אמרי בינה יורה דעה קנז

משום דאיכ' חזקה דבהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת דמסייעת לאותו העד כיון דסוף סוף חזקה ליתא במקום רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן א"כ הרי הוא בא להוציא אדם זה מחזקת כשרות אשר הוא עומד בה ופשיטא דלא מהימן להוציא דבר מחזקתו היכא דאין בידו וגם הלה מכחישו ועוד כ' שם שני ראיות לזה. והנה לכאור' נראה דעיקר השאל' הי' על כשרות השוחט מכאן ולהבא ואף דאין עא"נ לפסול אדם לעדות מ"מ לענין איסור דעא"נ והיכ' דעיקר עדותו הוא לענין להכשירו לאיסור הוי מידי דאיסור'. אולם המעיין היטב ימצא מבואר דאי אפשר לפרש דבריו כן חדא דא"כ למה כתב דעד אחד א"נ באינו שותק הא אף אם שותק ג"כ א"נ כמו דפסקינן כרבא באשתו זינתה בע"א דלא מהני לגבי דבר שבערוה ומבואר שם בסוגיא להעיד על אדם לפוסלו הוי כדבר שבערוה וכמ"ש התוס' רי"ד שם במעיד על אשה שנשבית או שהיא גרושה כדי לפוסלה לכהונה הוי כדבר שבערוה וכ"כ המ"מ (פח"י הלכה כ"א מא"ב) דאין ע"א נאמן להחזיק אותה בשבויה. ומה לי במעיד על אשה שהיא גרושה ומה לי במעיד על אחד שהוא פסול לשחיטה. ואף דבס' שב שמעתא (ש"ו פט"ו) כ' להוכיח מדברי רמב"ם דמעיד על אשה שהיא זונה לפוסלה לכהונה ל"ה דבר שבערוה וכן גרושה והעלה שם דדוק' להעיד שהוא בן גרוש' דהו"ל פסול הגוף בתולדה א"נ ע"א כדמוכח מהא דר"י דאמר יכיר דנאמן לומר בני זה בכ"ג וב"ח ומשמע דאחר א"ל אבל להעיד על גרוש' או זונ' שהוא פסול שנתהוה במקרה בזה ע"א נאמן

אולם דבריו תמוהין דלהדיא מבואר בש"ס גיטין (דף פ"ט) דא"ר יצא לה שם מזנה בעיר אין חוששין לה ופירש רש"י ותו' באשה פנויה ואמר בש"ס שם כתנאי אכלה בשוק כו' א"ר יוחנן בן נורי א"כ לא הנחת בת לאברהם אבינו שיושבת תחת בעלה והתורה אמרה כי מצא בה ערות דבר ולהלן הוא אומר עפ"י שנים עדים יקום דבר מה להלן דבר ברור אף כאן דבר ברור עי"ש הרי דמדמי הש"ס דלא פסלינן לפנוי' בקול ממה דלא נאסרה א"א כשישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה וע"כ דזה ג"כ דומה פסול כהונה למילי דא"א לאסרה וכמו דשם לא אסרינן רק בדבר ברור כן נמי בפנויה לפסלה לכהונה בעי דבר ברור עפ"י ב' עדים והא דרמב"ם (פט"ז) מסנהדרין איירי באשה שנאסרה ע"י קו"ס כמבואר מדברי ירושלמי מס' סוטה וכתבתי בזה בדיני עדות וכן בגרושה איירי ע"כ דהי' ספק בלא הגדת העד ויבואר עוד במ"א אי"ה אבל לפסול איש או אשה לאיזה דבר בפסול הגוף הדבר ברור דצריך ב' עדים. וכן מבואר ברשב"א בתשובה (סי' תרכ"א) וז"ל ועפ"י ע"א לא יפסול האדם להוציאו מחזקתו והראיה ההוא דבר בינתוס מסכ' סנהדרין ומבואר מדבריו אף בדבר שאינו נוגע לענין ממון כגון לפסלו לשבועה דנוגע לענין ממון שיהי' שכנגדו נשבע ונוטל אין לפסלו לעדות ממון רק אף לעשותו חשוד לדבר אחד שלא יהיה נאמן כאדם המוחזק בכשרות בעניני איסורין מ"מ גם בזה אין עא"נ וצריך ב' עדים וק"ו לפסלו לכהונה והדבר ברור מדכ' לא יקום ע"א באיש לכל עון כו' הוא באיש לפסול אותו לשום דבר ובאיסורין דנאמן ע"א הוא מדגלי קר' או הודע אליו חטאתו להסוברי' דמטעם שתיקה נאמן וכן להסוברים דאף נגד חזקה נאמן לאסור באינו מכחישו הוא לענין איסור בלבד אבל לא באיש לפסול אותו לשום דבר ואף אם שותק אין ע"א נאמן דשתיקה ל"ה כהודאה רק רגלים לדבר כמבואר תוס' יבמות (דף פ"ח) ואף בהודאה בפירוש י"ל דאין אדם משים עצמו רשע וכמו לענין לפסול אותו לעדות דעת רוב הראשונים דלא מיפסל ע"י ע"א אף בהודאתו ודלא כדעת הראב"ן כן נמי לפסול אותו באיסורין ול"ש בזה לומר שויה נפשו חתיכה דאיסורא רק לגבי נפשו ולא לגבי אחרים ואף בעלים דנאמנין על שלהן כתב מהרי"ק שורש (ע"ב) דעל הגוף ל"ש בעלים וע"כ כוונת תשובת מהרי"ק הוא על בהמה הזאת ששחט ואף דיש לבהמה חזקת איסור מ"מ אין לפסול השוחט היינו אף להעד על בהמה הזאת ואין עד זה נאמן באם מכחישו וע"ז כתב דאלמלא דאפרושי מאיסורא הוא הי"ל ללקות משום לא יקום ע"א והיינו כיון דעדותו לא יועיל על השוחט הוי כמוצא ש"ר רק דהיה לאפרושי מאיסורא דהעד חושב אולי יודה שלא שחט כהוגן ולא יאכל הבהמה הזאת וכתב עוד דלא נימא למיזל בתר חזקת איסור דמסייעת להעד הפוסל ויהיה הבהמה אסורה ע"ז כתב כיון דחזקה ליתא במקום רוב מצוים הרי הוא בא להוציא אדם זה מחזקת כשרות וכיון דהשוחט נשאר בחזקתו שוב א"נ לאסור אף השחיטה הזאת ולהוציא דבר מחזקתו. כתבתי בזה יען ראיתי למחבר מובהק א' שהוציא מדברי מהרי"ק דלעשות לאדם חשוד לענין איסורין דומה לע"א דנאמן באיסורין ומפרש דברי המהרי"ק דעיקר תשובתו סובב והולך רק על השוחט מכאן ולהבא והדבר פשוט דלא כן הוא ולא יקום ע"א באיש

והנה ס' מהרי"ק להכשיר הבהמה אף דלולא הכחשת השוחט היה הע"נ מטע' חזק' איסור ואף דהוא במקום רוב מצויים מ"מ אף דל"א סמוך מעוטא לחזקה או מטעם דכתב הרא"ש דרוב גמור הוא או מטעם דחזקה כל המסלקין החזקה מסלקין כהוגן וכמ"ש רשב"א מ"מ העד היה נאמן רק כיון דזה מכחישו לא מהימן להוציא מחזקתו כיון דאינו בידו והשוחט נאמן כיון דהיה בידו נאמן יותר מזה העד. ולפי"ז אם היה תרי נגד תרי אם תרי אומרים בפשיעה שחט שלא כהוגן ותרי אמרו שיפה שחט בזה הבהמה אסורה כיון דמסייע חזקת איסור להני תרי דאסור ואף דהוא נגד רוב מ"מ רוב אינו מכריע לגבי תרי ותרי כמו דכתבו רוב האחרונים דדוקא בחזקה דמעיקר' אמרינן מספקא דאין להוציא אבל רוב שהוא סבר' המכרעת אינו מכריע במקום תרי ותרי דלא עדיף מתרי נגד ארבע וכבר כתבתי בזה בהגהותי בד"ח דיני אישות (סי' י"ד) וה"נ דכוותי' כיון דהבהמה עדיין לא נתחזקה לכשרה אם באו בב"ח א"כ לא נוכל להכריע בין הנך תרי נגד תרי ואף מדאורייתא אסורה הבהמ' מספקא ואף דהשוח' כשר מכאן ולהבא מ"מ בבהמה הזאת דברי השוחט אינם מועילים. וראיתי בפ"מ במ"ז (ס"ק מ"א) שכ' בדין זה וצ"ע דאפשר כיון דגברא כשר הוא ממילא הבהמה שחוטה ולא אדע לכלכל דבריו אף דכשר מכאן ולהבא מ"מ בנידון זה דהוא תרי נגד תרי מה יוסיף עדות השוחט לסייע ואם סובר דרוב מצוים עדיף מחזקה א"כ בלא זה היה. מותר מדאורייתא ח"ו דרוב אינו מכריע א"כ העדות של השוחט אף דלגבי עלמא נשאר בכשרותו מ"מ בבהמה זו שדנין עליה בתרי נגד תרי אסורה

עוד כתב שם אם ב' אומרים יפה שחט וב' אומרים שהה ודרס לדעת מהרי"ק כשרה דתרי נגד תרי ואיכא רוב וחזקה ורובא עדיף אלא מדרבנן יש לאסור מטעם סמוך מיעוטא לחזקה. וגם דברים אלו סתומין אף דלדעת מהרי"ק בחד לגבי חד עדיף הרוב מחזקה היינו כיון דזה שאמר ששחט כהוגן עדיף דהיה בידו כנ"ל אבל בתרי נגד תרי אין הרוב מכריע ביניהם ואסור מדאורייתא וגם עכ"פ מדרבנן בלאו סמוך מיעוטא לחזקה כיון דגברא דשחט נשאר בפסולו כמו דפסקינן ש"ע ח"מ (סי' נ"ד) כדעת רי"ף דתרי לגבי תרי בפסול אדם לא אזלינן בתר חזקה דגברא א"כ איך יצויר שהבהמה יהיה כשרה והשוחט יהיה נפסל ע"י שחיטה הזאת. אולם באמת נראה דהבהמה אסורה אף מדאורייתא כיון דחזקת איסור יש והרוב מצוים אינו מכריע נגד תרי ותרי כנ"ל. וראיתי למהרשד"ם חלק יו"ד(סי' נ"ג) שכתב אם הבודק ואחר עמו אמר של"ה בריאה סירכא כלל ושנים אחרים מעידים בודאי שהיה סירכא המטרפת מבלי מקום לתלות לכאורה גם בזה היה נראה שהדבר ברור להתיר יען דהוי תרי ותרי ואוקי בהמה בחזקתה ובחזקת היתר עומדת עד שיודע לך דודאי נטרפה והאריך והביא דמ"מ הוי ספיקא דרבנן בתו"ת ולענין הכשר הבודק מכאן ולהבא הביא ד' רמב"ם בב' אומרים על א' שהוא פסול וב' אומרים שכשר דה"ז ס"פ והעלה דדוקא לגבי ממונא איכא למימר דאלימ' מחזקת גבר' ומשו"ה לא מפקינן ממונא אפומי' אבל בנ"ד דליכ' חזקה אחרת אדרבא חזקת היתר מן הבהמה מסייע לחזקת גברא מוקמינן אחזקת כשר ולא היה בה סירכא והנה בדין זה אם בפיסול גברא בספיקא דתו"ת כשר להעד להחזיק יבואר אי"ה בדיני עדות דמדברי הרמב"ם דכתב אין מקבלין עדותו נרא' דלכתחילה אף אם רוצה להעד להחזיק ממון מ"מ אין ס' מוציא מידי ודאי ובפרט כיון דריאה צריכה בדיקה ואף אם נאבדה סמכינן להקל אבל לכתחילה שיהיה ספק פסול הבודק זה ודאי אינו מן הדין. אולם בלא"ה לא אבין איך דן רשד"ם בזה דהוי תו"ת כיון דהעידו בזה ג"כ על הבודק שהעלים עין מן הסירכא א"כ מעידין על גוף הבודק שיצא טריפה מתחת ידו ואינו יכול לצרף א"ע עם האחר שעמו כיון דמעידין הנך תרי על גופו של הבודק ואם נאמר כיון דעיקר הכחשתן היה על הריאה נידון הדבר כמו בב' כתות עדים המכחישין זה א"ז בעדותן דל"ה התרי האחרונים כמעידין על גופן של עדים רק על הכחשת המעשה א"כ שוב נימא דיהיה הבודק כשר מכאן ולהבא כמו בכל שני כתות עדים המכחישין דקיי"ל זו באה בפ"ע ומעידה וזו באה בפ"ע ומעידה ועיין בר"ן כתובות פ"ב טעם הדבר דאינו דומה לתו"ת על פסול גברא וה"נ דכוותיה וצ"ע. עוד כתב שם הפ"מ בדברי מהרי"ק דמיירי שהעיד ששחט שלא כהוגן באונס ומ"מ לפי דברי העד פסול הוא מכאן ולהבא כיון דעכשיו אומר כשר הוא ורוצה להאכיל טריפות ולא ידעתי מה הכריחו לזה ואדרבא ממה דהביא מהרי"ק שם עוד ראיה מהא דגטין ס"ת שכתבתי גוילין לא נתעבדו לשמן דאי לאו מגו דנאמן להפסי' שכרו ל"ה מהימן אע"ג שהיה הגוילין קודם עבודן בחזקת שאין כשרים לס"ת ופשיטא שלא גרע מע"א דעלמא עי"ש ומה ראיה משם הא שם כבר כתב הרשב"א כיון דהוי פועל חזקה דלא עשה שלא כתיקון וכמו חזקה שליח עושה שליחותו וביותר דאם עושה שליחותו רק לחוש דלמא שינוי עשה בשליחותו זה בירור וחזקה גמורה כמ"ש המג"א (סי' ת"ט) משם ר"ב אשכנזי ז"ל משא"כ אם אירע אונס י"ל דנאמן היכא דליכא חזקה א"ו דעובדא דמהרי"ק היה ג"כ העדת העד שפשע בדבר ולכן הביא ראייתו דגם זה הוי נגד חזקה מהא דס"ת. ובאמת לא אבין קצת ראיות מהרי"ק מ"ש דאין לחלק משום דהתם מיירי בדאשכחיה ולא אמר לי' דההו' סברא לא אתי כ"א לעמוד נגד הטעם דהוי בידו דהוי כאחר של"ה בידו למ"ש הרמב"ן וריטב"א קידושין (דף ס"ו) דכיון דלא אמר לו אז הוי כמו כיון שהגיד שוב א"ח ומגיד עי"ש ואף דמהרי"ק כתב שם דכיון שהגיד שוב א"ח ומגיד ל"ש אלא בנחקרה עדותן בב"ד מ"מ סברא זו שהחזיר ללוקח הס"ת בחזקת כשר עדיף דעשה מעשה ונגד זה ל"ה נאמן דזה הוי חזקה ברורה ויצא בהכשר גמור אי לא מכח סברת מתוך שנאמן להפסיד כו' אבל בנידון דמהרי"ק דעד אחר מעיד ומסייע ליה חזקת איסור מניין לו שלא יהיה עכ"פ ספק נגד השוחט המכחישו אף שהיה בידו ויש ליישב

והנה האחרונים החולקים ואוסרים הבהמה לא חשו על טעם הזה של מהרי"ק כי סברו דחד לגבי חד הוי אתילד ריעותא ולא סמכינן