אמרי בינה יורה דעה קעט

הליחות שדרכם להתהות מהם הדם ור"מ ס"ל מתחילה נעשית מהליחות דם ושוב נעכר ונתהפך לחלב והוי טהור מטמא ורבנן סברי דמעולם לא נתהוה דם רק בימי הנקה אותן ליחות שיהיה ראוין להתהות דם מהם מתהוים מיד לחלב ואין כאן טהור מטמא עי"ש. וא"כ אף אם נאמר דבא מכל האברים יחד אותן הליחות לתוך דד הבהמה ושם נתהווה דם מ"מ הוי כתערובות ול"ש זוז"ג ומ"מ ביטול לא שייך כיון דבא לעולם בתערובות כשנעשה חלב וטרם שנעשה חלב לא היה ניכר במקומו רק כשבא לדד ושייך לומר בזה דלא נתבטל

עוד כ' הכו"פ להוכיח דע"כ נתבטל דהא בגמרא בכורות חקרו מנ"ל דחלב שרי דבא מאבר מה"ח והביא הש"ס פסוקים מחיר יין וחלב וכדומה וקשה למה לא קאמר הטעם דיונק מן חלב כמו כאן דאסור מטעם דיונק מאבר היוצא ומן הפסוקים אינו ראיה דדלמא בחלב חיה דלית ביה איסור חלב א"ו דבטל ברוב ולכך שאלו על אבמה"ח דכולו אסור ואין כאן ביטול. ודבריו מוקשים א"כ תיהדר הקושיא לר' יהודא דסוב' מב"מ לא בטל מנ"ל דחלב מותר דלמא הפסוקים איירי בחלב מן החיה דלית בהו איסור חלב א"ו דמן חלב חיה דל"ש כ"כ לא איירי הנך קראי ומסתמא איירי בכל מיני חלב בהמה טהורה גם י"ל דלא הקשו הש"ס שם מן מה דיונק מחלב כיון דכל איסור היוצא ידענו מדכתיב הטמאים לאסור צירן ורוטבן דהיוצא מטמא טמא לא נוכל למילף חלב מזה כיון דחלב קיל דהותר מכללו ואף דגם בחלב מבואר ש"ס חולין (דף ק"כ) המחה את החלב וגמעו נפש לרבות השותה י"ל דמ"מ דוקא שם דהמחה גוף החלב אבל דבר היוצא לא ידענו רק מדכתיב הטמאים בזה לא נילף מן נבלה וטמאה דשאני חלב דהותר מכללו כמבואר שם בש"ס. אך יש לגמגם בזה ממה דהקשה שם הש"ס והא דתנן הטמאים לאסור צירן כו' ל"ל נגמר מהני משמע דאין לחלק בין אם המחה הגוף לבין צירן וכיון דמרבינן מנפש להשותה והמחה חלב וגמעו דחייב ממילא גם דבר היוצא מחלב אסור מ"מ ל"נ ליה לש"ס למוקמי קראי על חלב חיה

עוד העלה הפלתי לדון בדבר חדש דהקשה למה לא קאמר בש"ס כל חלב דעלמא מחלב ודם קאתי ורחמנא שריה והה"ד לאיסור דאבר מה"ח ול"ל בעלמא תרתי וכאן תלתא דהא כאן ליכא איסור חלב בבן פקועה כר"י דחלבו מותר לכך כ' דודאי ל"ה שאלות הש"ס על החלב דהא נתבטל ומב"מ בטיל ברוב רק השאלה היה האיך הותר לו לכתחלה להניח האבר האסור שיצא ממנו חלב איסור ויתבטל הא הוא מבטל איסור לכתחילה ומ"ש ממניח חתיכה אסורה לקדירה שיתבטל פליטתו ומ"ש זה ואם אי אפשר לחתוך האבר פשיטא דמותר אבל אם בידו לחתוך האבר הו"ל מבטל איסור וע"ז היה איבעי' מהו לגמוע דאם אסור' אסור להניח האבר שיתבטל דהוי כמבטל איסור לכתחלה ואסקינן מס' לחומרא ואם ישתה יבטל איסור בידים דכי שרי להניח לבטל חתיכה שדבק בה חלב מבלי להסירו שיתבטל בקדירה וה"נ אם מניח אבר ה"ז מבטל איסור ואסו' לשתות החלב אף שנתבטל לכך לא מייתי מחלב ודם דזה אינו בגדר מבטל איסור. וכל דבריו נפלאי' חדא א"כ אף אי יהיבנא ליה דזה הוי כמבטל איסור מהראוי להיות מותר לאחרים דאינו אסור רק למי שנתבטל בשבילו ומלשון הרמב"ם מבואר דהחלב אסור לשתותו לכ"ע. ועוד הא לרוב הפוסקים הא דאין מבטלין איסור לכתחלה הוא רק דרבנן א"כ הוי לעונ' ס' דרבנן ואף דהספק נולד אם גוף החלב אסור או לא מ"מ לעולם אי אפשר לאכול החלב מן אותו אבר רק ע"י תערובות וס' דרבנן לקולא. ועוד א"כ היה לו להרמב"ם לפרש דדוקא באם יכול לחתוך האבר אז אסור לשתות ואם אי אפשר לחתוך דיעשה טריפה אז מותר לשתו' החלב. ברם בעיקר הדבר לא שמענו בדבר הנעשה ממילא יהיה בכלל מבטל איסור לכתחלה אם אין מסירו ואינו דומה חתיכה שדבוק בה חלב דודאי אסור להניח לבשל בקדירה דע"י מעשיו שמבשל מבטל האיסור ושם עושה בידים במה שמניח לקדירה שיתבשל יתבטל איסור משא"כ בדבר הנעשה ממילא דאינו מחויב לחתוך האבר האסור ואח"כ כשמתהו' ונתערב נעשה הכל ממילא ודומה להא דמבואר בש"ס ע"ז (דף מ"ט) זורעין תחתיה ירקות דזוז"ג מותר ואף דאסור לעשות לכתחלה זוז"ג כמבואר שם ואין נוטעין אגוז של ערלה כתבו הראשונים דשם עושה מעשה בגוף האיסור שישנו כאן משא"כ בזורע ירקות תחת האשרה אף דאח"כ גורם האיסור ג"כ מ"מ בא ממילא ועי"ש בר"ן ובריטב"א וה"נ דכוותיה דאינו עושה שום דבר רק ממילא שאינו חותך האבר בזה אינו עושה שום מעשה באיסור ואח"כ ממילא נעשה התערובות ע"י שנתהוה החלב בהדדים בזה ליכא איסור דאין מבטלין איסור לכתחלה ובפרט בדיעבד לא שמענו דנקנוס אותו בשביל זה לאסור עליו החלב וזה ברור והא דקשיא ליה אמאי לא קאמר בש"ס דכמו דכל חלב אף דבא מכח חלב ודם מותר א"כ אף באבר היוצא יהיה מותר דכאן ל"ש איסור חלב דמותר י"ל דדוקא אם בא היניקה מאבר כולו שיש בו גידין ועצמות ובשר וממנו בא הליחות שמתהוה ממנו חלב הוי גוף ממשות חלק איסור משא"כ חלב דאינו אבר אף שבסייעתו מתהוה הליחות מ"מ ל"ה גוף האיסור רק גורם ולדידן זוז"ג מותר. וראיתי בפ"מ שמתרץ לקושית הפלתי דל"ד לעלמא דחלב קיל דהותר מכללו משא"כ אבמה"ח. ועדיין יקשה קצת הא כל חלב בא מגיד הנשה ועיי"ש בתוס' בהא דקאמר בש"ס מתחלה א"ד תרי איסור' אמרינן לאו דוקא תרי דאיכא נמי איסור גיד הנשה. וא"כ יקשה כמו דחלב דעלמא מותר אף דבא מגיד הנשה כ"כ יהיה מותר מהבא מאבר היוצא וגיה"נ ל"ה הותר מכללו ור' יהודא סובר דאינו נוהג בשליל א"כ כאן ליתא איסור דגיד הנשה ולמ"ש י"ל דגם מגיה"נ אינו בא הליחות בפ"ע רק בצירוף כל האבר והעצמות מתהוה הליחות והוי בכלל זוז"ג

והנה הנו"ב מהד"ת יו"ד (סי' נ"ד) העלה דע"כ ל"כ דהיכא דנולד בתערובות לא נתבטל ברוב הוא דוקא מטעם דמאחרי רבי' להטות ידענו ביטול ברוב סברי דבעינן שיהיה דומיא דסנהדרין אבל דבר הבטל בששים לאו מתורת רובא אתינן דהרי מין בשא"מ ל"מ רובא מדאורייתא משום טע"כ ואפ"ה בששים בטל והיינו שהביטול אינו בתורת רוב רק שאין עוד בו טעם איסור כלל עי"ש ולכאורה דבריו תמוהין הא כבר הקשה הרשב"א חולין אמאי אמרינן טעכ"ד הא מדאורייתא חד בתרי בטל וכתב כיון דחשיבת האוכל הוא בטעמא כדכתיב וחיך אוכל יטעם הוי כניכר האיסור ושיעורי חז"ל דעד ששים יש בו טעם והוי כניכר איסור ולמעלה מששים שוב אינו ניכר האיסור ע"י חשיבת הטעם וממילא גוף האיסור נתבטל ומ"מ לעקור שם האיסור בהכרח צריך לבא לידי ביטול גוף האיסור שנתערב וכיון שהוא דבר המעורב מתחלת ברייתו אין זה דומיא דסנהדרין ולא שייך בו ביטול. אולם מ"מ מצינו דעת כמה פוסקי' דבמין בשא"מ אף היכא דליכא נתינת טעם בעינן ששים ולא נתבטל ברו' ועיין פ"מ (סי' ק"ט) בש"ד (סק"ט) דעמד באמת ע"ז וז"ל ולמ"ד מבא"מ דאורייתא משום דמסנהדרין יליף לה והיינו מב"מ קשה א"כ ששים מה מהני וכעין זה כ' הרשב"א חולין לר"י מב"מ ל"ב באלף דכיון דרוב' ל"מ ה"ה ששים עכ"ד עכ"פ לדעת הפוסקים הסוברים דאף במקום דליכא נתינת טעם אסור מדאורייתא עד דאיכא ששים כמו אם אינו שוה בשמא אף דשוים בטעמא עיין ח"ד(סי' צ"ח)בזה באורך ובמ"ש אאמ"ו ז"ל בדברי חיים (סי' י"ב וי"ג) להשיג עליו דא"כ מנ"ל דדי בששים וגם אני בעניי הרביתי שם בראיו' נכונות דהיכא דל"ש נתינת טעם ל"ב ששים רק הא בקמח בקמח דהוי לח בלח דכתב הש"ך (סי' ק"ט) דבעי ששים מד"ת אף דהטעמים אינם נבללין מ"מ אינו הטעם כמ"ש הח"ד שם דבלח בלח הואיל דיש בילה ואי אפשר לומר דמה שאוכל התירא הוא רק כיון כשאוכל מרגיש הטעם אף דלח בלח א"נ טעם רק בלבולי מבלבלי כמ"ש רשב"א חולין (דף קי"ב) מ"מ כיון דיש בילה ואי אפשר לאכול ההיתר בלעדי איסור וכשאוכל טועם טע' האיסור הוי כניכר האיסור ואינו בטל וכשאינו מרגיש טעימת האיסור נתבטל אף במין בשא"מ ולעולם צריכין לבא לידי ביטול דאחרי רבים ובאמת להפוסקים כר"י דמב"מ לא בטיל וכן דעת רש"י ולדידיה הא דקיי"ל כרבא דאזלינן בתר שמא ממיל' אף אם הטעמי' שוין סגי בששים ולמה צריך ששים נימא אחרי רבים להטות וע"כ דששי' עדיף ועיין רשב"א חולין (דף צ"ח) משם הרמב"ן. ובס' ראב"ן (דף קנ"א ע"ד) וז"ל וקרוב בעיני דאפי' אין טעם איסור בהיתר אלא כך איסור יבש נתערב בהיתר אסור הוא מה"ת ולא בטיל אלא בס' או במאה דלא אשכחן בתרי בטיל כלל לענין איסור להתירו באכילה והאריך בזה ליישב הדברים הרי דששי' עדיף אף מדאורייתא במקום דליכא נ"ט:

ומ"מ מפשטות רוב הפוסקים משמע דלעולם צריכים לבא לביטול מטעם אחרי רבים להטות. ומ"ש הפ"מ דלא ילפינן מאחרי רבי' להטות רק מין במינו ולא מין בשא"מ יש להעיר מכמה מקומות כמו בסכך פסול דנתבטל ברוב אף מבא"מ. וכן ממה דמצינו דאמרינן כל דפריש מרובא פריש אף במבשא"מ כמו תשעה צפרדעים ושרץ אחד ונגע באחד וא"י וכדומה דאמרינן כל דפריש מרובא פריש אף דהוי מבשא"מ בכ"ז ילפינן מן אחרי רבים להטות ולמה לא נאמר כן בביטול איסורין ועוד מכמה דוכתי ואכ"מ בזה. עכ"פ דברי הנו"ב נראין תמוהין דודאי גם בס' במב"מ בעינן לבא לביטול ברוב

ועיין ח"ד (סי' ק"ו) שכ' בטעם הדבר דאפשר לשחטו אסור משום כיון דנשאר משהו איסור לא נתבטל כיון שקודם הביטול ל"ה ניכר ההיתר דהיה על ההיתר ג"כ שם איסור דטעכ"ד ללקות אף על כזית בלבד שיש בו טעם איסור לכן אף שנסחט האיסור המשהו שנשאר לא נתבטל מטעם דברי המרדכי הנז'. ולדברי הנו"ב דבריו לא יתכנו כיון דלא נשאר רק משהו ל"צ לבא לידי ביטול. ברם אף אם נאמר דעכ"פ צריך לבא לידי ביטול אין זה שייך להך דשם כיון דלא נשאר רק משהו איסור ואינו נרגש בטעם ולעולם לא נתהפך רק כשמרגיש הטעם ועתה שא"ב חל הביטול למפרע דהא אותו משהו מיד נתבטל בעוד שהיה ניכר ההיתר בפ"ע רק ע"י נתינת טעם והרגשתו לא נתבטל וכשנסחט ונפלט הטעם ולא נשאר רק משהו למה לא יתבטל. ועוד דגם השת' ההיתר ניכר בפ"ע ובפרט למ"ש הח"ד (סי' ק"ד) לפרש בדעת ט"ז שם דאף בניכר האיסור וא"א לבררו במקום שא"א כלל לבא לאכילת איסור בלא ההיתר נתבטל וכ' שם בטעם הדבר דחצי שיעור ע"י תערובות מותר ע"ש באורך א"כ בזה ל"צ לבא לידי ביטול ברוב כיון דל"ש תורת ביטול במקום דניכר האיסור וא"א להסירו רק כיון דא"א לעולם לבא לידי חיוב אכילת האיסור בפ"ע וחצי שיעור ע"י תערובו' לא נאסר מעולם א"כ אף שבא מתחלה ע"י תערובות בכה"ג מהראוי לומר דליכא איסור וממילא אף דנשאר משהו בחתיכא ליכא איסורא דאורייתא. גם לדברי הח"ד הנז' יתכונו דברי הנו"ב דמה"ט היכא דאיכא ס' נגד חלב של אותו אבר דבזה ל"צ כלל