אמרי בינה יורה דעה קפז

וכן סברו ביבמות דחזקת אשת איש דערוה מהני אף דירדנו לבית הספק מ"מ כיון דמוקמינן על החזקה שהיה ברורה לפנינו נראה לעינים מהני לדון אף הנגרר אחריו ודעת רמב"ן חולק ע"ז כיון דעכ"פ נולד הס' אבל כשאינו נולד לנו שום ס' וחשש בזה לכ"ע מהני לדון אף על הנגרר אחריו וז"ב

ולמ"ש בדברי תוס' חולין מיושב נמי קו' הנו"ב שהקשה על הריב"ש דסובר שני חזקות נגד רוב הוי כמע"מ מדאורייתא א"כ אליבא דידן אמאי ל"א בפרה אדומה דהוי נגד שני חזקות חזקת טומאה וחזקת אינה זבוחה ובתשובת רבינו עק"א ז"ל (סי' קצ"ח) כ' דבלא דברי תוס' ל"ק כיון דאנו דנין תחילה על הפרה אם היא כשירה ממילא מהני לטהר בה הטמא משא"כ בנידון דריב"ש הרוב שמת מוציא מיד משני חזקו' חזקת חי וחזקת א"א ע"ש. ולמ"ש א"ש דע"כ לא כתבו תוס' דחזקה ל"מ להכריע נגד חזקות טמא רק בחזקה דאינה מבוררת דל"ה כמו ודאי לדון גם על הנגרר ומסתעף אחריה אבל אחרי שידענו דאזלינן בתר רוב ממילא שוב בצירוף חזקה דמעיקרא הוי כבירור והכרעה ודאית לדון גם על הטמא לטהר ומהני נגד חזקת טומאה ועיין מ"ש אאמ"ו ז"ל (סי' ז') כעין זה. ובלא"ה י"ל דהא צריך להבין בדברי תוס' דמ"מ מניין לנו דרוב עדיף מחזקה היכא דחזקה בא תיכף נגד הרוב דלמא דוקא בפרה דקודם שאנו דנין עליה אם כשירה לטהר מותרת ואף דאח"כ מתנגד להחזקה מ"מ הרוב שנתחזק עדיף אבל היכא דבא ביחד התנגדות הרוב לעומת החזקה מניין לנו לומר דרוב עדיף אולם תוס' לשיטתם ב"מ (ד' ז') דדעתם דרוב הוי כודאי ולא ס' ודלא כמ"ש ש"מ שם ואם נאמר דלעומת חזקה ל"מ רוב רק בפרה הואיל דנתחזק הרוב מקודם ע"כ צריך לומר דרוב ל"ה כבירור רק ס' והתורה התירה ס' כזה וכדעת הש"מ שם ממילא ל"מ ג"כ מה דנתחזק כיון דמ"מ לאו בירור הוא וא"כ אף כשבא אח"כ החזקה לנגד הרוב נשאר הס' ובמה תוסף תת כח להרוב שנתחזק כיון דמ"מ לאו בירור הוא ולכך הוכיחו תוס' כיון דחזינן דבפרה אדומה אזלינן בתר רוב אף כשבא אח"כ לדון נגד חזקת טמא ע"כ צריך לומר דרוב הוי בירור להוציא מידי חזקתו לכך מהני לברר ע"י הרוב אף כשיש תיכף לנגדו חזקה. אבל מ"מ סובר הריב"ש כמו דמצינו בתו"ת דחזקה אחת ל"מ ותרי חזקות מהני כן נמי נגד רוב מהני להיות ס' עכ"פ. ובזה יש שפיר לחלק בין אם באו החזקות ביחד נגד הרוב לבין אם כבר אתברר ע"י רוב נגד חזקה אחת כמו בפרה מהני לברר אף שבא לעומת חזקה אחרת אח"כ

ודע דבדברי רמב"ן גיטין הנז' יש להתבונן הא אף דהוי לנו ס' וחזקת פנויה דקרובתיה ל"מ לה מ"מ נימא היא עצמה בחזקת היתר עומדת וראיתי במקנה אה"ע שם דעמד ע"ז וכ' דהכא שאני דאם נימא דיכול לקדש אותה ה"ה אוסר אות' בקידושיו ע"כ העולם ובזה איכא חזקה להיפך דנימא שקדש השליח לא' מקרובתיה ולא תפסו קידושין דידיה ומותרת משא"כ ביבמות אם אסורה לו אסורה לכל אדם ודבריו מוקשי' דגם לזה לאסרה לכל העולם שייך חזקה כמו דהיתה מעיקרא אשה זאת בחזקת היתר לו ושבכחו לאסרה על כל העולם אם יקדשנה כך גם עכשיו זאת מותרת לו ובכחו לאסרה אכ"ע ע"י קידושין שלו. אולם ע"כ דעת רמב"ן כיון דע"י חזקה דשליח עושה שליחותו ידענו דנתערבה אחת האסורה לו ל"ש חזקת היתר כיון דע"כ אחת יצאה מחזקתה ועי"ש בבית מאיר. ועיין תוס' ע"ז (דף ל"ד) ד"ה אי

והנה בסברא הנז' בדברי רמב"ן דשאני בין חזקה שלא באנו לבית הס' כלל שזה בהכרעה ודאית לחזקה שבאנו לבית הס' ושיש לנו פתח להסתפק רק שאין לנו להוציא מחזקתו הראשונה שזה אינו בהכרע' ודאית. נראה דזה נמי כוונת המשמרת הבית שכתב לתרץ הא דקיי"ל יבמות (דף קי"ט) כתירצו דרבא דאף אליבא דרבנן סמוך מיעוט' לחזקה להחמיר נגד רוב אנן איך אכלינן בשרא וליחש דלמא במקום נקב קא שחיט והא איכא חזקה ומיעוטא נגד הרוב והוי פלגא ופלגא וכן הא דאמרינן רוב מצויין אצל שחיטה מומחין אפילו נאמר כל המצויין הא איכא מיעוט השוהין או דורסין כדרך המקרים כנפלה סכין מידו או עיוף שאין ברית כרותה למומחין שלא ייעפו וא"כ אף במוצא גדייו ותרנגוליו שחוטין למה מותרין מטעם רוב מצויין מומחין וכ' דלא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה אלא ברובא וחזקה דעלמא אבל חזקה המסתלקת ע"י המתעסקין לסלקה ורוב המתעסקין מסלקין אותה ודאי ושנתעסק בה מתעסק אחד ולא ידענו אם מן הרוב או מן המיעוט ע"כ יש לנו לומר זיל בתר רובא ומיעוט כמאן דליתא דמי וה"ט דעיסה בבית שהרי רוב הנוגעין בה מאותם שהם עמה בבית דוחין חזקת טהרתה וכיון שנמצא עליה אברים מנופלים ע"כ נדחה חזקתה שאין לנו לדון אלא רוב נגד מיעוט וכמו שליא בבית הבית טמא אף דל"ה אלא רוב והבית בחזקת טהרה ל"א סמוך מיעוט' לחזקה ותולין רק שורפין גבי שחיטה נמי כיון שנתעסקו בה והרוב כשרין הורע החזקה ואינה מעכב אלא המיעוט וכמאן דליתא דמי עכ"ל לענינינו ואאמ"ו ז"ל בספרו שם האריך לבאר דבריו מה זה ענין לשליא בבית שם הבית כמו השליא ואין חזקת הבית מברר שנימק הולד ועיין רמב"ן נדה (דף י"ז) דכ' דאין חזקה זו מלמדת שאין עם השליא ולד אלא הבית כשליא עצמה ואין חזקתה כלום שהרי נגעה ונעשית כמוה ומה מהני סברא זו שהרי שחט השוחט ועשה בה מעשה לסלק החזק' הא הרוב מצויין ואין שוהין ולא דורסין ליכא שום נ"מ רק להכשיר ולהוציא הבהמה מידי איסור שאינו זבוח ולמה ל"נ סמוך מיעוטא לחזקה עיי"ש בדברי אאמ"ו ז"ל באורך

ולמ"ש י"ל כך הוא סברת רשב"א בשלמא שם ביבמות לא יש שום ס' לפנינו ובלעדי הרוב מתעברות לא היינו חוששין לשום דבר ומה"ת לכנוס לבית הס' וכשהי' בעלה בכאן וידענו שאין לו בנים זקוקה ליבם רק ע"י הרוב נשים מתעברות באנו לעורר הס' ואם ל"ה רוב ל"ה לנו שום ס' א"כ בא הרוב לסלק החזק' מכל וכל בזה אמרינן סמוך מיעוט' לחזקה. משא"כ בהנך דמייתי הרשב"א אף בלא רוב כבר נכנסנו לבית הס' כיון שראינו שנשחט ואף אם ל"ה רוב דאין שוהין ודורסין עכ"פ ידענו שבא לסלק החזקה וא"כ אף בלעדי הרוב נפתח הפתח לרדת לבית הס' רק אם ל"ה רוב היה הדין שלא להוציא מחזקה אף דאינו מכרעת בזה ל"ש לומר סמוך מיעוטא לחזקה כיון דהחזקה איתרעאי ויש לפנינו מקום להסתפק ובא הרוב רק לברר הס' וזה נמי הטעם בשליא בבית דאף אם ל"ה רוב דהיה ולד עכ"פ הס' לפנינו להסתפק ואף דהיה מכריע החזקה דהבית מ"מ כיון דיש רוב מברר הס' דעדיף מחזקה ולא נוכל לומר סמוך מיעוטא לעשות פלגא ופלגא כיון דאף בלא רוב היה לנו ס' רק דאז היה מועיל החזקה אף דודאי נגע כמבואר מדברי רמב"ן ר"פ המפלת דכשלא אמרינן רוב חתיכות מד' מיני דמים והוי מחצה ע"מ אמרינן העמיד אשה על חזקתה וטהורה היא עיי"ש אף דודאי הפילה והס' על החתיכ' והוי כשליא בבית מ"מ מהני החזק' וע"כ הא דל"מ בשליא היינו כיון דעכ"פ נולד ריעותא ובאנו לבית הס' אף דאם ל"ה רוב לא היינו מוציאין מחזקת טהרה מ"מ כיון דעכשיו הוא רוב מברר הס' לגמרי להוציא מחזק' טהרה ולא אמרינן סמוך וה"נ בשוחט דאף בלעדי הרוב הי' עכ"פ ס' בא הרוב לברר ולא אמרינן סמוך וכן א"ש נמי מהא דהעיר אאמ"ו ז"ל שם לדעת רמ"א יו"ד (סי' שט"ז) דמחמיר לענין בכור שלא לסמוך בחולבת על הרוב מטעם סמוך מיעוט לחזקה דלא ילדה ובקטנה בת ג' שנים וי"א פסק כשבא עליה יבם קנאה ול"ח למיעוטא דאיילנות ואמאי לא נאמר כיון דמחזיקין מאיסור לאיסור נימא סמוך מיעוטא דאיילנות לחזקה דבחיי בעלה היתה אסורה עליו. ולמ"ש שם בחולבות אם ל"ה רוב ל"ה לנו מקום להסתפק והיינו מוקמינן על חזקה דלא ילדה וע"י הרוב באנו לבית הס' לכך אמרינן סמוך משא"כ לענין איילנות בכל עת היא בס' אף אם ל"ה רוב לכן הרוב מברר לסלק האיסור ואדרבא בחזקת היתר ליבם עומדת. ואתי שפיר נמי מה שהקשה בשעה"מ הלכות יבום על הרשב"א מש"ס חולין (דף פ"ו)בחשו"ק ששחטו לר"מ דאמרינן סמוך חזקה למיעוט ואיתרע הרובא הרי חזקה דאינו זבוח חשיב חזקה לומר בי' סמוך ומדר"מ נשמע לרבנן דאף חזקה המסתלקת חשוב הוא לסמוך המיעוט לזה. ולמ"ש ל"ק דשם ג"כ אף אם ל"ה רוב הא ר"מ חייש למיעוט משא"כ לרבנן ל"א סמוך היכא דבאנו לבית הס' לגרוע החזקה ועיי"ש בשעה"מ דהקשה נמי לדברי רשב"א במשמרת הבית דמדאורייתא אמרינן סמוך מדהקשה מפר' אדומ' וא"כ נשאר הקושיא הא איכא חזק' להעמיד גברא בחזקת טמא כמו שהי' ונימא סמוך מיעוטא לחזקה ולמ"ש א"ש נמי דלענין זה לעשות החזקה דמעיקר' בחזקת טומאה ולגרוע אותה לרדת לבית הס' די לנו אף אם ל"ה הולכין אחר הרוב א"כ בא הרוב להכריע וז"פ

סי' כ"א כתב הרמב"ם (פי"א הי"ב) משחיטה כל השוחט צריך לבדוק הסימנין לאחר שחיטה ואם לא בדק כו' ה"ז נבלה ואפילו היה השוחט זריז ומהיר ועי"ש בכ"מ ומלשון הרמב"ם דקאמ' ה"ז נבלה משמע נבלה בודאי ולא מס' ובש"ע (סי' כ"ה) כתב אם לא ראה שרובן שחוטין אסור ובש"ך שם כ' אסור והוי נבלה. ויש להבין הא בכ"מ כ' הרמב"ם בכל ספיקות דשחיטה הן בספיק' דדינא הן בס' דמציאו' דהוי רק ס' נבלה ובפרק (ג' ה' ח"י) כתב כ"מ שכתב פסולה ה"ז נבלה ואם אכל ממנה כזית לוקה משום אוכל נבלה שאין מוציא מידי נבלה אלא שחיטה כשירה כאשר צוה מרע"ה וכל ס' בשחיטה ה"ז ס' נבלה והאוכל ממנה מכין אותו מכות מרדות מבואר דכל הספקות אף דיש חזק' איסור מ"מ אין לוקין ואמאי בלא בדק אם נשחט הרוב כתב ה"ז נבלה ולא כ' ס' וכבר עמדו כולם ע"ז בתרתי חדא למה בכל ס' בשחיטה ל"ה ודאי נבלה מטעם חזקה ועוד אמאי בלא בדוק הוי כודאי נבלה ועיין בפ"מ בפתיחה להלכות שחיטה ובפנים בכמה מקומות. ובכנה"ג (סי' ח"י)

ובאמת כנראה דעת רמב"ם דבכ"מ דאיתרע החזקה לא אזלינן אף מדאורייתא בתר החזקה וכדעת רבינו יונה המוב' ברשב"א ור"ן חולין (דף ט') דס' אם נשבר הגוף מחיים או לאחר מיתה טריפה היכא דאין במה לתלות וכמ"ש הת"ש בקונטרס בכור שור דדעתם להחמי' מד"ת בריעותא דלא אזלינן בתר חזקה דאיתרע כן ג"כ אף לחייבו בודאי נבלה לא אזלינן בתר חזקה וכן דעת הרמב"ם וכמו שכתב בזה בספר דברי אמת ועיין מ"ש לעיל (סי' ח') ובפרט לדעת הרמב"ם דספיקא דאורייתא מה"ת לקולא א"כ ס' בלא חזקה הי' מותר מה"ת וי"ל הא דאמרינן דאזלינן בתר חזקה היינו להחמיר מה"ת היכא דהוא חזקה לאסור אבל מ"מ אף דגזרה התורה להחמיר במקום חזקה אינה מבררת שכן הוא ללקות ע"י והא דילפינן בש"ס מנגע דאזלינן בתר