אמרי בינה יורה דעה רכב

א"ו כיון דכבר קבלו טעם זה מזה לא חייל תו איסור בישול של בב"ח כדי לאסרו בבישול ובהנאה. וכן למ"ש המרדכי והג"א מובא בש"ך (ס"ק ב') להוכיח דהנאסר ע"י כבישה ומליחה אינו אסור בהנאה והוכיח ממה דהגבינות של עכו"מ לא אסרו בהנאה. וע"כ דהמרדכי מתרץ לקושית תוס' הא דאמרו משום קיבת נבילה ולא שחוטה לא כמו שכתבו תוס' דל"ח לספקא דרבנן דא"כ אינו ראיה כלל. וגם לא כמו שסובר הר"י מגאש דבשביל מעמיד לא נאסר בב"ח רק כמו שכתבו הרמב"ן והריטב"א בחידושיהם שמה דכיון דעור קיבה של עכו"ם נבילה הוא בודאי נקט לה מילתא כדאיתא דאית בה משום נבלה ומשום בב"ח למ"ד איסור חל על איסור. וא"כ כיון דיש בו ג"כ משום איסור בב"ח הוכיח שפיר דע"י כבישה לא נאסר בהנאה מדלא אסרו בהנאה משום בב"ח. אולם יקשה עכ"פ יהיה גם אסור בהנאה ובישול הגבינות א"ו כיון דכבר קבל זה מזה טעם ולא יתוסף טעם חדש ע"י בישול לית בה משום בישול בב"ח ואינו נאסר בהנאה. אך יש לדחות למ"ש שם הרמב"ן ושאר ראשונים דלכך לא אזלינן בתר טעם דכל דבר של גוי לא הלכו בו חכמים אחר נותן טעם ואין מטעימין אותה לקפילא אלא כיון דשכיח בהו טעמא אוסרין אותה לעולם כדי שלא יפרצו עי"ש וא"כ כיון דלא ידענו אם נותן בו טעם או לא ואסרו על הסתם לכך לא גזרו לאסור בבישול ובהנאה אחר הבישול

ולכאורה קש' ע"ד הרמב"ן הא שמואל ס"ל פ' כה"ב גדי לרבות חלב ומתה הרי דסובר דבב"ח חל על חלב ועל נבלה ומבואר ש"ס חולין אף דבעלמא סבר שמואל אין איסור חל על איסור ש"ה דרבי קרא גדי א"כ תיהדר הקושיא ל"ל לשמואל לומר מפני שמעמידי' בעור קיבת נבלה וצ"ל דשמואל נקט נבלה דשייך לכ"ע איסור זה אבל משום בב"ח יודע שמואל דחולקין עליו בזה ומ"ש רמב"ן אי משום בב"ח למ"ד איסור חל על איסור לאו דוקא דהא שמואל אף דס"ל בעלמא אין איסור חל על איסור מ"מ גלי קרא לדידיה גדי. שוב ראיתי בגליון יו"ד מהגרע"א ז"ל דעמד ע"ד מרדכי הנז' דלדידי' נשאר קושית תוס' הנז' והניח בצ"ע. ולא אדע הא ודאי דס"ל כתירוצו של רמב"ן וריטב"א כנ"ל וגם עמד ע"ז דעכ"פ בנתבשל יהיה גבינות עכו"ם אסור בהנאה ולענ"ד כמ"ש. וגם י"ל דגם תוס' סוברים כשיטת הראב"ד דלא הלכו בדברים של גוים בתר נתינת טעם ואוסרים לעולם כדי שלא יפרוצו ועפ"י רוב א"ב בקיבה כדי נתינת טעם וכמו שכתב הרמב"ם(פ"ג) ממ"א והקשו תוס' למה מפני שמעמידין בעור קיבת נבלה הא אף בשחוטה נאסור משום בב"ח וע"ז תירצו דהא הוי סדר"ב צונן בצונן ולא אסרו בשביל זה ואי דיבשל אח"כ לא איכפת לן כיון דכמו שהוא עתה הגבינה שאינה מבושלת ביד הנכרי לית בי' איסו' ואח"כ מותר משום דעפ"י רוב א"ב בנותן טעם וגם דלמא העמיד בדבר אחר ולא שייך סברת הראב"ד דלא הלכו אחר נתינת טעם בשל נכרי רק אם יש בו חשש איסור כמו שהוא השתא לפנינו וא"ש דברי תוס'. ועיין פ"מ במשבצות (סי' ק"ה ס"ק ב') דהביא משם הש"ד דאסור לבשל חתיכ' הכבושה בחלב דמעיקרא כבוש ועתה איסור תורה וכ' דאף בשר מבושל וחלב מבושל אסור לבשלן אח"כ יחד דיש בישול אחר בישול עי"ש. וכן יש להוכיח מדברי או"ה (כלל ל"ו סי' ז') שכ' בשר רותח שהיד ס"ב שנחתך בסכין של חלב שהוא ב"י מתשמיש רותח אגב דוחקא דסכינא בולע בכולו וצריך ס' ואם אין ס' בבשר אסור אפילו בהנאה עי"ש ותו"ח סוף (כלל ס"א) ובמנ"י שם. הרי דסובר דיש בישול אחר בישול דהא הבשר מבושל וכן הבלוע בסכין כבר נתבשל ואעפ"כ כיון שנתבשלו ביחד עכשיו אסור בהנאה וגם אף אם כבר נתבשלו יחד ונתנו טעם זה לזה יש לומר דג"כ חייב שנית על בישול' ויש בישול אחר בישול אף באופן זה דאל"כ מהיכן ילפינן לתנא דבי' ר' ישמעאל מג' לא תבשל לאיסור בישול ואכיל' והנאה דלמא מותר בהנאה ואחד לאיסור בישול וכתיב עוד לא תבשל ללמוד דאף אם כבר נתבשל מ"מ אם מבשל שנית ג"כ עובר ועושה עבירה וא' לאיסור אכילה מה שהוא דרך בישול א"ו דלזה לא צריך שני פעמים כיון דכתיב לא תבשל ידענו דכל כמה דמבשל אחר שנצטננו קרי בישול ויש בישול אחר בישול

והכו"פ הקשה על הרמ"א הא מלבד הנאה יהיה אסור לערב מצד איסור בישול ואי ע"י גוי הא אמירה לנכרי שבות וכ' דאיירי דאינו ודאי דאין במים ס' לבטל טעם האיסור ומ"מ אסור בהנאה דס' דאוריית' לחומר'. אבל לענין אמירה ספיקא להקל. ולענ"ד יש לעיין בזה כיון דהס' נולד על המים אם יש בו ס' ומותר לערב שיבטל או דאין כאן ס' ואסור לבטל וכיון דאסור לישראל לבטל מטעם דהוי ס' בדאוריית' לא מקילין בספיקו במה דנתגלגל ממנו בדרבנן כמ"ש הפוסקים משם או"ה ועיין תשובת רעק"א ז"ל (סי' ס"ד) דהוכיח שם דס' בכור אסור להטיל בו מום מש"ע יו"ד (סי' שי"ד) ואף דהטלת מום בבכור לרוב הפוסקים בזה"ז הוי רק מדרבנן ע"כ כיון דהס' נולד על איסור דאורייתא נגררין כל הדרבנן אחריו וכבר כתבתי בפרט הזה בהגהותי לד"ח ח' יו"ד (סי' י"א) עיי"ש בכו"כ הערות וא"כ ה"נ דכוותי וביותר כיון דהוי ס' חסרון ידיעה אם יש כאן ששים וליכא איסור בישול או לא וכיון דאסור לבשל אסור גם ע"י נכרי. אולם י"ל דהמרי"ו והרמ"א איירי אף אם השפחה עושה זאת מדעת עצמה בלי ציות הישראל וליכא כאן איסורא דמבשל בשר בחלב ומ"מ אסור כשרואה הישראל שנותן לפני הבהמה אסור ומחויב להפריש ויבואר לפנינו

וצלי אם הוא בכלל בישול לאסור מה"ת כבר האריכו כולם בזה והוציאו מדברי הר"ן סוגיא דטיפת חלב דכ' דליכא איסור קליפה בב"ח מה"ת ולכך ל"א חתיכה נעשה נבלה בכה"ג ע"כ דליכא איסור תור' בצלי ומדברי רמב"ם הוכיחו דאין חילוק בין בישול לצלי וכן כתוב במעדני יו"ט בפשיטות ועיין פ"מ וח"ד. ומדברי או"ה הנ"ל דכתב לאסו' בהנאה בחותך בשר רותח בסכין חלב ב"י ע"כ דסובר דאף בצלי שאינו מפעפע וליכא רוטב מ"מ אוסר מה"ת. וראיתי בח"ס יו"ד(סיצ"ז) שכ' לדון דבישול דקר' כולל כל בליעה היינו אפילו צלי אש כשהו' שמן באופן שמפעפע בכולו היינו בישול וכל שאינו מפעפע בכולו כגון כחוש איננו בגדר בישול אפילו הוא בקדירה חוץ לרוטב והוא דבר גוש וא"ש קרא דויבשלו את הפסח באש ואת השלמים בשלו בסירות דסתם פסח שמן הוא. וצלי שמן המפעפע בכולו מודה הר"ן דהוי כבישול ויש בו מה"ת איסור בב"ח. ולענ"ד יש לגמגם בזה מד' הר"ן נדרים(דמ"ט) בהא דקאמר שם תניא ר' יאשיה אוסר ואעפ"י שאין ראי' לדבר זכר לדבר שנאמר ויבשלו הפסח באש כמשפט וכ' הר"ן הא דהוי רק זכר לדבר ומיהו לאו ראיה גמורה היא כדאמר במסקנה דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם ולדברי הח"ס דבשמן אף צלי אש הוי כבישול כיון דמפעפע בכולו א"כ בלא"ה לאו ראי' דסתם פסח שמן הוא א"ו אף דמפעפע כל שא"ב הבל קדירה לאו שם בישול הוא אלא צלי

וראיות הפלתי ממה דקאמר בש"ס דבב"ח חידוש הוא דאי תרי כולה יומא ולא קאמר דאי צלי ליה שרי והגרע"א ז"ל שם דחי דרק אחרי דידענו דחידוש הוא שחדשה התורה לחלק בין בליעת בישול לבליע' כבוש י"ל דלא אסרה ג"כ בליעה דרך צלי עי"ש והח"ס כ' ראייתו לרש"י דס"ל תרי לי' לאו חידוש משום דאין כבוש אלא בחומץ ורק החידוש הו' דהאי לחודא שרי. וזה אינו דהא כיון דמבואר בש"ס דהחידוש הוא אי תרי לי' ע"כ דכוונת הש"ס כגון בצלי או דאית בי' בקעים דלדעת כמה פוסקים נאסר כולו אף בצונן כמבואר (סי' צ"א) בש"ך (ס"ק ק"א) ונקט כולי יומא הוא לרבותא דבב"ח אפילו כולי יומא שרי ובשאר איסורים נאסר ולא מטעם כבוש ועיין ש"ג ע"ז ר"פ בתר' משם רבינו אלחנן דבצונן הבשר בולע מחלב משום דאית בי' פילי או כגון שהוא רך כמו שומן דנכנס בו החלב אבל לא שיהי' טעם הבשר נפלט ול"ד לכבוש שהוא כמבושל דכבוש תוך החומץ טעמו נפלט מכח החומץ כו' עי"ש ועיין נו"ב מהד"ק יו"ד (סי' כ"ו). אולם לפי"ז ראיית הפלתי נכונה דלמה צריך הש"ס לחדש שלא אסרה התורה באם אין טעם הבשר נפלט. ומזה עדיין לא נוכל לומר דצלי אינו בכלל בישול אף דמצינו ויבשלו את הפסח אף דחידש' התורה לחלק בין בליעת בישול לבליעת כבוש דלמא רק היכא דאין הבשר פולט אף דבולע החלב ועיין ר"ן חולין (דף קי"א) שאין איסור בב"ח עד שיתנו שניהם טעם זה בזה עי"ש משם רמב"ן א"כ עדיין לא נוכל לדון ע"י חידוש דאי תרי דאין הבשר פולט הטעם דלא אסרה התורה נאמר דגם צלי חם אצל האש שפולט הטעם זה מזה שלא יהיה אסור ומדלא קאמר הש"ס חידוש דעדיף מני' ע"כ דסברו דצלי הוא בכלל בישול

וכן מוכח מרבינו ירוחם דכ' הל' תערובות(אות כ"ט) צונן בצונן ששהו בו מעל"ע דינו כרותח והיינו כבוש שהוא כמבושל זולת בב"ח דאפי' תרי לי' והב"י (סי' ק"ה) כ' ונ"ל דהיינו להיתר הנאה אבל באכיל' אסור ובאמת כנראה דעת ר"י דכל מה דאסרו חכמים באכילה אסור אף בבישול והנאה וכמו דמוכח שכן הוא דעת הר"ן וריטב"א ר"פ כה"ב וכ"כ להדיא הר"י דאפילו בשר חיה ועוף אסור לבשלו ואם ס"ל דכבוש אסור מדרבנן אסור ג"כ בהנאה ועי"ש בר"י אות (פ"ח) וז"ל אפילו חתיכו' בשר תעמוד כל היום בחלב מותר בהדחה כיון שהוא צונן משא"כ בשאר איסורין שאם עמד מעל"ע בדבר לא נאסרו וכן מבואר בדבריו עוד דס"ל דאף מדרבנן מותר וסגי בהדחה ועיין ב"י מה שהביא (סי' פ"ז) דבריו בדין חלב הכנוס בקיבה דכבוש מותר אף באכילה מדרבנן. א"כ מניין לנו לאסור צלי אי לאו דצלי בכלל בישול. ואף דמבואר בש"ס צונן לתוך צונן מדיח דלמא דוקא משום דאם יבשל אח"כ יתנו טעם. אבל בצלי דאינו מבשל רק דנותן טעם ע"י צלי אש כיון דלא אסרה התורה היעלה עה"ד שיהיה דינו לדעתו כמו כבוש ח"ו לומר כן אלא ודאי דס"ל דצלי אסור מה"ת ובכלל בישול הוא. ועיין ספר המכריע סוף (סי' ל"ג)כנרא' שיטתו ג"כ דאי תרו לי' לבב"ח כולי יומא לא מיתסר שהוא אף מדרבנן ואף דכל הפוסקים חולקים ע"ז מ"מ מדבריו ג"כ נוכל ללמוד דצלי אסור מה"ת וכן ראיות פ"ח ברורה מדקא בעי בירושלמי נדרים על מעושן ופסק הרמב"ם לחומרא ע"כ דצלי ודאי אסור מה"ת

וכלי ראשון שהעבירו מעל האש אסור מה"ת כמו שהוכיח הפ"ח (סי' ס"ח) ועיין רשב"א פ' כירה דחייב משום מבשל. ואף עירוי דאינו מבשל אלא כדי קליפה דעת הפ"ח דאסור מה"ת ועיין ריטב"א חולין ר"פ כה"ב בהא דפריך הש"ס סוף סוף כ"ש הוא דא"ח בישול לענין שבת ובב"ח אבל לענין איסורו כ"ש מפליט ומבליע דל"ג ממליחה ע"ש. וראיתי בח"א (כלל ל"ט אות ו') דכ' דכלי שני אם הוא חם כ"כ שהיד נכוית במים אפילו כ"ש מבשל וראייתו מדברי רמב"ם (פ"ג) ממעשר לענין קביעת מעשר דנתן לתוך התמחוי אעפ"י שהוא חם מפני שאינו מתבשל