אמרי בינה יורה דעה רלא

די"ל דקודם מעל"ע פולט ובולע טעם קלוש וטעם קלוש הוי כמו מבא"מ כמ"ש הפלתי כמה פעמים ולכך אינו אוסר קודם מעל"ע אף במב"מ רק אחר מעל"ע דאז יוציא טעם למיחשב כמב"מ ולהטעים במבא"מ. אבל לעולם י"ל דפולט מעט מעט וסעד לדברי החו"י מתשובת רשב"א מובא ב"י (סי' קל"ה) בהא דהכשיר כלי שנשתמש בהן לקיום יי"נ ע"י עירוי ג' ימים מעל"ע דדעת הרשב"א דמהני מילוי ג' ימים לסירוגין אף של"ה רצופים רק כ"ד שעות עולה למעל"ע וע"כ סברתו דפולט מעט מעט ועי"ש בב"י דכ' דגם הרא"ש אינו חולק ע"ז ובש"ך שם (ס"ק ל"א) משם הדרישה דהרא"ש והטור חולקין דס"ל דאותו יום לא עלה לו כלל דשמא שעה כ"ד גורם פליטת האיסור וכ' והכי נקטינן לחומרא משמע דעכ"פ ס' הוא ולא ברור לן דאולי פלט מעט קודם כ"ד שעות רק להכשיר לכתחלה כלי יי"נ אזלינן לחומרא ויקשה כנ"ל אם פולט מעט יאסר באיסורי משהו וע"כ צ"ל דמה דפולט מעט קודם לכן קלוש ואינו חל ע"ז שם לאסור ודומה לריח בעלמא דאף משהו ליכא. אולם יקשה אם פולט מעט מעט נימא קמא קמא בטיל. אולם אנן קיי"ל דל"א קמא קמא בטיל וחוזר וניעור

ובזה יש ליישב קצת דעת ר' ירוחם מובא ב"י דסובר דבבב"ח ל"א כבוש כמבושל והקשו הא בש"ס לא קאמר רק מה"ת דדרך בישול אסרה התורה אבל עכ"פ מדרבנן דאסור בב"ח אף שלא כדרך בישול למה לא יהיה אף כבוש אסור כיון דהוי כמבושל לכל ענינים. ולמ"ש י"ל כיון דהפליטה הוא מעט מעט סובר ר"י אף דל"א קמא קמא בטיל וחוזר וניעור הוא דוקא באיסור תורה אבל באיסורי דרבנן ל"א חוזר וניעור וכן כתב הפ"ח (סי' צ"ט)דל"א באיסור דרבנן חו"נ א"כ שפיר לא משכחת לאסור כבוש בב"ח וכ"כ בכל איסורי דרבנן. וכמו כן מיושב עד"ז קושית הטו"ז למה ספק כבוש בשאר איסורין מלבד בב"ח אסור למה לא מוקמינן אחזקת היתר. ולהנ"ל י"ל דהא כבר כתבו האחרונים (סי' צ"ח) הא דבאינו מינו בנשפך אסור מספק אם לא ידענו אם יש ששים דהוי ס' דאורייתא למה לא מוקמינן המאכל בחזקת היתר וכתבו דהא כמו כן יש גם להאיסור חזקת איסור ולהחזיק דעצם האיסור נשאר במקומו ולא נתבטל ואף בב"ח דכל חד וחד באפי נפשיה שרי רק אם נו"ט זה בזה דרך בישול ובלא נתינת טעם מותר דל"ה דרך בישול א"כ אם יש ספק אם הי' ס' נימא לאוקמי בחה"ת ז"א דעכ"פ היה בחזקת איסור שלא יאכל בתערובות יחד. ובכל איסור יש בודאי לאיסור חזקת איסור כמו שיש להיתר וא"כ כמו כן בספק כבוש כיון דהספק הוא אם נכבש מעת לעת או לא וכיון דאף אם לא נכבש רק פחות ממעל"ע ידענו דפולט מעט מעט רק דאין בכחו לאסור את ההית' אבל מ"מ האיסור יש לו ג"כ חזקת איסור לומר דלא נתבטל היינו ששהו מעל"ע ויש בו כדי נתינת טעם ואף למ"ש דקודם כ"ד שעות אין בכחו לאסור וטעם קלוש הוא ואז היה מותר מ"מ הכל הי' מכח התערובות אבל בפ"ע הוא באיסורו וכיון דעתה אנו דנין אם שהו מעל"ע נאסר הכל ל"ש חזקת היתר דכ"כ יש חזקת איסור להאיסור אשר בודאי פלט וכנ"ל ולכך ס' כבוש באיסורי תורה אסור. ומיושב בזה מה שעמד הפלתי (סי' ק"ד) על הרמ"א בנמצא שרץ בשומן קרוש עכשיו דאף בספק נתיר מטעם חזקת היתר ולהנ"ל לא נוכל לומר כשעת מציאתן כיון דאף אם ל"ה השרץ מעל"ע פליט מעט ויש למה דפליט חזקת איסור ואזלינן בתר שעת מציאתן אם אינו קרוש

ולפי"ז י"ל דרבין משמי' דר"י דאמר דל"א כבוש כמבושל י"ל דאזיל לשיטתו מס' ע"ז (דף ע"ג) דאמרינן קמא קמא בטיל לכך אף דפולט מעט מעט מ"מ אינו כמבושל דהפליטה בא בב"א רק מעט מעט וקמא קמא בטיל ועי"ש בע"ז ובר"ן דאף בנו"ט אמרינן ג"כ קמא קמא בטיל ולדידן דלא פסקינן בזה כר"י שם ואמרינן חוזר וניעור לכך קיי"ל כבוש כמבושל כן יש ליישב לדעת קצת פוסקים. אולם באמת אף הפוסקים הסוברים דאמרינן קמא קמא בטיל פוסקים ג"כ דכבוש כמבושל א"כ ע"כ צ"ל דלא תליא זה בזה רק דעיקר הפליטה הוא בסוף מעל"ע גם כנראה מאו"ה (כלל כ"ד ד"י) דבלא נתערב גוף האיסור אלא טעם אינו חו"נ א"כ לא משכחת לאסור כבוש בכלי לדידי' ועיין תו"ח כלל (פ"ה) וביש"ש פ' גה"נ (סי' צ"ז) דסברו אף בטעם חו"נ ומ"מ לדעת או"ה מוכרח דאינו פולט מעט מעט

לכך נראה בקושית הנו"ב דודאי ר"י ושמואל לא יפלגו בעצם במציאות אם פולט או לא רק ר"י סובר אף דטעם כעיקר הוא דאורייתא צריך למילף או מגעולי מדין או ממשרת וכתבו הראשונים הא דלא ילפינן מן הטמאין דדרשינן לאסור צירן ורוטבן היינו דשם הוא הטעם בפ"ע אבל היכא דהוי רוב י"ל דנתבטל חד בתרי ועיין רשב"א וריטב"א ור"ן בחידושיהם חולין (דף צ"ח) ובר"ן כתב דאם אינו רוב איסור היינו אומרים דע"י תערובות לא נאסר אם טעם כעיקר לאו דאוריית' וברשב"א חולין (דצ"ז)ד"ה ובקדירה מבואר דבפחות מרוב הוי דאורייתא אף לרש"י דפוסק דטע"כ לאו דאורייתא [וע' בדבריו סוגיא דזרוע בשלה ד"ה אמר רבא סוף דבריו ואי קשה לך לדברי רש"י כו' ובמה שביאר דבריו בתשוב' רע"א ז"ל (סי' קס"ו) ומה שהקשה שם ד"ה ובעיקר קושית הרשב"א דמההיא דנ"ט מוכח לר"י דטע"כ דאורייתא כ' לא הבנתי כראוי דהא י"ל לבתר דאמרו חכז"ל לאסור טעמו ולא ממשו ואמרו דדמי לממשו צריך ביטול ממילא לר"י דמב"מ לא בטל אסור מדרבנן כמו לדידן פחות מרוב עיי"ש. אולם אתי שפיר למה שכתב הוא למעלה בכוונת תירוצו דאף אם טע"כ לאו דאוריית' צריך רוב לבטל הטעם א"כ על כרחך הרשב"א בקושיתו סובר דאף רוב א"צ והתורה לא אסרה הטעם רק בעינא ורבנן אסרו שלא יועיל אף הרוב כ"ז שמרגיש הטעם וכיון שכן שפיר קשיא ליה לרשב"א מר' יהודא דמוכח דטעכ"ד דאי ל"ה רק דרבנן מהראוי דאף במב"מ יתבטל עכ"פ ולא גרע ממה דמבואר ש"ס חולין (דף צ"ט) שאני ציר דפירש שם הרשב"א דבדרבנן אף מב"מ בטיל וזה עדיף דמדאורייתא אף לביטול ל"צ לכך תירץ הרשב"א דבאמת מדאורייתא בעינן עכ"פ לבא לביטול לכך במב"מ לא בטיל לר"י ואכ"מ בזה] א"כ י"ל דר' יוחנן סובר אף אם טעכ"ד ומטעם דטעימתו זהו הכירו דהוי כניכר איסור דחיך אוכל יטעם וכמ"ש הרשב"א משם ראב"ד דלכך לא נתבטל הטעם אף דכתיב אחרי רבים להטות. מ"מ זה דוקא טעם חשוב הנפלט ע"י בישול כמו דמצינו בב"ח דאינו אוסר רק דרך בישול כמו כן בשאר איסורין אין חשיבת הטעם שנאמר שלא יתבטל רק הנפלט דרך בישול אבל מה שאינו דרך בישול רק ע"י כבישה או מליחה אף דנרגש הטעם ל"ה רק כריח בעלמא וכמו דמצינו בנו"ט בר נו"ט דמותר ומבוא' ריטב"א חולין (דף קי"א) דאע"ג דיהיב טעמא משום דאיקלש איסורה ואפילו כריחא דבשרא לא חשיב וכן מבואר ברמב"ן פסחים במלחמות פרק כ"צ לדעת הרי"ף דפת שנאפה עם הצלי אסור לאכלו בכותח דהו"ל דשילמ"ת דריח משהו הוא והקשה מדגים שעלו בקערה וכתב דנ"ט בר נ"ט לא חשיב כריח ורב דאוסר חשיב לי' ממשו של בשר ומבואר שם בדבריו דאפילו יש בו כדי ליתן טעם מותר ועיין פ"ח (סי' צ"ה) דכ' ג"כ דאפילו נרגש טעם הבשר בדגים מותר דאל"כ פשיטא ועיין יש"ש (סי' ס"א) ודבריו נגד רמב"ן וריטב"א. עכ"פ חזינן כל דל"ה טעם חשוב לא אסרינן אף אם טע"כ דאורייתא א"כ י"ל דבזה פליגי ר' יוחנן ושמואל אם צריך דוקא שיפלוט ויתן טעם חשוב ע"י בישול דשמואל סובר כיון דמ"מ ע"י כבישה או מליחה פולט ונו"ט זה בזה אסרו מה"ת מה לי אם ע"י בישול או ע"י דבר אחר ור' יוחנן סובר אף דודאי פולט כמבואר ממתניתין דפסחים (דף ל"ט) דא"י במרור הכבוש ע"כ דפולט ממנו רק דסובר דאין בכח הפליטה לאסור דבר אחר דהוי כטעם קלוש ונתבטל

ולפי"ז כיון דאיפרך דברי רבין משמיה דר"י וחזר ר"י ואמר מליח ה"ה כרותח הרי דסובר ר"י דאף פליטה שלא ע"י בישול אוסר ג"כ ממילא נמי כבוש הוא כמבושל דבמציאות אינו חולק רק אם טעם שלא ע"י בישול נתבטל או לא וכיון דסובר דע"י מליח אוסר ולא נתבטל הטעם ממילא שוב אין חילוק בין ע"י כבישה או ע"י בישול. וכן נמי י"ל למאי דהיה סובר רבין משמיה דר"י דכבוש אינו כמבושל הוא אף באית ביה בקעים דהא מודה דבין כך ובין כך פולט ובולע ע"י כבישה כ"ד שעות רק דסובר דבעינן טעם גמור ע"י בישול וא"כ שוב כיון דסתמא דש"ס קאמר בפסחים דבב"ח חידוש דאי תרי לי' כולו יומא שרי ומבואר דבשאר איסורין אסור שוב א"ל דכוונת הש"ס רק באית בי' בקעים וכמ"ש הנו"ב שם דהא גם ר"י מודה דאף בלית ביה בקעים פולט רק דהי' סובר דבעינן טעם גמור דוקא ע"י בישול וכיון דידענו מסתמא דש"ס דאף ע"י כבישה אוסר שפיר פסקו כל הפוסקים דכבוש כמבושל [ועי"ש בנו"ב דהוכיח לשיטתו דיש לנו לספק בטבע הדברים שלא נתבאר בש"ס אם פולטים ע"י כבישה וכ' דבשר בחלב אם ודאי נכבש מעל"ע אסור דל"ה ספק דרבנן דמבואר בש"ס דפולט ודבריו מוקשים למ"ש בעצמו דמש"ס אינו ראיה די"ל דחדוש הוא בצלי ויש בו בקעים דבזה לכ"ע נאסר כולו אף בצונן א"כ אינו ראיה מש"ס דבב"ח פולט ע"י כבישה ואמאי אסור אף באם נכבש ודאי מעל"ע הא הוי ספק דרבנן דלמא בלית ביה בקעים וחי אינו פולט וגם דלמא הבשר בולע ואינו פולט וע"ז קאמר הש"ס החידוש דאי תרי אבל החלב י"ל דאינו בולע דהבשר אינו פולט ואכתי יהי' בס' ועוד יש לדקדק טובא בדבריו שם]

ויש מקום לומר בקושית הטו"ז הנ"ל דאף דהרא"ש מס' ע"ז הוכיח דשיעור הכבישה היא מעל"ע היינו דשיעורי חכמים כך הוא על הבירור דודאי יש מקום לומר דפולט מקודם ג"כ בי"ב שעות או יותר ואין כל העתים וכל טבעי המאכלים שוין רק זה לא נוכל לשער לכך נתנו חכמים שיעור כ"ד שעות דבזמן כזה ודאי פולט ברוב או בכל זמנים ומיני מאכלים ואף דלפעמים יכול להיות דפולט אף קודם לזמן כד"ש ומ"מ כיון דיש ס' בדבר מוקמינן להמאכל בחזקת היתר כ"ז שלא ידענו בבירור דהיה פליטה מן האיסור ולכך אינו אוסר עד כ"ד שעות דבזה נתנו שיעור שבל"ס פלט מן האיסור ולכך אף בפליטת מכלי אחר כ"ד שעות כיון דודאי פליט אסור ג"כ דדלמא פלט גם מקודם כ"ד שעות בעוד שהיה טעם משובח והוי ספקא דאורייתא ולחומרא וא"ל בזה לאוקמי המאכל בחזקת היתר כיון דיש בתוכו ג"כ בבירור פליטת איסור רק הס' אם נפגם ואדרבא יש קצת חזקה לפליטת האיסור דלא נפגם ופלט קודם לכן דהא אף אחר כ"ד שעות אין הפליטה ניתרת בפ"ע כמבואר בר"ן ע"ז (ובסי' ק"ג). ומיושב ג"כ קושית הטו"ז בס' אם היה מעל"ע ל"ש לאוקמי על חזקה כיון דיכול להיות דגם קודם מעל"ע בזמן שנכבש עשה פעולתו לפלוט והוי כמו ס"ס לחומרא חדא דלמא פלט קודם כ"ד שעות ואף אם