אמרי בינה יורה דעה רא

מעוברת אם לאו לא מוקמינן לה אחזקה' עי"ש וזה דבר חדש שלא למיזל בתר חזקה במקום דליכא למיקם אמלתא מיד רק לאחר זמן ויש להוכיח נגד זה מכמה מקומות דהיכא דלא נוכל לברר מיד אזלינן בתר חזקה ואף די"ל דכאן גרע כיון דיש לחוש שמא יתברר אח"כ שהיא מעוברת יתברר דאכלה למפרע באיסור וכה"ג גרע כמו דמצינו דאף בס' דרבנן אזלינן לקולא בכ"מ מ"מ היכא דיש חשש שיתברר אח"כ ממילא דעשה איסור יש להחמיר כמ"ש הרדב"ז (ח"א סי' ס"ב) הבאתי לעיל דיני יו"ט (סי' ט"ז) וכ"כ י"ל דנחמיר אף במקום חזקה בכה"ג לחוש שמא יתברר אח"כ שעשה איסור למפרע. אולם אם נאמר דמחזיקין מאיסור לאיסור כמ"ש הטו"ז (סי' נ"ז ס"ק י"ט) ה"נ כיון דמ"מ אסורה לאכול בתרומה עד שתטבול ויעריב השמש דעכ"פ טמאה מביאתו מחזקינן עוד לאסרה בתרומה שמא תתעבר. אולם י"ל דוקא בנולד הס' מחיים בשעת איסור היינו כשידוע שנעשה הריעות' מחיים בשעת איסור רק שהוא ספק אם הוא ריעותא המטריף אבל כשנולד הריעותא אף דיש בו לאסור במקצת לא מחזקינן להוציא מחזקת היתר לגמרי. אולם למ"ש הרמ"א יו"ד (סי' ק"י) בעוף שיש חזקת איסור ונשבר או נשמט גפו ס' מחיים ספק לאחר שחיט' ואת"ל מחיים שמא לא ניקבה הריאה יש להתיר מכח ס"ס הרי דאף בכה"ג מחזקינן מאיסור לאיסור וא"כ ה"נ י"ל כיון דהריעות' מבוררת לפננו ונפסלה בודאי עכשיו מאכילת תרומה אף דל"ש שתתעבר מביא' אחת מ"מ חזקת כשרות לתרומה ל"ש וגם חזקת שלא הית' מעוברת ל"ש כיון דנעשה מעשה לפננו שראוי להסתפק לכך פריך שפיר בש"ס

והא דפריך מה"ז גיטך אף דשם הוא מטעם דשמא ימות חיישינן כמבו' בש"ס גיטין (דף כ"ח) ופרש"י שם דלא מרע לי' לחזקה בהכי וא"כ מאי מדמה הש"ס שמא עוברה דהוא על עבר לשמא ימות דהוא על עתיד ואף די"ל החשש שמא יקלוט הזרע ביום ג' דזה הוא על עתיד מ"מ זה הוי נגד רוב דרוב נקלטים מיד כמבואר בחידושי ר"ן נדה (דף ל"ח) אולם למ"ש כיון דריעותא נעשה לפננו חיישינן ואף דל"ש מביאה אחת מ"מ הא גם שם ל"ש שימות מיד דרוב אנשים אינם מתים מיד ואדרב' אף רוב חולים לחיים רק שם החמירו חכמים לחוש דאם תאכל לעולם יוכל להיות שתבא לאכול שעה אחת קודם מיתה. ועיין חידושי רשב"א ריש נדרים שכ' כן להדיא דהא דאסורה לאכול בתרומה מטעם שמא ימות הוא רק מדרבנן וע"כ הטעם כמ"ש ומדמה הש"ס זה להחמיר ג"כ מטעם שמא עוברה כיון דנעש' ריעות' לפננו ויש עוד לדבר בזה הרבה ואכ"מ רק דרך אגב כתבתי השייך לענין חזקה באיתרע אם מחמרינן עכ"פ מדרבנן

ואף לדעת ר' יונה ורשב"א י"ל דגם בס' הנולד מחיים ל"ה אסור בס' השקול רק מדרבנן ואף דהביאו ראיה מהא דחוששין לס' דרוסה הגם דלא כתבו מטעם דשכיח מ"מ י"ל כיון דלא סברו דדרוסה שכיח דהוי ס' השקול אינו אסור רק מדרבנן. וכן משמע קצת מדקאמר הלשון חוששין וכמו שכתב מהרי"ט בחידושיו לקידושין והנו"ב תנינא אה"ע (סי' ע"ה) בהא דקאמר במקדש בע"א חוששין לקידושין דלשון זה הוא רק מדרבנן ובתשובת משאת בנימין מובא בפ"מ(סי' נ"ז) באמת דס' דרוסה הוא רק מדרבנן והפ"מ תמה בזה ואינו מוכרח דאדרבה הלשון חוששין משמע קצת דהוא מדרבנן. אולם מצינו ג"כ הלשון חוששין לאסור מה"ת כמו כתובו' (דנ"א) אשת ישראל שנאנס' חוששין שמא סופו ברצון וע"ש בתו' דהוא חשש דאורייתא וכן משמע בהא דר"פ במקדש בע"א חוששין לקידושין כנראה דעת רמב"ן דהוא מה"ת כמו שהבאתי לעיל דיני שחיטה (סי' ה) והת"ש בחידושיו בכור שור (דף י') פסיקא ליה בדעתם דמה"ת אסור במקום רעותא והקשה מהא דרבה דאמר אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת הרי אף דהוי ריעותא אזלינן בתר חזקה וקשה לרבה מהך בריית' דהביאו ראיה ומדחיק עצמו דרבה מודה דעכ"פ מדרבנן אסור ושוב מנ"ל להם דאסור מה"ת וזה ל"ק דהא רב דסובר אין חוששין לס' דרוסה ע"כ דפליג על ברייתא הזאת וסובר דאף במקום רעותא אזלינן בתר חזקה. עוד הביא ראיה לר' יונה מהא דחולין (דף קל"ד) דאמרינן ס' איסורא לחומרא גבי חלת גר אף דבחזקת פטורה קיימא ומשמע התם קצת דדאורייתא הוא והפ"מ בפתיחה לטריפות מביא כזאת מדברי פנים מאירות וכתב דאדרבה משם ראיה דבס' השקול אוקמיה אחזקה רק בעון מיתה וכבר כתבתי לעיל דיני שחיטה (סי' כ"ד) לדון בדבריו ובאמת אם נבא לידי מידה הזאת לחלק בין עון מיתה ללאו כאשר קצת היינו יכולין ללמוד כזאת מדברי תוס' סוטה הנ"ל דצריך קרא לכהונה ולתרומה ולא ילפינן ממה דאסרה הקרא לבעל. אולם יקשה אם כן ביבמה לשוק ליכא רק לכל היותר לאו דלא תהיה אשת המת החוצה ואיסור אשת אחיו הוא איסור כריתות וחמור א"כ מאי פריך הש"ס על רבה דקאמר דלכך לא קתני ס' קרוב לה גבי גירושין דאשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת א"ה בקידושין נמי נימא אשה זו בחזקת היתר ליבם עומדת הא שאני ושאני דליבם חוששין על איסור כרת ולא מוקמינן על החזקה דהוי כעון מיתה לכך חולצת ובס' גירושין דליכא רק איסור לאו יבמה לשוק לכך סובר רבה דאוקמיה על החזקה ודוחק לומר כיון דלגבי המתגרשת יש עון מיתה ומחמרינן שלא למיזל בתר חזקה שוב אף בהמסתעף היינו הצרה מהראוי להחמיר שלא למיזל בתר חזקה דאיתרע או דרבה סובר דאף בעון מיתה ג"כ לא מחמרינן א"כ קידושין נמי דזה דוחק גדול די"ל דכל חד תיקום אדוכתי' ועוד אם מת' מיד המתגרש' לאחר לידות הס' הכי יהיה איזה השתנות בזה לגבי צרה. ומזה נראה דאין לחלק בין עון לאו לעון מיתה

גם י"ל אם נחזק בדעת הת"ש דסברי היכא דאיתרע לא מוקמינן על החזקה מה"ת והיינו דאינו דומה לנגעי בתים דכאן השור שחוט לפניך ועיין ש"מ כתובות (דף ע"ה) בהא דקאמר ל"ת דר"י לא אזיל בתר חזקת הגוף דכ' ולא תקשי פשיטא דכי אמרינן מקרא אוקי מלתא אחזקה היינו היכא דאין שור שחוט לפניך כגון גבי הסגר הבית דל"י אי בצר הנגע בשעת הסגר אבל בשור שחוט לפניך כגון הכי דהרי מומין לפניך איכא למימר דל"א בתר חזקה דהיא עצמה שוברה בצדה דאפשר שתעמדנה בחזקת מומין כל מה שתוכל כיון דהרי מומין לפניך עי"ש ואף דהתוס' חולין הוכיחו מהסגר דאף באיתרע החזקה אזלינן בתר החזקה י"ל דהם סברי דאינו דומה לשם כמ"ש לעיל דיני שחיטה(סי ט') דמצב של השתא הוי כשלא במקום מציאתן עי"ש ומ"מ לא קשה מהך דיבמות דסבר רבה אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת אף דרעותא לפנינו דיש לחלק כמ"ש הת"ש בעצמו שם ליישב קושית המר"מ לובלין על הרשב"א והר"י דמתירין הגבינות ואמרינן דסמוך לשחיטה נטרפה אע"ג דכבר יצאה מחיים מחזקתה וכ' לתרץ דזה דומה להא דסובר ר"ח סכין איתרע בהמה לא איתרע ה"נ ע"כ לא אסרינן רק הבהמה ולא הגבינות שהוחזקו בכשרות ע"ע דלא איתרע חזקה דידהו אע"ג דחזקתן תלוי בחזקת הבהמה הרי דמחלקינן לבין ריעותא בגוף הדבר לבין אם גוף דבר הנידון לא נמצא בו ריעותא וא"כ ה"נ י"ל דרבה דסובר בס' מוקמינן להצר' בחזקתה הוא מה"ט אף דתלוי חזקתה בחזקת א"א דהערוה מ"מ כיון דליכא ריעותא בגופה אזלינן בתר חזקתה דלא איתרע משא"כ בס' הנולד בגוף הבהמה. ור' יונה סובר כמ"ש הרמב"ן שם דדוקא בכנס ואח"כ גירש איירי אבל בגירש ואח"כ כנס ל"ה חזקה דחזקת א"א של הערוה ל"מ ע"ש ודלא כשיטת תוס' שם. ואף דיש לחלק מהך דגבינות דשם אין אנו עושין תרתי דסתרי דאף אם הבהמה טריפה יוכל להיות דאח"כ נטרפה משא"כ בזה כ"א תלוי בחבירו מ"מ כיון דשני גופין הן נוכל לומר דאף דחזקת א"א דהערוה איתרע מ"מ מוקמינן הצרה ע"ח היתר כיון דל"ה ריעותא בגופה. אך א"כ יקשה מה הקשה הש"ס על רבה מנפל הבית עליו הא שם הוי ריעותא בגופא דהס' נולד בבעל המתיר לשוק מי מת קודם או הוא או בת אחיו ולכך חולצת א"ו דאין זה סברא לחלק אף בתרי גופים לעשות תרתי דסתרי ואין חילוק בין נולד רעותא בגופא או לא

ועיין רמ"א (סי' ק"ד) בנמצא עכבר בשומן לא מחזקינן איסור שמא היה השומן רך כשנפל שם וכבוש הוי כמבושל דמותר מכח ס"ס ובכו"פ הקשה שם הא אף בס' אחד יש להעמיד השומן בחה"ת ועומד עכשיו הוא דנפל כמו גבי חלב דאמרינן השתא דנטרפה וכ' שם הת"ד דוקא בחלב דלא אתילד ריעותא בגוף החלב רק בבהמ' אבל בדבר דאתילד הריעותא גופא מחזקינן מזמן לזמן וכן (סי' ק"ה) בס' כבוש דאסו' דעמד ג"כ הכו"פ אמאי אסור נימא השתא נפל כ' ג"כ הח"ד שם זה באורך וכן כ' בספרו מקו"ח (סי' תס"ז) מה"ט גבי חיטה הנמצא במצה כיון דאתילד בה הריעותא לא אזלינן בתר חזקה דכאן נמצא ומספקינן להחיט' שהיתה במים ונתחמצה משא"כ שאר העיסות דלא אתילד דמיא לגבינות וכ' שם אף בנמצא החיטה בהעיסה שנשאר בידו אחר שאתן ונתן לאחרים ג"כ מותר וחולק שם על המג"א הרי דדן לפסק הלכה דאף בדבר הסותר עבדינן תרתי דסתרי ואזלינן בתר חזקה במה דלא אתילד הריעות' בגופא ועפי"ז יש לומר במ"ש הרמ"א יו"ד (סי' ק"ז) בדגים קטנים שנמצא דג טמא בקערה ולא עירה כולם בפעם אחד דיש מתירין דלא מחזקינן איסור לומר דנשאר האיסור בלא ס' וכ' ואף לדעת האוסרין אין לאסור הכלים שנתבשלו בו דמעמידין הכלי על חזקתו וכ' שם הש"ך משם מהרי"ל בתשובה דלא התיר הכלי אלא לאחר מעל"ע דהוי ס' דרבנן ובמהרי"ל (סי' קס"ב) כ' זאת מטעם דאסרינן המאכל ולא סמכינן על החזרה אסור הכלי ואם נאמר לחלק בין מה דאתילד רעותא בגופא א"ש דלגבי הכלים דלא אתילד ריעותא לכך מותר אף תוך מעל"ע. אולם באמת הדברים רחוקים לדון בתרתי דסתרי דע"כ לא התירו הגבינות אף דמטרפינן להבהמה הוא משום דיכול להיות שכן היה שסמוך לשחיטה נעשה הנקב ושתיהן אמת הגבינות כשרים והבהמה טריפה. אבל בנידון דהמקו"ח גבי עיסה בלתי באפשרות שיהיה שתיהן אמת ולא עבדינן תרתי דסתרי וכן בנידון דרמ"א הנז' וראי' מקושית התוס' וכן ברשב"א בהך דיבמות. אולם דברי הח"ד (סי' ק"ד) ג"כ בלא"ה אינם מובנים דמה רעותא בגופא הוא במציאת העכבר אם לא שהתה מעל"ע ולא פלטה אדרבה חזקת הגוף יש שלא פלטה ומאחרינן זמן הנפילה כשכבר היה קרוש וכן בס' כבוש אם מאחרינן הזמן שנפל יש חזה"ג שלא נפלט ולא היה שום ריעותא ואינו דומה להנך דנולד הרעותא בגופא ממש כמו בנשבר הגף או הרגל דכמו שהוא עכשיו איתרע והוי ריעותא וכן בספק דרוסה או ס' כלבא ס' שונרא אם תרוויהו שכיח הוי רעותא או שהוחל מעשה הטורף אבל בנמצא עכבר או חיטה אם לא פלטה ליכא שום ריעותא. ובחיטה בעיסה בלא"ה כל דבריו תמוהין דהא אף במה דאתיל' ריעותא בגופא דמחמרינן לא מצינו דמחמרינן בדרבנן. ולדבריו בס'