אמרי בינה יורה דעה קצ

אבמה"ח או בשר מן החי חל מחיים ומחזקינן מאיסור זה לאיסור אחר כד' רש"י ורי"ף ורמב"ם וגם וזבחת הוי מ"ע והוי תרי חזקות דנגד חזקה דאבמה"ח נאמן דהוי בידו ודוחק

עוד כ' מע"כ נ"י לדון דא"ל דס' שמוטה אסור מטעם סמוך מיעוטא לחזקה דע"כ ל"ה רק מיעוטא דמיעוטא דאל"כ איך אוכלין בישרא וכמ"ש מהרש"א. ולמ"ש לעיל י"ל דהוי מיעוט טוב ע"י מעש' השחיט'. גם י"ל כמו דלא אזלינן בתר רובא דתליא במעשה כ"כ אם הרוב לא תליא במעשה והמיעוט תליא במעשה י"ל דל"א סמוך מיעוטא לחזקה וא"כ בשמוטה המיעוט תליא במעשה למה מצרפינן לחזקה וע"כ צ"ל דשכיח יותר שיעשה השמטה מחיים. ובילדותי העירותי בהא דיליף הש"ס דאזלינן בתר רובא ממכה אביו ואמו אף דחבושין בבית האסורין מ"מ אין אפוטרופס לעריות דיקשה הא התוס' כתבו בהא דאמרינן רוב נשים מתעברות ויולדות דל"ה תליא במעשה דממילא אדם נזקק לאשתו והיינו כיון דידענו דנעשה המעשה כדרך כל ארץ והמעשה שתתעבר ותלד הוא מתהלוכות הטבע משא"כ בבהמה תליא במעשה. ולפי"ז שוב הרוב בעילות אחר הבעל הוי כדבר דממילא דלא תליא במעשה והמיעוט דנתעברה ממעשה זנות לא הוי דבר דממילא רק תליא במעשה וא"כ מנ"ל למיזל בתר רובא אף דלא תליא במעשה אם המיעוט ג"כ לא תליא במעש' והוא דבר דממילא בטבע ופלפלתי בזה הרבה ובדברי פנ"י פ"ב דכתובו' בהא דרוב עכו"ם פרוצין בעריות אכ"מ. עכ"פ יהיה איך שיהי' הסומך גם בשמוטה ע"ד הח"ד מי ימחה בידו ואף המחמיר בזה יש לומר דשכיח יותר מנקב ובנקב בושט כשיש לתלות בחוזק המשמוש יש יותר להקל ולסמוך על הנך אשלי רברבי דל"ה ס' בשחיטה בפרט למה דהמחברים הביאו מדברי רא"ש ורש"י קידושין(דף נ"ז)וס' המכריע דל"ה רק טריפה ומתוספתא דחולין המובא מהרש"א חולין (דף ל"ב) ובאמת לדעתי ל"ש כלל להיות נקב עגול מחוזק המשמוש אבל אם אינו עגול ויש לתלות יותר בלאחר שחיטה המתיר בזה לא הפסיד. ע"כ הי' תשובתי בזה

ובהא דמשמע קצת מדברי תוס' ורשב"א בלא בדוק בסימנים דרובא דתליא במעשה דל"ה רוב הוא רק מדרבנן ראיתי במחברים דעמדו ע"ז מיו"ד (סי' שי"ו) דאפילו לאחר שנתה הוי ס' בכור ואין הגוי המוכר נאמן במסיח לפי תומו ועי"ש בש"ך ואם נאמר דמה"ת אזלינן בתר רובא אף דתליא במעשה למה א"נ ובאמת אינו ראיה כיון דחששו על גוף איסור תורה א"נ ועיין תשובת רע"א ז"ל (סי' ל"ז) ובמ"ש בדיני יו"ט(סי' י"ז) אולם בלא"ה נראה דלדעת תוס' ורשב"א דזה הוי רוב דשוחט רוב סימנים הוי כמו כל רוב מצוין אצל שחיטה מומחין דלא תליא במעש' כיון דאמרינן דלא ישחוט אם אינו מומחה כן נמי לענין שחיטת רוב סימני' לכך כתבו דל"ה רק דרבנן. ועיין ש"מ כתובות (סוף פ"א) דכתב להקשות אם מביאין בהמה לביתו של שוחט לא נסמוך על הרוב דלהוי כקבוע דהוא מע"מ וכתב דהאי רוב חזקה ורגלים הוא דאמרינן מסתמא לא שחט אדם בהמה זו אא"כ בקי ועיין בכ"ופ (סי' ק"י) דהקשה אף דרוב ע"ה מעשרין מ"מ הא איכא מיעוטא דאינן מעשרין א"כ אם אנו באין ליקח מהן הוי כקבוע דכמע"מ דמי ודומה לדברי רמ"א (סי' קי"ג) גבי כבשים ומתרץ דשם מעולם לא איקבע איסורא דאולי לא הגיע לידי חיוב מעשר דהכניס דרך גגין וזה דוחק גדול דמ"מ כיון דחששו למיעוט' דאין מעשרין כנראה הוי זה מיעוט' דמיעוטי ואע"ג דבש"ס פסחים חשבו זה לספק היינו בחבר שאינו מוציא מת"י דבר שאינו מתוקן אבל ע"ה למה להו להכניס דרך גגין ואף דיש לדחות למ"ש במ"א מ"מ לדברי הש"מ הנ"ל א"ש טובא דה"נ הך רוב ע"ה מעשרין הוי רוב וחזקה ורגלים הוא דרוב מקיימין מצות מעשר ולא ימכור דבר שאינו מעושר ובזה ל"ש קבוע דרוב וחזקה המברר מהני גם בספק הנולד בקבוע. ומטעם זה לא אמרינן ברוב מצוין אצל שחיטה ודכוותי' סמוך מיעוטא לחזקה דהך רוב חזקה המבררת הוא ועי' תוס' יבמות (דף קי"ט) ד"ה מחוורתא דכ' על דמאי דאם הוא הוחזק כל ישראל מי הוחזקו והיינו כמ"ש וז"פ. ולכך ברובא דשוחטין רוב סימנים כ' תוס' דל"ה רק מדרבנן הואיל דתליא במעשה אבל במיעוט בטבע בזה י"ל מצטרף לחזקה נגד רוב דתליא במעשה אף מה"ת

סי' כ"ב בש"ע ואף (סי' כ"ח) כוי שהוא ספק חיה כו' ואין שוחטין אותו ביו"ט. וכ' הרא"ש הא דאין מקבלין בכלי וימתין עד הלילה ואז יכסהו משום דאין מקבלין דם בכלי ובכו"פ דאמרינן ביצה (דף ח') ודאי כי אתי וקעביד כתישה אתי עשה ודחי ל"ת ואיך ס"ד דעשה דכיסוי ידחה עשה דיו"ט הא אפשר לקיים שתיהן לקבל בכלי ולכסות בלילה והא דאין מקבלין בכלי הוא רק גזירה דרבנן ואהא לא עבדי רבנן לעקור ד"ת ואיך ס"ד דידחה ל"ת ותירץ דעיקר מצות כיסוי לכסות תיכף כשיצא הדם ואם איחר ביטל מצות כיסוי והרא"ש הקשה דעכ"פ יותר טוב משיבטל מצות כיסוי לגמרי אבל אם מקבל בכלי ומכס' בלילה ל"ק על בורי' מצות כיסוי ולכך ס"ד דידחה ל"ת כדי לקיים על בורי' כמו דאמרינן מנחות (ע"ב) בהקטר חלבים כו' דדוחה שבת משום חביבה מצוה

והנה קושיתו על הש"ס הוא קושית הרשב"א בש"מ שם דאמאי דחי דאפשר לקיים את שניהם ימתין עד הערב ותירץ כיון דא"א לקיים את שניהם לאלתר דחי וראי' מדאיצטרך קרא פרק במ"מ שאין שורפין קדשים ביו"ט ואי לאו קרא אתי עשה ודחי ל"ת ואמאי הרי אפשר להתקים עשה זו למחר א"ו כל שא"א לקיים את שניהם לאלתר הוי כא"א לקיים. אולם מ"ש הוא דאף דאסור לקבל בכל מדרבנן לא עבדי לעקור ד"ת לא אדע כוונתו דשם איירי דיש לו אפר כירה רק ס' אסור דלמא עביד כתישה ובודאי אף אם יתרמו ל"ג רבנן משום כתישה דאי נמי אתי לידי כך לא איסורא דאורייתא איכא דאתי עשה ודחי ל"ת וכיון דאינו ודאי שיבאו לידי דחיה כמ"ש רש"י דרוב פעמים א"צ לכתוש לכך רשאי לשחוט ואחר ששחט ולא קבל בכלי כבר אי אפשר לקיים ע"י כלי ואין זה דעבדי רבנן לעקור ד"ת דלא רצו לבטל שיקבל בכלי משום דאינו ברור שיבא לידי דחיות עשה רק אם יזדמן ידחה העשה לל"ת ששוב אי אפשר לקיים

ומ"ש נמי דעיקר מצות כיסוי שיכסה תיכף. אינו נראה כן דהא בש"ס ברכות (דף מ"א) חשיב שלשה תכיפות הן ולמה לא חשיב ארבעה תיכף לשחיטה כיסוי א"ו דלא קבלו חז"ל דרשה הזאת ושחט וכיסוי שיהי' תיכף וכן ראיתי בס' רביד הזהב פ' בהר שם הביא משם הא"ז או"ה(סי' תצ"ח) שכתב כן דושחט וכסהו מיבעי ליה מי ששחט יכסה וכתב ראי' זאת מדלא קחשיב בהדי תכיפות וכן משמע ממה דהדין אם שחט הרבה עופות דמכסה בסוף כולם חדא כיסוי הרי דל"ב תיכף וכן הפ"מ הוכיח דל"ב תיכף ממה דממתין לכסות בחיה עד שיבדוק הריאה ומטע' חביבה מצוה בשעתה מבואר בש"ס מנחות שם הטעם שהרי דחתה שחיטה את השבת וזה שייך בקרבן אבל בשחיטה לצורך יו"ט דלא נאסרה מלאכה זו דלאו מלאכת עבודה הוא לצורך אוכל נפש מניין לנו דבשביל דחביב' מצוה בשעתא ידחה

ומ"ש דהרא"ש הקשה דיותר טוב עכ"פ משיבטל מצות כיסוי לגמרי אינו מובן ג"כ דהא בכוי אם כבר שחט בלתי באפשרי שוב לקבל בכלי ועיקר קושית הרא"ש על הא דאין שוחטין כוי ביו"ט לכתחילה דיקבל הדם בכלי וע"ז מתרץ הרא"ש שאין שוחטין לתוך הכלי ואדרבא מבואר ברא"ש דאין זה סברא דעיקר מצות כיסוי הוא שיכסה לאלתר דלא מסתבר שימנע משמחת יו"ט לפי שאין יכול לכסות הדם לאלת' הרי להדיא להיפך מדברי הכו"פ ובאמת במרדכי כתב כן דמשום חביבה מצוה בשעתה דלא יתקיים אסור לשחוט. אבל לא כ' דעיקר מצוה כן הוא

והנה דברי הרשב"א הנז' צריכין ביאור דהביא ראי' דמשום דאי אפשר לקיים תיכף הוי אי אפשר לקיים שנים מהא דצריך קרא דאין שורפין קדשים ביו"ט הא כיון דכבר גלי לן קרא בזה דאין עשה דשריפת קדשים דוחה יו"ט ילפינן מזה ובתוס' יבמות (דף ה' ע"ב) הקשה באמת דנילף משריפת קדשים דלא דחי וכתבו דלא בטלה מצותה בכך ואי לאו קרא ל"ה מחלק וה"א דדחי והא דצריך למילף מכלאים דעשה דחי לל"ת נילף משריפת קדשים מדאיצטרך קרא משום דיכול להמתין מכלל דבעלמא דחי ותירצו דביו"ט ה"א דדחי משום דאפילו אוכל נפש שרי עכ"פ מבואר דאחר דגלי קרא דלא דחי שריפת קדשים ילפינן דהיכא דאפשר להמתין ולקיים למחר אינו דוחה העשה לל"ת כדי שיתקיים לאלתר

וראיתי ברמב"ן חידושי שבת שם דכתב כיון שאין לקיימה היום כיון דחביבה מצוה בשעתה וכמו אברים ופדרין אף דכשרין כל הלילה דוחין שבת וע"כ אי אפשר לקיים את שתיהן מקרי אעפ"י שאפשר למחר שכל שמחוסר זמן מחוסר הכל דמי. ואינו מובן ראי' זו דהא במנחו' שם מבואר משום חביבה מצוה בשעתה לא דחינן איסור שבת רק משום דכבר דחתה שחיטה את השבת. וברשב"א במס' שבת שם הביא ראיה לדברי רמב"ן ממה דקאמר בש"ס יבמות שם אלא אתיא מבנין בהמ"ק דתניא יכול כו' ת"ל את שבתותי תשמרו הא לא"ה דחי ואם איתא איך אפשר לומר כן הא בנין בהמ"ק אפשר לקיים למחר ואפשר לקיים את שניהם והאיך אפשר לומר דדחי. ולא אבין ראיה זו הא שאני בנין בית המקדש דהוא מצוה שיש לה המשך הזמן ואינו דומה לשריפת קדשים דהוא מ"ע פעם אחד לבער את הקדשים בזה שייך לומר דאפשר לקיים שניהם שימתין עד למחר משא"כ בנין בהמ"ק דהוא מצוה שיהיה נבנה הבהמ"ק ויעמוד בכל עת בזה שפיר היה ס"ד דידחה שבת דמה דמצי לקיים היום לא יקיים למחר דהחיוב הוא שיהי' גם היום גם למחר. ואולי סברת רשב"א כיון דשריפת נותר הוי מצוה לנתק הלאו ודאי כל שעה רמיא עליו החיוב לנתק הלאו והוי כמו דמקיים כל שעה שמסלק הלאו דנותר ומטעם זה מביא ראיה מהא דאברים ופדרין דמקטירן בשבת דחביבה מצוה בשעתה אף דשם הוא מטעם דכבר דחתה השחיטה מ"מ לגבי מצוה לנתק הלאו אף דלא דחתה דוחה העשה לל"ת אף דאפש' לקיים למחר ודוחק. וגם א"כ מאי הביא הרשב"א בביצה ראיה דהיכא דיכול לקיים למחר לא הוי כאפשר לקיים את שניהם מהא דאיצטרך קרא לשריפת קדשים דלמא שם עדיף הואיל דחיובא רמיא עליו לנתק הלאו. א"ו דאין לחלק בזה ואדרבא אפשר דזה גרע מלקיים מצות עשה בלבד שאינו לנתק ולכך אף בתר דגלי לן קרא דאין שורפין ביו"ט לא ילפינן מינה למקום אחר היכא דהוא מצות עשה אשר אינו לנתק הלאו לומר דבמה דאפשר לקיים למחר יהיה כאפשר לקיים שניהם

וביתר ביאור י"ל הא כל נותר הוא מאי דאיתרמי והי' יכול להיות