אמרי בינה יורה דעה קפו

זה וכ"כ במקו"ח הל' פסח (סי' תס"ז) דכמו דלא מחזקינן לחזק' דהשת' ממקום למקום כן נמי חזקה דמעיקרא לא מחזקינן ממקום למקום וכבר הבאתי בהגהותי בד"ח יו"ד (סי' ח"נ) ולעיל (סי' ח') ראי' לזה מדברי בעה"מ כתובות (דף ע"ו) שכתב וז"ל וכן בעל החמור עליו להביא ראיה מטעם כאן נמצא מת וכ"כ מעיקרא מת קודם המשיכה וכשמביא ראי' שלא מת מקודם מוקים חזקה דגוף החמור בחזקת חי כדמעיקרא ואינו מובן כשמביא ראי' שלא מת ממילא הי' חי ולהנ"ל אפשר דדעת בעל המאור דא"צ להביא ראי' רק שהחמור הי' קיים באותו מקום קודם החליפין אף שלא ידענו אם היה חי בשעת חליפין מ"מ מוקמינן שוב על חזקת חי. וא"כ ה"נ חזקת סכין אף דבדק קודם השחיטה מ"מ כשמוליכו לחתוך הקנה או הושט בא למ"א דרך העור. לכך אף דבנאבד מוקמינן על חזקתו ואמרינן דאין העור עלול לפגו' מ"מ כשיש לפנינו לבדוק חייב לבדו' וכשמוצ' פגום הוי לכך ס'. ועיין תוס' חולין בהא דקאמר בש"ס לר"ח בהמה לא איתרע סכין לא איתרעאי דהקשו הא במקוה שנמדד ונמצא חסר ל"א מקוה איתרעאי אדם לא איתרעאי וי"ל נמי דלר"ח דעור אינו עלול כ"כ לפגום וא"כ כששבר עצמות הוי כנמצא ריעותא שלא במקום מציאתן וא"ד למקוה שנמצא חסר דכל הסיבות והמקריות שגרמו להיות חסר יכול להיות מעיקרא כמו השתא ולכך הוי תרתי לרעותא חזקת טמא דאדם וחזקה דהשתא דנמצא חסר והוי כמו מקום מציאתן משא"כ בסכין כיון דהיה בדוק' קודם ששחט ואח"כ כששבר עצמות דנמצא פגום או כשנגע בעצם המפרקת מה שנמצא אח"כ פגום הוי כנמצא שלא במקום מציאתן ולא מחזקינן הריעותא דסכין ממקום למקום ואולי י"ל דזה כוונת תוס' בתירוצם בעצם ודאי פוגם. עכ"פ לר"ה דהעור עלול לפגום כמו עצם המפרקת והוי כמו במקום מציאתן לכן טריפה אם נמצא פגום י"ל לכך צריך בדיקה אח"כ דהוי כאינו בדוק אחרי עבור למקום אחר. ואם כן יקשה ביותר אמאי בפשע ומאבד הסכין כשירה ובבדיקת הריאה כשעש' במזיד אסור

עוד יש לראות למ"ש הרשב"א מה שיש לתלות לצרף דאפילו נפגם בעור שמא שלא כנגד הפגם שחט א"כ אם הסכין קצר רק כמלוא רוחב הצואר מהראוי לחוש ולהטריף אם נאבד ולא ראיתי כן מבואר. ובאמת כבר הבאתי בד"ח שם דברי רשב"א ריש נדה דמבואר דל"ב שיתחזק החזק' דמעיקר' דוק' באותו מקום שכ' בנגע בא' בלילה אדם זה לא בחזק' חי' הי' עומד וכדתניא בתוספתא מודים חכמים לר"מ כשראוהו חי אלמא אלו הי' קאי בחזקת חי ל"ה מפקינן ליה מחזקתו אעפ"י שנמצא עכשיו שלא במקו' מציאתו עכ"ל הרי דל"ב שיתחזק חזקה דמעיקרא באותו מקום דוקא וכן הבאתי שם ראיה מדברי תוספתא המובא בר"ש (פ"ה) דטהרות ישב ע"ג אבן ברה"ר ובשחר עמד ומצא עליה שרץ או רוק ר"מ מטהר וחכמי' מטמאין שכל הטומאו' כשעת מציאתן ומודים חכמים לר"מ שאם ראו' נקיה מבערב אעפ"י כו' שהוא טהור ושם יש חזקה דמעיקרא באותו מקום והיה לנו לאוקמי אחזקה אף בלא ראה בלילה שהי' נקיה דהא מ"מ פ"א הי' נקיה ונחזיק בחזקה דמעיקרא כ"ז שנוכל א"ו דאין חילוק בין מקום למקום רק אם היה בדוק מקודם וכמו שכת' הרמב"ן שם בחידושיו הא דבאש' מטהרין נימא ג"כ הרי דם לפניך ובנגע באחד בלילה חכמים מטמאין טומא' ודאי דכל הטומאות כשעת מציאתן וכתב וז"ל ל"ק דשאני אשה דבחזק' טהרה עומדת שהרי בדוקה היא ואע"ג דשכיחי בה דמים מ"מ כל שהפסיקה וטהרה בחזקתה זו היא עומדת אבל אדם זה אינו עומד בחזקת חי עי"ש והיינו דחזקה דמעיקרא שנמצא אח"כ ריעותא בעינן שיהיה בדוק' מקודם וכן עלה בדעת תוס' עירובין (דף ל"ה ע"ב) רק דכתבו דאשה כיון דשכיח דמים כאינה בדוקה ורמב"ן סובר דמ"מ כיון דנבדקה מקודם מוקמינן על חזקה עכ"פ כנראה אינו מוכרח דבעינן שיהיה דוקא במקום מציאתן להחזיק חזקה דמעיקרא וכך גם בסכין דרוב פעמים לא נפגם אף דאח' כך הוא כשלא במקום מציאתו מוקמינן על החזקה ולכך בנאבד הסכין מותר רק כשהוא לפנינו צריך לברר והא דכ' הרשב"א לצרף שמא שלא כנגד הפגימה שחט הוא רק לאלימא מלתא ולא לעכב ועיין בפ"מ בש"ד ס"ק ל"ד)

והנה ראיתי בנו"ב מהד"ק יו"ד (סי' ו') הקשה לו השואל מדברי רמב"ן המובא ברשב"א ור"ן גיטין פרק התקבל בהא דאומר לשלוחו צא וקדש לי אשה דאסור בכל הנשים שבעולם דהנשים אפי' קטנו' מותר' דיש להם חזקת פנויה וגם חזקה על האב שאינו מקדש בתו ושותק לקלקל עליה והיה מודיע אבל הוא אסור בנשים שיש להן קרובות לפי שאין חזקה של קרובות שאינן באות לדון בפנינו מועלת לו הא אלו באות קרובות ואמרו לא קדשנו שליח ודאי מותר דעא"נ באיסורין. ואמאי מהני כאן חזקת הסכין להוציא הבהמה מחזקת איסור והנו"ב השיב לו להקשות ממתניתין דהמביא גט והניחו זקן או חולה נותן לו בחזקת שהוא קיים ומתירין להאשה אפילו במקו' יבם ומה מועיל חזקת חיים דהבעל להאשה וכ"כ כמה חזקות בש"ס דומה לזה וכן בנגעי בתים דילפינן משם למיזל בתר חזקה ומטמאה הנכנס טומאה ודאי מה מועיל חזקת הנגע להוציא אדם הנכנס מחזקת טהרה לכך כ' בכוונת רמב"ן דחזקת פנויה לאו חזק' אלימת' היא דכל פנויות עומדות להתקדש ולכך כ"ז שאינ' בפנינו חיישינן שמא אם היתה לפנינו היתה אומרת שקבלה קידושין וכ"ז ל"ש בסכין ודבריו לא נהירא דהא הרמב"ן אתי עלה גם כשהם בפנינו מטעם ע"א נאמן באיסורין ומתוך שנאמנת לעצמה ונישאת לאחרים נאמנות הן לזה הא לא"ה ל"ה מהני חזקתה לגבי הקרובות. ובס' בית מאיר אה"ע (סי' ל"ה) כתב לחלק בין בעלת בחירה ואפשר אם היתה לפנינו ל"ה חפיצ' כלל לדון מכח חזקה זו משא"כ בחזקה שאינ' בעלי בחירה ולית להו נפקותא בחזקה זו וגם עליו תשוב הקושיא הא גם כשהם בפנינו עיקר אתי עלה הרמב"ן מטעם עדות ולמה ליה לעדותן וגם הר"ן שם הקשה עליו דאין דבר שבערוה פחות משנים. ומלבד זה אין שחר לדבריו הכי תליא דין חזקה בדעת הנידון עליו אם חפץ לדון עליו החזקה או לא אתמהה

אולם באמת כוונת הרמב"ן הוא דודאי במקום שאין לנו ס' כלל ולא מקום לרדת לבית הס' ילפינן מנגעי בתים דאין לנו להתגולל עלינו חדשות והשתנות מה שלא יש לנו רעותא וס' לכנוס בו להסתפק ואמרינן דלא נשתנה בעת שטימאה כהן הנגע והסגירו וכיון דנתחזק אז שהנגע בחזקתה ממילא מטמאה הנכנס בו כי כך חק התורה שדבר הנתחז' להעמיד בחזקתו ונגרר אח"ז כל הנדונים וכן כשמחזיקין להבעל בחזקת שהוא קיים אשה גרושה מאשה היא. רק שם כיון שידענו שיש בעולם אשה אחת שקבלה קידושין מן השליח ע"י חזקה דשליח עושה שליחותו ודאי כשהקרובות באין לדון מוקמינן אותן על חזקת פנויה ואף באומר ראיתי טומאה שנזרק בין שנים מוקמינן כ"א על חזקתו דכך גזרה תורה אף במקום שבאנו לבית הס' שלא לשנות ממה שהיינו מחזיקים בו וזה אינו חזקה דגופא רק חזקה דדינא וכמו שהביאו מדברי פירוש משניות רמב"ם מס' נזיר (פ"ט) מה שאמר שחזקת טמא טמא ופירוש רגלים לדבר שהענין יצא לדבר שאין לה תכלית כ"ז שנלך אחר האפשרות ואמנם העיקר כשנתקיים איזה ענין שיהיה נניחהו בחזקתו עד שיבא דבר מבוא' שיבטלהו מזאת החזקה וכל דבר שיהיה בו ס' ואפשרות אחר הרי זה לא יסתלק החזקה עכ"ל וקצת י"ל באמת מנגעי בתים לא ידענו רק חזקת הגוף דמה"ת לומר דנשתנה הטבע אבל חזקה דדינא בפרט התלוי בבחירת אדם כמו חזקת פנויה וכדומה זה לא ילפינן מנגעי בתים רק זה אמרינן מסברא במה מצינו שלא לדון אחרי האפשרו' אף כשיש לנו מבוא לכנוס לבית הס' אמרינן לדון בתר חזקה אולם אינו דומה חזקת הגוף שידענו בו אף דגם חזקה הזאת אינה מבררת הס' לגמרי דכן הוא מ"מ נגרר אחריו כל הדברים והעובר על דבר זה נענש כמו על הודאי גמור ולכך הנכנס בהבית טמא וכן כשגרשה בחזקת שבעלה קיים מותרת לשוק וכן כששחט בסכין הבדוק אף אם נאבד הסכין הוי כידענו שנשח' בהכש' משא"כ כשיש לנו בלעדי החזקה מקום להסתפק אף דגם בזה לא יסתלק החזקה. מ"מ אין דנין הנגרר אחריו לומר שכן הוא בבירור ומה"ט אף דהקרובים מותרים לשוק משום חזקת פנויה אף דיש לנו להסתפק ע"י חזקה דשליח עושה שליחותו וקדש אחת בבירור ולמיזל בתר רובא דעלמא דעת רמב"ן דהוי קבוע אף דלא ניכר לנו הואיל ונודע להמתקדשת או לשליח קודם שמת או לעדים כמו שכתבתי בזה במ"א. עכ"פ באנו על כל אשה שיש לה קרובים לבית הס' דלמא קדשה בזה אף כשאנו דנין עליה מותרת ובחזקת פנויה עומד' מ"מ אין החזקה מכריע לדון להתיר קרובת' להמשלח ועיין חידושי רמב"ן יבמות (דף ל') בהא דקאמר הש"ס אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת דדוקא בכנס ואח"כ גירש שאם תאמר בגירש וכנס מה חזקת השוק יש כאן מתחלתה בספיקות עומדת ובתוס' אמרין כיון דערוה שנתקדשה ודאי ונתגרשה בס' בחזקת איסור עומדת אף לזו חזקת היתר לשוק יש לה ואין זה כלום עכ"ל דברי רמב"ן הללו מותאמים יחד עם דבריו במס' גיטין הנז' כיון דעכ"פ נולד הספק בפנינו אם נתגרשה אף אם אנו באנו לדון על המתגרשת מוקמינן אותה על חזקתה ואין דנין בה אחר האפשרות מ"מ אין זה כמברר הס' להיות נגרר אחר זה נידונים אחרים ואינו בכח חזקה שאנו מחזיקין בה אחר לידת הספק להכריע ולברר הס' במה שנתגלגל עי"ז לגבי גופים אחרים משא"כ הדין כשלא נולד לנו ס' כלל בזה מכריע לכל שנתגלגל עי"ז להכריע כמו ודאי

; ודעת תוס' נזיר וכן יבמות שם דאף בזה שכבר נולד הספק מכריע ג"כ לגבי גוף אחר. ומ"מ מוכרח גם בדבריהם לחלק בזה דהא כתבו חולין (דף י"א) ד"ה אתיא דחזקה דפרה ל"מ לטהר לגבי חזקת טומאה אם לא מטעם רוב וקשה ג"כ אמאי מהני חזקת מקוה לטהר נגד חזקת טמא וכן חזקת סכין אמאי מהני לסלק החזקת איסור דבהמה וכמו דמטמאין להנכנס בהבית לשרוף קדשים ולהביא קרבן אם נכנס למקדש כמו שכתבו תוס' שם לעיל מיניה (דף יו"ד) ומבואר דהנגרר אחרי גוף זה דמוקמינן על חזקה דנין כעל ודאי ולמה ל"מ חזקה דפרה לטהר. א"ו ע"כ צריך לומר דתוס' שם אף דבתירוץ הראשון סברי דחזקה שלא נתבררה בשעתה הוי ג"כ חזקה מ"מ כיון דמעולם היה לנו ס' על הפרה דבעינינו לא ראינו דכשירה היא ואף דאחר יב"ח נתברר לנו למפרע מ"מ לא ראינו מעולם בירור הדבר בזה סברי אף דהוי חזקה המועלת שלא לחוש אחר האפשרו' מ"מ אינ' כהכרע' ודאית להכריע נגד חזקת טמא אי לאו דרוב עדיף משא"כ חזקה דמעיקרא שראינו בעינינו בירור הדבר ומעולם ל"ה ס' בדבר כמו חזקת מקוה או חזקת הסכין שהוא עוד במעלה יתירה חזקת הגוף בזה מה"ת להתגולל עלינו חדשות והשתנות ממילא מכרעת אף לסלק החזקה העומד' לנגדה.