אמרי בינה יורה דעה רטו

כשהולד כשר לקהל כשר גם לכהן כו' כגון אפילו ברוב ממזרים ואומרת לכשר נבעלתי כשר הולד אפילו לכהונה וכ' מיהו אם היא גרושה שייך בולד ג"כ תחלה ודיעבד כי שמא כהן בא עלי' והולד חלל ומשמע מדבריו דאפילו ברוב ממזרים הדין כן ובדיעבד ל"ת ואמאי כיון דלגבי האם ליכא נ"מ דכבר נפסלה לכהונה אבל בת ישראל גרושה דליכא גבה ענין הכשר ופסלת לכהונה לדון עליה י"ל דאפילו דיעבד תצא כיון דליכא חזק' כשרות דמסייע ועי"ש בב"מ ובתשובת רע"ק ז"ל (סי' צ"א) דהקשה כן על הב"ש ולמ"ש אף דלגבה ליכא נ"מ דכבר נפסלה לכהונה מ"מ שייך על חלק' אשר בהבת חזקת כשרות דאף דהאם פסולה להנשא לכהן מ"מ ולדה מישראל כשר לכהן ואתה בא לאסרה עליה ותאמר שנבעלה לממזר וזרעה פסול ולהוציא זרעה מחזקת כשרות אמרינן עליך להביא ראיה ברורה לכן אף דאיכא רוב פסולין נאמנת בצירוף החזקה הנז' ואף דלהולד ל"ה מעולם חזקת כשרות ואמה פסולה לכהונה וליכא גבה עוד חזקת כשרות מ"מ היתה מוחזקת אם לא תבעל לפסול לה תהיה בתה כשירה לכהונה ועתה שנולדה הבת ובאת לאסרה לכהן עליך להביא ראי' שנעשה מעשה לאסרה ולהוציא מחזקה הזאת לכך נאמנת אף ברוב פסולין לענין אם נשאת שלא תצא כמו אם היה הדין עליה

וראיתי בש"ש (ש"א פ"ב) דהניח בצ"ע דלמה ס' ערלה בחו"ל מותר הא הוי איקבע איסורא דהא ס' בשנים הו"ל חזק' מעליא אע"ג דעשוי להשתנות דהא סופו לגדל מ"מ מוקי ליה בחזקת קטנות א"כ ס' ערלה כיון דנסתפקנו אם היא בת שלש או לא נימא אוקי אחזקת' ועדיין אינה בת שלש וכיון דאילן אית ליה חזקה מהני חזקתו גם לפירות וכמו דמהני חזקת האם להבת. ולענ"ד ל"ק דדוקא היכא דיש לנו לדון על האם מהני להבת משא"כ אם לא יש לנו לדון על האם כלל ל"מ וכמו שכתב רש"י קידושין (דף ס"ו) ותוס' דהקשו שם היינו דכבר דנו שם על האם של ינאי דמ"מ בשעת לידת הס' היה הדין גם על האם לכך מהני להבת משא"כ גבי אילן הס' הוא רק על הפרי דעל עצי אילן ליכא שום נ"מ דעצי ערלה מותר רק הפירות אסרה התורה ועיקר הס' הנולד הוא רק על פירותיו אם הם באו מאילן תוך שלש שנים או לא והפירות לא היו להן שום חזק' כי לא ידענו מה הי' להן לכן נשארים בס' וס' ערלה בחו"ל מותר גם יש לחלק בין חזקה דגופה דהוא הכרע ודאית מהני להכריע לדבר המסתעף ושם חזק' האם דכשרות הוי כמו חזקה דגופה וכמו שנראה מדברי הנ"י יבמות (דף ס"ט) משא"כ חזקת קטנות דאילן כיון דסופו לגדל אף דמ"מ חשיב חזק' דמעיקרא הוא רק מטעם אין ס' מוציא מידי ודאי שאין לנו להתגולל עלינו חדשות ולהוציא הדבר ממה שהחזקנו בו וכמו שכ' הפי' משניות לרמב"ם נזיר. אבל מ"מ אינו הכרעה ודאית שיועיל לדבר אחר. אך יש לגמגם בזה דחזקת כשרת לאו חזקת הגוף הוא ממש כמו שכתבתי בזה במ"א

ולמ"ש דיש לדון להביצה דהי' לה חזקת היתר אינו מוכח מדברי הש"ך דבתרי גופים כשנולד הס' על איסור תורה ועל איסור דרבנן יחד דכל אחד מוקי אמקומו ועיין מ"ש הפ"ח (סי' ק"י) לחלק בין הא דנתגלגל לדרבנן מכאן ומ"ש אאמ"ו ז"ל בדברי חיים יו"ד (סי' י"א) ומה שכתבתי שם בהגהותי בעזה"י להעיר מכמה מקומות די"ל דהיכא דיש חזקה לכל דבר מהנדונין כמו בתרנגולת וביצה דלכל אחד יש חזקה בזה אמרינן כל חד תיקום אדוכתי ואין להוציא מחזקתו אבל אם ליכא חזקה על הנידון שהוא דרבנן י"ל דנגרר בתר דאורייתא

סי' י' יש לחקור הא דקיי"ל ח"מ (סי' רכ"ד) דכל הנולד ס' ברשותו עליו להביא ראי' ומהני חזקה זו אף להוציא ממון ולדעת תוס' ורא"ש ברמ"א שם אזלינן בתר גמר הקנין ואם בעל החמור משך הפרה ונמצא אח"כ החמור מת אמרינן דברשות בעל הפרה מת. וכן במוכר בהמה לטובחה ונמצאת טריפה ויש ס' אם היתה טריפה קודם שקנה או נטרפה אח"כ על הלוקח להביא ראיה ויתן הדמים אף אם עדיין לא נתן כמבואר (סי' רל"ב סי"א) אם מועיל חזקה הזאת להחזיק' דנטרפ' אח"כ לענין החלב הנמצא ביד המוכר והבהמה נמצאת טריפה באופן דאי אפשר להגביל ולומר סמוך לשחיטה נטרפה רק ע"כ קודם ואמרינן בכ"מ כיון דודאי יצאתה מחזקתה ואי אתה יכול לברר מתי ולתלות בזמן ידוע אוסרין אותה למפרע כמבואר דעת רשב"א בש"ע וטו"ז (סי' פ"א) ומ"מ לענין ביטול המקח מחזקינן לומר דרשות בעל הבהמה לא איתרע ולא מחזקינן ריעותא מרשות לרשות ואמרינן דנעשה טריפה ברשות הלוקח ומוציאין ממון ממילא מותר החלב שביד המוכר או דלמא דוקא לענין לקיים הקנין שהיינו מחזיקין בו מהני סברא זו דכל שנולד הס' ברשותו לגריעותא עליו להביא ראיה וכמו שביאר הריב"ש בתשובה ובש"מ כתובו' (דף ע"ו ע"ב) לבאר דברי תוס' שם ד"ה כל וכן הוא להדיא בתוס' חולין (דף נ"א) ד"ה המוציא דכדי לקיים המכר והקידושין מהני סברא זו שאין לנו לבטל המעשה אבל לענין איסור כיון דמ"מ נמצא ריעותא בהבהמה שלא נוכל להגביל הזמן מחזקינן הריעותא לאסור כל החלב מקודם. ולכאורה יש להביא ראיה מיבמות (דף ל"ז) בכונס יבמתו ונמצא' מעוברת וילדה ס' ב"ט לראשון ס' בן ז' לאחרון יוציא והולד כשר וחייבין באשם תלוי ומוקי בש"ס אף דרוב נשים לתשעה ילדין מ"מ הואיל ולא הוכר עוברה לשליש ימיה איתרע ליה רובא. ואמאי לא נימא כאן נמצא כאן היה ונאמר כיון דנולד ברשותו ממנו נתעברה וגם שלא לבטל הקנין דאם נאמר שהוא ב"ט לראשון הוי אשת אח שלא במקום מצוה ומתבטל בזה הקנין של היבום. א"ו דלענין איסור ל"מ חזקה הזאת. ומצאתי בתשובת בית אפרים אה"ע (סי' קל"ט) שעמד ע"ז דנימא כ"נ וכ"ה וכתב לתרץ דשם בשעה שבא עליה כיון שהי' תוך ימי הבחנה ואז היינו מסופקים שמא מעוברת היא לא נתחזק הקנין מעולם לכן ל"ה כנולד הס' ברשותו אלו דבריו אבל זה אינו הא מ"מ אחר שעברו ימי הבחנה ול"ה עוברה ניכר לשליש ימיה החזקנו אותה שלא נתעברה ונתחזק הקנין רק אח"כ כשילדה לשבעה באנו לבית הס' א"כ נימא כ"נ וכ"ה שממנו נתעברה כדי שלא לבטל הקנין גם מדברי הש"ע אה"ע (סי' קס"ד) נראה דאף אם כנסה לאחר ימי הבחנה ואח"כ ילדה ויש להסתפק אם מראשון ועבר איזה ימים אחר חודש התשעה ממיתת הראשון דג"כ יש להסתפק אם מראשון או משני אף בכה"ג יוציא בגט והולד שני ס' ממזר דכתב שם (סעיף ה') הכונס יבמתו ונמצאת מעוברת מפרישים אותה וממתינן לה אם הפילה יחזור ויקיים וכיון שכ' ונמצאת מעוברת דאז מפרישי' אותה ע"כ איירי דכנסה לאחר ימי הבחנה דתוך ימי הבחנה מחויב מיד בהפרשה ואפילו אינה מעוברת אסורה מדרבנן אפילו אם יבא אליהו ויאמר דאינה מעוברת א"ו איירי לאחר ימי הבחנה וכן כתב הבית מאיר שם. וע"כ דאיירי דל"ה עוברה ניכר לשליש ימיה וע"ז קאי שם המחבר (סעיף ו') ילדה ולד של קיימא לאחר ששה חדשים הולד ס' אם ב"ט לראשון או ב"ז לאחרון הרי דלא אמרינן כ"נ וכ"ה אף דהוא כדי לקיים הקנין שהיינו מחזיקי' בו שנעשה בהיתר גמור וגם לא שכיח כ"כ שישתה' יותר מתשעה חדשים בכ"ז כיון דרוב לתשעה ילדן הוי ס' אם מן הראשון או מן האחרון ול"א כ"נ וכ"ה. אולם באמת אף דחזקת רשות מהני אף להוציא ממון מ"מ לענין איסור אינו מברר הס' ועדיין נשאר במקומו אך א"כ לענין ממון הכי נימא שם כיון דכבר הוחזק בנכסי המת נאמר דמשום כ"נ וכ"ה יחזיק היבם בנכסי המת זה לא נראה ולהדיא מבואר שם בש"ע (סי' קס"ג) יבם המיבם תוך השלשה חדשים וילדה לסוף ט' דיחלקו היבם והס'. ואמאי נימא כ"נ וכ"ה ודוחק לומר דדוקא כיון שיבמ' תוך שלשה חדשים אבל אם אחר שלשה וילדה אחר תשעה חדשים בזה אמרינן כ"נ וכ"ה זה דוחק גם למ"ש אף בכנסה תוך שלשה באיסור מ"מ כשלא הוכר עוברה אח"כ לשליש ימיה היינו מחזיקין להקנין בטוב וא"כ למה ל"נ כ"נ וכ"ה לענין ממון. לכך נראה דשם הא נולד הס' בהולד בן של מי הוא או של הראשון או של השני וזה ודאי נשאר בס' לעולם דחזקת רשות דכ"נ וכ"ה לא יברר הדבר שהוא בבירור בן של השני וכיון דנשאר בס' אם בנו של הראשון הוא שוב ממילא אסורה עליו מס' דבן אין לו כתיב עין עליו ולכך ממילא כיון דנשאר בספק בן של מי הוא יחלוקו בנכסי היבם אבל לעולם י"ל דחזקת כ"נ וכ"ה היינו חזקת רשות מהני לברר הס' אף לענין איסור

גם בלא"ה דעת הסמ"ע וכן העלה הקצוה"ח (סי' רכ"ד) דדוקא בצירוף חזקת הגוף מהני חזקת רשות להוציא ממון אבל לא עם כ"נ בלבד ועיין בדברי משפט שם שהביא שכן דעת השב יעקב והעבודת הגרשוני. א"כ בס' ויבם דע"כ איירי דליכא חזקה בפרט חזקת הגוף ואף דתוס' שם כתבו דיש חזקת היתר ליבם ע"כ צריך לתרץ דליכא שם כ"כ חזקה וכמו שכתבתי במ"א א"כ ל"מ החזקה דכ"נ וכ"ה. אולם בש"מ כתובות שם מבואר להדיא דאף בלא שום חזקה מהני חזקת רשות להוציא ממון ועי"ש בדברי משפט ובמ"ש אאמ"ו ז"ל בדברי חיים דיני מכירה (סי' מ"א) לכן צריך לומר כמו שכתבתי כיון דלענין לברר שהוא בנו של אחרון ולהחזיקו בכך לא נוכל לברר שוב ממילא אסורה היבמה על היבם

ויש להביא ראיה דחזקת כ"נ היינו חזקת רשות אינו מברר הס' לענין איסור מהא דמבואר גיטין (דף ל"א) המניח פירות להיות מפריש עליהן תו"מ מעות להיות מפריש עליהן מע"ש מפריש עליהן בחזקת שהן קיימין אם אבדו ה"ז חושש מעל"ע ובש"ס שם חולקין עליו חביריו על ר"א דמתניתן מקוה שנמדד כו' אלמא משום תרתי לריעותא מחזקינן דנאבדו מקודם. וכן מצינו במתניתין דתרומות (פ"ד) היה בודק את החביות להיות מפריש עליה תרומה ואח"כ נמצא חומץ כל ג' ימים ודאי מכאן ואילך ס'. ויקשה נימא כ"נ וכ"ה ונאמר כיון דהיינו מחזיקין להקנין שנעשה ונקרא שם תרומה על החביות ושם טבל על מה שקרא השם לפטור לא נחזיק הריעותא מרשות לרשות לא מבעיא אם נאמר טוה"נ אינו ממון ודאי הוי חילופין ממש דומיא דמחליף פרה בחמור ומת החמור דאמרינן כל מי שנולד הס' ברשותו עליו להביא ראי' וה"נ דכוותי' כיון דע"י קריאת שם תרומה הוי כעושה חליפין שזה נעשה תרומה וטבל שבידו נעשה חולין וקריאת השם הוי כעושה קנין המועיל והיינו מחזיקין שבחזקת יין הוא וגם שבחזקת שלא נאבדו ודאי מהראוי לומר שלא לבטל הקנין ונאמר כ"נ וכ"ה וברשותו אתיליד ריעותא דהיינו ברשות הכהנים כיון דכבר יצא מרשותו ולית בי' כלום אלא אף אם נאמר טוה"נ ממון ונימא כיון דאף אחר קריאת השם לא יצא מרשותו לגמרי ועדיין יש לו חלק בהתרומה לפי טוה"נ מ"מ גוף התרומה יצא מרשותו ושייך לכהנים