אמרי בינה יורה דעה קסז

אר"מ דמחמיר בעירוב וסבר ר"מ ס" לחומר' ומתרץ דקסבר בעירו' תחומין דאורייתא ובמשנה ב' שם קתני בבא דמקוה שנמדד ונמצא חסר כ"ט שנעשו ע"ג למפרע בין ברה"י בין ברה"ר טמאות בד"א בטומא' חמורה אבל בטומאה קלה כו' ס' טהור ר' יוסי מטמאה שר"י אומר כ"ד שהוא בחזקת טומאה לעולם בפסולו עד שיודע שטהור הרי דר"מ מטמא במקוה בודאי בין ברה"ר בין ברה"י וכמו ברישא דלא נזכר ר"מ מקשי הש"ס משום דסתמא ר"מ כן ג"כ במציעתא ר"מ הוא אלמא דסובר תרתי לרעות' הוי ודאי וכן ר"י דפליג בסיפא בטומאה קלה דג"כ טמא סובר ג"כ להדיא דבתרתי לריעותא הוי ודאי. וא"כ יקשה אמאי בס' עירוב כשר ולמ"ש אתי שפיר דדוקא במקוה שנמדד דל"ה באפשרות לטהר במקוה הזאת אם היתה חסרה אז בשעת טבילה וא"כ לא איתרע החזקת טומאה כלל בטבילה זאת כיון דהשתא חסר לפנינו ובצירוף חזקת טומאה נשאר ודאי טמא משא"כ בתרומה ונטמאת דבשעת הנחת עירוב היינו מחזיקין בבירור לעירוב שיקנה תחומו בצד זה ויאבד חזקת תחום ביתו דהיה באפשרות שישאר התרומה בחזקתו ואין חזקת תחום ביתו מרעא לחזקת טהרה דתרומה שיטמא קודם בה"ש א"כ אף אם תאמר הואיל דהשתא נטמאת התרומה מ"מ ל"ה רק ס' ולכך ס' עירוב כשר. ומיושב נמי בקושית תוס' שם בהא דפריך דר"מ אדר"מ דנוכל לומר הא דלא אוקמי' תרומה אחזקה לאו משום דהשתא היא טמאה אלא משום חזקת שלא עירב וקשה אם ר"מ סובר תחומין דאורייתא אמאי אמר ר"מ ה"ז חמר גמל הא הוי תרתי לריעותא ולמ"ש אתי שפיר כיון דאף אם נאמר תרתי לרעותא לא יהיה בזה ודאי אינו עירוב הואיל דאיתרע החזקת שלא עירב בהנחתו דהיה באנו לבית הס' ואדרבא היינו מחזיקין שיתקיים בבה"ש ויקנה תחומו בצד זה ולא יהיה רק ס' ולכך הוי חמר גמל. אולם אם נאמר כן א"כ מהראוי שנאמר דהוי עירוב הואיל דכבר הוחזקנו בהיתר כ"ז שלא ידענו דנטמאת התרומה או שנשרף וכיון דלא יהיה רק חמר גמל מס' מהראוי שנאמר למיזל בתר חזקה מטעם שהחזקנו בהיתר ומה קשיא לי' לתוס' ואולי דחזקה שהחזקנו הוא כמו רוב ולר"מ דחושש למעוטא לא מהני החזקה הזאת שהחזקנו בהיתר ודוחק ועיין מ"ש אאמ"ו ז"ל בספרו דברי חיים יו"ד (סי' ך')

ובאמת בדברי מהרי"ט הנז' יש לגמגם דהא מבואר מתניתין מס' (פי"ב) הזה ס' מן החוט ס' מן הכוש ס' מן הגבעול הזייתו פסולה ומדקתני פסולה משמע דהו' ובר"ע שם וברא"ש הטע' דבעינן הזאה ודאי מן האזוב משום דאמרינן העמיד טמא על חזקתו ומשמע דאם בא אח"כ למקדש חייב מדלא קתני כמו דקתני שם (פי"א) א"ח על היונקות על ביאת מקדש א"ו כיון דמוקמינן על חזקת טומאה אין ס' מוציא מידי ודאי ומוקמינן על חזקת טומאה הרי אף דבשע' שבא להזות ירדנו לבית הס' ואז ל"ה שייך לאוקמי על חזקה של העתיד שלא יהי' הזאה כנ"ל מ"מ כ"ז שאינו מבורר שהי' הזאה כשרה נשאר בחזקתו ודלא כמהרי"ט ובאמת גם בתשובה בכמה מקומות חזר מהרי"ט מהסב' הנז' ולומד בדעת תוס' דחזקה דאתרע דלא אזלינן בתרי' הוא רק מדרבנן א"כ כנראה אף דבאנו לבית הס' לשיטת תוס' דג"כ אמרינן אין ספק מוציא מידי ודאי ומוקמינן על חזקת איסור א"כ דומה שוב למקוה ממש ולא מהני מה שהוחזקנו בהיתר. גם יש לגמגם לדעת רמב"ם דסובר דבמקוה אף דהוי תרתי לרעותא ל"ה רק ס' ובהל' תרומה בהך דחבית שהחמיצה פוסק דשלשה ימים הראשונים ודאי מכאן ואילך ס' יקשה כיון דל"ה רק ס' נאמר ג"כ כיון דיצא בהיתר אין מוציאין מהחזקה דומיא דסכין שנאבד אלא ע"כ צריך לחלק דדוקא בסכין כיון דאם היה לפנינו היינו צריכין לבדוק ולחוש לדידן שמא נמצא פגום רק כיון דאינו בפנינו בלתי באפשרת לבדוק מוקמינן על החזקה בזה אף דנמצא אח"כ פגום אמרינן כבר יצא בהיתר כיון שהיינו צריכין לדון על החזקה משא"כ במקוה דהית' בפנינו וכן בשוחט דלא היינו צריכין כלל לדון על החזק' דמעיקרא בזה ל"מ מה דיצא מקודם בהיתר בטרם שהיינו צריכין לדון על החזקה אך מ"מ י"ל לדעת רמב"ם כיון דמ"מ בתרתי לרעותא ל"ה רק ס' שוב מהני בשוחט לדון מטעם ס"ס ולשיטת שאר הראשונים הסוברי' דתרתי לריעותא הוי ודאי י"ל כנ"ל דעכ"פ בשוחט ובסכין הנמצא פגום אתרע החזקה דמעיקרא ול"ה רק ספק ונגד ס' מהני לגבי שוחט שוב מה דינא בהיתר

וראיתי למי שהביא ראיה דמהני מה שהוחזק בהיתר ממ"ש הטור אה"ע (סי' קנ"ו) דאם לא הוחזק באחים ובבנים ואמר יש לי בנים דנאמן אף אם באו אח"כ עדים ואמרו דיש לו אחים מ"מ כיון שקודם לכן היתה בחזקת פטורה ליבום מהני אמירתו כה"נ מהני מה שהוחזקנו ולענ"ד אינו ראי' כלל דאם נאמר כן א"כ יקשה ממה דקיי"ל אה"ע (סי' קמ"ד) באומר כתבו גט ותנו לאחר יב"ח וכתבו ונתנו וא"י אם מת מקודם או אח"כ ה"ז ס' מגורשת והו' ממתניתן דסוף פרק מי שאחזו וכתב שם הר"ן דלא מוקמינן על חזקת חי משום דעכשיו מת לפנינו אמרינן דלמא מת מקוד' ואמאי הא כיון דנתנו הגט בהיתר ואז ל"ה שום ס' והחזקנו אותו בחזקת שהוא קיים והיתה אז מותרת להנשא לכל איש ישראל א"כ נימא אף דאח"כ נתגלה לנו שמת נימא דאחר הגירושין מת ולא נוציא אותה מחזקתה שהחזקנו אותה בהיתר להנשא לשוק כמו בנידון דטור הנז' אלא ודאי דאינו דומה כלל לדברי הטור דשם אף דיש לו אחים מ"מ יכול להיות האמת אתו דיש לו ג"כ בנים רק אם ידענו מן האחים אינו נאמן לפטרה בדיבורו אבל כ"ז דלא הוחזק לנו באחים מחזקינן דבריו דיש לו בנים בבירור ואף דנתגלה אח"כ וראו עדים על האחים מ"מ כיון דכבר הוחזקנו לקבל גם דבריו שיש לו בנים שוב אין מוציאין מחזקה זו כי גם כעת שידענו מן אחים יוכל להיות דיש לו בנים משא"כ בנידון דמתניתין הנ"ל כיון דידענו כעת בבירור שמת ונולד ריעותא בגוף ההיתר דיכול להיות דבשעת הגט כבר הי' מת מצרפינן לרעותא דמת חזקת א"א דמעיקרא וכמו כן בנידון דנאבד הסכין כיון דנולד ריעותא בהסכין מצטרפין לחזקה דמעיקרא חזקת איסור דבהמה המעיד שהיה אז פגום. ובלא"ה א"ד לדברי הטור דשם ל"ה שום פעם בחזקת איסור לשוק כשימו' דל"ה מוחזק באחים אבל כאן דהי' בחזקת איסור בבירור ל"מ מה דיצא בהיתר וכמו במקוה. אולם ע"כ סברתם הוא הואיל דעכ"פ הי' רעותא ברורה לסלק החזקת איסור דהיה יכול לשחוט בנחת ושלא יהיה פגום כנ"ל או מטעם כיון דאם היה בפנינו היינו צריכין לבדוק אחר הסכין רק הואיל דנאבד הוכרחנו לאוקמי על החזקה זה עדיף טפי ממקוה ודכוותי' כנ"ל

וראיתי בתוס' רי"ר קידושין (דף ע"ט) הביא הקושי' על ר"ח דאמר סכין איתרע בהמה. לא איתרע והא מקוה דמי לסכין דאיתרע וגברא לא איתרע דדמי לבהמה ואפ"ה אוקמינן טמא על חזקתו נוקי בהמה נמי אחזקתה וכתב וז"ל דנ"ד מקוה לסכין דסכין בדוק אותה קודם שחיטה ובחזקת כשרה הוא אבל המקוה לא מדד בשע' שטבל אלא זמן רב יש שנמדד ועכשיו אחרי שטבל נמצא חסר הלכך י"ל נחסר מאותה שעה שנמדד ובעת טבילתו חסר היה הלכך נ"ד ס' סכין לספק מקוה עכ"ד וצריך להבן דבריו דלכאורה משמע דעיקר חלוקו בין הס' הוא על זמן רב או על זמן מועט וכמו שמחלק בתשובת ח"צ (סי' ג') בקושי' תוס' חולין (דף י') דאמאי מטמאינן בודאי הנכנס בבית מוסגר אף שחסר הנגע לבסוף וכתב דשכיח טפי שיחסר הנגע בכל ז' ימי הסגרו ממה שיחסר בשעה קטנה שבין ראיית הנגע להסגרו ומה שמצינו חסר אמרינן דנעשה באורך שבעת ימי הסגרו וכתב ואפשר דבמקוה נמי אם תיכף לאחר שמדדוהו והיה שלם טבל בו אף שלאחר ימים נמדד ונמצא חסר אותו אדם שטבל אחר המדידה הראשונה בסמוך לו אפשר שיהיה טהור אלא שבזה לא דברה המשנה. ולדבריו הא דכ' הרמב"ם הל' מקואו' עד שיודע זמן שנמדד בו והיה שלם אין הפירוש דצריך זמן שנמדד אחר שטבל אלא זמן שנמדד קודם שטבל היינו דזמן זה מחזקינן לשלם ותלינן דנעשה חסר אח"כ ולא תלינן בזמן מועט. וי"ל דזה נמי כוונת תוס' רי"ר דסכין היה בחזקת בדוק ומקוה עבר זמן רב וי"ל דנחסר מאותו שעה שנמדד ובעת טבילתו חסר היה היינו לא הטבילה דאותו זמן שטבל אחר שנמדד דאדרבא תלינן שנעשה חסר אח"כ. אולם באמת סברא זו מלבד שאינו מובן דהא ע"כ החסרון נעשה בזמן א' מזמנים ומניין לנו לתלות שנעשה בין זמנים הרבה לזמן א' כיון דסוף כל סוף הדבר נעשה רק בזמן א' וגם מלשון התוס' רי"ר משמע דאף מאותו שעה שנמדד י"ל דהיה חסר. וכנראה דכוונתו לחלק בין חזקת הגוף דסכין שבדקנו לפנינו והיה בחזקת כשרה כל מה דנוכל להחזיק החזק' ולאחר הריעותא דסכין מאחרינן אבל במקוה לא היה נבדקת אלא זמן רב אף דהחזקנו אות' בחזת' שלימה מ"מ לא ראינו בעינינו שהיתה שלימה בשעה שטבל וכ"ז דוחק ואולי כוונתו למ"ש לעיל בדברי מהרי"ט הואיל דבדקנו וידענו שיכול לשחו' בסכין זה שחיטה מעלית' תלינן דהמקרה היה שנפגם בעצם המפרק' כיון דהיה יכול עכ"פ לשחו' שחיטה כשרה ושלא ימצא ריעותא משא"כ במקוה אם היתה חסרה ל"ה שום ריעותא בטבילה זו לסלק החזקה וצ"ע ועיין מ"ש אאמ"ו ז"ל בדברי חיים יו"ד (סי' ל"ט)

עוד מבואר שם בדברי התוס' רי"ר דבר חדש דאף לר' יוסי דסובר כל דבר שהוא בחזקת טומאה לעולם הוא בטומאתו עד שיודע שהוא טהור מ"מ לא פליג על מה דקתני במתניתן (פ"ב) דמקוא' ובמציעתא במקו' שנמדד ונמצא חסר דכל טהרות שנעשו ע"ג למפרע טמאות דהוא דוקא בטומאה חמורה ולא בטומאה קלה ומינה מקשינן בעירובין (דף ל"ו) דר"י אדר"י ומתרץ רבא העמיד טמא ע"ח ואימור לא טבל ומקשה אדרבה העמיד מקוה ע"ח ואימור לא חסר ומהדר במקוה שלא נמדד פירוש באיז' מקוה פליג ר' יוסי דמטמא במקוה שלא נמדד כגון הא דקתני בסיפא ואפילו טבל ס' שיש בו ארבעים וס' שא"ב של"ה לו חזקה דכשרת אבל במקוה שנמדד לא פליג ר' יוסי ומודה דבטומאה דרבנן אזלינן לקולא דאמרינן העמיד מקוה ע"ח כדאמרינן בעירובין ס' דרבנן לקולא. וי"ל דזה נמי כוונת תוס' עירובין שם והיינו אף דתרתי לריעותא הוי כודאי מ"מ כיון דהיה לו חזקה דמעיקר' אף דיש חזקה לנגד חזקה אזלינן לקולא בדרבנן. ואף דכבר השיג בבכור שור ע"ד הב"ח דרצה לומר סברת תרתי לריעותא הוא רק מדרבנן ובאמת כן נראה ממרוצת דברי התוס' רי"ר דדעתו ג"כ דסברת תרתי לריעותא הוא דאורייתא מ"מ בטומאה דרבנן וכן בעירובין דקיל אז אף היכא דהוי תרתי לריעותא ג"כ מקילין. ומיושב קושית המח"א שהבאתי לעיל דאמאי בעירוב לא אזלינן בתר חזקת שלא עירב והרי טמא לפניך דעירוב דומה לטומאה קלה. ובזה מיושב קושית