אמרי בינה יורה דעה קעד

אסור וצריך נחירת סימנים אולם מכל דברי הפוסקים לא משמע כן

סי' י"ד אם שחטה ונמצאת טריפה ועובר הנמצא בן ט' חי טעון שחיטה לעצמו וניתר בה ומת או בן ח' אפי' חי אסור וכ' הרמ"א דעכשיו אין להתיר שום ולד הנמצא בבהמה אם האם טריפ' ול"מ שחיטת עצמו דחיישינן שאינו ב"ט וכתב הש"ך אבל ודאי כשימתין עד תחלת ח' ללידתו שאז יצא מס' נפל ניתר בשחיטת עצמו ובת"ש משיג ע"ז ודעתו דהא רבנן ורשב"ג פליגי נמי בב"ח וס"ל לרשב"ג דאי גמרו שערו וצפרניו ושהה שלשים יום באדם אמרינן האי בר ז' הוא ואשתהי ורבנן ס"ל דלא אמרינן אשתהי כמבואר בתוס' שבת (דף קל"ו) ויבמות (דף פ') דעד בן עשרים לא הוי בן קיימא ולדעת התוס' שם כך הלכה כרבנן ורק בסתם ולדות קיי"ל כרשב"ג לחומרא עד שלשים אבל בב"ח רבנן לחומרא דל"מ שלשים עד כ' שנים כר' אבוה א"כ ה"נ בבהמה ל"מ ח' יום ואף להפוסקים בב"ח כרשב"ג היינו דוק' בולדות שנולדו דמסייע לי' רובא דרוב ולדות הנולדים אינן נפלים אבל אי לא נולד מי שמעת להו ואפשר אפי' רשב"ג מודה בהא דלא יצא מספק נפל ועכ"פ אין הלכ' כמותו בלא נולד רק כרבנן ולחומרא ובתוס' נדה (דף מ"ד) כ' שמעינהו לרבנן דלאו בל' תלוי אלא בחדשי הריון ומשמע בשבת להדיא דכי היכי דפליגי באדם פליגי בבהמ' והאריכו בזה וכ"כ הכו"פ. ובס' דגול מרבבה משיג ע"ז דודאי לרשב"ג שאם הוא נפל אי אפשר לחיות בשום אופן ל' באדם וח' בבהמה כיון דמתיר בב"ח ודאי דאשתהי ואטו הנולדים בחדש השמיני רובן בני קיימא הא ודאי ליתא אלא הואיל שאי אפשר לחיות בשום אופן וא"כ רבנן דפליגי גם אינהו סברי דרוב נפלים אי אפשר להו לחיות ל' באדם וח' בבהמה רק דיש נגד זה ג"כ רוב לאידך גיסא דרוב הנולדים בחודש השמיני לא נגמר צורתם בחדש הז' לכן נפלי' נינהו וכיון שיש רוב לכל צד נשאר בס' נפל והיינו בודאי נולד בחודש השמיני אבל היכא שאין אנו יודעים אם נגמר צורתו מועיל שהה וסמכינן ארוב' עי"ש וכן העלה רעק"א בהגהותיו לש"ע

ולכאורה יש להבין אם נאמר דבב"ח לא שייך רוב ולד מעליא יולדין דרובא לא משתהי ובהנך הנולדים לח' אין רובם ולד מעליא ע"י אשתהי א"כ מה קאמר בש"ס יבמות שם דפריך אלא הא דעבד רבא תוספאה עובדא באשה שהלך בעלה למדה"י ואשתהי עד תריסר ירחי שתא ואכשרה כמאן כרבי דאמר אשתהי כיון דאיכ' רשב"ג דאמר משתהי כרבים עביד ומה ראיה מרשב"ג דמהני ששהה להוציא מתורת נפל דכיון שאי אפשר לחיות ע"כ דאשתהי משא"כ באשתהי י"ב חודש נימא עכ"פ כיון דרוב הוא דלא אשתהי. אף שיש חזקת צדקת דאשה מ"מ רובא וחזקה רובא עדיף. וע' נו"ב מהד"ק אה"ע(סיס"ט) שכ' דעובדא דרבא תוספאה דקאמר אכשרי' היינו לולד ואיירי דמתה אמה ול"ה טענות בריא של אמה דאל"כ הא קיי"ל כר"ג דנאמנת אף ברוב פסולין ומה פריך א"ו דאיירי בלא טענות בריא של האם ופריך דעביד כרבי דהא יש רוב דלא אשתהי ורובא וחזקה רובא עדיף וע"כ לרבה תוספאה שכיח מאד דאשתהי עי"ש ואי נימא דלרשב"ג הוי ג"כ רוב דלא אשתהי יקשה מנא לי' לרבא תוספאה להכשיר הולד. ועוד אם נאמר לרשב"ג הוי רוב דלא אשתהי א"כ אם מת הולד תוך ל' נימא דהוי ודאי נפל כיון שלא בא לידי בירור וליכא רק רובא דב"ח דרוב לתשעה יולדת והיולדת לשבעה לא אשתהי ורק לאחר שלשים כיון דנפל אי אפשר לחיות כ"כ נתברר דולד זה מהמיעוט ואם מת תוך ל' ניזל בתר רוב. ובפרט לרשב"ג שמחמיר בסתם ולד שלא לסמוך על הרוב דולד מעליא דנפלים שכיח ק"ו בבן ח' ודאי כ"ז שלא נתברר שחי ל' מהראוי למיזל בתר רובן ונאמר דהוי ולד נפל. ורשב"ג קאי על כל הולדות בין ב"ח בין סתם ולדות ואמר כל ששהה שלשים יום באדם אינו נפל וקאמר בש"ס שבת שם הא לא שהה ספיקא הוי ואף שזה אינו הכרח כ"כ די"ל דלא כל אפין בספיקא שוין דבסתם ולד ע"כ לרשב"ג ג"כ כנראה מדברי התוס' בכמה מקומות בפרט בבכורות (דף כ') הוא רק מדרבנן דחייש למיעוט המצוי דרשב"ג סובר כרבנן דאזלינן מן התורה בתר רובא וע"כ לא הוי רק ספיקא דרבנן ובב"ח עכ"פ ספיקא דאורייתא הוי הואיל דליכ' רובא ומ"מ מדברי הפוסקים מבואר דבב"ח אף לרשב"ג הוי רק ספק ואמאי לא נימא להיפך כיון דליכא רוב דולד מעליא ואדרבא יש רוב לאידך גיסא דהנולדין בח' לא נגמר צורתם בז' וכיון שמת תוך ל' נימא דהוי נפל ודאי. אלא ודאי דזה אינו דלר' ורשב"ג אשתהי הוי שכיח ואף תוך ל' הוי ס' השקול כיון דרוב נשים ולד מעלי' יולדין ואנו דנין על הלידה אם נפל ילדה או בן קיימא אמרינן שרוב הנולדים בני קיימא רק הואיל שיולדות לח' ורוב יולדות לט' יש רוב להיפך ועם צירוף נפלים דשכיח לרשב"ג לכך הוי ספק ואדרבא יותר נוטה לומר דרוב ולד מעליא יולדין לכך אף בלא שהה ל"ה ודאי נפל רק ספיק' ומה"ט פסקינן כרבה תוספאה דאמר משתהי והיינו דלרבי ורשב"ג כיון דהוי תוך ל' ע"כ דשכיח אשתהי לכך אכשריה להולד מטעם חזקת צדקות אף דלא אמרה ברי וכמ"ש הנו"ב בעצמו דאישתהי שכיח מאד והרוב ל"ה רוב גמור לכן מכריע החזק' צדקות של אמה להכשיר הולד ולא תלינן בזנות

וא"כ יש מקום לסברת הת"ש די"ל דרשב"ג לא סמך על שלשים רק היכא דהוי לידה ממש דרוב הנולדים יולדין ולד מעליא והא ראיה דע"כ רוב זה עדיף דאם לא שהה ל' יום ספקא הוי ואינו מכריע הרוב דהיולדין לח' לא נגמר צורתן בז' וע"כ דרוב נשי' אינן מפילין עדיף מרוב זה. ועיין רשב"א יבמות (דף קי"ט) דמיעוט מפלת לאו מיעוט גמור הוא נגד רוב נשים מתעברות ויולדו' רק שם בצירוף המיעוט דאינן מתעברות והא דכתבו תוס' דמיעוט נפלים הוי מיעוט המצוי ע"כ היינו כיון דדנין על כל העולם לא על מקרה אחת בלבד דנין ובדבר ההוה ורגיל חשו חז"ל משא"כ בנולד לח' דהוא רק על המיעוט בלבד וכיון דרוב ולד מעליא עדיף והוי רק כס' השקול ממש י"ל דגם לרשב"ג אינו מכריע לברר. ועוד דהא לרוב הפוסקים גם לרשב"ג ל"מ שהה ל' רק כשגמרו שעריו וצפרניו וקאי על דברי רבי דקאמר שעריו וציפרניו שלא גמרו מוכיחין עליו ופירש הרמב"ן דלרבי ע"י שעריו שגמרו יצא מכלל ודאי נפל והוי ס' ולא פירש רבי אימתי יוצא מתורת נפל ובא רשב"ג ופירש דבל' יום מתברר ויוצא מתורת ספק אבל צריך ג"כ שיהיה סימנין נגמרין א"כ עי"ז הוי ס' נפל תוך ל' דשייך רוב אינן מפילין ואף דרוב הנולדין בח' לא נגמרו צורתן בז' ויולדות לז' הוא מיעוט מ"מ רוב נפלים סימנין מוכחין עליו שלא נגמרו וזה שנגמרו שוב הוי ספק נוטה יותר לומר דלאו נפל ומתברר ע"י ששהה ל' אבל היכא דל"ה לידה י"ל דלא מתברר ע"י ששהה ל' יום אף לרשב"ג דהא לרוב הפוסקים לא מתברר באם יש ריעות' דלא גמרו. וא"כ שוב בבהמה דליכא סייעת סימנים והוי ס' השקול עם בן קיימא הוא או שמא לא נגמר עדיין י"ל דל"מ מה דשהה ח' יום. וא"ל א"כ מה ראי' מרבי ורשב"ג לרבה תוספאה דאשתהי שכיח דלמא באמת הוי נגד רוב ועדיף מחזקה דהאם והא דהוי לרבי ולרשב"ג תוך ל' ספק הוא משום רובה דולד מעליא הוא כשנגמר סימנים ז"א דהא רשב"ג ורבי קאי על רבנן דדנין על הולד לכל דברים הן לענין יבום ולענין שאר איסורים כמבואר בתוספתא מס' שבת ואם נחוש לזנות מה מהני גמר סימנין לרבי נימא דלמא זינתה כיון דרובא לט' יולדין ובשביל זה נגמר הסימנין וכן שהה למד א"ו דל"ח לזנות ואשתהי שכיח לכך הכשיר רבה תוספאה

ברם הת"ש מדויל ידו משתלם דהוא כ' להוכיח דבבן ח' הוי מיעוטא דמיעוטא ממה דסובר ר"מ פ' בהמה המקשה השוחט בהמה ומצא בה ב"ט חי אינו מותרת בשחיטת אמו וב"ח חי מותרת הא ר"מ חייש למיעוטא וניחוש דהא בר שבעה הוא ואשתהי א"ו דהוי מיעוטייהו משתהי עד ח' והוה ב"ח מיעוטא דמיעוטא דל"ח ר"מ. אולם מדברי רוב הפוסקים דפסקו כרשב"ג בב"ח ושהה למ"ד דהוי בן קיימא ודאי ובמת תוך למ"ד הוי ספק ע"כ מוכרח דל"ה מיעוטא ורוב דבני קיימא עדיף וכ"כ הריב"ש (סי' תמ"ו) וז"ל והוי ספק גמור דאע"ג דאפשר לתלות נמי בב"ז ואשתהו מ"מ כיון דלא שהה ל' יום אפשר דנפל הוא ואע"ג דמפרשת מיעוטא יולדות לז' ואשתהי נמי מיעוט' נגמר סימנין לרשב"ג אין מוציאין מחזקת נפל הלכך אפשר באשת כהן חולצת מס' עכ"ל ולא אמרינן דהוי ודאי נפל ע"כ דרוב ולד מעליא עדיף והוי ס' השקול והיינו היכא דהוי לידה משא"כ במצא ב"ח חי י"ל דאף לר"מ לא חיישינן למעוטא דב"ז ואשתהי דהוי מיעוטי דמיעוטא ועיין מהרי"ק (סי' ק"ג)שכ' דאף לדעת תוס' דלית לן הלכתא כרשב"ג בב"ח מ"מ הלכה כרבה תוספאה דדוקא בב"ח דאיכא למימר רוב היולדות אין יולדות לז' אלא לט' ואף היולדות לז' רובן יולדות בלא שהוי ונמצא היולדות בני קיימא לשמנה הוי מיעוטא דמיעוטא דפשיטא דא"ל דאדרבה רוב היולדות ולד מעליא ילדין כלומר בני קיימא שהרי כתבו תוס' פ' החולץ דמיעוט נפלים הוי מיעוט המצוי ולכך אין יוצא מתורת נפל לרשב"ג אא"כ שהה ל' עכ"ל והדברים תמוהין הא זה דוקא לרשב"ג ואנן חיישינן לדבריו להחמיר בסתם ולדות לכתחילה ובאשת כהן סמכינן על רובא כרבנן שלא לחוש למיעוט נפלים וא"כ בב"ח נמי הוי רוב מעליא דולד מעליא ילדן רק רבנן לא חיישי לאשתהי. ועיין ת"ש (סי' כ"ט) בנידון דרמ"א בנמצא מים במוח וס' אם הקיף המוח דס"ל דאיתרע לה רובא דרוב כשרים והח"ד השיג עליו דמ"מ נשאר רוב בהמות כשרות ועימ"ש אאמ"ו ז"ל באורך בזה בדברי חיים(סי' ט"ו)וה"נ דכוותי אנו דנין על רוב בטבע דאינן מפילין ואינן משגרן ולדיהן וכי בשביל דילדה לשמנה ויצאה מרוב היולדות לתשעה נאמר דהפיל' אדרבה מטעם רוב דב"ט אמרינן דנגמר צורתו לשבעה ואשתהי ובנמצא בן ח' חי בבהמה ניחוש למיעוטא לר"מ דב"ז הוא שנגמר צורתו ואשתהי ויהי' צריך שחיטת עצמו ומי יעיד ע"ז דמיעוט הנולדין לז' יולדות בלי שהוי

אך מהא דמצא ב"ח חי דאינו טעון שחיטה בלא"ה ל"ק דהא מבואר שם במתניתין דר"מ מודה במצא ב"ט מת קורעו ומוצא את דמו ופירש"י דלאו חדשים איכא ולאו אוירא איכא הלכך לאו בהמה הוא ואכתי יקשה ניחוש לשמא היה חי בשעת שחיטת אמו וכיון דאיכא חדשי' בהמה הוא ולא אתרבו מכל בבהמה תאכלו ולא הותר בשחיטת אמו והיה טעון שחיטת עצמו ואח"כ מת בבטן אמו והוי נבלה וצריך לומר דהא אף דר"מ חייש למיעוטא מ"מ מודה דאזלינן בתר חזקה כמבואר בכמה מקומות וכ"כ הגהות מרדכי סוף חולין ומ"ש מהרש"א חולין (דף פ"ו) דר"מ לא אזיל בתר חזקה בפשיטות דבריו מוקשים ויבואר אי"ה להלן. וכיון דהשת' מת אף דלא אזלינן לר"מ בת' שעת מציאתן אף לענין טומאה כמבוא' במתניתין