אמרי בינה יורה דעה ריג

דצריך לגלות דמותר מזה ילפינן במ"א דמאי דכתיב בתורה אכילה הוא הנאה ג"כ בכלל וצריך גלוי דעת בכ"מ. גם הא לא נוכל למילף מנבלה די"ל שור הנסקל יוכיח דאף אם שחטו ועשאו כעין בשר אסור ג"כ באכילה ובהנאה ובודאי אינו מטמא במשא ואעפ"כ אסור בהנאה ועי"ש תוס' (דף כ"ג ע"ב) ד"ה ומה. ואולי י"ל כיון דטריפה תחלת נבלה הוא ומה"ט אם אוכל חצי זית נבלה וח"ז מטריפה מצטרפין כמבואר רמב"ם שם לכך ילפינן לטריפה מנבלה מק"ו להתיר בהנאה עכ"פ מבואר ממכילת' דככלב לאו דוקא כלב ממש ומנ"ל לאסור מתה מאליה לב"נ

אגב אעורר מעט באיסור דלפ"ע דליכא רק היכי דקאי בתרי עברי נהרא כמ"ש הרא"ש מס' ע"ז שם ובריש מס' שבת כ' כמו דקטן אוכל לבנות ב"ד מצווין להפרישו כ"ש שלא יסייעו לגדול ובש"ך יו"ד (סי' קנ"א ס"ק ו') כ' לחלק דבעכו"ם וישראל מומר א"א להפרישו ועי"ש בד"מ דודאי ישראל מומר הוי כישראל לכל דבר רק כוונת הש"ך כשהוא מומר לדבר זה היינו שעובר במזיד וכוונת הרא"ש מס' שבת דוקא כשהוא שוגג וזה דוחק גדול ועיין ריטב"א ע"ז (דף ו') שכ' להדיא דאסור לסייע ידי עוברי עבירה כל שאנו גורמין לו לעשות איסור או להרבות באיסור ולא עוד אלא שאנו חייבין למחות בידו דכל ישראל ערבין זב"ז וכ"ש שאסור לגרום להם לעשות שום איסור או להרבות באיסור כלל וכדאמרינן ב"מ (דף ה') דאי לת"ה אנן חיותא לרועה היכי מסרינן עכ"ל ובש"מ ב"מ שם הביא משם ריטב"א וז"ל דאע"ג דאית ליה בהמות מדידיה דבלאו דידן מצי עביד איסורא לית בי' משום לפ"ע מ"מ אין לנו לגרום איסורא דמסייע ידי עוברי עבירה איכא בי' עכ"ל ויש להעיר הא בלא"ה אע"ג דאית ליה לדידיה מ"מ ירעה גם בהמות אחרים שנמסר לו ובלעדם ל"ה מוסיף איסור גזל ויש ליישב. ונראה בעיקר דברי הרא"ש דודאי מה שבלעדי סייעתו ל"ה עושה תיכף העבירה איסור גמור הוא וזהו דבריו מס' שבת דשם אם ל"ה נותן לידו יש בידו אף למנוע האיסור מכל ושלא יניח לו להוציא מרשות לרשות אבל בע"ז איירי באופן שמונח לפניו האיסור ואין בידו למנוע ואם לא יושיט לו יקח מעצמו דשלו הוא ואין בידו למחות בזה ליכא איסור ועיין ט"א מס' חגיגה בא"מ (דף י"ג) דהקשה מלבד קושית הש"ך מש"ס ע"ז (דף כ"ב ע"א) ויש ליישב בקל עפ"י דברי ריטב"א שם ועיין מג"א (סי' שמ"ז ס"ק ז') דמפלפל הרבה בזה אם יש איסור במסייעו. ומדברי כולם מבואר דהוי רק איסור דרבנן לסייעו אולם מצאתי בדברי רמב"ם פי' משניות (פ"ו מ"ג) מס' תרומות דנרא' לכאורה דהוי אף איסור דאורייתא ואסמכוהו אקרא וז"ל שם והמתעה אותו או מכשילו או מצווה עליו או המסייעו לדבר עבירה בשום פנים ממין הסיוע ואפילו בדבורו הקל נענש מהש"י כפי שעושה באותו הסיוע או הכנה אבל א"ח משום מלקות הנזכרים בתורה אבל הוא עובר על הכתוב שאמר ולפני עור ל"ת מכשול אם היה הוא סיבה לעבור עבירה או עובר על הכתוב שאמר אל תשת ידך עם רשע אם סייע לאותו עובר עכ"ל משמע דמסייע לאו מטעם ערבות לבד הוא רק מה"ת אסור מטעם אל תשת ידך עם רשע ובל"ס ראה סמך זה באיזה מקומן של רבותינו ולדבריי היה משמע קצת דאף לסייע לב"נ כשעובר על מצותיו אסור מה"ת אף באופן דליכא לפ"ע והא דהקילו מפני דרכי שלום כמבואר במג"א שם צריך לומר כיון דלא סייעו לגוף העבירה הקילו ועיין תשובת רמ"א (סי' נ"ב) ובמה שהשיג עליו בספר שער משפט (סי' כ"ו) והדין עם הרמ"א דזהו גופו אסור שיהיה מייקר שם אלילים ובפרט לדברי הרמב"ם הנז' ועל כל דברי הש"מ שם יש להשיב ואכ"מ

סי' ח' כתב רמב"ם (פ"ח) ממ"א גיד הנשה נוהג בבהמה כו' ונוהג בשליל ובמוקדשין בין קדשים הנאכלים בין קדשים שאינן נאכלין והקשה שם השעה"מ הא בסוגיא דר"פ גה"נ פריך מוקדשין פשיטא כו' ומוקי בבכור דמרחם קדוש או אם נאמר וולדות קדשים בהויתן קדושים אבל אם במעי אמן קדושין לא חייל איסור גיד על מוקדשין וכיון דהרמב"ם פוסק בהל' תמורה דבמעי אמן קדושין א"כ איך חייל איסור גיד ועיי"ש מה שתירץ בדוחק. ולענ"ד ל"ק כלל דע"כ לא בעי הסוגיא לומר דאיירי באופן דחייל בב"א רק כיון דמשנה סובר יש בגידין בנותן טעם כמבואר שם והגידין בכלל בשר המה ועל קדשים נאסר מצד קדשים כמו הבשר לכך אם במעי אמן קדושין קדם איסור גיד דכשהיה בשר חייל שם קדשים ואף אחר שנתקשה ונעשה גיד מ"מ נשאר באיסורו ולא פקע שם קודש ממנו כיון דיש בו בנו"ט והוי כמו בשר. אבל אליבא דידן דפסקינן אין בגידין בנו"ט ובאוכל גיד של הקדש אינו חייב על אכיל' קודש דלאו בשר הוא והוי כאוכל עצי הקדש ממילא כשנתקשה ונעשה גיד אם לא יתחייב מצד איסור דגה"נ פקע ממנו איסור דאכילת קודש ונשאר ממילא רוחא שיחול האיסור גיד ונאסר מטעם גה"נ אף דאין בו טעם דעץ הוא והתורה אסרה שוב ממילא חייב גם בשביל מוקדשין וכמו שפוסק הרמב"ם שם באוכל גה"נ של נבילה או טריפה או עולה דחייב שתים דחל איסורין האלה על גיד בכולל ואף דסובר דאין בגידין בנותן טעם כבר כתב השעה"מ בעצמו שם וכן הכו"פ כיון דאחשבה רחמנא אכילה לחייב ע"ז משום גיד חייב ג"כ משום נבילה וה"נ בגיד דקדשים חל איסור גיד כיון דבלעדי איסור גיד כשנתקשה ואינו ראוי לאכילה פקע איסור קדשים אם לא כשחל איסור אכילה דגיד חייב ג"כ שוב משום אכיל' דקדשים וזה פשוט

ויש להסתפק אם אכל ח"ז מנבלה וח"ז מגה"נ אם מצטרף עכ"פ ללקו' משום נבלה או לא די"ל כמו דאם אכל כזית שלם מגה"נ של נבלה דחייב שתים משום הואיל דאחשבה ללקות והוי שם אכילה מטעם גה"נ חייב וחשיב ג"כ אכילה משום נבלה אף דאין בו בנ"ט כן נמי לענין ח"ש כיון דאסור מה"ת עכ"פ מצד גה"נ אכילת ח"ש דגיד אסור ג"כ מצד איסו' נבלה וממילא מצטרף ג"כ לח"ז נבלה ללקות עליו או דלמא דוקא כשאכל זית שלם דגה"נ כיון דאחשבה ללקות עליו מטעם גה"נ חשיב ג"כ אכיל' משום נבלה לחייבו ולא להחשיב ח"ז דגה"נ לצרפו לח"ז נבלה לחייבו משו' נבלה כיון דא"ב בנותן טעם ועץ הוא ולרל"ק דח"ש מותר מה"ת וא"ב איסור כלל ודאי אינו מצטרף כיון דמה"ת אף איסור גיד ליכא בח"ש ואינו מצטרף עם ח"ז בשר נבלה כי קמבעי לר"י. ולכאורה י"ל דרב ולוי דפליגי מס' מעילה (דף י"ו) דרב סובר דוקא לענין טומאה כל הנבלות מצטרפו' אבל לענין אכילה טהורין בפ"ע וטמאים בפ"ע ולוי אמר אפילו לאכילה מצטרפין ובתוס' שם כ' אף דלא יפלגו בפלוגת' דתנאי דעלמא אם איסו' חל על איסור סובר לוי הואיל דגלי קרא בנבלה דכתיב וחלב נבלה אכול לא תאכלנה התורה אמרה יבא איסור נבלה ויחול על איסור חלב והה"ד דחייל נמי אטמאה וע"כ כוונתם אף דשם הוי עכ"פ כולל משא"כ נבלה על טמאה לא הוי כולל מנ"ל דחל מ"מ כוונתם דהא אף מאן דלית ליה כולל מ"מ גלי קרא דשם לבנה חל על חלב חל נמי אף על טמאין אף דליכא כולל ועיין תוס' מכות (דף י"ו ע"ב) ד"ה ריסק ובמהרש"א שם מ"מ זה דוחק גדול דא"כ עכ"פ יחלקו בפלוגתא דתנאי דלמאן דלית ליה כולל מוכח דנבלה חל ולמאן דאית ליה כולל ליכא גילוי דעת מקרא דנבלה חל. ולכאורה י"ל דפליגי בפלוגתא דר"י ורל"ק אם ח"ש אסו' מה"ת דלר"ל דח"ש מותר מה"ת סובר ע"כ הא דחייבו רחמנא על אכיל' איסור כשאוכל תוך כדא"פ חייבו התורה על ח"ז האחרון בתנאי כשאכל מקודם ח"ז אף דאם לא השלימו לכשיעור ליכא שום איסור מ"מ חייבו כך התור' א"כ כיון דח"ז טמאה כשאכלו לחוד ליכא שום איסור מה"ת שפיר חל עליו האיסור של נבלה ודומה להא דמבואר בתוס' מס' שבועות דבנשבע שלא אוכל ח"ש נבלה דחייל דעל ח"ש ל"ה מושבע ועומד מהס' ה"נ חל וכבר כתבו המחברים דע"כ לא חל האיסור נבלה על ח"ש דטמאה רק משום דא"ד לנשבע דשם חל השבועה על ח"ש עצמו ול"ב שום צירוף לכך חייל כיון דעכשיו יחול השבועה ללקות בלא שום צירוף משא"כ כאן אטו ילקה משום ח"ז מטמאה משום נבלה בלא צירוף ז"א רק חלות האיסור יהיה לצרפו עם נבלה אמרינן להיפך כיון דלענין צירוף אם יצרפו עוד ח"ש מטמאה יתחייב משום טמאה לא חל דלא נתוסף איסור שיתחייב בלי צירוף וזה א"ש לר"י דסובר ח"ש אסור מה"ת והיינו משום דחזי לאצטרופי והפירוש הוא כיון דחייבו התורה כשמצרף עוד ח"ז בכא"פ ואכיל' כתיב הוא בכזית ואם ח"ש הראשון נאמר דמותר מה"ת א"כ מצינו דהיתר מצטרף לאיסור והתורה אמרה שלא לאכול כזית מן האיסור דוקא לכן מוכרח דגם ח"ש אסור מה"ת רק ללקות אין לוקין עד שישלים לכשיעור בכא"פ. ולכך כיון דגם על ח"ז חל איסור טמאה אינו חל איסור נבלה כיון דגם משום נבלה לא יתחייב בלי צירוף ואם מצרפו לנבלה מטהורה ע"כ אתה בא לחייבו משום דגם ח"ז טמאה היא חלק מן האיסור וחל עליו שם נבלה אמרינן דלא חל כיון דכבר קדם איסור דטמאה לענין איסור ואם יצטרפו עם עוד ח"ז טמאה יתחייב וע"כ דחל שם איסור טמאה על ח"ש ג"כ לכן לא מצטרף עם הח"ז נבלה דטהורה חבל לר"ל כיון דעיקר חיוב על ח"ז האחרון רק צריך שיאכל מקודם ח"ש שפיר מצטרף עם ח"ז נבלה כיון דטמאה ג"כ נתנבלה. ומה"ט א"ש מה שכתבו תוס' חולין (ד' ק"ב ע"ב) ד"ה שאין דכתבו באכל אבמה"ח מן הטריפה דלר"ל אינו חייב אלא אחת דאיירי שאין באבר זה כזית בשר דלא מחייב משום בשר מה"ח והא דחייב משום טריפה היינו כשלקח בשר מטריפה אחרת והשלי' לכזית וכתבו דא"כ אמאי לא חייל עליה איסור אבמה"ח כיון דליכא מטריפה אלא ח"ש כמו דאיסור שבועה חל על ח"ש. ולכאורה הא לאבמה"ח צריך ג"כ כזית היינו לצרף בשר גידין ועצמות וא"כ מה כתבו דחייל על ח"ש בשר מה"ח הא ח"ד לשבועה דשם ל"ב שום צירוף לכך חל שבועה עליו אבל שם איסור אבמה"ח דחל על הבשר שהוא פחות מכשיעור ג"כ אינו חייב עד שיצרף הגידין והעצמות ודומה להא דלא חל נבלה על ח"ש דטמאה לצרפו עם טהורה כיון דעכ"פ בעינן צירוף ועל ח"ש בלבד לא נתוסף איסור וה"נ דכוותיה אולם לר"נ לשיטתו דח"ש מותר מה"ת הסבר' נכונה דבאמת חל אם מצרפו לנבלה וה"נ חל שם אבמה"ח לצרפו עם גידין ועצמות

אך לפי"ז קשה על הראב"ד דבהשגות סובר דמצטרף ח"ז מטמא' לנבל' אף דפוסק כר"י דח"ש אסור מה"ת. וראיתי בס' ח"ש יו"ד (סי' י"ב) דסובר כמ"ש תוס' חולין דכמו בחייה לאו לאברים עומדת כן נמי לאו לבשר עומדת וטריפה קדם לאיסור בשר מה"ח וע"כ דאיסו' טריפה חל אף דאינה עומדת לבשר היינו דכל היכא שיאכלנה אף אם ישחטנה יהיה איסור טריפה משא"כ לבשר אינה עומדת שיחתוך בחייה לכך כ"ז שלא חתך לא חל איסור במה"ת ולכך בהמה טמאה דשחיטה אינה מטהר'