אמרי בינה יורה דעה קסה

לך במה נשחטה דשמעת מינה דס' שחיטה לחומרא וקי"ל דהלכתא הוא התם כגון דאתיילדא ריעותא בסכין אבל הכא כיון דקיי"ל רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן כמאן דאתידע במה נשחטה הוא. ולכאורה מאי ס"ד להקשות הא בכל התורה סמכינן על רוב ומאי קשיא ליה להרי"ף מספק בשחיטה דסכין ולמ"ש כונתו דהא בנאבד הסכין כשרה וע"כ מטעם רוב סכינים אינם נפגמים בעור ואעפ"כ בנמצא פגום לא סמכינן על רוב זה אף דיש רוב וחזקת הסכין ממילא אף בשוחט שאינו לפננו לא נסמוך על רוב דל"ה בירור ועד שיודע לך בבירור אינו מוציא מחזק' איסור וע"ז מתרץ דשם כיון דבפנינו איתילד רעותא וחזינן דהסכין עלול לפגום לכך אסור אבל לעולם ע"י הרוב כמאן דאתיידע במה נשחט' היא

והנה לכאורה יש לצדד בישוב קושיא זו דל"ה תרתי לריעות' להמבואר ברמב"ן ורשב"א יבמות (דף ל"א) בהא דקאמר שם הש"ס אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת בס' גירושין דערוה וכן בספק קידושין דערוה בחזקת היתר ליבם עומדת אף דהיתה אסורה משום א"א וכשמת נעמידוה בחזקת איסור כמו דאמרינין מחזיקן מאיסור לאיסור לגבי ספק בשחיטה אף דבחייה לא הי' רק איסור אבר מן החי מ"מ חוששין לנבלה וכתב הרשב"א דגבי בהמה כל שלא מתה או שמתה ממילא או שלא נשחט' כהלכתה אסורה עד שיתחדש בה ענין המכשירה הלכך כיון שאתה בא להתירה ולומר דנעשה בה מעשה שהכשירה עליך הראיה ודכותה הכא כיון שזו מתחילתה צרה לערוה הות ואלו מת בעל ממילא הותרה לשוק והרי מת וקברו מוכח עליו כשאתה בא לאוסרה ולומר דנעשה בה מעשה האוסרה עליך להביא ראי' וכן הדין כה"ג בקדושין. וכבר האריכו בזה הגאונים בס' ש"ש ובס' ח"ד ובתשובת רע"א ז"ל דמס' קידושין מוכח דאף באותו איסור עצמו מקרי ג"כ חזקת היתר דדנין כשימות בעלה תהא מותרת ליבם והרי מת לפנינו אלא דבאת לומר דנתחדש דבר שמיתתו לא יהיה מתרת אותה מצד קדושי ערוה אמרינן אוקי על חזקה דמיתת בעלה תהיה מתרת ליבם והעלו דס' נקובת הושט אם מעשה השחיטה נעשה כהוגן ולית בי' ס' רק מצד אחר דומה לשאר ס' טריפה בנולד ריעותא ועיין מ"ש בזה בס' דברי חיים יו"ד (סוף סי' ו') בהגהותי ויבואר עוד לפנינו אי"ה: והנה מטעם זה נראה דכל ס' במעשה שחיטה אם נעשה כהוגן דאמרינן עליך להבי' ראי' ואין ס' מוציא מידי ודאי מ"מ אף דנשאר בחזקת איסור היינו רק מס' אבל מ"מ לא נוכל לומר להחזיק מאיסור אבר מן החי לאיסור נבלה אף ללקות דהא בהמה בחייה אף דהי' לה חזקת איסור מ"מ הי' בידו לסלק האיסור ולשחטה כהוגן ולא להמשיך עליה איסור עולם וכמו דעליך להביא ראיה שנעשה מעשה המכשיר כן נמי עליך להביא ראיה שנעשה בה מעשה הפוסלת להוציא מחזקתה שהיה לה מקודם שיכול לסלק האיסור אבמה"ח ולכשישחטנה תהיה מותרת לאכול וא"כ די דלא נוכל לברר אם מעשה שעשה היה בהכשר שחיטה לאסור לאכול מ"מ ג"כ לא נוכל לברר שנעשה מעשה הפוסלה לעולם להמשיך עליה איסור עולם ולא מצינו בס' בשחיט' להחזיק' בודאי נבלה ללקות רק בדברי רמב"ם בלא בדק בסימנין ועיין פ"מ בפתיחה להלכות שחיטה שהתעורר בזה למה בספק שהה הוי רק ס' נבילה ובנמצא סכין פגום ובנמצא שמוטה הא קיי"ל סוקלין על החזקה

ולמ"ש אתי שפיר דהא היתה עומדת לסלק האיסור ומעש' נעשה לפנינו רק הספק אם נעשה בהכשר וע"ז לא הי' בחזקה שלא תסלק ממנה האיסור אדרבא בחזקה הי' שבידו לסלק האיסור רק כיון שלא ידענו אם נעשה בהכשר עליך להביא ראיה ומ"מ כמו כן לא ידענו בבירור אם נעשה בה מעשה האיסור לעולם דהיינו ששהה או ששחט בסכין פגום ומספק נשאר באיסורו אבל מ"מ אינה ודאי נבלה דעליך להביא ראיה שנעשה בה מעשה האוסרת לעולם ואף דכל שחיטה משנקב הושט יש מעשה האוסרת רק לכי גמר השחיטה מתכשרא אם לא שהה שיעור שהיה כמו שכתב רש"י חולין (דף כ' ע"ב) א"כ אם נאמר נקב הושט הוי נבלה שפיר בספק אם שהה הוי בחזקת איסור כיון דמעשה הטורף נעשה בבירור ז"א דמ"מ כ"ז דלא סלק מעשיו לא חל שם איסור ואדרבא הכל נעשה בהכשר שחיטה דכך הוא הכשירה ומקודם היתה עומדת בחזקת היתר אם ישחטנה כראוי תצא מאיסורה אף דעליך לברר שנעשה המעש' בהכשר מ"מ כמו כן עליך לברר דנעשה בפסול כדי שתמשיך עלי' איסור ברור לעולם וכ"ז שבאנו לבית הספק נשארה בס' איסור אבל לא ודאי איסור והא דלא בדק בסימנין י"ל דשם עדיף דלא נעשה מעשה לסלק חזקת הגוף ועיין נו"ב קמא אה"ע (סי' ס"ט) ובתנינא דחזקה שלא נעשה מעשה אלים טובא ואינו עדיף רוב לגבי חזקה כזו וה"נ חזקה דלא שחט רוב הסימן עדיף להסוברים דלגבי זה ל"א רוב מצוין אצל שחיטה מומחין כמבואר במרדכי ובתשובת רא"ש דלדידהו משמע דנבלה ומטמא במשא דקאמר בגמרא הוא מדאורייתא ודלא כמ"ש תוס' ורשב"א שם וכן נמי דעת רמב"ם וחזקה זו אלימא דלא נעשה שחיטת רוב סימן אבל ביתר ס' בשחיטה כמו דעליך להביא ראיה דנעשה מעשה המכשיר כ"כ עליך להבי' ראיה דנעשה מעשה הפוסל ואסור מס' אבל ל"ה ודאי נבלה

אך י"ל דהא באמת בהא דלא בדק בסימנין דמר סבר בחזקת איסור אמרינן בחזקת טומאה ל"א ומ"ס בחזקת איסור קיימא והשתא מתה ופירש"י כיון דבחזקת שאינה שחוטה מוקמית לה הרי מתה ומטמא' למה לא נאמר לאוקמי על חזקתה כמו דלא מטמאה מחיים כן גם עכשיו אינה מטמאה דנשחטה כהוגן וכבר עמד ע"ז בתשובת נודע ביהודא כמה פעמים ונראה טעם הדבר למה שכתבו תוס' יבמות שם בהא דמקשה אביי מנפל הבית עליו ועל בת אחיו וא"י איזה מהם מת ראשונה נימא אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת ומספק אתה בא לאוסרה וכתבו תוס' תימא אמאי חשיב לי' טפי בחזקת היתר לשוק מליבם וכתבו דמשו"ה חשיב לה טפי בחזקת היתר לשוק מליבם משום דבמיתת הבעל משתריא לשוק אבל במיתת הערוה אינה ניתרת ליבם עד שימות הבעל עמה. וה"נ דכוותיה כיון דיש לפני חזקת איסור דלא נשחטה כהוגן ונגד זה יש חזקה דאינה מטמאה כדמעקרא בחייה אמרינן דיותר היתה עומדת טפי בחזקת שתטמאה כשיסתלק ממנה החיות דבזה לבד מטמאה אבל שתהיה מותרת אינה מותרת אף אחר שיסתלק ממנה חיות עד שישחטנה כהוגן בכל דיני שחיטה ולכך כיון שמתה ונסתלק חיותה אמרינן דבחזק' זו עומד' לטמאה אם יסתלק החיות ולפנינו מתה ואף דעומדת בחזק' שכשישחטנ' תהיה מותרת מ"מ לזה צריך מעשה יותר שיסתלק החיות דוקא בהכשר שחיטה. וא"כ כמו כן לענין איסור נבלה אף דהיתה עומדת בחזקה לכשישחטנה תהיה מותרת מ"מ לזה צריך מעשה הכשר שחיטה ושתהיה אסורה מצד נבלה אינו צריך מעשה רק שיסתלק חיות הבהמה וכיון דמתה לפנינו ממילא מוקמינן אותה על חזקה למה שהיתה עומדת יותר אם יסתלק החיות

ועיין מ"ש שם בדברי חיים מה"ט להצדיק דברי הכו"פ וכן דעת התפל"מ ועוד גדולי מחברים דס' נקיבת הושט הוי ס' בשחיטה אף דאין הס' במעשה המכשיר רק מצד אחר מ"מ אינו דומה לס' קדושין דמקרי חזקת היתר ליבם אף דבחייו היתה אסורה מטעם אשת אחיו דשם אם תאמר להחזיקה באיסור זה דאשת אחיו ולאסרה על היבם ע"כ אתה צריך להתירה לשוק ויותר היתה עומדת בחזקת היתר ליבם ממה שהיתה עומדת בחזקת היתר לשוק דמעיקרא בטרם שקדש הערוה במיתת הבעל היתה משתריא ליבם ולשוק לא מישתריא עד דיקדש מקודם הערוה. וכן בס' גירושין דערוה בכנס ואח"כ גירש י"ל אף אם לא נאמר חזקת א"א דהערו' עדיף החזקת היתר לשוק מליבם דבמיתת הבעל מישתרי' לשוק אבל ליבם ל"ה עומדת עד שיגרש מקודם הערוה ושימות הבעל וכל קושית תוס' שם מס' דרוסה ל"ה רק על גירש ואח"כ כנס אבל בכנס ואח"כ גירש אינו דומה לס' דרוסה דשם אף דנאמר דהית' עומדת בחזק' היתר לכשישחוט אותה מ"מ כיון דנולד הס' מחיים מחזקינן מאיסו' ויש נגד חזקת היתר חזקת איסור דמעיקרא ושניהם שקולין לכך אסור מס' משא"כ בס' גירושין יותר היתה עומדת בחזקת היתר לשוק מליבם כנ"ל וכן בס' קידושין יותר היתה עומדת בחזקת היתר ליבם מלשוק אבל בס' נקובת הסימנין אף דרוב בהמות כשרים ומצ"ז היתה עומדת בחזקת היתר כשישחטנה והשתא שחוטה לפנינו אף דאין ס' במעשה השחיטה דנעשה בבירור כהוגן לפנינו מ"מ כיון דיש ס' דלמא נקב הושט ונמשך איסור נבלה עוד עליה שלא תועיל השחיטה ויש חזקת איסור וכיון דהוי ס' אם מעשה השחיטה הכשירה אסורה מס' עי"ש במה שכתבתי עוד בזה. וכן נראה מדברי ריטב"א שם דכתב לתרץ קושית ראשונים הנ"ל דלגבי ס' בשחיטה בחיה היתה עומדת באיסור אינה זבוחה ואההיא חזקה מוקמינן לה עד שיודע שנשחטה כמצות התורה ולדבריו ודאי כל ס' אף שאינה במעשה השחיט' רק מצד אחר הפוסל השחיטה ג"כ הוי בחזקה דלא נסתלק מאיסור אינה זבוחה והא דקאמר שם בקידושין בחזק' היתר ליבם אף דהוי ג"כ אותו איסור ממש ע"כ מטעם הנז' דעכ"פ יותר היתה עומדת בחזקת היתר ליבם ממה שהיתה עומדת בחזקת היתר לשוק או דשם אתי עלה מטעם דמוקמינן הערוה בחזקת שלא נתקדשה וכמ"ש תוס' שם לגבי ספק גירושין. וא"כ לעולם י"ל בס' במעשה שחיטה דהוי ודאי נבלה מטעם חזקת איסור דמעיקרא דיותר היתה עומדת לאיסור כשיסתלק ממנה החיות דלא בעי מעשה ממה דהיתה עומדת להיתר דבעי מעשה הכשר שחיטה ובפרט לדעת הרמב"ם דסובר ג"כ וזבחת הוא מ"ע ובחיה עומדת באיסור דאינה זבוחה יש חזקת איסור ברור. וכן מבואר מתוס' חולין (דף פ"ו) גבי שחיטת חשו"ק דהקשו לרבנן מ"ט אם רוב מעשיהם מתוקנים יהי' מותר לאכול משחיטתם ואי פלגא ופלגא אם סמוך פלגא דמקולקלין לחזקה דעומד בחזקת איסור ואיתרע לה מחצה דמתוקנים יהי' מותר לשחוט אחריהם וגם יתחייבו על שחיטתם משום נבלה הרי מבואר דחזקת איסור דבהמה מכריע לודאי נבלה אף ללקות והש"ך (סי' כ"ח) שכ' להוכיח מש"ס שם דאי לאו רוב מעשיהן מקולקלין הי' אזלינן לחומרא להצריך כיסוי מס' דאדרבא מדברי תוס' מבואר דאף אם פלגא ופלגא סמוך פלגא לחזקה ורק לר"מ בעי רוב מקולקלין כמבואר שם במהרש"א

אולם כ"ז לדעת תוס' דס' הנולד מחיים מוקמינן ג"כ על החזקה מלבד מה דשכיח יותר לאיסור אבל לדעת רבינו יונה ורשב"א ושיטת רמ"א (סי' נ') דבנולד רעותא לדידן לא אזלינן בתר חזקה ובדברי רשב"א חולין מבואר דאף מדאורייתא לא אזלינן בתר חזקה אם אין לתלות יותר להיתר מלאיסור כמו בנטל זאב בני מעים והם סוברים כיון דאתילד ריעותא בפנינו ל"ש לאוקמי על חזקה וכן נראה שהוא דעת רמב"ם ממה