אמרי בינה יורה דעה רח

על השדרה הוא מדרבנן הואיל דאתילד ריעותא ובזה אין הבדיקה מה"ת מנין לנו לומר דקאי הירושלמי על בדיקת הריאה אלא ודאי כל היכא דאתילד ריעותא לפנינו צריך בדיקה מה"ת. וא"כ יקשה למה לא אוקמה בכה"ג. ולמ"ש י"ל דהנך דסברו דצריך בדיקה בחוט השדרה סברו דעכ"פ לא הוי רק ס' השקול והוי ס"ס. אך לפ"ז הי' לנו להקל לדעת רוב הפוסקים דסברי דס' אחד בגוף וס' א' בתערובות ל"ה ס"ס להתיר. שוב ראיתי בפלתי (סי' נ"ח) שעמד ג"כ על קושיא זו של הדג"מ וכ' ליישב כי בלא"ה לר"מ דחייש למיעוטא איך אפשר לשחוט בהמה של קדשים דהא צריך לבדוק הריאה דהוי מיעוטא דשכיח וא"א במקדש וצריך לומר לבדוק כל בהמה מכפא דמוחא עד אטמא זה אין דרך כבוד לגבוה אבל לבדוק רק אבר אחד כגון ריאה לית לן בה וא"כ בנפלה רק במ"א דא"צ לבדוק רק מקום אחד יכול לעשות כן אף בקדשים ולא שייך ביה הקריבהו נא. ודבריו קצת מגומגמים מ"ש לר"מ דחייש למיעוטא הא מבואר בש"ס חולין (דף י"ב) היכא דלא אפשר לא אפשר וכבר כתב שם הרשב"א דאף לר"מ מה"ת חזקת בני מעיים כשר וא"צ לבדוק אף לחולין דלחצאין לא שרא לן רחמנא רק עיקר הקושיא לדידן דמדרבנן חייב לבדוק הריאה לחולין חייב כמו כן לבדוק בקדשים וכמו שהבאתי לעיל מדברי הריב"ש ויקשה דהא אי אפשר במקדש וע"כ דבאבר אחד לית לן בי'. ובאמת יש לחלק דכיון דאי אפשר בענין אחר לא שייך ביה הקריבהו נא לפחתך כיון דהחשש הוא על כל הבהמות אדרבא זה דרך כבוד לבדוק כמו לחולין דעכ"פ לא אתילד ריעות' משא"כ היכ' דאתילד ריעותא בבהמה זו דנולד לנו ס' ע"י נפילה דילמא נפסק חוט השדרה י"ל דגם בדיקת אבר אחד כיון דמחזקינן בס' טריפה ולאסור החלב אין זה דרך כבוד להקריב לגבוה משא"כ בדיקת ריאה דלא מחזקינן לספק טריפה והא ראיה דאוכלין החלב ומ"מ סברתו נכונה דיש לחלק בין בדיקת כל הבהמה לבדיקת אבר אחד

ובאמת קושיא הנז' יקשה כמו כן על כל הפוסקים דסברי בנפולה דהלכה כשרה וא"צ בדיקה הוא דוקא כשהלכה הילוך יפה כדרכה אבל הלכה והיא צולעת צריכה בדיק' כמבואר ש"ע (סי' נ"ח ס"ו) והוא דעת הרמב"ן והרשב"א והר"ן. וקצת הי' נראה מדברי הרשב"א בחידושיו דרק לענין פסיקת חוט השדרה הוי ריעותא ולא לענין ריסוק אברים ול"צ בדיקה רק חוט השדרה אולם ביש"ש חולין (פ"ג סי' ס"ה) כ' להדיא דכשהיא צולעת דאיכא ריעותא לפנינו איכא למיחש לריסוק אברים ולא סגי בבדיקת חוט השדרה לחוד מאחר שהיא צולעת אחר הנפילה א"כ עדיין נפולה היא עי"ש וכ"כ כל האחרונים ובפרט הת"ש (סי' ל"ב) שהעלה דלענין חוט השדרה אף בנפלה פחות מיו"ד כשהיא צולעת חיישינן על חוט השדרה ובנפלה ממש ביו"ד צריך בדיקה בכל חלל הגוף והא דהוכיחו מהא דשדרן כרעה ומצאוה פסוקת החוט אלמא שצולעת אינו מוציאה מידי ס' ומהתם לא מוכח כ"א ס' פסוקת החוט ולא שאר ריסוק אברים הוכחתם הוא כיון דאמרו בגמרא הלכה אינה צריכה בדיקה משמע דא"צ בדיקה אפילו בחוט ע"כ דהאי הליכה הילוך יפה קאמר ממילא כל שלא הלכה הילוך יפה לא נוכל להתיר ולהוציאה מידי חשש ריסוק שלא נאמר בגמרא היתר זה כשאינה הולכת היליך יפה וא"כ משכחת לה דאיתערוב נפולה שצולעת בשאר בהמות בריאות שכולן צולעות והן מותרין דתלינן דשגרונא הוא ולא הוי מום. ומצאתי שכבר עמד ע"ז בתשובת ר' עקיבא איגר ז"ל (סי' פ"ג) ואולי י"ל דבאמת עיקר הריעותא הוא על פסיקת החוט שהי' ע"י נפילה ואף ששה' מעל"ע והלכ' מ"מ הא דלא יצאה מחזקת נפולה וצריכה בדיקה בכל החלל הוא רק מדרבנן ובשביל זה לא אסרינן כל התערובות ופסיקת החוט שהוא אבר אחד יכול לבדוק אף בקדשים וכמ"ש הכו"פ. ודוחק

והנה הת"ש ואחריו הנו"ב יצאו לדון בדבר חדש דהא דכתב הרשב"א אם צולעת צריך בדיקת חוט השדרה הוא אף בנפילה פחות מיו"ד ודלא כהבנת הש"ך (סי' ל"ב ס"ק י"ב) והא דפחות מיו"ד ליכא חבט הוא דוקא באם לא הית' יכולה לילך כלל דאז תולין שהוא רק כאב בעלמ' אבל כיון שגוררת רגלי' גרע טפי שדבר מראה שהוא מחמת פסיקת החוט. ובאמת הדברים סתומים מאד בדברי הרשב"א ברם בגוף הדין כבר קדמום בס' דמשק אליעזר פ' א"ט (סי' ל' אות יו"ד) שכ' ועוד נ"מ אם נפלה נפילה פחות מיו"ד וגוררת רגליה דלריסוק אבריה ליכא אבל לנפסק החוט איכא דשכיח עם נפילה אפי' בנפילה נמוכה עכ"ל. והנו"ב במהד"ק חלק יו"ד (סי' כ"ב) התעורר מסוגיא דב"ק (דף נ"א) דמשמע בפחות מעשרה ליכא שום סכנה אפי' לענין חוט השדרה דאל"כ למה לא בעי מעקה ולומר דמן הסתם אין חשש אבל באיכא ריעות' דאינ' עומד' והולכת חיישינן שנפסק החוט א"כ מאי הקש' בש"ס שם על ר"נ ממעקה דילמא הואיל דאיכא ריעותא חייש ר"נ לריסוק אברים אבל מתחלה לא חיישינן א"ו דאי ליכא חשש לא משגחינן בריעותא שאינה עומדת ותלינן בחולשא. ולא אדע לכלכל דבריו הא דברי הת"ש ודברי עצמו בדגול מרבבה שפה אחת דרק בגוררת רגליה חיישינן לפסיקת החוט ולא כשלא עמדה וא"כ ר"נ ודאי חייש רק לריסוק דעל פסיקת החוט הי' יכול לבדוק אף תוך מעל"ע וכיון דטריפה הוכיח הש"ס דחייש לריסוק אברים אף בפחות מיו"ד ולא תלינן בחולשא ופריך שפיר ממה דפטור ממעקה. ובאמת לפי דעת הראב"ד מובא בש"מ ב"ק שם שכ' ליישב דברי הרי"ף שכ' דברי ר"נ דיש חבט בפחות מעשרה וכ' שהוא להראות דאע"ג דאין חבט מיתה בפחות מעשרה היכא דאינגדר אינגדורי מ"מ חבט לניזקין איכא הלכך לענין טריפה אע"ג דריסוק אברים ליכא חשש טריפות איכא ובעיא בדיקה שמא נשברה השדרה וחוט שלה או שמא נחבסה גולגלתה או נשברה רגלה למעלה מן הארכובה וכי"ב גם לענין תשלומין אם יארע בה טריפות כזה מחמת נפילה חוץ מדמי מיתה דמה לי נשברו רגלי' למטה מן הארכובה או למעלה ול"ש חכמים מיתה בבור בפחות עכ"ל. ולדבריו אף בשוכבת ולא חזינן דגוררת רגליה לעולם יש חבט באבר אחד שנטרפה ע"י נפילה וחבט פחות מעשרה ויקשה ממעקה וע"כ צ"ל דהתורה לא חייבה רק באם יש חבט מבורר למיתה והא ראי' דהא למה דמסיק שם מכריסה לארעא הוי ד' וסגי בששה דכי קחביט מיו"ד קחביט יקשה ג"כ גבי מעקה למה לי עשרה בשיתא סגי ועי"ש בש"מ משם תלמיד הר"פ שכתב ע"ז ושמא משום דאין רגילות לעמוד על הגג כ"כ אלא לישב עליו תמיד עי"ש הרי דאזלינן לענין מעקה בתר שכיח וגם לענין בור לחייבו כשמת דקאמר בש"ס מתני' דאיגנדר לבור פירשו הרשב"א והרא"ש בש"מ שם דלא חייבה התורה אלא בבור שיש בו לעולם כדי להמית ואפי' באיגנדר עי"ש [והטו"ז (סי' נ"ח) הקשה ע"ד טוח"מ (סי' ת"י) דלמה לא כתב זה דאם נפלה לבור דא"צ יו"ד רק במתגלגלת ועי"ש בפלתי מה דמתרץ ויש לגמגם דאם ע"פ רוב יש בו חבט אף דאין הולכין בממון אחר הרוב מ"מ לענין חיוב לסלק ההיזק ודאי הוי פושע ואף אם רק ס' השקול יש לצדד לחייבו להמבואר בחידושי רשב"א ריש ב"ק דס' ניזקין הוא להחמיר בכה"ג דניזקין איסורא הוא ולחומרא והיינו לסלק ההיזק רמיא עליו לסלק מכל ספק ושוב ממילא מתחייב על המקרה ואכ"מ בזה. אולם לדברי הרשב"א והרא"ש הנ"ל ל"ק כלל דלא חייבה התורה בבור אא"כ ראוי השור הנופל בו למות באיזה ענין שיפול אף באיגנדר וזה שכתב הטוח"מ דאינו חייב על המיתה אפי' שנפל בו השור מעומד וכתב כן משם אביו הרא"ש ז"ל ועי"ש בב"י ובב"ח משם רש"ל דאפשר שקבלה היתה בידו מפיו ולפנינו דברי הרא"ש כן בחידושיו ועי"ש בדרישה כנראה שכיון בעצמו לדברי הרא"ש הנ"ל וכ"כ לחייבו במעקה הוא ג"כ באופן שיש בו להמית כי יפול הנופל באיזה ענין לכך צריך יו"ד דוקא. אולם מדברי הראב"ד אינו ראי' דלדידן הטעם פשוט אף דיש בו חבט לניזקין דכל פחות מעשרה לאו בית הוא. ומ"מ דברי הת"ש נכונים דבגוררת רגלי' גרע ובאמת כנראה מסתימת הפוסקים (סי' נ"ח) לא חששו להא דהראב"ד רק בפחות מיו"ד אם לא הפילה אחר בכח כ"ז דליכא ריעותא ל"ח כלל וכן מבואר בש"מ ב"ק שם משם המאירי ובחידושי רמב"ן חולין (דף נ"א) דמתחלה ר"ל דהא דמהני אמדה נפשה הוא דוקא בריסוק אברים אבל לאבר אחד אין אומד כלום שכמה בני אדם נקופים באצבע קטנה שלהם כדרך הנופלים ומתים מחמת אותה נפילה שנשבר חוט השדרה או אחד משאר אברים המטריפים ובפחות מעשרה אין ריסוק וכתב אח"כ ויש להקל דכל פחות מעשרה אין חוששין לכלום ולא מדמינן לי' לשהתה ולעמדה עי"ש ומ"מ בגוררת רגליה דיש ריעותא לפנינו חוששין לנפסק החוט וכמ"ש הת"ש

וכן נמי בקפצה מדעתה ממקום גבוה דאע"ג שאנו רואים שאינ' יכולה לילך דאין חוששין כמ"ש הר"ן וש"ע (סי' נ"ח סי"א) וכבר כתבו האחרונים דאם ודאי א"י לעמוד צריך בדיקה והר"ן לא נקט אלא א"י לילך בזה ודאי ג"כ אם גוררת רגלי' ואינה מהלכת יפה חיישינן לפסיקת החוט ועיין ס' עה"ש שהביא דברי הראב"ן דדוקא אם עמדה ולא הלכ' או ששחטה מיד ולא ידע אם יכולה לעמוד או לא כשרה וא"צ בדיקה אבל אם ודאי אינה יכולה לעמוד צריך בדיקה וגם הר"ן לא נקט אלא א"י לילך וא"כ י"ל דכמו כן באם גוררת רגליה גרע וחיישינן לפסיקת החוט ואולם דוקא אם גוררת שני רגליה אז יש לחוש על פסיקת החוט אבל כשאינה גוררת וצולעת רק על רגל א' כ' הנו"ב מהד"ת (סי' י"ז) דליכא חשש על פסיקת החוט כיון דחזינן דרק צולעת על רגל א' עי"ש

ויש להתבונן בנפילה דלא נתבאר בש"ע ואחרונים אם נפל לבור דאית ביה הבלא ולית בי' חבטה כגון שהוא מלא ספוגין ועמקו יותר על רחבו דחייב לענין ניזקין אם גם חיישינן לריסוק אברים הא ודאי למ"ש הר"ן ורש"י דמשום ריסוק אברים לית בי' בדיקה כלל דאינו ניכר רק תליא בשהות מעל"ע והבדיקה דאחר מעל"ע כשלא הלכה היא משום חשש טריפות התלוי בנקבים או בשבירה דקים להו לרבנן דמשום ריסוק אברים אינה חיה מעל"ע כמ"ש רש"י ביצה (דף ל"ד) והבדיקה הוא לשאר מיני טריפות י"ל דתלי רק בחבטה אבל לדעת הרמב"ם וכמו שמבואר בש"ע דתוך מעל"ע אינו ניכר הריסוק ואי אפשר לבדוק ואחר מעל"ע ניכר הריסוק וצריך בדיקה גם משום ריסוק י"ל דאף דליכא חבטה ג"כ אם אינה הולכת חוששין לה גם לא נתבאר בש"ע רק דצריך דנחבט על דבר קשה ולא ביאר מה הוא דבר קשה ומה הוא דבר רך וכבר עמד ע"ז בספר דמשק אליעזר והפ"ח (סי' נ"ח) הביא דברי הש"ס בזה. ולא ביאר אם יש בבור הבל אם חוששין אף בנפל' על דבר רך וצ"ע וגם נראה אף לענין חוט להמבואר בש"מ ב"ק (דף נ"א ע"ב) דאף בבור שרחבו יותר על עמקו ומלא ספוגין דאין בו לא הבלא ולא חבטה ופטור וכתב דוקא