אמרי בינה יורה דעה רלו

כ"ה) ובטו"ז (סי' ק' ס"ק א') ובש"ך (ק"א ס"ק ב') ובש"ע (ק"י ס"ט)

ויש מקום לומר לכאורה דבמאה נתבטל כשהוא ספק איסור דמבואר ירושלמי (פ"א) דערלה במתניתין דנטיעה של ערלה וכלאי כרם שנתערבו בנטיעות ה"ז לא ילקוט וז"ל תני רימוני בדן שספיקן מעלין ודאן אינן מעלין אף בקרקע כן ספק קרקע מעלה ודאי קרקע אינו מעלה היך עבידא נטיעה של ערלה ושל כ"כ שנתערבו בנטיעות אפילו ס' קרקע מעלה ודאי קרקע אינו מעלה ר' יודן בעי אף לענין נבילה כן חזר ואמר נבילה אין לו עליה קרקע יש לו עליה ע"כ ופירש המפרש ב' פירושים פ"א שספיקן שספק הוא לו אם נתערב בו של ערלה וכ"כ ברימוני היתר אף דודאי נתערב אינו בטל דהוי דבר חשוב בספק אם נתערב עולה בק' ור' וכן בקרקע עולה ובנבילה דמסיק אין לו עליה והיינו בחתיכה הראוי להתכבד וס' אם נתערב דאין סברא להקל ברוב משא"כ בערלה וכ"כ דהם עכ"פ בק' ור'. והפי' הזה הוא תימא דהא בספק אם נתערב מבואר בש"ס יבמות (דף פ"ב) דכשיש רובא ספיקא דרבנן לקולא אם הס' הוא על הנפילה וכמבואר (סי' קי"א) ועיין ש"ך (ק"י דין י"ט) וע"כ הפירוש הוא כמ"ש שם בל"א דודאי נתערב רימוני בדן רק שהספק הוא על רימון זה אם הוא אסור או לא והיינו הך דינא דאו"ה דהספק נולד על האיסור ואח"כ תגלגל לס' דרבנן דמה"ת חד בתרי בטיל וע"ז אמר דמעלה הואיל דמה"ת חד בתרי בטיל ועכשיו שהוא כדי עליה אף דדבר חשיב אינו בטל ס' איסור בטל ואמר אף לענין נבילה כשהוא ס' נבילה וחתיכה הראויה להתכבד נימא ג"כ דחד בתרי בטיל ואמר נבילה אין לה עליה קרקע יש לה עלי' וכמו שמפרש שם דבערלה וכ"כ מתבטל בק' ור' אבל להקל כ"כ שיתבטל ברוב אין סברא להקל. ולפי"ז כיון דלגבי ערלה וכ"כ אף דדומה לכל איסורין דדבר חשוב אינו בטיל אף באלף ומ"מ בס' איסור בטיל בק' ור' אף דהס' נולד מעיקרא על הרימון ואסור מה"ת מ"מ כיון שיש שיעור גבוה לביטולו מותר מהראוי לכאורה שנימא ג"כ עכ"פ שיתבטל בס' או לכל היותר במאה אם הוא ס' נבלה אף דהוי חתיכה הראוי' להתכבד וכמו בערלה וכ"כ

ברם נראה דהא ודאי בהכרח לומר דהירושלמי סובר דכיון דהספק נולד על החתיכה בפ"ע אף דנתגלגל אח"כ לדרבנן ע"י התערובו' אינו בטל ודברי האו"ה נאמנים וחזקים ממקור הירושלמי הנז' ומה"ט ס' נבלה הראוי להתכבד אין לו ביטול אף באלף והא דמקיל בערל' וכ"כ יש לומר הטעם למ"ש רשב"א בתשובה (סי' תס"ג) להשיב לרבינו אשר"י בדין עיסה שא"ב בקמח שיעור חלה ואחר שנפחה יש בה שיעור ודן הרא"ש ז"ל ממתניתן סוף (פ"ה) דתרומות נפלה לפחות ממאה וטחנן והותירו אם ידוע שחיטים של חולין יפות משל תרומה מותר ואזלינן בתר השתא לקולא כ"ש לחומרא ומחלק הרא"ש משם וכ' הרשב"א וז"ל דבריך טובים ונכוחים אלא שיש לי עוד בזה שלפי שהחמירו בתרומה ואסרו עד מאה וסמכוהו אקרא הקלו בה במקומות שלא להחמיר עליה כל כך וכגון קדירה שבישל בה תרומה בנו"ט היינו ששים וכן הקילו בשאינו מינו וגם כאן הקלו לבטל בטחנן ורואין כאלו של חולין היו מרובין בשעת נפילה או כפי שנפלו חולין בשוגג לאחר מכן כו' אלא שבתרומה שהחמירו בה מצד א' הקלו בה מצ"א כדי שלא להחמיר עליה כ"כ עי"ש עוד. וי"ל דמה"ט בערלה וכ"כ כיון שהחמירו כ"כ בביטולן שיצטרך ק' ור' הקילו מצ"א באם נתערב ס' איסור מדבר חשוב שיתבטל משא"כ בנביל' דשוה לכל איסורין בבטולן לא הקילו בזה ואף ס' נבלה דינו כודאי נבלה ולא נתבטל אף באלף אם הוא ראוי להתכבד הואיל דנולד הס' מקודם לכן ל"מ מה דנתגלגל עכשיו לדרבנן

וראיתי בשעה"מ סוף הלכות מקואות (כלל ו') שכ' על דברי הש"ך והפ"ח שכ' בכללי ס"ס דאע"ג דס' דרבנן לקולא כשהספק נולד בדאורייתא ובתר הכי נתגלגל לדרבנן ל"א סדר"ב לקולא וכ' דהמה אמרו כן מסברא דנפשיהו [ובאמת הדברים מבוארים בש"ע ואו"ה הנ"ל ול"כ מסברא דנפשייהו] ומצאתי ראיה נכונה לדבריהם מש"ס יומא (דף נ"ה) גזירה משום חטאת שמתו בעליה והיינו שמא מת א' מהן שנתנו מעות בשופר והוי תערובות ופריך ומי חיישינן וקשה לו יהיה דניחוש לשמא מת אכתי הו"ל סדר"ב דמה"ת נתבטלו ברובא ורק מדרבנן מטבע חשיב ול"ב א"ו משום דמצ"ע הוי איסור תורה רק מצד אחר בא לו שהוא מדרבנן ל"ח סדר"ב עכ"ד ולענ"ד אינו ראיה דהא שם נולד הספק בתערובות דמקודם לכן ל"ה לנו שום ס' רק אחר שנתערב ובזה אף בחתיכה הראוי להתכבד ודבר חשוב בטל כמבואר באו"ה ובפ"מ (סי' ס"ט) ובתשובת חות יאיר (סי' קל"ג) א"ו די"ל מה דקאמר גזירה משום חטאת שמתו בעליה היינו שאח"כ יתברר שמת אחד מהן ויבורר למפרע דעבידו איסורא ודומה לזה קידושין (דף מ"ה) בנישאת שלא לדעת דאסורה בתרומה שמא יבא אביה וימחה אף דל"ה רק דרבנן עי"ש ועיין רדב"ז (ח"א סי' ובמ"ש בדיני יו"ט (סי' ט"ז) וה"נ גזירה זו שמא יתברר שהיו חטאת שמתו בעליה ולכך פריך ומי חיישינן וז"פ. אולם בירושלמי הנז' מבואר כדבריהם

סי' ח"י הח"ד (סי' ק"א ס"ק ה') רוצה להכריע דכבש שלם הוי ג"כ חהר"ל מש"ס פסחים (דף פ"ח) בה' שנתערבו עורות פסחיהן וקאמר ל"ש אלא שנתערבו אחר זריקה אבל קודם זריקה לא כיון דלא חזי בשעת זריקה לאכילה ואמאי ל"ח הא נתבטל ברוב וא"ל משום דם שנתערב בדם הא מתניתין הוא בזבחים דאם לא נמלך ונתן כשר וא"ל משום דא"ר להקטיר האמורין דהוי כאברין באברים דכולן יוצאין לבית השריפה כמבואר שם מטעם דהוי דרכו למנות דהן חשיבין כיון שעולין לגבוה דז"א דלא יהא אלא נטמאו אימורים או שנאבדו מותר הבשר באכילה א"ו מטעם דהוי חהר"ל א"ב. ולכאורה כוונתו דמשום דם שנתערב דאם ל"נ כשר דשם אם נתערבו קודם זריקה אף שזרק הדם מ"מ כשנתודע אח"כ שקודם זריקה נתערבו חייבין בפסח שני ועיי"ש ברש"י וע"ז סובב קושייתו כיון שכבר נזרק הדם כשר אולם תמוהין דבריו דשם לא אמרינן דכשר רק אם נתערב בדם התמצית בזה דר"א מכשיר לכתחילה כיון דל"ש מודים רבנן דבדיעבד כשר כמבואר זבחים שם (דף ע"ט ע"ב) אבל בנתערב בדם פסולין אף אם זרק פסול וכן מבואר מדברי רמב"ם (פ"ב הכ"ג) מפסולי מוקדשין. אך מ"מ י"ל למ"ש רש"י שם דלא נזרק הדם לאכילת בשר ולמה לי' לזה הא בלא"ה כיון דנתודע דהיה הזריקה בפסול כיון שהיה בו תערובות פסול. וצריך לומר כיון דמדאורייתא היה הזריקה בכשרות אף דנפסל הקרבן מדרבנן דהיה הזריקה בפסול מ"מ אינו מחויב להביא פסח אחר דרבנן אין להם כח לעקור בקו"ע כמבואר תוס' גיטין (דף נ"ג) ועיין לח"מ שם הכ"ג ודבריו מוקשים דאף דכ' שם רמב"ם דהזבחים פסולים מ"מ א"ח להביא קרבן אחר. ולכך כתב רש"י שם דעכ"פ כיון דאינו מתיר אכילת בשר ממילא מחויב בפסח שני וע"ז שפיר הקשה הח"ד דהא מתיר מטעם ביטול ברוב. גם יש לומר דהיכא דלא נודע התערובות עד אחר הזריקה כ"ע מודים דהזריקה כשרה דבזה לא גזרו במקדש לכ"ע לכן עיקר הקפידה הוא מצד דאינו מתיר הבשר וע"ז סובב קושית הח"ד והוכיח מזה דע"כ כבש שלם הוי ג"כ חתיכה הרא"ל

אך יש להבין א"כ מדאורייתא ראוי' המה לאכילה דהבע"מ נתבטל בהד' הכשרים א"כ מאי קאמר שם בש"ס מאן דמתני אמתניתין כ"ש אברייתא דבמתניתין בשכח רבו ושכח הוא כשרין נינהו דאי אידכר הוי חזי לאכילה קמי שמיא גליא הא במתניתן עכ"פ כ"ז דלא אדכר לא חזי לאכילה מה"ת משא"כ בברייתא דמה"ת חזי לאכילה דהבע"מ נתבטל בין הד' הכשרים וחזי לאכילה מה"ת ומצינו בכה"ג בכמה מקומות דמאי דחזי מדאורייתא חשוב ראוי לענין מעשר שני הנכנס לירושלם ונטמא בולד הטומאה שהוא מדרבנן אף דאינו יכול לאכול ורחמנא אמרה כי לא יוכל שאת ואין שאת אלא אכילה בכ"ז כיון דמה"ת חזי לאכילה ירקבו ואין פודין כמבואר מתניתין (פ"ב) דמ"ש ובש"ס ב"מ (דף נ"ג) וכן לענין כיסוי דם דרחמנא אמר אשר יאכל ובכ"ז מבואר בש"ס חולין דאם אין שחיטה לעוף מה"ת חייב בכיסוי הואיל דמה"ת חזי לאכילה וה"נ כיון דאכילת פסחים לא מעכבי רק דבעינן שיהיה ראוי לאכילה מנ"ל לומר אם ראוי לאכילה מה"ת ורק מדרבנן אסור באכילה דיתחייב בפסח שני. וצריך לומר דשני דבר אשר המצוה הוא לאכול דהקפידה התורה על המצוה שיאכל ואף דאינו מעכב מ"מ ראוי לאכילה צריך שיתקיים בו מצות התורה שצוותה לאכול ג"כ ודומה להא דכל הראוי לבילה אין הבילה מעכבת ובזה אף האינו ראוי מדרבנן ג"כ מעכב ועיין מ"ש לעיל חלק או"ח (סי' ו') והכי עדיף דהא אף אם אינו ראוי שהוא זקן או חולה ג"כ מעכב וא"כ אף מה דמה"ת ראוי לאכילה מ"מ כיון דמדרבנן אינו ראוי לאכילה מעכב ונפסל הקרבן וחייב בפסח שני וכיון דמתני דברי אביי על המתניתין כ"ש אברייתא [ועיין לח"מ (פ"ג ה"ד) מהלכות פסח שכ' בשלמא השליח שעשה הפסח והתנה ואמר אם אמר גדי יהי' טלה בשבלי ואם בהיפך בהיפך וכיון שרבו שכחו קודם זריקה ה"ה כאלו לא עשה כלום דזה לא עשה אלא על התנאי שזה יברר וזה לא בירר א"כ אין כאן כלום אבל בנידון דרמב"ם שם שכ"א שחט לא שחט על תנאי חבירו אלא חישב שהוא פסח ודאי ולשם ודאי שחטו ולהוציא את חבירו ידי חובתו ולכך פטורין ודבריו תמוהין דא"כ מאי קאמר מאן דמתני אמתניתין כ"ש אברייתא הא במתניתן לא עשה כלום כיון דשחט על תנאי שיברר וזה לא בירר משא"כ בברייתא ועוד יש לגמגם בדבריו שם ואכ"מ]

עוד כתב הח"ד לתרץ קושית הפלתי אהא דאמרינן התם דאי אפשר להתנות בשלמים משום חזה ושוק והקשה הא בטל ברוב וכ' דל"ש ביטול ברוב רק במקום שהספק נולד מכח התערובות ואם ל"ה רק אחד ל"ה ס' דומיא דסנהדרין אבל בדבר דאם ל"ה רק אחד ג"כ היה ס' עליו כל חד וחד אסור מה"ת משום הס' שנולד עליו בעצמו וראיה ממה דפריך לר"מ דחייש למיעוט האיך אכל בישרא והא ר"מ לא פליג אביטול ברוב א"ו כיון דאף אם ל"ה רק בהמה אחת היה ספק בה ולא מצד התערובות ל"ש ביטול ברוב. וראיתי בס' בית אפרים דמשיג דכיון דעכ"פ יאכל כולן הוי רוב דהתירא והביא ראי' מדברי ש"ך (סי' ק"ה ס"ק מ"ד) בחלב הנבלע בחתיכה אחת ויש בכ"א מן החתיכות נ"ט נגד החלב דבטיל ברוב. ובאמת דברי הח"ד ברורים וא"ד לדברי הש"ך כלל דשם התערובות גורם שלא ידענו איזה חתיכה האסורה ואם הי' אחת ל"ה שום ס' ורק עכשיו שלא נודע לנו אף דהס' הוא על כל חתיכה