אמרי בינה יורה דעה רלה

הראב"ד קנסינן שוגג אטו מזיד עיין פ"ח ופלתי אולם באמת מדברי ר"ן ורשב"א חולין נראה דאף אם הוא מה"ת בכ"ז לא קנסינן בזה לאסו' שוגג אטו מזיד וכמ"ש הש"ך ודברי הח"ד תמוהין בזה

ועיין רמב"ם תרומות (פי"ג ה"י) סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה חולין ונפלו חולין אחרים עד שהוסיפו על מאה אם בשוגג ה"ז עולה בק"א ואם במזיד הרי הכל מדומע שאין מבטלין איסורי תורה לכתחלה עכ"ל וקשה לכאורה אמאי כ' ה"ז מדומע הא לא קנסינן רק לו ולא לאחרים א"כ כבר הותר לאחרים ואמאי קרא להתערובות מדומע. ומצאתי בס' יקר תפארת מהרדב"ז דעמד ע"ז וכ' אף דמבואר רמב"ם במ"א שם דמותר לאחרים שם שהוא אסור על כל העולם לא קנסוהו אלא להמבטל עצמו אבל הכא דאית ליה תקנתא שימכור הכל לכהן בדמי תרומה אסרוהו על הכל אפי' על אחרים ותו דאיסור תרומה חמור טפי דאית ביה מיתה ולפיכך אסרוהו אף על אחרים עכ"ד. וק"ק א"כ הא דפריך בש"ס בריש מס' ביצה והתנן אין מבטלין איסור לכתחי' וכ' רש"י דהכונה על מתניתין (דפ"ה) דתרומות סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה חולין ואח"כ נפלה שם חולין בשוגג מותר במזיד אסור וכ"כ הר"ש דלשון א"מ איסור לכתחילה אין לשון זה שנוי בשום מקום אלא המתניתין דהכא ואם נאמר דתרומה חמור טפי דאית ביה מיתה מנין לנו בכ"מ ואולי דזה שאמר בירושלמי מובא בר"ש שם בשם ר"י כל איסורין שריב' עליהן בשוגג מותר במזיד אסור מתניתין בתרומה אתא מימר לן אפילו שאר הדברים והיינו דזה ידעו מסברא דאין לחלק בין תרומה אף שהוא במיתה לדברים אחרים [ועיין בפ"מ במ"ז (ס"ק ח') ובש"ד שם] אבל לענין לאסור התערובות החמיר הרמב"ם ביותר לאסור הכל לזרים אף לאחרים. ומ"מ קשה דהרמב"ם כ' יראה לי שכיון שהוא קנס לכך מותר לאחרים וכ' הכ"מ דלמד ממבשל בשבת. דלמא רק שם הו' משום דכתיב כי קודש היא היא קודש ואין מעשיה קודש כמו שדייק הרמב"ם (פ"ו) משבת. ולכך לא קנסינן רק לאסור עליו ולא לאחרים. אבל בביטול איסור דלדעתו אסור מה"ת דלמא קנסינן לאסור אף לאחרים וכמו דסתמא דמתניתין דתרומות הנז' קתני מזיד אסור ומפרש הרמב"ם דאסור לכל זרים והוי מדומע אף דשם לא עשה אלא איסור דרבנן דמד"ת כבר נתבטל ברובא ק"ו בביטול מתחילה איסור ומנין לו לחלק בין תרומה לדברים אחרים. ואולי משום זה אמר ויראה לי

ומ"מ יש ללמוד מדברי הרדב"ז דהא דמותר לאחרים הוא דוקא שלא יפסיד א"כ אם ביטל איסור במזיד ולא יפסיד אם ימכרנו לגוי דבכה"ג דומה לתרומה דאסור לכל אפילו לאחרים ואולי יש לומר דוקא בתרומה דלעולם מותר לכהנים קנסוהו שלא יהני הביטול להתיר לזרים אף לאחרים אבל בשאר אסורין דבמקום שלא ימצא למכור לא קנסוהו לאסור על כל עולם שוב לא חילקו בין מקום למקום ולעולם מותר לאחרים וצ"ע בזה

ובאיסורי דרבנן שאין להם עיקר מה"ת דדעת המחבר לפסוק כרשב"א דמבטלין לכתחלה להרבות ולבטל כ' הח"ד לחלק בין איסור אכילה לאיסור הנאה דהרי נהנה במה שמבטלו כמו שאסור לפטם בהמה באה"נ שנהנה במה שהבהמה נעשה שמינה וה"נ אין הנאה גדולה מזה שמרבה ומשביח ההיתר עי"ש (ס"ק ח') ולדבריו יקשה הא דמבואר (פ"א) דערלה נטיעה של ערלה ושל כ"כ שנתערבו בנטיעות ה"ז לא ילקוט ואם לקט יעלה באחד ומאתים ובלבד שלא יתכוין ללקוט ר' יוסי אומר אף יתכוין ללקוט ויעלו בא' ור' [ובפירוש המשנה לרמב"ם שם כ' לפרש ואם לקט יעלה אם לקט מאותן הנטיעות דין אותו הפרי הנלקט מהן אם נתערב ממנו חלק באחד ומאתים חלקים מפירות אחרות מותרת הכל מותר לאכילה ומשמע דמפרש שלקט ונתערב בפירות אחירות המותרים בודאי ולא אדע הא זה פשיטא דלמה לא יעלה בתלוש הספק הנלקח מקבוע דרבנן כמו ודאי וגם מה זה דקתני ובלבד שלא יתכוין ללקוט] והברור דהפירוש דהנטיעות לא בטלין אף באלף מפני חשיבותן וכשלקט כל הפירות אז חל הביטול אם יש מאתים ואחד נגד האיסור וקודם הלקיטה אסור הכל בהנאה כמו ערלה וכ"כ ואפ"ה מתיר ר"י שיתכוין ללקוט והטעם כמ"ש רש"י גיטין (דף נ"ד ע"ב) דמלתא דלא שכיח הוא ולא גזרינן וכ"כ בפירוש הרא"ש שם דנפילת איסור בהיתר שכיח משא"כ לנטוע ולאסור כרמו לא יעשה זאת ועיין רמב"ם הל' מ"א (פט"ז ה' כ"ה) וקשה הא כיון דאיסור הנאה הוא וכ"ז שלא נלקטו הכל אסור להנות אף מאחד מפירות הנטיעות דכולן איסורין בהנאה וכיצד הותרו לו ללקוט ולערבן מכולן ושיהנה מאיסורי הנאה. ובאמת הא דקתני במתניתין ה"ז לא ילקוט ולא קתני שידלקו כולן כמ"ש שם (פ"ג) אם נתערבו באחרים כולן ידלקו צ"ל דכאן אם נתלשו כולן מאליהן או שאחד לקט לכולן שלא בכוונה לבטלן יהיו מותרין לכך לא החמירו לחייבו בשריפה כיון דיש היתר לתערובתן אבל מ"מ אסורין כולן בהנאה בעודן במחובר דלא נתבטלו ולמה הותרו לו ללקוט וע"כ כיון דמד"ת אף במחובר נתבטל האיסור רק מדרבנן וכיון דל"ש לא גזרו בזה ומותר לבטל איסור דרבנן כזה אף שהוא איסורי הנאה א"כ כמו כן איסורי הנאה דרבנן שאין להן עיקר בתורה שלא גזרו בזה שלא להרבות עליהן אף שעכשיו קודם הביטול הוא אסור בהנאה מותר להרבו' שיבא לידי היתר כיון דלזה לא אסרו וכ"מ שהתירו חכמים משלהם התירו ושפיר הקשה הש"ך על הש"ע מנר חנוכה אף דאסור בהנאה מדרבנן מ"מ מותר להרבות דל"ג ממה דרשאי ללקוט שיתבטלו ויתרבה ממנו דיתהפך האסור בהנאה למותר אף באכילה. ומ"מ יש ללמוד מדבריו דאף הסוברים דמה"ת מותר לבטל איסור לכתחילה היינו דוקא באיסורי אכילה ולא באיסורי הנאה ומיושב בזה מה שהקשו מש"ס גיטין שם בהא דנפלו ונתפצעו דקאמר והא מדאורייתא חד בתרי בטל ורבנן הוא דגזר וקא קנוס ולמה לא קאמר דמה"ת רשאי לבטל להסוברים דאיסור דאין מבטלין איסור לכתחילה הוא רק מדרבנן ולהנ"ל שם הוא איסורי הנאה. ומצאתי כבר מזה בס' ממ"ח. ובלא"ה יש ליישב למ"ש הנו"ב תנינ' לדון דביבש ביבש הואיל דיש מציאות האיסור בפ"ע ואם יבא אליהו ויכיר האיסור נשאר באיסורו לכ"ע אסור מה"ת לבטלו א"כ ל"ק משם דהוי יבש ביבש ויש לדון דגם באיסור דרבנן לדעת רמב"ם דמותר להרבות הוא רק כמ"ש ברמב"ם בחלב שנפל בבשר עוף דנתבטל הטעם כשמוסיף אבל ביבש ביבש לא כיון דהאיסור יהי' נשאר במקומו ואף דלשיטתם הוא מה דקאמר בש"ס ביצה ה"מ בדאורייתא אבל בדרבנן מבטלין אינו מטעם דמקלא קלי אסורא מ"מ סוף סוף שם אינו נהנה מגוף האיסור רק לאחר ביעורן ועי"ש בש"מ דיש סוברים לחלק בין איסור אכילה לשאר איסורין והרמב"ם והרשב"א וסייעתם דאינם מחלקים בזה מ"מ הוא רק בטעם דנתבטל אבל ביבש ביבש כמו דיש חומר לזה דלכ"ע אסור לבטל מה"ת כיון דעומד בפ"ע כמ"ש הנו"ב כמו כן אף בדרבנן אסור לבטל ומיושב קושית הש"ך על המחבר דשם בנר חנוכה הוי כיבש ביבש ויש לזה ראיה מדברי הרמב"ם (פי"ג הט"ו) מתרומות בגדולי תרומ' דאף דל"ה רק מדרבנן אין מבטלין לכתחלה כאשר יבואר לקמן

והנה הפ"ח הביא ראיה דאיסור דאין מבטלין הוא רק מדרבנן ממתניתין דתרומות (פי"א) מגורה שפינה ממנה תרומה אין מחייבין אותו להיות יושב ומלקט אחת אחת. וכן חבית של שמן ונהי נמי דבכה"ג ודאי לא אסור מה"ת כיון שאין כוונתו לבטל איסור להנות ממנו מ"מ איך מקילין כולי האי אלא משמע דהוי מדרבנן עיי"ש. ואינו ראיה דהר"ש כתב שם דאיירי בתרומה דרבנן. וברמב"ן ב"ב (דף פ"ג) כ' אף בתרומה דאורייתא מותר ועיי"ש הטעם דלא להטריח יותר מדאי ואין למדין מזה לאיסורין אחרים ועיין רמב"ם (פי"א הי"ד) מתרומות ובהר"י קורקוס שם ובתשובת רשב"א (סי' רכ"ב) ובתוה"ב ובספר יראים (סי' קמ"ו) כ' וז"ל ואין לטעות ולהביא ראיה שאין להקפיד ולבטל איסור לכתחילה בביטול טפיחת הדם דתנן בתרומות המערה מכד לכד נוטף ג' טיפין ונותן לתוכו חולין דהתם בתרומה גדולה איירי שאין קדושה תלויה אלא בדעת התורם ואמרו רבנן שאין דעת התורם על טפיחת כלי אחר נטיפת ג' טיפין עכ"ל. ויש להבין הא אף אם היה כן דעת התורם שמה שנשאר בהכד לא יהיה לו שם תרומ' הא תליא בברירה ובדאורייתא אין ברירה ואם אין ברירה דלמא זה לא היה מבורר מעיקרא שיהיה נשאר וכבר חל ע"ז שם תרומה ולמה יתבטל ואכ"מ להאריך בזה

ודע דקשה בדברי הרמב"ם דפוסק כר' יוסי לגבי ערלה וכ"כ דלוקט לכתחילה מן הכל ובהל' תרומות (פי"ג הי"ב) כ' הזרוע תרומה בצד החולין ולא נודע איזה זרע תרומה בדבר שאין זרעו נפסד בארץ אפילו מאה חולין ואחד תרומה הרי הכל מדומע ואם נתלש הכל תעלה התרומה בק"א ולא יתלוש לכתחלה והוא ממתניתין (פ"ט מ"ה) דתרומות ובתוספתא קתני תלש יעלה ובלבד שלא יתכוין לתלוש ורי"א אף יתכוין לתלוש עולה בק"א ובס' שנות אליהו גורס ר' יוסי אומר וכ' וכל או"א אזיל לשיטתו בפ"א דערלה וא"כ כיון דלגבי ערלה וכ"כ שהוא איסורי תורה פוסק כר"י דאף יכוין ויתלוש ויעלה ולמה לענין תרומה פוסק כת"ק ולא יתלוש לכתחילה. ולמ"ש לעיל משם הרדב"ז דרמב"ם סובר לחלק בין תרומה הואיל דמותר לכהנים קנסינן ליה שיהיה מדומע אם בטלו במזיד שיהיה אסור אף לאחרים י"ל נמי דלענין זה דאסור שיתכוין לבטלו בתלישה כיון דלית ליה פסידא דיכול למכור כל הזרעים לכהנים משא"כ בנטיעות של ערלה וכ"כ דיהי' לו פסידא מכל וכל לא גזרו במלת' דל"ש. ובלא"ה מוכרח לומר כן דהא דעת הרמב"ם דאיסור דרבנן כמו בשר עוף בחלב מותר להוסיף לבטלו כמ"ש הלכות מ"א (פט"ו ה' כ"ז) ועי"ש בכ"מ דמפשט דבריו נראה שכל שאינו איסורי תורה ממש מותר לבטל איסור לכתחלה ועיין ש"ג סוף ע"ז ובש"מ ביצה (דף ד') וא"כ למה בגדולי תרומה אוסר לתלוש לכתחלה הא ל"ה רק מגזירת דרבנן מח"י דברים ואף בדבר שאין זרעו כלו כשרבו הגידולין על העיקרין אינו רק מדרבנן. א"ו דתרומה שאני הואיל דמותר לזרים אסור לבטלו אף אם הוא דרבנן והא דבש"ס ביצה שם פריך על עצים שנשרו מן הדקל ממתניתין דתרומ' וע"כ סו' הש"ס דאין לחלק וכשמשני ה"מ בדאוריית' אבל בדרבנן מבטלין ע"כ צ"ל דקאי דוקא על שאר איסורין ולא על תרומה וצ"ע בכ"ז. ולמ"ש לעיל י"ל דביבש ביבש מודה הרמב"ם דאסור לבטל אף איסור דרבנן

סי' י"ז חתיכה הראוי' להתכבד או דבר שבמנין דלא בטל והוא אף אם הוא ספק איסור כמבואר באו"ה (כלל