אמרי בינה יורה דעה קעה

דנגע בא' בלילה מס' טהרות מ"מ עכ"פ חזקה דחיותא ל"ה להעובר וקודם שכלו חדשיו הי' ירך אמו להיות ניתר בשחיטת אמו וכיון דנשחטה אמו בהכשר והולד מת לפנינו מוקמינן על חזקת היתר ואין מוציאין מחזקה הראשונה שהיה ניתר בשחיטת אמו אמרינן דמעיקרא מת היה קודם שחיטת אמו ואף דרוב בהמות ולד מעליא ילדן מ"מ הא לר"מ לא אזיל בתר רוב וכיון דהשתא מת אמרינן דמעיקרא קודם שחיטת אמו הי' מת וניתר בשחיטת אמו. ולפי"ז בבן שמנה חי אמרינן ג"כ דלא חיישינן למיעוט דלז' יולדת ונגמר צורתה ואשתהי להוציא מחזקת היתר דמעיקר' שהיה להעובר להיות ניתר בשחיטת אמו וכמו דבחודש הו' היתה בחזקת היתר ע"י שחיטת אמו כן נמי בז' וכיון דאמו שחוטה לפנינו מותר הולד דהוי רוב וחזקה להיתר וז"ב

והנה אף דכתבתי די"ל דלרשב"ג דמהני שהה ל' יום הוא רק בצירוף רוב דולד מעליא ילדן וכמ"ש הת"ש מ"מ כנראה דברי הד"מ דכתב לרשב"ג כ"ש נפל אי אפשר בשום אופן לחיות ל' באדם וח' בבהמה מבואר כן בריב"ש שם דלרשב"ג אין שום נפל חי ל' ליום. ובפרט להסוברי' דלרשב"ג אף בלא גמרו סימנין מהני שהה ל' ע"כ כן הוא בגדר ודאי ולא מצד רוב. אולם מ"ש הד"מ דגם רבנן מודו דרוב נפלים א"א להו לחיות ל' באדם וח' בבהמה רק דיש רוב לאידך גיסא וכיון דיש רוב לכל צד נשאר בספק נפל. תמהני הא המעיין בתוס' יבמות שם ימצא מבואר דלרבנן הוא אחר ל' כמו תוך ל' בחזקת נפל וקודם עשרים הוא בחזקת נפל ואסור לטלטלו דאינו יוצא מתורת נפל בל' אלא ע"י ך' ומילת' דל"ש הוא ואסור לטלטלו ועיי"ש במהרש"א ולכאורה הא לרשב"ג בעי ג"כ ל' ומה לי ל' ומה לי ך' הא אנן דנין על הולד אם נגמר צורתו או לא ומה לי שיתברר ע"י שהוי ל' או ך' אולם הטעם דלרשב"ג הא לא שהה ג"כ ס' הוי ומתברר ע"י ששהה ל' דב"ק הוא ואשתהי ולרבנן אסור לטלטלו דסברי דל"א אשתהי רק אם הגיע עד ך' ע"כ יצא מכלל נפל ולא מקודם ואם מת קודם לכן הוי ודאי נפל [והא דתוס' שם בתחלת דבריהם ד"ה והא כתבו ואם יכול להיות ב"ק ל"ה אסור לטלטלו וכבר עמד ע"ז בתשובת ר' עק"א ז"ל (סי' צ"ח) עי"ש דמדחיק בפירושם ועיין ב"ח אה"ע (סי' קנ"ו) דעמד ג"כ ע"ד תוס' והפשיט דר' אבהו דקאמר בן שמונה אין עושין בו מעשה עד שיהיה בן ך ומדקאמר אין עושין מעשה היינו להחזיקו לגדול אבל ספיקא הוי עכ"פ ופריך הא לרבנן לא קאי דאינו יכול להיות ב"ק ל"ה אסור לטלטלו ומשני הב"ע כשגמרו סימניו דודאי לרבנן ג"כ בחזקת נפל רק דקאמר דאין עושין מעשה כרבי ורשב"ג ומספקינן ליה ובאמת י"ל לדידן לדעת תוס' אם מת אחר ל' ונגמר סימניו דלא מתייבמת דהוי עכ"פ ס' אם קיי"ל כרבי ורשב"ג או כרבנן] אולם מדברי תוס' משמ' דקיי"ל כרבנן ואף מתייבמת וכ"כ היש"ש פרק הערל (סי' כ"ט) בדעת ר"י דאף לאחר ל' יום היא בחזקת נפל עי"ש א"כ מבואר דלרבנן לשיטת תוס' דקיי"ל כן ל"מ שהה ל' הרי דל"ה בירור גמור ומניין לנו לומר דסברי דהוי רוב דאינו נפל אחר ל'

וראיתי בספר בית מאיר (סי' קנ"ו) דהשיג שם על הב"ש דחשש דעת תוס' בב"ח ושהה ל' ומת אף דנגמרו סימניו דחולצת וכ' דתוס' ע"כ לשיטתם במס' נדה דלא קיי"ל כרבה תוספאה ולא ס"ל אשתהי אבל לדעת כל הפוסקים לפסוק כרבה תוספאה ממילא קיי"ל דאמרינן אשתהי ממילא ב"ח ודאי וגמרו סימניו ושהה ל' תנשא לכתחלה ובמח"כ נעלם ממנו דברי מהרי"ק שם שהאריך בזה ודן אף לדעת הר"י דפסקינן כרבנן היינו בב"ח אבל בשהה יב"ח קיי"ל כרבה תוספאה. הן אמת דדבריו שם צריכין עיון דכ' בב"ז כיון שהוא מן המקדימין ולא מן המאחרין אין לומר אשתהי משא"כ בב"ט ואשתהי עד יב"ח. ואין לזה הבנה הא עיקר תלוי ביצירה דיש שנוצר שנגמר צורתו לצאת בז' ויש בט' וכמו שדרשו ז"ל בילקוט פ' בראשית ע"פ וייצר בשני יודין שני יצירות נוצר לז' ויש נוצר לט' [ובאמת י"ל הא דבעי רבא מס' נדה (דף כ"ד) בהמה גסה יולדת לט' יולדת לז' או לא ילדה הוא מה"ט כיון דבגוה לא כתיב שתי יצירות] וכיון דעיקר תלוי בהיצירה אימתי שיגמר צורתו מה שייך לומר כיון שהוא מן המקדימין לא יתאחר ול"ש לומר בו אשתהי כמו בהנוצר שיגמור צורתו לט' זה נגד החוש עכ"פ והאריך בזה וגם היש"ש שם האריך בזה דאף לדעת הר"י דפוסק כרבנן בנולד לח' מ"מ קיי"ל כעובד' דרבה תוספאה והעלה שם דעכ"פ בב"ח ודאי נגמרו סימניו אם חי ל' ומת חולצת ובתוך ל' מתייבמת והיינו דכ' בזה ע"ד הר"י דתוס' הפריזו על מידתם לומר אף לאחר ל' יום יהיה בחזקת נפל רק דלכל הפחות אף לרבנן הוי ס' אחר ל' יום דאמרינן אשתהי דאל"כ פליגי עליה דרשב"ג טובא שהוא מחזיקו כב"ק ממש והם כנפל ממש והוי פלוגתא רחוקה וזה א"נ. וכן משמע לישנא דר' אבהו דקאמר אין עושין מעשה ורק בלא נגמרו סימניו פוסק במת לאחר ל' מתייבמת עיי"ש ואשתימיט ליה להב"מ דברי מהרי"ק והיש"ש ובל"ס ל"ה חולק עליהם לפסוק דתנשא לכתחל' נגדם

הדרן לדברי הד"מ כנראה דעת תוס' דלרבנן ל"מ כלל ל' יום ואף להכניסו בספק נפל ל"מ. אולם למ"ש היש"ש דאף לרבנן מהני להכניסו בס' נפל ממילא י"ל אף דלא נולד רק מצא חי בב"ח דמודו רבנן דהוי רוב אחרי ל' יום דאינו נפל. אך מ"מ י"ל כיון דבלא נגמרו סימניו ל"מ שהה ל' יום באדם ולדברי היש"ש אף מתיבמת במת לאחר ל' הרי דל"ה רוב גמור וי"ל דל"מ להכניס לס' נפל רק בצירוף הסימנים ובבהמה דל"ש זה הוי ודאי נפל או עכ"פ ס' וי"ל שוב דל"מ במצא בן ח' חי בנטרפה אמו

וקצת ראיה יש דגם לרבנן שהה ל' יום מלתא הוא דאמרינן בשבת שם כשפיהק ומת ד"ה מת הוא כי פליגי כשנפל מן הגג ואכלו ארי מ"ס מת הוא ומ"ס חי הוא. ואף בודאי הא דאמרינן כשפיהק ומת ד"ה מת הוא ע"כ אף במת תוך ל' לאו ודאי מת הוא ונפל הוא דהא לא ניתן להאמר שלא יהיה בסתם ולד שום ס' אף לרשב"ג ומכ"ש לרבנן דאזלינן בתר רוב ולדות דולד מעליא הן. וכן מבואר בבעה"מ שם דלא שיהיה מת ודאי אלא ס' וכיון שפיהק הוי ס' אבל לא ודאי והא דקאמר ד"ה מת הוא היינו ס' מת. והעד לזה דהא קאמר כ"פ בנפל מן הגג ואכלו ארי מ"ס מת הוא ומ"ס חי הוא ובזה ודאי לרשב"ג לאו מת ודאי הוא רק ס' כמבואר בש"ס שם הא לא שהה ס' הוי דרשב"ג חייש רק למיעוט המצוי וחולצת ולא מתיבמת. וא"כ גם בפיהק ומת לכ"ע ס' מת הוא וע"ז קאמר דגם רבנן מודו למחשב תוך ל' ס' אבל מודו דאם שהה ל' אף דאח"כ פיהק ומת מודו לרשב"ג דאמר כל ששה' ל' אינו נפל הרי מצינו להדי' דגם לרבנן מתברר לפעמים דא"נ ע"י ששה' ל'. וא"כ ממילא בנמצא בבהמה ולא ידעינן מה"ת להסתפק לן בנפל אחר ששהה ז' ימים ובזה אף לרבנן מהני שהה ל'. אולם זה לדעת הבעה"מ שם דסובר דכן הלכה דפיהק ומת גם רבנן מודו דמת הוא שפיר מוכח דאף לרבנן מהני שהה ל' יום וסובר דהא דאיתמר אח"כ מת בתוך ל' ונתקדשה דאמר רבינא משמיה דרבא אם אשת כהן היא אינה חולצת סובר דמת מתוך חולי ה"ה כנפל מן הגג ואכלו ארי וכן לדעת רבינו יונה בר"ן שם דחלה ומת הו"ל כפיהק ומת והא דרבא מתוקמא בנפל מן הגג או אכלו ארי לדידהו שפיר מוכח דגם לרבנן הוי ששהה ל' מילתא דמהני בפיהק ומת לאחר ל' או בחולי. אבל לדעת הרי"ף והרמב"ן שם דרבא חולק ואף בחלה ומת או פיהק ומת תוך ל' אזלינן בתר רוב ולדות דולד מעליא לרבנן ובאשת כהן לדידן אינה חולצת לא מוכח דלרבנן הוי שהה ל' מלתא ועי' תוס' בכורות (דף ך') ד"ה חלב דמבואר מדבריהם דפיהק ומת הוי ריעותא ומה"ט אסור לשוחטו כשהוא בריא דדלמא יבא לשחטו כשהוא חולה וקרוב לפיהוק של מיתה מבואר דסברי כשיטת בעה"מ דחולי הוי כאכלו ארי רק פיהק ומת מודו רבנן ובזה אף אם שחטו והוי כאכלו ארי מ"מ כיון דהוי פיהק הוי ריעותא. וא"כ סברו דבזה גם רבנן מודו לרשב"ג דבעי ל' הרי דגם לרבנן שהה ל' הוי רוב להוציא מס'. וראיתי תשובת רבינו עק"א ז"ל (סי' צ"ח) וכ' להקשות בס"ד דש"ס דפריך מדר"פ אמאי לא הקשו מדרשב"ג עצמו דקאמר לגבי בהמה כל ששהה הא בבהמ' ליכא נ"מ רק בשחטה והא הו"ל כאכלו ארי וע"כ פיהק ומת לאו דוקא שמת מתוך הפיהוק רק כיון דנחלש וזוטר חיותו אף דאכלו ארי מתוך הפיהוק חיישינן לנפל כ"ז שלא הבריא מתוך הפיהוק ואיירי רשב"ג בפיהק ושחטו ומוכח מזה דבאשת כהן ופיהק ואכלו ארי צריכ' חליצה והעלה בצ"ע לדינא דלישנא דפיהק ומת ל"מ כן. ותמהני הא הדברים מבוארים בתוס' בכורות הנז' דאם קרוב לפיהוק של מיתה אף דשחטו הו"ל כפיהק ומת ועיין ת"ש (סי' ט"ו ס"ק י"ג וי"ד)

ולכאורה י"ל טעם אחר דל"מ שהה שמנה אם לא היה לידה דהא הד"מ כתב לקמן (סי' ט"ו) לדון דהא דאף בדיעבד אם שחטו אסור תוך ז' אף דאנן קיי"ל באשת כהן דאינה חולצת וכ' הטעם הואיל דנפל הוי מיעוט המצוי אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה ועיין בדבריו בנו"ב תנינא אה"ע (סי' י"ט) דבמיעוט דשכיח מודו רבנן דאמרינן סמוך מיעוט לחזקה וכאן הוי חזקת אינו זבוחה דאם הוא נפל ל"ש שחיט' ואף אם שחטו נבילה הוא משא"כ ביבמה ליכא חזקה נגד הרוב דמעולם ל"ש חזקת איסור יבמה לשוק אפילו תיכף אחר נשואין מטעם דרוב נשים מתעברות ויולדות והביא דבריו שכ' בנו"ב קמא (סי' ס"ט) ושם דן דלא נקרא יבמה מעולם בחזקת איסור מצד דאין לו בנים דלא נתבררה מעולם שתמיד אנו מסופקים שמא עתה מעוברת היא והוי חזקה שלא נתבררה דתיכף אחר שנתקדשה ל"ה חזקת איסור שתהיה זקוקה ליבם דהי' לה רובא לסייע שרוב נשים מתעברות ויולדות וגם היא תתעבר ותלד עי"ש באורך. וכסברא זו כ' ג"כ הפנ"י קידושין (דף פ') והיינו דבשלמ' בזרק גט לצרתה ס' קרוב לו או לה או בקידושין בזה שייך לומר לדון חזקה דהיתה עומדת כשימות בעלה בלא זרע תהיה אסורה לשוק והגיע לכלל זה דמת וקברו לפנינו בלא זרע ובאנו להתירה לשוק מטעם דקדש לצרת' בזה עליך להביא ראיה כיון דבא מחמת סיבה אחרת אבל במקום דהס' הוא בענין הולד אם היא מעוברת ממנו או לא בזה הוי חזקה שלא נתבררה שתיכף היה מקום להסתפק שמא מעוברת היא דלכך צריכה להמתין ג"ח

אמנם יש לגמגם הא קודם שבא עליה מיד אחר הקידושין הי' חזק' מבוררת אם ימות אז תהיה זקוקה ליבם וכיון דמת עכשיו רק שבאת לאסרה על היבם דלמא נתעברה אח"כ כשבא עליה. בזה שייך חזקה ועוד הא הדברים מבוארים ביבמות(דף דף קי"ט)באשה שהלך בעלה וצרתה למדה"י ואמרה לה מת בעלך דקאמר הש"ס חזקה ליבום ורובא לשוק ולדעת ר"ה גאון וכן שיטת הרי"ף ורמב"ם דאף לרבנן מחמרינן