אמרי בינה יורה דעה רז

ונטל בני מעים דילמא שם הטעם כיון דכבר נטל וליתניהו ונתחזק להיתר מטעם רוב ולכן כשהחזיר תלינן הואיל דכבר יצא בהיתר כמו שם בנאבד הסכין משא"כ במשמוש ידא דטבח' שהוא לפננו ולהנ"ל יש לומר דהש"ס הוכיח מדקתני סתמא והחזירן נקובים ומשמע אף אם יש ריעות' דהיינו בועה וכמ"ש הט"ז ואפ"ה מותר אף בלא הקפה כמ"ש הש"ך (סי' ל"ו) דמבואר מסוגיא דאף בלא הקפה תלינן בזאב וא"כ אם נאמר דלכך תלינן בזאב משום דאתחזק בהיתר א"כ בנמצא בועה דחזינן דבטעות נתחזק דעכ"פ יצא מרוב כמ"ש הט"ז (סי' ל"ט) והת"ש (סי' כ"ט) גבי מים במוח א"כ יצטרך עכשיו עכ"פ הקפה אלא ודאי הא דתלינן בזאב הוי בירור בלי שום ספק ולכך שפיר הוכיח הש"ס דכמו כן תלינן במשמוש ידא דטבחא. ועוד יש לישב קושית הפלתי כמו שכתבתי במ"א דסברת יצא בהיתר שכ' הטו"ז והש"ך (סי' ח"י) הוא בדבר שאם הי' לפנינו היינו צריכים לבדוק כמו שם בסכין רק הואיל דנאבד ואי אפשר לבדוק הוצרכנו לדון ולאוקמי הסכין על חזקתו בזה כיון דכבר יצא בהיתר לכן אף דנמצא אח"כ פגום תלינן דנפגם אח"כ הואיל דכבר החזקנו להיתר משא"כ בדבר שאם היה לפנינו לא הי' צריך לבדוק ול"ה חוששין לשום ריעותא א"כ לא הינו דנין על החזקה כלל לכך אח"כ כשנודע ריעותא ל"מ מה שהוחזקנו להיתר ומה"ט במקוה שנמדד ונמצא חסר כל טהרות שנעשו ע"ג טמאין מטעם תרתי לריעות' ול"מ מה שיצא בהיתר כיון דאז לא הי' לנו שום ספק ולא הוצרכנו לבדוק כלל ועיין מ"ש לעיל בדיני שחיטה (סי' ח') ויבואר עוד אי"ה בח"מ דיני עדות וא"כ ה"נ בבא זאב ונטל הבני מעים דאם הי' לפנינו לא הינו צריכים לבדוק כלל ל"ש לומר שיצא בהיתר היכא דליתא בפנינו וכיון דאעפ"כ כשהחזירן כשהן נקובים תלינן בזאב לכך תלינן ג"כ במשמוש ידא דטבחא

סי' ה אם הוכתה הבהמה לרוחב השדרה חוששין שמא נפסק החוט ודעת הר"ן מובא ב"י (סי' ל"ב) דאיכא מ"ד דלא מהני בזה אפי' הלכה וצריכה בדיקה וכ' הב"ח דלדידן שאין בקיאין טריפה. ולפי דבריו גם החלב אסור. ויש לחקור לדין דגמרא אם נאסר החלב די"ל כיון דהוכתה וצריכה בדיקה הוי כספק טריפה הואיל דאתיילד ריעותא ובאנו לבית הספק יצאת מן הרוב וכ"ז שלא נתברר דלא נפסק החוט גם החלב אסור. או י"ל דמדאורייתא לא יצאת מן הרוב עי"ז רק חכמים חששו למיעוט המצוי וצריך בדיקה כמו דחששו על בדיקת הריאה ואסור לאכול עד שיבדוק כן נמי בזה חששו על פסיקת החוט הואיל דיכול לבדוק אבל החלב כמו דלא מחזקינן הריעותא דמיעוט המצוי לאסור החלב כמו כן בזה. אולם ממ"ש הב"ח דלדידן שאין אנו בקיאין בבדיקה טריפה ע"כ דמעכב אף בדיעבד ולא מטעם דחששו למיעוט המצוי וא"כ אף החלב אסור

והנה בכל נפילה ובעוף שרצתתה או דרסה בכותל דעת הר"ן ורשב"א דהוי ספק טריפה מדאורייתא והיינו אחר ששהתה מעת לעת ולא הלכה דצריכה בדיק'. ובתוך מעל"ע כנראה דטריפה זו הלכה למש' מסני הוא ולאו ס' טריפה הוא מחשש ריסוק אברים רק ודאי טריפה. והפ"מ בש"ד (סי' נ"ח סק"א) חקר בזה וכתב מדברי הלבוש דאם שהתה או עמדה הוי ספק ובלא שהתה קרוב ורוב הוא וצידד בזה לומר דבשהת' הבדיקה מדרבנן ולבסוף העלה מדברי הר"ן חולין דבדיקה לאחר מעל"ע ועמדה לא הוי רק מדרבנן עי"ש. והנה בתשובת עבודת הגרשוני (סי' ק"ו) כ' בפשיטות דבנפילה בלא בדיקה לא הוי כס' טריפה אלא כודאי טריפה דמן הרוב היא טריפה רק אם ידעינן בבירור שלא נתרסקו אבריה וראיתו מדברי ת"ה דהוכיח דבספק ספיקא אין צריך בדיקה אף דיש לברר מדברי ר"ת שהתיר ס"ס גבי ס' דרוסה שנתערב אף דאיכא למיקם עלי' ע"י בדיקה א"כ בזבחים (דף ע"ה) דפריך האי טריפה ה"ד ומוקי לה דנתערב בנפילה ותיקשי למה יהא אסור כלל הא הוי ס"ס א"ו דצריך לברר ע"י בדיקה וע"כ דנפולה בלא בדיקה לא הוי כס' טריפה רק כודאי עי"ש ומזה מוכח דאף בשהתה מעל"ע הבדיקה מה"ת ול"ה כס' טריפה כמבואר ריש פ' אלו טריפות וברש"י במשנה שם כ' נפלה מן הגג ושחטה מיד טריפה אע"ג שאין שבר נראה בה חוששין שנתרסקו ונתפרקו אבריה ואין טעם בטריפות שהללמ"ס הם ובגמרא אמר שאם שהתה מעל"ע ושחטה כשרה ואע"פ שלא עמדה מזה נראה דתוך מעל"ע הוי כטריפה ודאי מהללמ"ס אבל אחר מעל"ע כשירה מה"ת מדלא כתב רש"י דצריך בדיקה כנראה דרש"י מפרש מה דטריפה מן התורה מהלכה למשה מסני בלבד

אך מדברי הר"ן חולין יש להוכיח דלעולם הוי ספק תורה אף אחר מעל"ע מדכתבו הא דפסקו הרי"ף והרמב"ם כר"י אמר רב עמדה אינה צריכ' מעל"ע אבל צריכה בדיקה הלכה א"צ בדיקה ובש"ס פליג ר"ח בר אשי בשם רב ואמר אחד זה ואחד זה צריכה בדיק' ולא פסקו להחמי' וכ' דסמכו אסוגיא דזבחים הנ"ל ואם נאמר בעמדה או שהתה מעל"ע הבדיקה אינ' מה"ת רק מדרבנן חששו לזה מאי קשיא להו על הרי"ף אלא ודאי דהוי ס' תורה והי' ראוי להחמיר וכן מבואר ברשב"א שם דקשיא לי' למה ל"א בשל תורה הלך אחרי המחמיר מזה נראה דסברו דהבדיק' היא דאורייתא. ועיין ר"ן סוף פרק מי שאחזו בהא דפסק הרמב"ם באומר ה"ז גיטך אם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש אין חוששין שמא בא לפי דהחשש שמא פייס ובא מדרבנן בעלמא הוא ופסק לקולא וברא"ש שם כ' ותימא הוא דפסק כלישנא קמא דאיסור דאורייתא הוא. ועיין רשד"ם (סי' מ"ה) שכ' כנראה מדברי הרא"ש דחששא דשמא פייס הוי ספיקא דאוריית' עי"ש הרי כיון דחשש להחמיר בס' ע"כ דהוי ס' דאוריית' וה"נ לדברי הרשב"א והר"ן ע"כ מדהקשו על הרי"ף והרמב"ם והוצרכו לומר דסמכו על סוגיא דזבחים ואל"כ הי' לנו להחמיר בשל תורה סברו דהחשש הוא מה"ת וכמ"ש הש"א (סי' ס"ד) דלדעת הר"ן הבדיקה היא מה"ת. הן אמת כי בדרישה או"ח (סי' תצ"ח) כ' ג"כ בדעת הרמ"א ז"ל דאחר ששהה מעל"ע יצא מכלל ס' ריסוק אברים והבדיקה שבודקין שמא תמצא טריפה אינו אלא חומרא בעלמא ומש"ה הקילו בו לשחוט ביו"ט עי"ש אולם מר"ן ורשב"א נראה שהיא מה"ת ובודאי החלב אסור קודם בדיקה

וכן יש להוכיח קצת מש"ס זבחים שם דמוקי ר"ל כגון דאיערב בנפיל' והלכה צריכה בדיקה ועי"ש ברש"י שכ' ס' טריפה הוא ואם שחט' קודם מעל"ע טריפה ואפי' בדקה ולא מצא ולאחר מעל"ע צריכה בדיקה מכל סימני טריפות וכיון דאתחזק בה ס' טריפות אין מכניסין אותה לעזרה לשחט' משום הקריבהו נא לפחתך ואם הבדיק' לא הוי אלא מדרבנן למה נפסיד בשביל זה לכו"כ בהמות קדשים והא אדרבא בחזקת כשרות היא לאחר מעל"ע רק מדרבנן חששו לחומר' לבדוק. ואף דכל מה דצריך לבדוק לחולין לאכול חייב ג"כ לבדוק לגבי קדשים כמבואר תשובת הריב"ש (ס"ק ס"ג) דאין ספק כמו שאנו בודקין לחולין לכתחלה מדרבנן מפני חשש הסרכות לחוש למיעוט המצוי כך היו בודקין לכתחלה בקרבנות מפני חשש הסרכו' כדי שלא יקריבו פסול לגבוה שאין להקל בקרבן יותר מחולין ואע"פ שאין זה אלא לכתחלה מדרבנן ואמרו שאין שבות במקדש זה בדברים שאסרו משום גזירה אבל בדבר שאיסורו משום חשש איסור אם לחולין צריך להחמיר כ"ש למוקדשין עי"ש ועיין חידושי רשב"א חולין (דף ט') שכ' אף לר"מ דחייש למיעוטא מה"ת חזקת בני מעים כשר דהיכא דאפשר אפשר והיכא דלא אפשר לא אפשר ואע"ג דבחולין אפשר למבדק כיון דגבי פסח וקדשים אי אפשר וסמכינן ארובא אף בחולין כן דלחצאין לא שרא לן רחמנא עי"ש משמע נמי דלא אפשר להחמיר בחולין יותר מבקדשים וע"כ הא דלא חששו משום הקריבהו נא לפחתך היינו כיון דכל בהמות צריך לבדוק לא חשו לזה אבל אם אתילד ריעותא שצריך לבדוק מחמת ס' גמור לא מצד מיעוט המצוי בזה שייך לומר הקריבהו נא לפחתך והיינו אף דאם יבדוק וימצא טריפ' לא יקריבנה מ"מ כיון דעכשיו הוא בס' איסור תורה דאתחזק בה ס' טריפות ואסור להדיוט והחלב אסור בזה שייך הקריבהו נא לפחתך וגם אין זה ממשקה ישראל מן המותר לישראל כיון דבחזקת איסור היא קודם הבדיק'. משא"כ בבדיק' הריאה מצד סירכות בחזקת היתר קיימא דהא שרינן לאכול החלב והוי שפיר ממשקה ישראל מן המותר לישראל אבל בדבר האסור אף מצד ס' מה"ת קודם הבדיקה יש בזה משום הקריבהו נא לפחתך כיון דעכשיו בחזקת איסור קיימ' ואם נאמר דהבדיק' לאחר מעל"ע אינה אלא מדרבנן למה נאסור להקריב כולן ולבדוק וכיון דאף אחר מעל"ע והלכה למאן דצריך בדיקה משמע שהוא מה"ת כן נמי בעמדה תוך מעל"ע וכן אחר ששהתה ולא הלכה. וגם כיון דתוך מעל"ע ל"מ הבדיקה והוי מהללמ"ס כטריפה ודאי הוי כאתחזק איסורא להחזיקה בחזקת איסור כמו קודם לכן וכיון דלא אתברר אם אחר מעל"ע או כשעמדה תוך מעל"ע אם הוי רובא דכשרות הוי ספקא דאורייתא

ובזה יש להשיב ע"ד העבה"ג הנ"ל שרצה להקשות על סוגיא דזבחים הנ"ל דהא הוי ספק ספיקא א"ו דצריך לברר ועיין ש"ך (סי' ק"י אות ל"ה) בדיני ס"ס ולמ"ש אף אם נאמר דצריך לברר ולבדוק אין זה מה"ת רק מדרבנן ובודאי ל"ה אסרינן לכל תערובות הבהמות קדשים בשביל זה ולא שייך בזה הקריבהו נא לפחתך כמו"ש כיון דקאי בחזקת היתר. אולם למ"ש יש לומר אף אם נאמר דספק אחד בגוף וספק אחד בתערובות הוי ס"ס מעליא מ"מ היכא דהחזקנו מקודם לכן לודאי איסו' הוי כאתחזק איסורא ול"מ הס' השני כלל לכ"ע ולפי"ז יש לישב קושית הדגול מרבבה (סי' ל"ב) שהקשה ע"ד הר"ן הנ"ל דבהוכתה על השדרה דצריך בדיקה א"כ מאי קאמר בש"ס זבחים שם כר"ל לא אמרו קסברי עמדה אינ' צריכ' מעל"ע הלכה א"נ בדיק' ואכתי נוקמה דאיתערוב בכה"ג דהכה במקל ושנים חוטרא אפלגא דשדרה א"ו דגם בזה מהני הילוך ולא צריך בדיק'. ולכאורה י"ל דהך בדיקה ל"ה רק מדרבנן לחוש למיעוט המצוי וכה"ג לא שייך לומר הקריבהו נא לפחתך כמ"ש כיון דעמד' בחזקת כשרות. אולם מדברי הב"ח דאוסר אף בדיעבד ולדידן דלא בקיאין משמ' דגם בזה צריך בדיקה מה"ת וכן משמע קצת מדברי ר"ן ורשב"א חולין (דף ט') וריב"ש בתשובה (סי' תצ"ח) שהוכיחו דבדיחת הריאה היא רק מדרבנן ממה דמבואר בירושלמי ביצה ראית טריפה מדבריהם ובודאי בס' טריפות הריאה קאמר דבשאר טריפות היכא דלא אתילד ריעותא א"צ לראות ולבדוק אפי' מדבריהם ואי באתילד ריעותא מה"ת הוא אלא ודאי בבדיקת הריאה הוא דבעי בדיקה מדבריהם על הספק אע"ג דלא אתילד בה ריעותא ואם נאמר דבדיקה מנפילה או מהוכתה