אמרי בינה יורה דעה קצח

כמע"מ דאינו מטמא נאמר דהוי ס"ס או רוב דאינו מטמא דדילמא רוב צמר גמלים ואף מע"מ כשר דהוי כבריה בפ"ע לדבריו וגם יקשה אמאי ברזל טמא שבללו עם ברזל טהור מע"מ טמא ואף דשם הכל שם ברזל הוא ועומד במקומו מ"מ כיון דקתני ביחד עם מן החלמא ומן הגללים ודאי טעמן שוין ושם נימא דהוי בריה בפ"ע וע"כ דמע"מ לאו מטעם ס' אסור רק בבירור כל אחד עומד בפ"ע ואין כח לאחד לבטל לחבירו ואסור כחומר שתיהן וכן לענין כלאים בצמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זב"ז משמע דמע"מ אסור מטעם ודאי ולא מטעם ספק

קצת

דיני טריפות

סי' א' כתב הרמ"א (סי' נ') דספק טריפה אוסרין אותה ול"א נשחטה הותרה אלא בדבר שנוכל לומר שנעשה הריעותא לאחר שחיטה דלא יצאתה מחזקתה מחיים ובש"ך שם האריך והביא מחלוקת הפוסקים בזה דדעת תוס' דדוקא היכא דשכיחא ומוכח מילתא טפי לאיסור מלהיתר אבל בספק השקול אזלינן בתר חזקת היתר. ודעת ר' יונה ורשב"א וסייעתם דהיכא דאיתרע החזקה אזלינן לחומרא. והנה בדעת ר' יונה ורשב"א ראינו מבוכה גדולה בין האחרונים בכמה דברים חדא אם דוקא בריעותא מחיים מחמרינן מה"ת מטעם דמחזקינן מאיסור לאיסור אף במה דאינו ס' בשחיטה אבל בנמצא הריעות' אח"כ ולא ידענו אם מחיים או לאחר מיתה י"ל דמותר מה"ת מטעם חזקת היתר או דגם בזה כיון דאתרע החזקה לא אזלינן בתר חזקה אף מה"ת או דגם היכא דנולד הריעותא מחיים י"ל דאין מחזיקינן מאיסור לאיסור רק מדרבנן מחמרינן כמו דמסקינן בש"ס יבמות (דף ל"א) דמדרבנן לא אזלינן בתר חזקה להקל וחולצות בין בס' קידושין בין בס' גירושין כמו כן מחמרינן מדרבנן בכל איסורי לאוין ומסתעף מזה כמה נ"מ לדינא. וז"ל הרשב"א חולין (דף ט') והיכא דנשמטה גף העוף או נשברה רגלה מן הארכובה ולמעלה ואין ידוע אם קודם שחיטה או לאחר שחיטה כתב רבינו ז"ל דמסתברא דס' דאורייתא הוא ולחומרא וכדתניא שחט את הושט ונמצאת גרגרת שמוטה וא"י כו' ואמרו כל ס' בשחיטה פסולה. וה"ה לכל שאר טריפות וכדאמרינן לקמן ההיא אימרתא כו' דלמא חוט השדר' איפסיק ש"מ דכל היכא דאיתילד הריעותא לחומרא תלינן ואע"ג דמסיק התם כר' יימר קא אמר טעמא משום דשגרוניא שכיח חוט השדר' ל"ש אלמא אי תרווייהו שכיחי או תרווייהו ל"ש לחומרא תלינן והא דס' כלבא ס' שונרא אימא כלבא וכן ס' קניא ס' שונרא אימר קניא התם משום דל"ש דדרס שונרא דהא מעשים בכל יום דשכיחי שונרא בין תרנגולים ואינו דורס תדע דהא קיי"ל שם דחוששין לספק דרוסה אלמא היכ' דתלינן לקולא כגון ס' כלבא כו' טעמא דמלתא משום דמסתבר טפי למתלי בהיתר ואי ק"ל דתלינן לקולא בזאב ובמשמוש ידא דטבחא התם נמי שיש דבר לפנינו לתלות בו להיתר ואין דבר לפנינו לתלות בו לאיסור ומיהו כל היכא שיש לפנינו דבר שיש בו להיתר שדרסו על העוף או פרכס ונלחץ אל הקיר דאיכא אומדנא דאפשר שלשמט' גפו מחמת כן תלינן לקולא דהא תלינן בזאב עכ"ל. ולמד הת"ש בדבריו דסובר אף בחזקה דגופא דהוי חזקה מבוררת לא אזלינן בתר חזק' כיון דאוסר בנשבר דהוי חזקה מבוררת וא"ל דאם ליכא מידי למיתלי אין הס' שקול דמסתבר טפי לתלות בחיים שהלך כאן וכאן ולאחר שחיט' נייחא דמדכתב דהא דתלינן בזאב משום דיש לפנינו דבר לתלות בו להיתר כו' אלמא דאי כהדדי נינהו ל"מ שום חזקה וגם מדכ' בס' כלבא ס' שונרא ל"ה תלינן כ"א משום דשונרא ל"ש אלמא דלא מוקי אשום חזקה

והכו"פ דעתו ממה דמתירין הגבינות (סי' פ"א) אם יש לומר דנעשה סמוך לשחיטה ממש מכ"ש אם יש מקום לומר דנעשה לאחר שחיטה דמותר העוף והן לא אמרו אלא בדבר שרחוק במציאות שיהיה נעשה לאחר שחיטה כגון נשבר הגף דשכיח קודם שחיטה דהעוף פורח אבל לאחר שחיטה ל"ש ולכך לא תלינן והרשב"א כ' דאם אפשר לתלות שדרסה עליה באמת כשר וכן כולם אבל בס' שקול וא"כ רעותא מחיים לכ"ע מותר ובס' בית מאיר(סי' ו' סי"ד) משיג עליו מדכתב אי תרוויהו שכיחין או ל"ש לחומרא תלינן. ואינו השגה דזה כ' הרשב"א בנול' ריעות' מחיים ממש ובזה מודה הפלתי דבס' השקול אסור וכמ"ש הרשב"א לענין צמקה עיין פלתי (סי' ל"ו ס"ק י"ד) והיינו כיון דידענו דיצאה מחיים מן רוב אבל בנולד לאחר שחיטה ולא ראינו את הריעותא מחיים ויש לתלו' דנעשה לאחר שחיטה אמרינן נשחטה הותרה מטעם רוב רק מה דרחוק ממציאות שנעשה לאחר שחיטה הוי כמו רוב נגד רוב ואסור מספק. וראיתי בפ"מ בש"ד (סי' נ' ס"ק ג') וז"ל ויש לעיין בכל ס' המצוי ושכיח אי הוי רובא ומדרבנן אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה או דמה"ת כל ספק השקול שרי ומדרבנן החמירו אם לא ששכיח להיתר טפי ולפי"ז בחזקה הוי מה"ת אסורה אף ששכיח להיתר עכ"ל. ומצאתי בתשובת פני יהושע חיו"ד (סי' י"ג) דאחרי דעמד שם על דברי הרשב"א דמחמיר בס' טריפות מגבינות דמתיר כמו שהקשה כו"פ כתב ליישב דכל דמספקא לן אם מחיי' אם לאחר שחיטה כיון דאין לתלות בשום דבר לאחר שחיטה אזלינן בתר המצוי דיותר שכיח שתנקוב מחיים מכמה מאורעות מלאחר שחיט' ואזלינן בתר המצוי דרוב פעמים כשיש נקב אינקב מחיים כמ"ש הרשב"א גבי ס' כלבא ס' שונרא דלא תלינן בקניא כ"א כששניהם לפנינו הא לא"ה תלינן ואזלינן בת' המצוי והוי כמו רוב וא"כ מנ"ל למיזל בתר רובא דכשרו' ניזל בתר רוב המצוי כיון דנקובה לפנינו ורחוק לתלות בלאחר שחיטה משא"כ גבי גבינות שרינן דאמרינן דאף דלא אירע לאחר שחיטה מ"מ הרוב כשירות דנימא דאירע סמוך לשחיטה או בשעת שחיטה דרוב זה אינו סותר הרוב המצוי עי"ש עוד באורך הרי דסובר כמו שכ' הפלתי ואתי עלה מטעם דהמצוי הוי כמו רוב

ומה שכ' הת"ש דאי כהדדי נינהו ל"מ שום חזקה היינו מטעם הנ"ל דיותר שכיח ומצוי שנעשה מחיי' והוי כמו רוב נגד רוב וגם במשמוש ידא דטבחא לא שכיח כ"כ שיעשה נקב לכך כ' דבכ"ז תלינן כיון דלא יש לפנינו דבר לתלות בו לאיסור אבל אם כהדדי נינהו י"ל דמהני חזקה מכח רוב ובס' כלבא שאני דנולד ריעותא מחיים וכמ"ש הפלתי. ועיין רשב"א (דף נ"ג) דכ' דכי תלינן בכלבא דוקא היכא דאיכא כלבא נמי קמן ואיכא למימר כלבא וא"ל שונרא אבל היכא דליכא כלבא קמן דנתלי בשונרא מחזיקים כיון דשונרא שכיח בביתא טפי מש"ה אצטריך רב אשי למתלי בקניא משום דעאל לבי קניא הא לא"ה לא תלינן ולכאורה למה כ' כיון דשונרא שכיח בביתא הא אף אם ל"ש טפי יאסר מס' כמ"ש לעיל ושם הוי הריעותא מחיים. וצ"ל כיון דלא שכיח דדרסו כמ"ש לעיל ומה"ט כשיש כלבא תלינן ביה אבל כשאין קמן כלבא הוי במה דשכיח בבית

וקצת ראי' דדברי הרשב"א וסייעתו להחמיר בנמצא לאחר שחיטה רק דתלינן במצוי וכמו שכ' הפנ"י והכו"פ מדברי רשב"א מס' נדה פרק המפלת בהא דרבנן סברי ל"א רוב חתיכות מארבע מיני דמים הן והקשה ולהוי כמחצה ע"מ ואמאי טהורה לגמרי י"ל משום דמסייע החזקה דאשה זו בחזקת טהורה עומדת העמדנה על חזקתה וכתב ואינו מחוור דהא ודאי חתיכה הפילה וכיון דליכא רוב נפקא איתתא מחזקתה וכעין שאמרנו למעלה גבי שליא בבית עכ"ל והיינו דשם בשליא בבית פירשו כל הראשונים דלא שייך חזקת טהרה של הבית דנפקא הבית מחזקתה והוי כשליא ולהשליא ליכא חזקה וכמו אם דנין על השליא ל"ש חזקה כן נמי הבית אין החזקה מכריע הדבר וכמו כן כיון דודאי הפילה חתיכה ולהחתיכה ליכא חזקה שוב ל"מ גם חזקת טהרה להאשה ולמה ליה להרשב"א לזה הא לשיטתו כיון דנולד ריעותא לפנינו לא אזלינן בתר חזקה כמו בנשבר הגף ואף במקום דיש חזקה מבוררת לפנינו אוסר הרשב"א ממילא ל"מ חזקת טהרה דהאשה. אלא ודאי דבס' השקול הא דאוסר הוא משום דתולין בתר המצוי לכך צריך לומר דשם כיון דל"ש חזקת טהר' להחתיכ' הוי כמו שליא בבית דהוי ודאי טמא מטעם רוב ולא מהני חזקה כן נמי בזה טמאה מס' ול"מ החזקה. ובאמת הרמב"ן אף דכתב שם (דף ח"י) דבשליא בבית אין חזקת הבית כלום דאין חזקה זו מלמדת שאין בהשליא ולד אלא הבית כשליא עצמה ואין חזקתה כלום שהרי נגעה ונעשי' כמוה עי"ש ובכ"ז בהך דמפלת חתיכה כ' דהעמיד אשה על חזקתה וע"כ דע"כ לא קאמר דהורע הואיל דודאי נגעה והוי הבית כשליא רק שלא לצרף המיעוט לחזקה שלא לשרוף הא בלא רוב הוי חזקה מעלי' ולגבי טריפות דמחמרינן הוא משום דהוי מצוי וכמו רוב דנעשה מחיים ועיין חידושי רמב"ן יבמות (דף קי"ט) ומס' קידושין במלחמות סוגיא דסבלוני' אף דכתב מטעם דהורע הבית ע"כ עיקר סברתו מטעם בצירוף הרוב הוי כודאי אבל בלא"ה הוי חזקה אף דאיתרע והרשב"א סובר כיון דודאי נגע ל"ש לדון על החזקה והיינו דהחזקה לא יכריע דבר אחד ועיין ת"ש מ"ש בהא דאכלה חילתית ובמ"ש לעיל דיני שחיטה (סי' ט') א"כ מזה נראה דהא לגבי ס' טריפה תלינן דנעשה מחיים הוא משום דמצוי יותר ועי"ש בחידושי ר"ן דכ' בפשיטות דלרבנן טהורה מטעם חזקת היתר אף דהר"ן סובר כשיטת ר' יונה ורשב"א וע"כ כמ"ש. ובאמת י"ל למ"ש רש"י נדה שם דקסברי אין רוב חתיכות של ד' מיני דמים דלא אתחזק לן האי רובא עכ"ל משמע קצת די"ל דאדרבא רוב אינם של ד' מיני דמים והוי ס' ברוב ודומה קצת למ"ש תוס' חולין(דף פ"ו) דמספקי לי' לרבנן אי רוב מעשיה' מקולקלין או רוב מעשיהם מתוקנים דהשתא ל"מ חזקה מידי והיינו שם כיון דנעשה מעשה שחיטה לפנינו וכאן כיון דיש לומר דרוב אינם מד' מיני דמים מהני החזקה לומר דל"ה שום ריעותא

וגם בנולד הריעותא מחיים דדעת הש"ך דגם לשיטת תוס' למסקנות אביי ורבא יבמות שם דלא מוקמינן על החזקה י"ל דהוא ג"כ מדרבנן אבל מה"ת לא מחזקינן מאיסור לאיסור וכן מוכח קצת מדברי תוס' יבמות (דף ל"ז) ד"ה וזו דהקשו אמאי לא אוקמינן לה בחזקת היתר ליבם ולא יתחייב באשם תלוי דסמוך מיעוטא דיולדות לז' אחזקה ואיתרע לה רובא ונסמוך ארובא דעוברה ניכר לשליש ימיה דלעיל פ' ד' אחין חשבינן לה חזקה גבי ס' קידושין. ויקשה הא למסקנ' קתני לקידושין והה"ד לגירושין