אמרי בינה יורה דעה קפט

מבואר בר"ן דכיון דמספקא לי' איתרע הרוב וכן אם ל"ה סיבה נודעת מהשמט' ל"ש למיזל בתר רוב דרוב עופות לא ישמטו הסימנים ע"י הפירכס דלאחר שחיטה וא"כ כנראה בלא יש מקום לתלות הוא אסור מה"ת רק ע"י זריקה או מישמוש חזק בזה אם נאמר דאינו אסור אלא מדרבנן א"כ נאמר דכל אתי לאתויי על שמוטה אף היכא דיש מקום לתלות וא"כ יותר מיושב ומתוקן דברי הש"ס אם נאמר כמ"ש הח"ד דודאי כל ס' בשחיטה ממש אינו מועיל אף הרוב להוציא מחזקת איסור אבל היכא דאינו ספק במעשה השחיטה רק ממ"א תלינן באמת להכשיר

ואעתיק כאן מה שכתבתי תשובה זה שלשה עשרה שנה לרב מופלג אחד בנידון אם נמצא נקב בושט ויש לתלות בחוזק ההפשט או ע"י הסכין והמורים מקילין ותמה שהוא נגד דברי מהרי"ק המובא ברמ"א (סי' כ"ד) והת"ש והפ"מ השיגו על הלבוש דכ' בשמוטה אם יש לתלות בחוזק המשמוש דתולין ואף דהח"ד מקיל תמה עליו והשבתי לו ואבא כעת בתוספת ביאור. הנה בס' נקב בושט יש מבוכה גדולה בזה בין האחרונים אם הוי ס' בשחיטה דעת הת"ש והתפל"מ והכו"פ והפ"ח וכן בתשובת עבודת הגרשוני דכיון דהוי ס' נבילה הוי ס' בשחיטה ובחזקת איסור עומדת ולעומתם הבאים אחריהם חלקו ע"ז וסברו דל"ה ס' בשחיטה רק בנולד הס' במעשה המכשיר ה"ה הנו"ב והח"ד והש"ש ועוד הרבה מחברים מגדולי ישראל אם כי אינם מדברים בסיגנון אחד העלו דל"ה ס' בשחיטה ועיקר ראיתם מש"ס יבמות (דף ל') דקאמר בס' קידושין דהוי חזקת היתר ליבם אף דנוכל להחזיק מאותו איסור דאשת אח שהיתה עומדת בחיים דכ"כ גם עכשיו אסור מצד אשת אח שלא במקום מצוה וע"כ הטעם כיון שהחזקנו מאז כשימות תהיה מותרת ליבם והרי מת וקברו לפניך אל תאסרנה מספק כה"נ כיון שנעשה מעשה המכשרת שהחזקנו בו ואתה בא לאסור מס' עליך להביא ראיה וא"כ אף דשם למסקנת הש"ס קתני לגירושין והה"ד לקידושין מ"מ כשיש לנו במה לתלות תלינן כמו בכל ס' טריפות. ואני בעניי כבר העירותי בהגהותי בס' ד"ח (ס"ו) לסלק טענה הזאת בעזה"י בט"ט [והזכרתי מזה לעיל (ס"ח) ועל הח"ד יקשה ביותר מס' שמוטה כמו שהקשה מעכ"ת נ"י כיון דבעוף די בסימן אחד וכיון דנשחט הושט כהוגן ורק הפסול דשמוטת הקנה הוא הואיל דאין הסימן השני ראוי לשחוט א"כ הוי ג"כ כמי שנולד רעותא ממ"א ונימא דעליך להביא ראיה]

הן אמת כי י"ל קצת כיון דלדעת רמב"ן מובא בר"ן חולין דעיקור דהוא הללמ"ס שאם אירע כן בשעת שחיטה משהתחיל בסימנים שתהי' נבילה לפי שכיון שנשמטה באותה שעה אי אפשר שישחוט בהכשר וביאר בכהנה"ג משם דמשק אליעזר דאינו רגיל להיות שמוטה קודם שהתחיל לשחוט דע"י יראת הבהמה משחיטה וכן לדידן בעוף עוקרת ושומטת הסימנים א"כ כיון מה דהיתה בחזקת היתר כשישחטנה בהכשר שחיטה היינו אחרי שנדע שנעשה המעשה בהכשר ולא בא הסיבה שיכול להתהות ע"י מעשה של שחיטה היינו העיקור כיון דזה שכיח ובפרט לדעת הפוסקים וכן הסכמות הש"ך דבעינן בדיקה דרגיל הוא ומצוי וכיון דחזינן דנעקר הגרגרת יש שפיר ס' במעשה המכשיר אם לא גרם לעשות נבילה ואף דדי בסימן אחד וראינו שהושט נשחט כהוגן מ"מ כיון דנולד לנו ה' דלמא ע"י מעשה המכשרת נעשה עמה מעשה הפוסלת ולפנינו הוא שמוטה הוי ס' בשחיטה במעשה המכשרת דבאנו לבית הס' דלמא זה גרם לזה וזה כשהספק נולד בשעת שחיטה אבל אם הס' ליכא על שעת מעש' רק על קודם לכן או אח"כ בזה כ' הח"ד דתלינן כיון דהמעשה ידענו שנעשה בהכשר ועליך להביא ראיה שנעשה מעשה הפוסלת ועיין טו"ז (ס"ק י"ד) דאף דכ' המרי"ק דא"י להבחין בשמוטה דהיא כעצמים בבטן המלאה מ"מ הא דהשוחט נאמן לומר של"ה שמוט בשעת שחיטה מיירי שבמקום השחיטה נראה אח"כ שינוי ממה שהיה בשעת שחיטה עיי"ש. אולם בת"ש חולק עליו ואין כאן שום בירור ע"ז לדעת רק דנאמן כשאומר שבדק השוחט דבזה איירי המרי"א ואף דבאמת הוא דוחק גדול דמשמע דהיה יודע בשעת שחיטה וכן משמע מלשון היש"ש (פ"ב סי' ט"ז) שכ"כ מהרי"א בכתבים שהשוחט נאמן על שמיטת גרגרת לומר שבשעת שחיטה לא היתה שמוטה עכ"ל לא משמע לשון זה דע"י הבדיקה דלאחר השחיטה יודע כיון דכ' שבשעת שחיטה ל"ה שמוטה

אולם מי יבא אחרי הת"ש והפ"מ דכ' דאי אפשר לידע בשום אופן וא"כ למ"ש הוי לעולם הס' במעש' המכשר דהשחיט' גרם לשמוט' ובזה הסכי' הח"ד דודאי אין תולין אף במשמו' חזק וראיה לזה מהא דקאמ' בש"ס נשחטה בחזקת היתר עומדת ולדעת הפוסקים דא"צ בדיקה על עיקור סימנים הו' מיד בחזקת היתר א"כ מאי דקאמר בש"ס לימא נשחטה הותרה הא קמ"ל דאע"ג דאיתילד בה ריעותא כגון בנטל זאב בני מעים והחזיר' כשהן נקובין נימא רבות' יותר דנשחטה בחזקת היתר עומדת אף אם אתילד רעותא היינו שאח"כ נעקר הגרגרת ויש מקום לתלות הרבה דנעשה אח"כ א"ו כיון דהוא על ס' נבילה לא תלינן כלל

ומ"ש הח"ד דחזקה דלא נעשה מעשה חדש אלים טובא אף לגבי ממון דמוציאין ממון בס' קיום התנאי כשהוא בשוא"ת סותר קצת לדברי עצמו שכתב בנתיבות המשפט (סי' מ"ו ס"ק פ"ג) דזה הוא דוקא בתנאי דלהבא אבל בתנאי דלשעבר לעולם צריך המלוה לברר שנתקיים התנאי דבלהבא כבר נגמר הענין ותנאי מילתא אחריתא הוא וכתוב על המקבל דמו משא"כ בתנאי דלשעבר באם עבר אין כאן התחלה עי"ש שהביא ראיה ברורה לזה מדברי הר"ן כתובות סוגיא דפ"פ וה"נ בכל פעם אנו דנין על העבר ג"כ

ולכאורה יש קצת ראיה לדעת הלבוש דהא המרי"ק הביא ראיה מטבל ועלה ונמצא עליו דבר חוצץ אפילו נתעסק באותו המין כה"י כולו לא עלת' לו טבילה עד שיאמר ברי לי של"ה בשעת טביל'. ואנן פסקינן ביו"ד (סי' קצ"ט) באם חפפה קודם טבילה ונתעסקה אח"כ באותו מין א"צ טבילה אחרת ועי"ש בבאה"ג דהא דמבואר בש"ס דלא עלתה הטבילה לטהרות החמירו ולבעלה לא החמירו ויקשה א"כ אמאי מחמיר הרמ"א בס' שמוטה שלא לתלות בפירכס א"ו כמ"ש הלבוש דאין בפירכס לתלות סיב' השמוט' והוי ס' השקול אבל כשיותר מצוי ויש לתלות תולין. ואף דיש לחלק ולומר דוקא בטבילה דמיעוט המקפיד אינו חוצץ רק מדרבנן לכך תולין מ"מ הא גם שם הוא נגד חזקת טומאה בפרט לטבילה מצינו דמחמרינן אף בס' טומאה ברה"ר דטהור מ"מ אמרינן בש"ס ע"ז (דף ל"ז) הא מיא בשיקעתא דבנהרא זילו טבולו ובכ"ז בדבר המצוי תולין י"ל כ"כ בס' בשמוטה דהוי חזקת הגוף ויש לדחות

ואאמ"ו ז"ל בד"ח (סי' ח') חולק על הח"ד והלבוש מצד אחר דע"כ ל"כ הרשב"א דהיכא דמעשה המכשיר נעשה בבירור והס' על מעשה הפוסלת דמוקמינן ע"ח היתר רק דהס' אם נעשה מעשה הפוסל אבל אם נעשה מעשה הפוסל בודאי דמצינו שמוטה ל"ש חזקה והביא ראיה מדברי תוס' כתובות (דף ע"ה) דהקשו אמאי לא מוקמינן על חזקת פנויה והרי מומין לפניך כמו במקוה וכ' דחזקת פנויה ל"ח חזקה לגבי חזה"ג ומאי קשיא להו נימא ג"כ כיון דמעשה קידושין נעשה בודאי מוקמינן עחה"ג ועליך להביא ראיה שהיה מומין מעיקרא לבטל הקידושין עי"ש וכוונתו כיון דעכ"פ נעשה שמוטה בבירור אף דנעשה שחוטה בבירור מוקמינן ע"ח אינו זבוחה ושוב ל"מ לתלות במישמוש חזק אולם למ"ש לעיל דרעותא דנמצא לאחר שחיטה י"ל דהוי כמו ממקום למקום וא"ד למומין דשם חזה"ג איתרע ושפיר הוי תרתי לריעותא כמו במקוה משא"כ בשמוטה לא מחזקינן החזקה דהשתא ממה שנמצא לאחר שחיטה דנשמט ולומר דמחיים נעשה דאין מחזיקין ממקום למקום דמחיים הוי כדבר אחר משא"כ במומין היא תמיד במקום א' דומה למ"ש תוס' ריש נדה דאשה דמגופה הוי תמיד כמו במקום אחד משא"כ לדון מדבר שנפסק החיות על מה שהי' כשהי' בו חיות הוי כמו ממקום למקו' ועיין מ"ש בהגהותי בד"ח דיני מומין (סי' ב') בכה"ג לדון בדברי תוס' ב"ב (דף קנ"ד) דבמת כיון דסימנין עשוין להשתנות הוי כשלא במקום מציאתן עי"ש וה"נ אף דמעצמו לא ישתנה מ"מ כיון דיש לתלות הוי כשלא במקום מציאתן וכמו בנגע בא' בלילה שלא במקו' מציאתן לא אזלינן בתר השתא אף להחמיר להחזיק ממקום למקום כן בזה

ואין לומר אם נאמר כן לא קשה קושית תוס' לר"ח דמכשיר בנמצא הסכין פגום ואמרינן בעצם המפרקת נפגם מ"ש ממקוה וה"נ הוי תרתי לריעותא דלמא רק במקוה הוי חדא במקום תרתי דנגד חזקת שלימה דהמקוה יש חזקת טומאה וחזקה דהשתא דחסר לפנינו משא"כ בסכין חזקה דהשתא הוי ממקום למקום ואף דגם חזקת הסכין אף דבדוק היה קודם השחיטה מ"מ הוי ממקום למקום כיון דאח"כ העבירו על הצואר וחתך העור ויש לנו להסתפק ז"א דכבר כתבנו בכמה מקומות דמבואר מדברי רשב"א ריש נדה דחזקה דמעיקרא לא בעינן שיתחזק החזקה באותו מקום דוקא. ויש לומר דקושית התוס' היה דמ"מ היה לר"ח לאסור מספק כיון דהסכין איתרע ואף דל"ש חזק' דהשת' מפגימת הסכין לדון על שלא במקומו מ"מ נגד חזקת הסכין הוי חזקת איסור והס' במעשה המכשיר משא"כ בס' דשמוטה דל"ה במעשה המכשיר אם ליכא ס' על שעת שחיטה רק או קודם לכן או אח"כ ואז יש לתלות בחוזק המשמוש וחזקה דהשתא אינו מועיל דהוי כמו ממקום למקום. שוב ראיתי בפנ"י כתובות שם שכ' בכוונת תוס' דכתבו חזקת פנוי' ל"ה חזקה נגד חה"ג מטעם זה כיון דהקידושין היה ודאי אלא שהספק אתי מעלמא אם היה בה מומין וכיון דחה"ג מורה של"ה בה מומין הוי קידושי ודאי וא"ס מוציא מידי ודאי והוא ממש כסברת הח"ד אף דאתילד השת' ריעותא ברורה המבטלת כיון שהוא מצד אחר אין ס' מוציא מידי ודאי וצריך לומר אף דבתנאי דלשעבר בקו"ע צריך לברר בקיום התנאי כמ"ש למעלה מ"מ חזה"ג עדיף והה"ד בס' שמוטה

ברם שם במומין י"ל דעדיף דהא מעש' הקידושין הוי מעשה המברר' אשר לעולם חלין ואף אם הי' בה המומין אז מ"מ אם ל יקפיד חלין כשימחול על התנאי משא"כ בס' נקב או שמוטה דאם היה אז קודם השחיטה ל"ה שום אופן שיחול דלאו שם שחיטה הוא שפיר י"ל דהוי ס' בשחיטה. ובדברי מהרי"א המובא ברמ"א דהשוחט נאמן דכ' אף דאם היה שמוט ל"ה בידו מעולם מ"מ נאמן דל"ש חזקת איסור אדרבא הו"ל ח"ה להאי מילתא דרוב בהמות אינן שמוטות רק חזקת אבר מה"ח דהו"ל והאי איסור הוי בידו לתקנו. ואינו מובן הא מ"מ הו"ל חזקת איסור אינו זבוח וצ"ל כוונתו דהי"ל חה"ת לכשישחוט א"כ שוב הוי ס' השקול ועכ"פ ול"ל הטעם דהוי בידו לתקנו ואולי סובר דמחזקינן מאיסור לאיסו' כשיט'