אמרי בינה יורה דעה ריד

מידי נבלה ובחייה לאו לבשר עומדת עיקר חלות האיסור הוא לאחר מיתה ואז הוי נבלה וחלו שניהם ביחד ולענ"ד דבריו תמוהין דהא ע"כ הא דקיי"ל בהמה בחייה לאו לאברים עומדת וכן לבשר כתב רש"י חולין דאין דרך לנתחה ולתלוש ממנה אבר ועיין כו"פ (סי' ס"ב) בביאור הדברים כיון דאין דרך לנתך חתיכה מבהמה בחייה ואף אם לא אסרה התורה ל"ה עומדת לכך לכן לאו שם אבמה"ח חל עליה כשהיא שלמה עד שנפרד האבר. דא"ל הסברא כיון דכתיב ל"ת הנפש עם הבשר היינו נפש כ"ז שהוא עם הבשר ולכך כשאכלה שלמה אינו חייב משום אבמה"ח דהתור' לא חייבו על נפש שלם רק כשהנפש נפרד מן הבשר דא"כ אמאי אמרינן שם את"ל מחשבת אוכלין שמה מחשבה חישב לאכלה אבר אבר ואכלה כולה חייב כמובן א"ו עיקר הטעם דהא כל איסורי מאכל חלב וכדומה אינו ראוי לאכול חי והאוכלו חי פטור דהוי שלכד"א ובכ"ז אמרינן דמיד חל עליו שם האיסור וע"כ כיון דבידו לתקנו ולאכלו לולא דאסרה התורה וכל שבידו לאו כמחוסר מעשה וחל עליו מיד שם איסור תורה האוסרו אף לאחר התיקון וזה דוקא בדבר שבידו ועומד לכך משא"כ לאכלו אבר אבר דאין דרך לעשות כן ואינו עומד לכך לכן לא חייל שם איסור אבר מה"ח או בשר מה"ח עד שנתלש האבר או הבשר משא"כ שם טמאה דאסרה תורה לעולם אף אם ימיתנה או ישחטנה תהיה אסורה לאכול ולולא איסור תורה עומדת לכך לתקנה שיהיה ראוי לאכול אחר מיתתה ובידו לעשות וגם עומדת לכך לכ"ע חל שם טריפה וטמאה בחייה תדע דהא איסור נבלה דחל על חלב צריך קרא ולמה לן הא חלב אינה עומד רק לאחר שיפרד מהבהמה נימא דלא חל בחייה ויהיה איסור ב"א א"ו כיון דבלעדי איסור תורה היתה עומדת לשחטה וליקח חלבה ולבשל מקרי שם איסור חלב מיד אף בחייה כן נמי איסור טמאה דשם טמאה הוא בעולם חל בחייה משא"כ שם נבלה עדיין אינו בעולם אף בשם אף דלולא אזהרות התורה בידו לנחור ולאכול מ"מ כ"ז שהחיות והנפש הו' בהבהמה ליכא עדיין שם נבלה בעולם לכן חל טמאה מקודם דעכ"פ חל בשמו רק שחסר תיקון לאכילה וזה הוא דאינו מעכב בכל איסורין אבל שם נבלה עדיין ל"ה ולא נברא עד שנתנבל' וז"פ וברור אך יש להבין הא דמבואר תוס' שבועות (דף כ"ד) דאם בהמה בחייה לאו לאברים עומדת חל איסור יוהכ"פ מחיים. ואמאי נאמר כמו דאמרינן דאף בלעדי איסור תורה ל"ה עומדת לנתך אברים ולא חל האיסור נימא לענין איסור אכיל' דיוהכ"פ ג"כ הא אף אם היה רשאי לאכול מ"מ לאו לשחיטה עומדת היום דאסור הוא במלאכה ונמצא לאו בידו להכין אותה לאכילה א"כ ג"כ איסו' יוהכ"פ דאכילה נאמר דלא חל מחיים וצ"ל דמ"מ כיון דבידו לשחוט ולא חסר רק תיקון המאכל אבל השם הוא בעולם ואף דארי' דאיסורא דמלאכ' היום רבע עליו דאסרה התורה מ"מ מקרי בידו וחל שם איסור אכילה מחיים

סי' ט' ספק אם הוא ביצת נבלה או אם הוא ביצת שחוטה מותרת וכ' הש"ך (ספ"ו סקי"א) דאפילו ידענו בודאי מאיזה תרנגולת הוא אלא שהספק אם התרנגולת היא נבילה או שחוט' כגון ס' בשחיטה הביצה מותרת וכ' הפ"ח דכ"ש הוא דהא בס' אם זה הביצה מתרנגולת נבלה או מתרנגולת שחוטה איקבע איסורא דהא איכא חדא נבלה ודאי משא"כ בסיפא דליכא איסור ודאי ולענין חיוב אשם תלוי לא מחייב אלא אחתיכה משני חתיכות ואין זה כ"ש דהא כמו דאיקבע איסור' כמו כן איקבע היתרא וכמו שכתבו תוס' חולין (דף מ"ג) רק לענין אשם תלוי גזה"כ הוא או משום דאפשר לברר וס' דרבנן לקולא אף דאיקבע איסורא דהא כמו כן איקבע היתרא משא"כ בס' בשחיטה י"ל דגם הביצ' נגרר אחרי התרנגולת ובס' מנחת יעקב כתב דהא דעת הש"ך דספק דרבנן באתחזק איסורא אסור וכיון דכל ס' בשחיטה אסור מטעם דבחי' בחזקת איסור דאינו זבוח א"כ יש לביצה חזקת איסור. ולכאורה י"ל דהא הביצה כשהיא נגמרת לית בה איסור אבמה"ח וליכא שום איסור רק שם ביצת נבלה וזה איסור דרבנן וס' לקולא ואין חזקה של התרנגולת בחזקת אינה זבוח מכריע לאסור הביצה. וכ"כ הש"ש (סוף ש"ג) אך י"ל כמו דקיי"ל כתובות (דף י"ד) מאן דמכשיר בה מכשיר בבתה דחזקת האם מהני להבת וכיון דמהני להקל כ"כ יועיל חזקה דתרנגולת להביצ' לאסור. אולם באמת ז"א דשם הבת היא חלק של האם ובשניהם נולד הס' וכמו שאנו דנין על הולד לדעת אם בא מזרע כשר כן הס' הלזה נולד בה וכמו דמהני חזקת כשרת שלה להכשירה ואמרינן דלא נבעלה לפסול כן מהני החזקה דכשרות שלה דזרע שלה שבו נולד הס' הוא זרע כשר וג' שותפים באדם חלק אביו וחלק אמו וכיון דחלק אמו יש לו חזקת כשרות ובאנו לפסלה להבת ולומר כיון דלא ידענו מחלק אביה אם מזרע כשר או פסול שייך לומר גם בזה חזקת כשרות ואין ס' מוציא מידי ודאי ומספק לא נוכל לאסור חלק האם משא"כ בביצה דידענו דנגמרה מחלק המות' בעוד שלא נתנבלה התרנגולת רק אם התרנגולת נתנבלה אסור הביצה מטעם ביצת נבלה ונולד הס' על שניהם ביחד לכן הביצה שאין לה חזקה לאיסור מותרת היא לגמרי. וביותר י"ל דאדרב' יש להביצה חזקת היתר דהא קודם שנתנבנלה התרנגולת אחרי שנגמרה היה בידו לשחוט התרנגולת ולקחת הביצה או אף להוציא מבטן התרנגולת בלא שחיטה כמבואר בש"ע ס"ד אם הכה תרנגולת על זנבה והפילה ביצה דאין כאן משום אבמה"ח אף בלא נגמרה ק"ו בנגמרה א"כ מצ"ע א"צ שום מעשה המכשיר להביצה רק כיון שנגמרה מותרת לגמרי ואתה בא לאסרה בשביל שנעשה בהתרנגולת מעשה חדש האוסרה שנתנבלה בשחיטה עליך להביא ראיה להוציא מחזק' היתר

ומזה היה נראה דאף אם נולד ס' בשחיטה בפרה חולב' לדעת הב"ח שיבואר לקמן אי"ה (סי' י"א) דאסור חלב מנבלה מה"ת ול"ד לביצת נבלה שנגמרה דכמאן דמונח בכד לכך מותר מה"ת אבל בחלב שנבלע בהגומות דינו כנבלה עצמה כאחד מאבריה וא"כ לדבריו הי' משמע דאם נולד ס' בשחיטה והוציא החלב מדדי הבהמה אח"כ דהוי כנולד הספק תורה על החלב דבעודה בדדיה הוי כאבריה ואסור. אולם למ"ש י"ל דעכ"פ היה להחלב חזקת היתר כיון דהיה בידו לחלוב ולהוציא החלב מדדיה ולא היה חסר רק להפריש מן הדדים והוי חזקת היתר וס' הנולד בשחיטה אינו אוסר רק מה שהיה צריך מעשה שחיטה המכשרת בזה אמרינן עליך להביא ראיה דנעשה מעשה המכשיר וכמו שכתב הרשב"א יבמות (דף ל') ועמ"ש הח"ד (סי' ק"י) בבית הס' דס' הבא מצד אחר שלא ע"י מעשה שחיטה ל"ה ס' בשחיטה רק בס' הנולד אם נעשה מעש' המכשיר בהכשר. וא"כ זה דוקא על גוף אברי הבהמה דצריך מעשה שחיטה המכשרת אין ס' מוציא מידי ודאי ועליך להביא ראיה שנעשה מעשה המכשיר משא"כ לגבי חלב לא היה צריך כלל למעשה המכשרת רק להפריש מן הבהמה ובידו בכל עת להפריש ולינק מן הבהמה ואתה בא לאסרה מטעם דנולד ס' במעשה השחיטה ולומר שמתה שלא בהכשר שחיטה אמרינן להיפך עליך להביא ראי'. ואף דמצינו בס' במעשה שחיטה דהוי נבלה ומטמאה במשא שם כיון דמתה מטמא ואף אם מתה מאליה מטמאה וכיון דנולד הס' בגוף זה אם נשחטה כראוי והא מתה לפנינו וכיון דהיתה בחזקת שאינה זבוח ודנין דלא נשחטה כראוי והשת' מתה מטמאה. אבל בחלב דנולד הס' העצמי אם נאסרה מטע' נבלה ולהחלב לא הי' צריך מעשה המכשרת רק להפריד מן הדדים ממיל' שייך חזקת היתר. אך לדעת הרמ"א (סי' נ') דאף בס' טריפה היכא דאתילד ריעותא לא אזלינן בתר חזקה א"כ י"ל לדעת הב"ח החלב אסור כיון דאתילד ריעותא בגופא לא אזלינן בתר חזקה ואף דחלב הנחלב בחיים ונמצא אח"כ הבהמה טריפה דאמרינן החלב נשאר בחזקת היתר כבר כתב הת"ש הטעם משום דלא אתילד ריעותא בגוף החלב וזה דומה להא דאמרינן חולין (דף י') סכין איתרעאי בהמה לא איתרעי וזה שייך כשכבר נחלבה והיה לה חזקת היתר משא"כ מה שנחלב אחר שחיטתה ואתילד ס' בשחיטה הוי כנמצא ריעותא בגופה ולא אזלינן בתר חזקה. אבל בביצת ס' נבלה שנתנבלה בשחיטה דהוא רק איסור דרבנן אין חזקת שאינו זבוח מוציא מיד חזקת היתר דביצה

גם נראה דלאו כ"ע מודים דטעמא דמאן דמכשיר בה מכשיר בבתה הוא דחזקת האם מהני להבת דהא הר"ן(פ"ד) קידושין והמ"מ(פט"ו) מא"ב כ' הטעם דנאמנת לומר לכשר נבעלתי משום דהוי רק דרבנן דמד"ת ס' ממזר יבא ולכך לפסול א"נ ועיין ב"ש (סי' ד') ולדבריהם נאמנת רק להכשיר מפסולי קהל אבל א"נ להכשיר לכהונה דהוי ס' איסור תורה וכן העלה הש"ש(ש"ב פח"י) וא"כ ל"מ חזקה על התרנגול' להכריע להחמיר על הביצה ומה"ט תמהני על הש"ש (ש"ד פ"ד) דהכריע בנידון דגאוני בתראי באם שחט כמה בהמות ונמצא באחת שניקב בית הכוסת ונתערבו וקודם שנולד הס' נמכר מן בהמה אחת בחזקת כשרות וזה מותר דכל דפריש מרובא פריש אם הרוב מכריע להכשיר את הנשאר מן הבהמה זו בפנים וכ' דכיון דקמ"ל כמאן דמכשיר בבתה הרי אף דס' נולד בשניהם בה ובבת ומהני חזקת האם להכריע לבתה להכשירה לקהל כ"כ רובא דעדיף מחזקה מהני להכריע לחצי' השני הנשאר ואפילו בדאורייתא מהני בכה"ג ותמהני הא לדעת הר"ן ומ"מ לאו מטעם הכרעות החזקה אתינן עלה רק מטעם נאמנות שלה כיון דל"ה רק איסור דרבנן. וגם לאינך פוסקים דמהני חזקה מ"מ בעינן לברי שלה. וגם למ"ש שם חלקה של האם שיש לה בהבת יש לה חזקת האם ואין ס' מוציא ודאי לפסול חלקה משא"כ בנידון הנז' י"ל דכל חד נשאר בחזקתו ואין חזקת הרוב דפרוש מהני להכריע לחלק הנשאר במקום קביעות. וראי' י"ל לזה מדברי תוס' כתובות (דף י"ד) ד"ה אלמנה דפירשו משפחה שנתערב בה ספק חלל וכ' דאף דאלמנת עיסה כשירה מ"מ בת העיסה אין לה חזקת כשרות ופסולה אע"ג דהוי ס"ס מעלה עשו ביוחסין ותמה ע"ז בס' אבני מילואים (סי' ב') דהא קיי"ל כמ"ד לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה ומועיל חזקת כשרות דאם לגבי בת ולמ"ש אתי שפיר דדוקא היכא דלא ידענו ממי נתעברה ונולדה הבת אמרינן דמהני חזקה דאם לגבי בת היינו כיון דחלקה שיש בהבת מוחזק בכשרות ואתה בא לאסור דחלק אביו תאמ' הוא זרע פסול אמרינן אין ס' מוציא מידי ודאי משא"כ שם באלמנת עיסה דידענו ממי בא בתערובות חלקה של האב אשר בבת והוי כנתערב ס' איסור עם ודאי היתר חד בחד דלא נוכל להתיר וה"נ כיון דהאב בפנינו וידענו בו שהוא ס' אם בא מס' חלל זה שנתערב בהמשפחה לא נוכל להכשיר חלק האם כיון דהאם נשאר בפנינו בספקו וז"ב

ולפי הסברא שכתבתי דחזקת האם דמהני לבת הוא מטעם דאנו דנין על חלק האם אשר אהבת י"ל דברי הב"ש (סי' ו' ס"ק ל"א) דכ'