אמרי בינה יורה דעה קפ
Imrei Binah Yoreh Deah 180 · אמרי בינה יורה דעה · free full Hebrew text
Open in the reader →לבא לידי ביטול ברוב רק כיון דהוי ע"י תערובות ח"ש ואי אפש" לבא לידי חיוב דאי אפשר לאכול האיסור בלא ההיתר ליכא שום איסור ואף דהח"ד כתב דהוא מטעם ביטול ברוב. מ"מ כיון דשם ניכר האיסור ובזה ל"ש ביטול אתי עלה רק מטעם ח"ש ע"י תערובות. י"ל דזה מותר אף אם נולד מתחילה בתערובות. ולפי"ז היה מה"ד להיות מותר אף בפחות מס' רק אם א"ב כזית בכדא"פ. אולם באמת אף במב"מ בדבר המתערב לעולם בעינן ס' דמשערינן כאלו הי' אינו מינו. אבל אם יש בו ס' אזי באמ' ל"צ כלל לבא לידי ביטול
והנה הרי"ף לא הביא כלל האבעיא זו דמהו לגמוע חלבו ותמה ע"ז הרשב"א וכתב דאפשר שהשמיטה מפני שאינו מצוי ואפשר לומר דסובר דהש"ס דקאי לר"י דסובר מין במינו לא בטל אבל לדידן דמב"מ בטיל מותר מטעם דנתבטל ברוב ואף אם יצאו כמה אברים מ"מ כל זמן שנשאר רובא בפנים ודאי רוב חלב מן רוב הנשאר בפנים ולדידן חד בתרי בטיל וגם י"ל אף אם הוי ספק דילמא יש רוב חלב מן אברים היוצאים מ"מ כיון דהוא בעיא דלא אפשיטא ול"מ אם סובר ספקא דאורייתא לקולא מה"ת כשיטת הרמב"ם א"כ אינו אסור אלא מדרבנן וספיקא דרבנן לקולא דדילמא יש רוב מן ההיתר ואף אם סובר דס"ד מה"ת לחומר' מ"מ כבר כ' הפ"מ כמה פעמים לדון די"ל באיסור עשה לכ"ע ספיקא לקול' מה"ת ואיסור דהיוצא מן הטמא טמא דעת הרמב"ם דלא הוי רק איסור עשה כמבואר (פ"ג מהלכות מ"א) ובמ"מ שם וא"כ סובר דמה"ת בספק איסור עשה לקול' ספק' דרבנן אולי יש רוב מן ההיתר. ולדע' הרמב"ם י"ל דסובר בספק' דדינא הוא לחומר' ודע' הרי"ף י"ל דגם בזה לקול' מה"ת [ולקמן סי' כ"ד יבוא' דלא כפ"מ הנ"ל] וי"ל אף אם ל"נ כסבר' הר"י אלפאנדרי רק מכל אברים באים יחד לתוך דד הבהמ' ושם נעש' חלב מ"מ מותר ואינו דומה לש"ז דזב ויבמה שרקקה דסדשם לא הי' ניכר שום דבר בעולם וכשבא היו יחד בתערובות ואינו בטל וי"ל אף דבכ"מ קי"ל חד בתרי בטל מאחרי רבים להטות מ"מ גלי קרא לגבי זב דש"ז מטמא וע"כ דלא נתבטל ואף דאמר הטעם בש"ס משם ר' יהושע משום דאי אפשר בלא צחצוחי זיבה כמבואר ש"ס ב"ק (דף כ"ה) מ"מ הא במסכת נדה דרש ר"י מקרא ועי"ש בש"מ ב"ק דהאי דרבייה קרא הוא משום דא"א בלא צחצוחי זיבה וע"כ לדעת רבינו משולם שבמרדכי נילף משם דבכה"ג לא נתבטל בשביל דלא הוי שם היתר על הזב כלל והיוצא ממנו מעורב בדבר המטמא לכך לא נתבטל משא"כ כאן הא ניכר כל חלקי ההיתר שבבהמה וידענו שכל היוצא מחלקי' האל' הוא מותר וכל היוצא מחלקי אבר היוצא אסור וניכר ההיתר בפני עצמו והאיסור בפ"ע לכך היוצא מהם אף שהוא בתערובות מבטל חלקי ההיתר להאיסור כיון שמבוררים בפ"ע ואינו דומה לזב ויבמה דשם לא הי' ניכר שום דבר להפריד ביניהם ולא הינו דנין על שום דבר רק עד שיצא הש"ז מהזב או הרוק מהיבמה ואז בא ביחד בתערובות ותחלת ברייתן של הנידון בא בתערובות משא"כ בחלב גם מתחלה היו ענינים נפרדים וידענו דהאבר זה אסור והשאר מותרים וכל היוצא מהם מותר והיוצא מהאבר אסור לכן חל הביטול אף אם נתהוה היוצא מהם יחד אח"כ בתערובות
ודע דדברי המל"מ שם מוקשים דהקשה על קושית רבינו משולם מש"ז דזב דהתם בטומאת משא עסקינן דאלו למגע א"צ משום זיבה ובטומאת משא ל"ש ביטול דטומאה כמאן דאיתא היא. ותמהני הא גם במגע נ"מ דאב הטומאה שאינו מטמא במשא רק במגע אדם הנוגע בו אינו מטמא בגדים בשעת מגען כמבואר רמב"ם (פ"ו) מאבות הטומאות ואב הטומאה המטמא במשא אדם הנוגע בו או הנושאו מטמא בגדים בשעת מגעו וא"כ כיון דאמר ר"י דש"ז של זב מטמא במשא היינו דיש לו דין זב ונ"מ ג"כ להנוגע ושפיר הקש' המרדכי אף אם נאמר דהא דטומא' משא ל"ש ביטול הוא מה"ת מ"מ יתבטל לענין נוגע שלא יטמא מצד זיבה רק מצד ש"ז וז"פ
ויש להעיר אמאי לא יהיה החלב מותר אף שבא מאבמה"ח שאין היתר לאיסוריה הא המג"א (סי' רט"ז) הקשה ע"ד רבינו יונה דאם נפל חתיכת איסור לדבש אעפ"י שנמחה בתוכה כיון שדרך הדבש לחזור דבר הנופל לתוכו לדבש כמו דבש דיינינן ליה ומותר דאזלינן בתר השתא א"כ אמאי חלב חידוש הוא דה"ל לאסרו כיון דדם נעכר ונעשה חלב הא אזלינן בתר השתא ואי דנילף מחלב הא מחידוש לא ילפינן ויפה מתרץ בחק יעקב (סי' תס"ז) דש"ה בחלב דה"א דלא יהי' לשום חלב הית' כיון דכל חלב נתהוה מאיסור דם באיסורא קמא קאי אף שנשתנ' במרא' לא נשתנה לדבר היתר לכך חידוש הוא שהתירה התורה משא"כ בדבש שהדבש עצמו הוא היתר א"כ אף דבר אחר שהושם בו כיון דנשתנ' ונהפך לדבש אזלינן בתר השתא ומה"ת לאוסרה יותר משאר דבש כיון דטעמו ומראהו שוה ונשתנה לדבר היתר א"כ מה"ט מהראוי לומר שאף חלב מאבר היוצא יהיה מותר כיון דנשתנה במראה וטעמו לדבר ההיתר. ואף לדידן דקיי"ל אבריה מתפרקין ולא דם נעכר מ"מ אף דבא בסיבת האברי' מתהוים ממותרות הליחות והאיסור יהיה בשביל דאתי מחי והיינו מהא דקיי"ל הטמאין לאסור צירן ורוטבן ואף זה רוטב של אבמה"ח הוא וכמו שכתב כו"פ (סי' פ"א) [ועיין נו"ב תנינא יו"ד (סי' ל"ו) דכתב אף לה"א דחלב יאסר משום דבא מה"ח אטו יתחייב מלקו' ע"ז ואיזה אזהרות לאו יש דהחלב אינו לא אבר ולא בשר ולכך אמרו כאבמה"ח ולא אבמה"ח ממש והאיסור הוא לה"א משום דלא אשכחן דאתי מה"ח ומותר קודם זביחה דכ' וזבחת ואכלת ויש בו איסור אינו זבוחה היינו איסור עשה ותמהני ע"ד הא לגבי איסור אינו זבוחה ג"כ כתיב ואכלת כמו דכתיב באזהרת בשר מה"ח. גם הא לכמה פוסקי' עשה דוזבחת רק תיקון שלא לאכול נבלה א"כ מה איסור יהיה בחלב. ברם באמת האיסור הוא משום אבמה"ח ובשר מה"ח דהיוצא מהם אסור מדכתיב הטמאין לאסור צירן ורוטבן ואף דכתיב אכילה גלי לן קרא דאם המחה וגמעו וכן צירן ג"כ בכלל איסור אכילה הוא ולרוב פוסקים לוקה ע"ז רק דעת הרמב"ם באמת דאינו לוקה על דבר היוצא מן האיסור דל"ה רק איסור עשה וכמבואר (פ"ב ממ"א) ובמ"מ שם אבל רוב הפוסקים סברי דאף מלקות חייבין] מ"מ יקשה נימא כיון דציר זה של אבמה"ח נשתנה לחלב לדבר המותר ניזל בתר השתא דהוי חלב. וראיתי בנו"ב שם (סי' ל"ה) דהגאון בעל אור חדש תמה על המג"א דכ' דנילף מחלב הא קיי"ל דאברי' מתפרקין והנו"ב השיב לו דרבינו יונה סובר לפסוק כר"מ דדם נעכר ונעשה חלב ואני בער ולא אדע אם באנו לידי מדה הזאת לומר דאזלינן בתר השתא סברא זו שייך גם אף אם נאמר אבריה מתפרקין מ"מ כל האיסור הוא מצד דבר היוצא מן האיסור וכיון דנשתנה לדבר המותר אזלינן בתר השתא רק סברת הח"י נכונה היא כ"ז דלא ידענו היתר דחלב אבל אחר שידענו דחל' מות' הוא שוב מהראוי לומ' דגם שיש איסו' דאמה"ח מה דלי"ל תקנת' לאיסורי' בשחיט' מ"מ כיון דהליחות נשתנו לחלב ניזול בת' השתא
אך יש לומר דהא באמת בש"ס בכורות קאמר דלכך צריך קרא לרבות לאסור חלב דבהמה טמאה כיון דחדוש הוא היה ס"ד להתיר גם בבהמה טמאה והפרישה יו"ד (סי' פ"א) הקשה ל"ל קרא הא בטהורה ליכא אלא חד איסור ובטמאה תרי ותירץ דבטמא' ג"כ ליכא אלא חד דאבמה"ח אינו נוהג בטמאין והפ"מ שם הקשה הא למ"ד דם נעכר יש שני איסורין בטמאין דאיסור דם נוהג גם בטמאה וכן הקשה הגאון בעל או"ח להנו"ב שם והשיב לו דכ"ז שלא פירש אין בו איסור דם ממילא לא חל איסור דם אברים עד שפירש ואינו חל איסור דם על טומאה דקדם ויש לגמגם ע"ז הא מ"מ שני איסורין יש וא"ד לאבמה"ח דטמאין דשם לא חל כלל שם איסור אבמה"ח רק על טהורין משא"כ בדם אף דאינו חל כשפירש הוא משום דאין איסור דם חל על טומא' אבל מ"מ חל לקוברו בין רשעים גמורין ומנ"ל להתיר החלב אף דלא יתחייב מלקות בשביל דם מ"מ שם תרי איסורין יש. אולם יש לומר דכוונת הש"ס דלא איכפת לן בכמה איסורין כיון דעכ"פ נשתנה לדבר המותר וכיון דידענו דיש שם היתר לחלב אף דבא מאמה"ח מ"מ התירה התורה שוב אף מטמאה היינו מתירין כיון דעכ"פ נשתנה לדבר המותר ואף מגמל שם חלב הוא במראה לכך איצטרך לרבות דחלב טמאה אסור ושוב כיון דידענו דחלב טמאה הוא אסור וגלי לן רחמנא דדבר היוצא מטמא אסור אף דנשתנה לדבר המותר לכך גם מבן פקועה שיש בו אבר היוצא אסור הואיל דליכא תקנתא לאיסוריה. ועיין טו"ז (סי' כ"ד ס"ק י') דהקשה על רמ"א שם שכ' דטריפות דעיקר סימנים הוא דוקא לאחר שנשחט ובחייו כשר רק דאין שחיטה מועלת ונ"מ לענין חלבו וביצה ואמאי ל"נ כמו בחלב מן אבר היוצא דאסור כיון דלית ליה תקנתא בשחיטה ותירוצו אינו מובן כמ"ש הת"ש וכו"פ והוא כתב לתרץ דעיקר אינו טריפה ויכול להדרי בריא אם נתחבר ובפ"מ שם כתב דמ"מ כ"כ דלא הדרי בריא לאו בידו לשחוט הוא ואין היתר לאיסורי' ומי נימא דיתרפא ולא אבין דשפתי הכו"פ ברור מללו כיון דיש מציאות בעולם שיהיה היתר לאיסורו שם היתר עליו גם עכשיו ומ"ש ומי נימא דיתרפא אף אם יהיה ספק דיכול להתרפאות מותר ג"כ מטעם ס"ס חדא דלמא יכול באמת להתרפאו' וממילא יש היתר לאיסורו ומותר חלב היוצא ואף אם לא יש היתר דלא יתרפא הא מ"מ זה איבעיא דלא איפשט' אם חלב מאבר היוצא אסור וי"ל אף אם לית ליה תקנתא לאיסורא מ"מ מותר החלב
סי' י"ז אם עבר ושחט אותו ואת בנו ביום א' דמבואר ש"ע(סי' ט"ז) דיש מי שאוסר בו ביום לאכול האחרון כ' הת"ש דאף לאחרים אסור דלא להני מעשיו הרעים ולאורתא מותר אף לו ול"ד לשבת דבאיסו' סקילה אסרו אף לעולם ולא בשאר איסורין כמו דמצינו בצורם אוזן בכור וקוצץ בהרתו ובמבטל איסור דלא קנסינן רק לאסור לו ולא לאחרים התם לא קעבד איסורא דאורייתא. ולכאורה א"כ לדעת ראב"ד דאסור לבטל איסור מה"ת א"כ למה לא קנסינן לאחרים ג"כ לאסור אולם באמת יש לחלק דשם אם נקנוס שיהי' אסור גם לאחרים יפסיד אף ההיתר משא"כ כאן דלא יפסיד ע"י הקנס רק שלא יאכל ביומו לא הוא ולא אחרים ולאורת' יהיה מותר משא"כ במבטל איסור אם נקנוס שלא יאכלו גם אחרים יפסיד גם ההיתר ולא מצינו שחז"ל יקנסו שיפסיד גם ההיתר. אולם מהא דצורם אוזן בכור מבואר דלא קנסינן ליה שאחרים ג"כ יהיו אסורים להנות דהא מבואר שם דאם מת לא קנסינן לבנו אחריו דרק לדידיה קנסו רבנן והא ליתא ולממונא לא קנסו הרי אף דעבר על איסור דאורייתא לדעת הרמב"ם (פ"א) מאיסורי המזבח דבזה"ז אינו לוקה אבל