אמרי בינה יורה דעה קסו

דסובר בה' שגגות בבא על ס' א"א דחייב אשם תלוי ואינו חייב חטאת משום דכיון דנעשה לפנינו דבר שבאנו להספק לא מוקמינן על החזק' וכמו שהאריך בזה בס' ת"ש ובכל המחברים הבאים אחריו לדידהו ודאי דברי הש"ך נכונים דבכל ס' בשחיטה חייב בכסוי כיון דאיתילד רעותא על חזקת האיסור נשאר בספק א"כ כל ס' דאתילד לפנינו אם נשחט בהכשר או לא אין החזקת איסור מכריע לברר הדבר והוי רק ס' נבלה. ולפי"ז יש לומר הא מבואר (סי' ח"י) בנאבד הסכין טרם שבדק דמותר אף אם נמצא אח"כ פגום אמרינן דמותר הואיל שכבר יצא הדבר בהיתר עיי"ש בטו"ז ובת"ש כיון דנתחזק להיתר אין מוציאין מחזקתו והביא הת"ש ראי' מש"ס כתובות (דף כ"ד) גדולה חזקה שאין ב"ד יכולין להוציאם ואף דיש לחלק דשם אין הריעותא ברור עתה לפנינו בגוף החזקה רק במה דנאבד ספר יחוסין איתרע ומ"מ אינו ריעותא בבירור משא"כ בסכין הנמצ' אח"כ והוא פגום כמו שהוא לפנינו אתרע בבירור מ"מ דעת הטו"ז והש"ך כיון דקודם שמצא הסכין הוחזקנו להיתר אין מוציאין אותו מחזקתו והא דמקוה שנמצא חסר דכל טהרות שנעשו ע"ג טמאין אף דקודם שידענו מן הריעותא החזקנו להמקוה בחזקת שלם והטהרות הנעשה ע"ג בחזקת טהרות ע"כ הטעם דחזקה מה שהחזקנו מהני אם נשאר הדבר בלא מה שהחזקנו לס' אמרינן דמהני מה שיצא בהיתר ומשו"ה בסכין שנאבד ונמצא אח"כ פגום תלינן להיתר כיון דאף אם נמצא אחר שחיטה פגום אינו ודאי נבלה או מטעם שכתבתי לעיל כיון דאתה רוצה לאסור ולהחזי' איסור נבלה לעולם כמו שאתה אומר עליך להביא ראי' שנעשה מעש' שחיט' כשירה כמו כן עליך להביא ראיה שנעשה מעשה פסול שתהי' נבלה לעולם דבחזק' שתהי' נבלה ל"ה עומדת או מטעם כיון דאתרע החזקת איסור במה שהתחיל לשחוט בסכין כשר בזה שפיר כיון דלא ראינו רעותא בהסכין דנאבד אז אף דנמצא אח"כ פגום אמרינן שכבר יצא והחזקנו בהיתר אין ריעותא דפגימה מוציא מידי מה שהוחזקנו משא"כ במקוה שנמדד ונמצא חסר כיון דע"י תרתי לרעותא מחזקינן לודאי טמא ואמרינן דהיתה חסרה מעיקרא בשעה שטבל בזה נ"מ מה דהוחזקנו כיון דידענו שזה שהחזקנו לטהור הי' בטעות ואין חזקה זו שהוחזקנו להיתר מוציא מידי ודאי שע"י תרתי לריעותא מחזקינן לודאי טמא [ועיין בנו"ב מהד"ק חיו"ד (סי' מ"ו) ד"ה וא"ת שכתב דדבר זה אינו סברא לומר כיון שקודם שנמצא דם כבר היתה בחזקת טהרה אחר הטביל' לא תצא מחזקת שהי' לה קודם שנודע הס' דהא במקוה אף דכבר החזקנו בחזקת טהור אחר שטבל מ"מ עתה שאנו מסופקים למפרע שמא טבל שלא כדין אמרינן העמיד טמא על חזקת טומאתו ולמ"ש יש לגמגם על דבריו דנו"ב ואכ"מ]

ובזה יש ליישב קושיית הכו"פ שהקשה על תוס' דמתרצי דטעמ' דר"א דקאמר סכין איתרע בהמה לא איתרע משום דהוי ס"ס דלמה משוה תוס' הך ס' דלמא אחר שחיטה נפגם כיון דבמקוה הוי ודאי ע"ש ולמ"ש י"ל אף דבמקוה הוי ודאי טמא כנ"ל מ"מ כיון דכבר צרפתי חזקת איסור דבהמה נגד חזקת סכין להחזיק בחזקה דהשתא דבעור נפגם א"כ נשאר לנו הס' דלמא לא הגיע הפגימה נגד סימנים ול"ה רק ס' נבלה ולגבי זה מהני החזקה שהחזקנו להיתר אולם זה טעות דלגבי סכין זה לא הוחזקנו עדיין בהיתר כיון שמעולם לא ידענו והיה בפנינו ובדקנו אותו ונמצא פגום. אולם בדברי תוס' י"ל מטעם אחר אף דבמקוה הוי ודאי טמא מטעם תרתי לריעותא מ"מ ל"ה קושית תוס' לר"ח שיהי' ודאי נבלה רק כמו דמצינו במקוה דהוי תרתי לריעותא כן בסכין יהי' עכ"פ ספק והטעם למ"ש מהרי"ט בחידושיו לקידושין סוגיא דנתן הוא דבזרק לה קידושין והי' ס' קרוב לו ס' קרוב לה ל"ש לאוקמי על חזקת פנוי' הואיל דאיתרע החזקה במה שהתחיל לזרוק ועי"ש בנועם דבריו ובס' אבני מילואים (סי' כ"ז) השיג עליו דהא ילפינן מנגע דאזלינן בתר חזקה אף דיש ריעותא בפנינו. אולם המעיין בנועם דבריו ימצא דמהרי"ט הרגיש מהך דנגע ועיקר סברתו דשם אף דנמצא ריעותא בפנינו מ"מ כיון שראינו מעיקרא בחזקתה אזלינן בתר החזקה כ"ז שנוכל לומר דהשתא אתרע משא"כ בזרק לה קידושין דראינו שרוצה לסלק החזקה ומאז היה לנו ס' מה יהיה בזריקה זו אם יבא לרשותה תהי' מגורשת ואם יהי' קרוב לו לא תהי' מגורשת ואז על העתיד איך ומה יזדמן ויהי' המקרי לא נוכל לדון מטעם חזקה דודאי יהיה קרוב לו דלא נוכל לשפוט מכח חזקה על העתיד שלא יהיה בידו לסלק החזקה כיון דעושה מעשה לסלק החזק' ומיד בשע' זריקה באנו לבית הספק כיצד יפול הדבר אמרינן אם יש אח"כ ס' נשאר במצב הס' הזה שהיינו בו. ונסתלק טענות בעל האבני מלואים מעליו

ובספר דברי אמת ראיתי שהקשה עליו מהא דמבואר יבמות (דף ל"א) בתו"ת דס' קרוב לו או לה למ"ד ספקא דרבנן מעמידין אותה אחזקת' וגדולה מזו כתבו תוס' פרק הזורק דבב' קרוב לה וב' אומרים קרוב לו דמד"ת א"א היא אלא דרבנן החמירו לעשותה ס' מגורשת. ובאמת גם מהרי"ט עצמו בתשובה (ח' הרגיש מזה וכ' לחלק דבס' דתו"ת עדיף דלדברי הני סהדי לא אתרע כלל החזקה והפ"מ יו"ד במשבצות (סי' ק"ה) כיון בזה לדברי מהרי"ט דשם כ' היכא דאנו דנין על שעת הריעתא כיון דאיתרע מה"ת לא אוקמי אחזקה בס' השקול וכ' דהאי דיבמות דתו"ת ס' דרבנן אף דאיתר' משום דמה"ת אוקי תרי לנגד תרי וליכא עדות כלל משא"כ בריעותא בגוף המעשה עי"ש. אולם באמת זה דוחק גדול לומר דבתו"ת סלק וליכא עדות כלל. אולם כנראה סברת מהרי"ט הוא בחידושיו לקידושין דשם אינו דן לומר היכא דאיתרע שלא לאוקמי על החזקה רק במקום דנשתנה הדבר ונעשה מעשה כמו בזרק לה קידושין דראינו שרוצה לסלק החזקת פנויה ולקדשה ובידו לסלק החזקה ותיכף כשזרק ירדנו לבית הס' ולא נוכל אז לדון על החזק' דחזקת פנויה אינו מכריע אז אם יבא לרשותה או לא לכן אף דאחר שזרק יש לנו ס' אם קרוב לו או לה אמרינן שפיר דנשאר הדבר בס' כמו שהי' לנו בעת שזרק ובזה לא אזלינן בתר חזקה דמעיקרא שהיתה בחזקת פנויה כיון דנעשה השתנות בפנינו וידענו שזרק לה קידושין והיה יכול להגיע לרשותה לכך מחזקינן בחזקת ס' מקודשת כמו של"ה ידענו מעיקרא איך יפול הדבר

ולפי"ז זה דוקא בס' קרוב לה או לו משא"כ בגיטין פ' הזורק שם מוקי הש"ס הא דקתני מתניתין מחצה על מחצה מגורשת ואינה מגורשת בב' כיתות עדים המכחישין תרי אמרו שהבעל קדם לבא ותרי אומרים דהאשה קדמה ובזה לדברי הנך דאמרו דהבעל קדם לא ירדו לשום ס' בעת שזרק כיון דלדבריהם לא היה מציאות גירושין ע"י ד"א רק שימסור לידה ממש בזה שפיר מוקמינן על החזקה כיון דלדבריהם לא התחיל הריעותא משא"כ היכא דזרק וס' אם הגיע קרוב לה בזה כיון שירדנו לס' בהתחלת המעשה אם יוצא המעשה בפועל לסלק החזק' וגם היה באפשרות לסלק החזק' בזה כיון דהתחיל הס' מחזקינן לס' אם לא נתברר אח"כ לפנינו ועיין יבמות שם ברש"י ובחידושי רשב"א אם הסוגיא דשם איירי דומיא דסוגי' דגיטין א"ש דבתו"ת אזלינן מדאורייתא בתר חזקה כיון לדברי הנך תרי דהוא קדם ל"ה שום ספק להם אם יתקיים לשנות החזק' ע"י מעשה הזאת

ולפ"ז י"ל דלא קשה קושית תוס' על ר"ח ממקוה שיהיה גם בשחיט' ודאי נבלה מטעם תרתי לרעותא די"ל דאינו דומה למקוה דשם אם נחזיק חזקה דהשתא ריעותא דמקוה ונאמר דגם אז היה חסר להך צד לא היה באפשרות בשום אופן לסלק בטבילתו את החזקת טומאה משא"כ בסכין מיד כשהתחיל לשחוט בסכין בדוק באנו לבית הס' אם יעלה בידו וישחוט כהוגן דהיינו שנמצא גם אחר השחיטה שאין הסכין פגום ואין חזקת איסור של הבהמה מגדת שלא יעלה בידו שחיטה הגונה וכיון שמיד באנו לבית הס' לכך גם אח"כ כשמצא פגום נוכל לומר שמא בעצם נפגם ואף דיצא כבר ע"י רעותא מה דהתחיל לשחוט מחזקת ודאי איסור מ"מ לא יצא מחזקתו בודאי ודומה למ"ש תוס' ריש נדה דאף דע"י קינוי וסתירה איתרע החזקה מ"מ חזקה שאינה טמאה ודאי לא איתרע וה"נ דכוותי' אף דע"י מעשה השחיטה איתרע חזקת איסור מ"מ חזקה דאינו מותר בודאי לא אתרע ולמה מותר לר"ח וע"ז מתרצי תוס' שפיר דהוי ס"ס דאף אם בעור נפגם שמא לא נגע בסימנין כיון דאף אם נאמר מחמת תרתי לרעותא אין כאן ודאי איסור כנ"ל ואתי שפיר קושית הכו"פ

ומעתה בשוחט שנבדק וא"י דבזה ג"כ לא נוכל לומר להחזיק על למפרע שיהיה נבלה ודאי כיון דא"ד למקוה דשם אם היתה חסרה ל"ה בשום אופן שיסולק החזקה ע"י טבילה הזאת משא"כ בשוחט עכ"פ איתרע החזקת איסור דגם הי' ס' אם ישחוט כהוגן לא נשאר רק לומר להחזיק במה שהיה מחזיק מעיקרא כשירדנו לבית הס' דא"כ כיון דעכ"פ ל"י יותר מס' נשאר שוב להכרע ודאית שהחזקנו בהיתר טרם שידענו מן שום ריעותא וכבר יצא בהיתר ע"י שחיטת השוחט שהחזקנו להיתר לא נוכל להוציא מחזקה הזאת ולעשות ס' בשביל חזקה דהשתא שא"י. ובזה מיושב ג"כ דברי הש"ך בנקה"כ שכ' בסכין ל"ה ס"ס גמורה משום דמסתמא שחט בכל הסכין משא"כ בשוחט הוי ס"ס מעליית' והקשו עליו הא עכ"פ הוי ס"ס במקום חזקה דל"מ ולהנז' א"ש או מטעם דכאן הוחזקנו בהיתר קודם שידענו מן הריעותא או משום דעכ"פ אף אם נאמר דמעיקרא לא ידע לא יהיה ודאי רק ס' ושפיר מהני ס"ס

ובזה י"ל מה דקשה בש"ס עירובין (דף ל"ו) בהא דס' עירוב כשר קושיא דר' יוסי אדר"י רבא אמר התם היינו טעמא דר"י העמיד טמא על חזקתו ואימא לא טבל אדרבא העמיד מקוה ע"ח ואימא לא חסר במקוה שלא נמדד ועי"ש ברש"י במתניתין איכא חזקה לקולא ולחומרא העמיד אדם ע"ח תחום ביתו העמיד תרומה ע"ח ועירב ובדרבנן לקולא אזלינן וקשה הא הוי תרתי לריעותא דהרי טמא לפניך וחזקת שלא עירב ובתוס' שם כתבו ובמקוה הוי מצי לשנויי הרי חסר לפניך ועי"ש במהר"מ לובלין דבמקוה הטעם דחסר ואתא. אולם להמבואר מתוס' חולין וכתובו' דל"א סברות חסר ואתאי ובכ"מ אמרינן תרתי לריעותא יקשה. ובס' מח"א הלכות אישות (סי' ג') כ' דר"מ ור"י סוברים כר"ש דאף בתרתי לריעותא ספקא הוי ומשו"ה ס' טהור היכא דנטמא בטומאה קלה וכן ר"י ס"ל כר"ש דפליג אחכמים ואומר ברה"ר טהורות ומש"ה גבי עירוב אע"ג דהוי תרתי לריעותא מכשיר דהוי ס' בדרבנן עיי"ש ודבריו תמוהין עד למאד הא כל השקלא וטריא דש"ס שם דמקשי ר"מ אדר"מ ודר"י אדר"י הוא ממתניתין דפ"ב מס' מקואות ושם ליכא ר"מ ולא נזכר רק סתם מתניתין ברישא הטמא שירד לטבול כו' ס' טמא ומזה מקשי הש"ס