אמרי בינה יורה דעה רב

כבוש הוי רעותא בגופא דלא אזלינן בתר חזקה ואף עפ"כ מבואר ברמ"א שם דבבשר בחלב דמה"ת אינו אסור אלא דרך בישול ס' כבוש מותר והוא מאו"ה וכבר הביא הש"ך (סי' נ') דהאו"ה סובר כדעת ר"י והרשב"א הרי מבואר דבדרבנן לא מחמרינן אף באתילד ריעותא בגופא או דזה ל"ה כאתילד ריעותא בגופא וכמו שכ' הרשב"א חולין (דף מ"ו) דקוץ בושט וס' דרוסה איתילד ריעותא שהוחל בה מעשה המטריף רק שמסופק בגמר מעשה אבל באם הס' על הריעותא ל"ה כריעותא מגופא וכן אם נמצא נקב וא"י אם קודם שחיטה הוי ריעותא בגופא אם אין במה לתלות כיון דכמו שהוא עכשיו לפנינו במצב הזה יכול להיות דטריפה ובקוץ וס' דריסה יכול במצב שהוא עתה לגרום הטריפות משא"כ בס' כבוש ובהך דחיטה הוי כלא הוחל מעשה הטורף כלל אם לא היה מעל"ע ולא היתה החיטה חמוצה ואף בזרק לה גט ס' קרוב לו או לה הוחל ג"כ דבר הגורם לסלק החזק' דכבר ירדנו לבית הס' משעת זריקה דיכול הי' להיות שיפול קרוב לה וכבר כתבתי לעיל דיני שחיטה(סי' ח') סברא זאת בדברי מהרי"ט משא"כ בהנך הוי כלא אתילד רעותא והס' על הריעותא ועיין ת"ש (סי' כ"ט) דאף הר"י מודה דמוקמינן על החזקה בסירכא תלויה וכדומה די"ל דאין כאן ריעותא כלל דלא מקרי ס' ואע"ג אם נאמ' דהרגל נשבר לאח"מ לא יצאתה מרוב הבריאות מ"מ ריעותא הוא לגרום ס' עי"ש במ"ש בדברי רשב"א וטו"ז (סי' ל"ט) בנסתפק בסירכא אם היא מחתוך לחתוך אי מגב לגב דזה ג"כ לא מקרי ריעותא דריאה זו ל"ה בחלקו של טורף וה"נ דכוותי דהנחת השרץ אינו ריעותא אם לא פלטה

ומהאי טעמא לא אדע מ"ש בספר בית מאיר (סי' ו' סי"ד) להביא ראיה דבס' השקול לא אזלינן בתר חזקה מש"ס חולין (דף י"ג ע"ב) אין רוב גוים מינין ופירש רש"י הלכך הוה להו מינין מיעוטא ול"ח ומדלא פירש דכיון דליכא רוב יש לילך אחר חזקת היתר הנאה דבהמה נשמע דסובר בפשוט הקושיא וניחוש שמא מין הוא ל"ה מטעם רוב או מן מחצה ע"מ פריך עיי"ש ולא אדע הא אם כן אף לדעת ר"י ורשב"א דבס' השקול לא אזלינן בתר חזקה היינו היכא דאיכא ריעותא מבוררת לפנינו וירדנו לבית הס' אבל להחזיק ריעותא ולגולל עלינו ספקות בזה לכ"ע מוקמינן עה"ח וכמו במביא גט לאשתו והניחו זקן או חולה גיטין (דף כ"ח) דנותן בחזקת שהוא קיים ומותרת להנשא אף במקום יבם וסמכינן על החזקה אף בדבר שבערו' כיון דאין לנו להסתפק במה שלא נדע וא"כ מאי פריך וניחוש שמא מין וע"כ דס"ל דעכ"פ לכתחלה במקום שיש לברר למה נסמוך לכתחלה ליקח מן שחיטת עכו"ם וליהנות ניחוש שמא מין. או י"ל אף אי הוי ס' השקול מ"מ כיון דלא נולד הס' על הבשר רק על השוחט שמא מין הוא דומה למ"ש הת"ש לתרץ קושית הפ"ח ממ"ש (סי' נ"א) הלעיטה דבר שס' נוקב לבני מעיים טריפה אף דהוא ס' השקול וכ' דבס' הלעיטה שפיר אוקמינן על החזקה אבל הלעיטה ודאי והס' על דבר הנוקב אין סברא לומר הואיל ובהמה בחזקת כשרות עומדת דבר זה אינו נוקב ואין להחזקה ענין להס' וה"נ דכוותי' כיון דהס' נופל ונולד על האדם השוחט אם מין הוא לא יועיל החזקת היתר של הבהמה ואף דהח"ד השיג עליו מהא דאלמנות עיסה דמוקמינן לה אחזקה נימא ג"כ הכי וכי משום שהאשה יש לה חזקת כשרות האיש הזה אינו חלל או הגט היה קרוב לו א"ו הטעם דמשום ס' אין מוציאין אותו מחזקת כשרות. וכבר כתבתי לעיל מזה דיני שחיטה (סי' י"ד)ובודאי הסברא נכונה דבכל החזקות נולד הס' על אותו דבר ומס' אין מוציאין אף דהחזקה אינו מברר כמו בזרק גט ס' קרוב לו או לה עיקר הס' על נידון זה ונולד הס' ביחד להוציא מהחזקה ויש שייכות להחזקה עם הס' דתרוויהו יחד יתלכדו בכל עת שנולד הס' עומד כנגד החזקה וזאת חוקת התורה שלא להוציא דבר מחזקתו ע"י ס' הנולד ביחד עם החזקה משא"כ דבר שהוא ס' בפ"ע בלעדי החזקה על טבע אותו דבר מה הוא ל"ש בזה לדון חזקה כיון דנשאר בספיקו בטרם שבא המקרה ובטרם שאכלה החלתית יש ספק בטבע אם מנקב או לא

ועיין ס' תו"ח עירובין (דף ל"ו) בהא דאמר רבא ככר זה היום חול ולמחר קודש ועירב בו מהו והקשה מ"ש מתרומה ונטמאת ס' מבעוד יום ס' משחשכה דכשר משום חזקה קמייתא וה"נ כשאמר היום חול ולמחר קוד' אע"ג דס' הוא אם הוה קודש או חול בה"ש מ"מ מוקמינן להעירוב קמייתא עי"ש ולדברי הת"ש נכדו ז"ל ל"ק כלל דענין בה"ש הוא ס' בפ"ע ולא נולד הס' על המקרה הזאת על העירוב בלבד רק ס' בפ"ע אם יום אם לילה ואין לו שייכות עם חזקת חולין של הככר או חזק' קודש וא"ד לשאר חזקות דהס' מהמקרה נולד ביחד אף אם הוא נידון בפ"ע כמו בשליא בבית וכדומה בודאי מגע דדעת תוס' דלעולם אין ס' מוציא מידי ודאי ואף בריעותא בנזרק טומאה בין שני נזירין מוקמינן לכ"א עה"ח אף דודאי א' טמא וכן בפסחים (דף ט') בודאי על דהס' על הככר ואין שייכות לו אל החזקה ובכ"ז סברו דשייך בזה חזקה ועיי"ש במג"ש ובפנ"י וצל"ח מ"מ זה הכל אם נולד ביחד הס' על המקרה אשר נדון עליו וחק התורה דאין ס' מוציא מידי ודאי משא"כ היכא דנולד הס' ויש לנו לדון עליו מצ"ע בטרם שהקרה לפנינו הנידון הנדרש עליו ל"ש לאוקמי על החזקה כמו בה"ש דהוא ס' בפ"ע ונשאר בספק ל"ש לומר דהחזקה יברר ואף אין ס' מוציא מידי ודאי ל"ש בזה כיון דהס' נולד בפ"ע קודם המקרה הזה ונשאר תמיד בספקו וה"נ הך דהעליטה חלתית דתמיד הס' עומד לפנינו בטבעו אף בלעדי המקרה הזאת ומ"ש הח"ד מהך דאלמנות עיסה כתבתי לעיל שם מזה. וה"נ כיון דהוי ס' השקול על השוחט הגוי אם מין הוא בזה ממילא נגרר אחריו הבשר לאסרו מס' בהנאה לכך צ"ל דהוי מיעוטא ול"ח

עוד יש מקום לומר אם נחזיק דר"י ורשב"א וסייעתם סברי מה"ת לא אזלינן בתר חזקה היכא דיש ריעותא לפנינו וא"ד לנגעי בתים דהוכיחו התוס' דאף דאיתרע דחסרה הנגע השתא אזלינן בתר חזקה דמעיקרא. עפ"י מ"ש הש"מ כתובות (דף כ"ו) בהא דאנן אחתינן דאמאי מסקינן בתו"ת הא ל"א בתר חזקה כמו בינאי המלך וכ' וז"ל והתירוץ הנכון דהכא כיון דאתא עד מעיקרא ואסקינוה אפומיה מפני סיוע החזקה דאלו בלאו חזקה ל"ה מבטלינן קלא בע"א נמצא שנתחזקה החזק' שעשינו מעשה והכשרנו ע"פ וכיון שנתחזקה ה"ה נחשבת לסייע הני תרי דמכשרי כנגד הני תרי דפסלי ולתירץ זה אי אתי מעיקרא תרי דמכשרי בב"א והדר תרי דפסלי ל"ה החזקה נחשבת לסייע הני תרי דמכשרי שהרי לא עשינו מעשה על פיה עכ"ל הרי למדנו מדבריו דהיכא דהוצרכנו לדון עפ"י חזקה ולעשות מעשה על פיה זה אלים יותר ומועיל לסייע להני תרי נגד תרי אף דבלעדי זאת היינו מחמירין שלא למיזל בתר חזקה וי"ל אף דיתר ראשונים לא ס"ל שם סברא הזאת היינו לנגד תרי ותרי אבל מ"מ מודים דזה סברא טובה כ"ז שלא נתברר לנו בבירור לא מרעינן לחזקה דמעיקרא שהלכנו והחזקנו בה במקום דהיינו צריכין לדון עליה ולסמוך ע"ז דבזה אף באיתרע אח"כ ל"מ החזקה דהשתא לאורעי החזקה דמעיקרא שעשינו מעשה ע"פ וא"כ י"ל בשלמא בנגעי בתים אז כשיצא הכהן וצוה להסגר להחזיק לטמא כל שבעה ע"כ אף דיש להבית חזקת טהרה גם אז ולמה לא נאמר דלמא אדנפיק ואזיל בצר והוצרכנו לדון עה"ח הנגע לטמא הבית ולהחזיק דלא בציר שיעורא שוב אף דחסרה הנגע לאחר ז' לא מרעינן בזה החזקת הנגע שהיינו דנין עליה בעת ההסגר לטמא ואמרינן דאח"כ בצרה משא"כ בכ"מ דלא ירדנו כלל לבית הס' ול"ה לנו לדון עה"ח דמה"ת ניחוש על ספקות כשל"ה שום דבר המתנגד ואף במקוה שהוחזק' לשלימה דמהני להוציא הטובל מטומאתו מ"מ המקוה מצ"ע ל"צ לשום חזקה וגם הא באמת כשחסרה לפנינו הוי תרתי לריעות' אבל בשאר ענינים כ"ז שלא היינו דנין ע"ח דמעיקרא כמו בנשבר הגף או הרגל וא"י אם קודם שחיטה או אח"כ ל"ה דנין כלל על החזקה בזה סברו כיון דאיתרע החזקה ונשבר לפנינו מהני חזקה דהשתא נגד חזקה דמעיקרא ולא צרכינן לבא לדעתם דסברו מחזיקין מאיסור לאיסור כמו שכתבו האחרונים ועיין שב שמעתתא (ש"ה פ"ט) ודבריו שם מגומגמין בדברי רשב"א יבמות דבעצמו כתב שם דדוקא בס' במעשה המכשיר מחזקינן מאיסור לאיסור ולא באופן אחר דאדרבה עליך להביא ראיה דנעשה מעשה המטריף ולמ"ש טעמם פשוט כיון דל"ה דנין כלל על החזקה לא יועיל במקום דאיתרע והוי ס' השקול מצד חזקה דהשתא מצד הריעותא ירדנו לבית הספק ואסור

ובזה יש ליישב קושיית המר"מ לובלין בתשובה והפנ"י בתשובה הנ"ל דלמה מודים ר"י ורשב"א בנמצא טריפה וא"י מתי נטרפה דהחלב והגבינות מותרים ומוקמינן לה אחה"ת דהשתא היא דנטרפה ובס' השקול על הבהמה והתרנגול לא מוקמינן בחה"ת. והש"ש כ' ליישב דבבש' שייך לומר מחזקינן מאיסו' לאיסור מאיסור אבמה"ח לטריפה אבל בחלב דא"צ מעשה להתירו ול"ש לומר בה מחזקינן מאיסור אבמה"ח מש"ה מכשיר החלב ע"י חה"ת אף דאחד תלוי בחבירו מ"מ מוקמינן כל חד אחזקתו כמ"ש הפ"ח בבהמ' טריפה שנתערבה בין הכשרות ופירש מקצת מהבהמ' דאותו מקצת שפירש מותר מטעם כל דפריש מרובא פריש ומקצת שלא פירש אסור ואאמ"ו ז"ל בד"ח (סי' יוד) כ' ג"כ ע"ד זה עיי"ש בנועם דבריו. אולם מלבד דכנראה לא מטעם מחזיקין מאיסור לאיסור אתי עליה וכמו שכתבתי לעיל יש לגמגם דהא דם נעכר ונעשה חלב א"כ יש להחלב ג"כ חזקת איסור מדם קודם שנתהפך לחלב ואף דעדיין לא פירש ממקום למקום י"ל דהוי חזקת איסור כשיהיה פרוש וגם אם נאמר דמכל אברים באו לדד ושם נתהפך לחלב הוי כפירש ועיין במל"מ הל' משכב ומושב ובמ"ש לעיל דיני שחיטה (סי' ט"ז) ועוד אם נאמר כן דמחזיקין מאיסור לאיסור ולמה פסקינן (סי' ל"ט) בעד לגבי עד אם הסרכא היה כסדרן דסליק עדותן ומוקמינן בחזקת כשרות הא כנראה מחמיר הרמ"א כדעת ר"י וסייעתו א"כ למה לא נחמיר גם בזה כיון דחד לגבי חד הוי ס' אמאי סמכינן על חזקת כשרות דבהמה נימא מחזיקין מאיסור לאיסו' והוי כמו חזקה נגד חזקה ונאסור מס' א"ו דאנן פסקינן דאין מחזיקין מאיסור לאיסור. ולמ"ש י"ל דהא כל חלב ובצים כשאנו רוצים לאכול ע"כ צריכין אנו לדון על החזקה מכח רוב או דחזקה שלא נתבררה הוי ג"כ חזקה לדעת ר"י וסייעתו וכמ"ש הת"ש עכ"פ צריכין לדון ע"ז שלא נחוש דלמא מטריפה הוא א"כ אנחנו דנין אז על הבהמה והעוף שכשרים הם אף אם ידענו את הבהמה והעוף אח"כ מ"מ אז החזקנו לדון שהם כשרים ואינם טריפה לכך אף באיתרע אח"כ הבהמה והעוף עדיף חזקה דמעיקרא מה שהיינו דנין עליה והכשרנו ומהני בסייעת עצם החזקה דמעיקרא שלא לחוש על הריעותא משא"כ על הבשר אף שממילא היינו