ב"ק שם להקשות הא לר"י דגזר בערלה פרי מפרי מבכורים ואין סופגין על היוצא אלא מן הזיתים וענבים והיוצא משאר פירות מותר היאך יאסר לצבוע במשקיהן מה"ת וכ"ש במים שישרו בהם הקליפין וכתבו דלא איצטריך קרא אלא שלא יצבע בזיתים וענבים וביוצא מהם או בממשות של עפרורי' הקליפין הנטחנין ומיהו לא יצבע דקתני בברייתא מיירי שפיר בכל עניני צביע' דערלה ומשקיהן בכל ענין ומדרבנן וקרא לא אתיא אלא כדפרישית הרי דאם אינו צובע בממשות הצבע רק במשקיהן היוצא חוץ מזיתי' וענבים וכ"ש אם שורה הקליפין במים וצובע בהן לא נאסר רק מדרבנן וכיון דקתני סתמא במתניתין בגד שצבעו בקליפי ערלה משמע בכל ענין אף במקום דלא נאסר ע"י הצביעה מה"ת ע"ז שפיר הקשו בירושלמי למה לא קתני תקנתא דרשב"ג דימכר חוץ מדמי איסור היינו במקום דלא נאסר מה"ת ומניין לנו להקל כ"כ ולומר דאף באיסור תורה במקום שלא נתבטל דיכול למכור חוץ מדמי איסור. וצריך לומר דהם סברו כאידך תירוץ דתוס' שם דשומר לפרי חמור ואף משקה היוצא משומר דפרי דערלה אסו' מה"ת אבל לתירוץ הראשון של תוס' באמת דאינו ראיה מהירושלמי

ובספר קרית ספר מבעל מבי"ט ראיתי (פרק י"ו) ממ"א שכתב וז"ל ונראה דצביעה ואפיה ובישול לחוד הוא דאסור מדאורייתא בערלה וכ"כ דהא אסור ליהנות מהם ואפילו במשהו מד"ת אבל כשעבר ונהנה שצבע ואפה ובישל שנתערבה ההנאה בדבר של היתר הרי הוא בטל מדאורייתא ברובא ול"ת דחזותא והכירא באסה"נ חשיבא בנו"ט וממשות באכילה דאסור מדאורייתא דהכא הוי כמין במינו דבטל מה"ת ברובא אפילו הוי בנו"ט בשא"מ ומדרבנן הוא דאמרינן דחזותא מלתא הוא ורואין הצבע כאלו ממשות של איסור מעורב בבגד והנאות האיסור ניכרת בפת ותבשיל ואפילו אין הנאות האיסור אחד ממאתים ממה שנתערב בו עד שיעלו באחד ומאתים בעירוב אחרים אבל מדאוריית'