אמרי בינה יורה דעה קנה

שמצא סירכא במקום שהיא טריפה והמוכר אמר במקום שהיא כשרה כיון שבאו שניהם בבת אחת לב"ד אין כאן עדות ובזה אחר זה הוי דברי האומר טריפה כב' ושם קשה כיון דנשחטה הותרה ועד אחד בהכחשת בע"ד מי מהימן וע"ז לא מתרץ כלום דשם כיון דהמוכר מכרו ע"כ דיצא מן הבודק בחזקת היתר וזה הוי כאתחזק התירא כמו שביאר ע"נ בס' ש"ש (ש"ו פ"ז) דזה הוי חזקה שהוחזק לפנינו ומשום הכי בס"ת גיטין שם כיון דהיה ביד הלוקח א"ל נאמן אתה להפסיד שכרך ואין אתה נאמן להפסיד ס"ת אף דמעיד דלא היה להס"ת חזקה דמעיקרא מ"מ כיון דהוחזקה לפנינו בחזקת כשרות כיון דכל הסופרים כותבים ספריהם לשמה עי"ש וה"נ דכוותה כיון דיצא מן הבודק בחזקת כשרות הוי כמעיד נגד חזקה המבררת ולמה יהי' נאמן [ודברי הש"ש שם שכ' ראיה לזה מדעת הנך רבוותא דס"ל אף באתחזק איסור' ע"א נאמן ותקשי הא דר' אמי אמאי אין הסופר נאמן להעיד שכתב האזכרות שלא לשמן וע"כ דהך חזקה דאתחזק לפנינו עדיפא מחזקה קמא דבריו תמוהין הא להנך רבוותא מבואר דגם נגד חזקה דאתחזק לפנינו ע"א נאמן דהא הם הקשו מהא דינאי המלך בקידושין (דף ס"ו) דלאביי עא"נ ושם לא שייך מטע' שתיקה כהודאה לכן סברי דגם באינו יודע עא"נ ושם הא ינאי היה מוחזק לפנינו ואף יותר משלשים יום. והא דרב אמי שם הא כתב הרשב"א שם לדעת הראב"ד דפועל גרע כיון דהוטל עליו הדבר לשמור מסתמא עשה כתיקונו ונגד זה א"נ אם לא מטעם מתוך שנאמן להפסיד שכרו]

והנה הת"ש העלה דדוק' בשעה שהחזיק' בטריפה הי' מקום האמתל' כגון שיש דוחק בשר וכדומה באופן שלא הוחזקה בעיני הרואין לודאי בזה מהני אמתלא אבל אם בשעת האמיר' והמעשה לא נשאר שום ספק בלב השומעים והוחזקה בעיני כל לטריפה ודאית ל"מ החזרה אף באמתל' דכל מידי דאתחזק באיסור' א"א להוציא מחזק' עי"ש. ולכאורה למ"ש הגהות מרדכי קידושין והגהות מיימוני בשליח לקדש שטעה ואמר הרי את מקודשת לי דעא"נ באיסורין היכא דלא אתחזק ואף על גב דאתחזק לגבי איסור' כל כמה דלא אמר דטעה בדיבורו הא לא מקרי אתחזק איסורא אלא היכא דאף לדברי עד הבא להתיר וכגון הא דריש גיטין דאתחזק איסור' דא"א אף לדברי השליח עי"ש וא"כ ה"נ דכוות' אף דאתחזק לטריפ' מ"מ כיון דנותן אמתלא לדבריו ומעיד דבטעות הי' החזק' הוי כלא אתחזק. אולם א"ש דוקא בשליח שטעה דלא אתחזק מעול' לחזק' ודאית דאפשר שטעה וכמ"ש שם דנודע לכולם מקודם שרצה לקדשה בעד המשלח ולא הוחזקה למקודשת אליו לפנינו וליכא חזקה קמא לדברי העד לכך נאמן אבל היכא דהוחזק הדבר לפנינו בלא ספק בזה אינו יכול לחזור ולהעיד נגד החזקה. אך קשה מהא דמבואר (סי' קכ"ז) הנ"ל באומר לו נתנסך יינך בפניך ושתק ואח"כ הכחישו ואמר ששתיקתו היה להתיישב נאמן ואמאי הא כיון דע"י שתיקתו ורגלים לדבר אתחזק נאמנות דע"א ואתחזק הדבר לאיסור ואף ללקות עליו אח"כ א"כ איך יהני אמתלא על שתיקתו. וצריך לומר דשם איירי שלא הלך משם הבעל היין ולא נגמר עוד כל הדבר דעדיין היה עוד הספק גם בלב השומעים אולי שותק כדי להתיישב ולחשוב בלבו לזכור אם הוא אמת ולא נסתלקו הבעלים משם דלא אתחזק היין עדיין לאיסור ברור אבל באמת אם העיד ושתק ונסתלקו הבעלים משם ול"ה שום ספק הוי כאתחזק איסור ושוב ל"מ אמתלא

ועפ"י דברי הת"ש יש לבאר דברי ראב"ד בהשגות (פח"י ה"ט) מאיסורי ביאה ע"ד רמב"ם שם שכתב אשת כהן שאמרה לבעלה נאנסתי אעפ"י שהיא מותרת לבעלה ה"ה אסורה לכל כהן שבעולם אחר שימות בעלה שהרי הודתה שהי' זונה ואסרה עצמה ונעשית כחתיכה האסורה וכ' הראב"ד שאם אמרה אחר מיתת בעלה לא אמרתי אלא כדי שיגרשני בעלי למה א"נ והלא לא הודתה על עצמה הודאה לאיסור ולא נתקבלו דבריה כלל והרי אשה שאמרה א"א אני ואחר כך אמרה פנויה אני ונתנ' אמתלא לדבריה נאמנת אף בזו אם היתה קטטה ביניהם אמתלא גדולה היא זו ונאמנת ומשמע דוקא באשת כהן שלא נתקבלו דבריה כלל אבל באשת ישראל שאמרה שזינתה ברצון אף דלא נתקבלו דבריה לאוסרה על בעלה מ"מ כיון דנתקבלו דבריה לענין הפסד כתובה שוב ל"מ אמתלא עי"ש במל"מ וב"ש אה"ע (סי' ו' ס"ק כ"ו) ובנו"ב במהד"ק אה"ע (סי' ח' (דהקש' הא גם באשת כהן נתקבלו דבריה שאינה אוכלת בתרומה. גם הא מראי' שהביא הראב"ד מאשה שאמרה א"א אני ושם בשעה שאמרה אשת איש אני נתקבלו דבריה ושויתה נפשה חתיכא דאיסורא ואפ"ה מותרת באמתלא. אולם למה שכתב התבואת שור א"ש דודאי אם נתקבלו דבריה בכל ענינים ונתחזק הדבר לאיסור בבירור דל"ה אז מקום ספק של האמתל' לא מהני החזרה מאמתלא והא דאשה שאמרה אשת אני יש מקום אמתלא מיד שדרך לפרקים לומר כך משום בני אדם שאינם מהוגנים אבל בהא דאשת איש שאמרה שזינתה ונאסרה על בעלה דלמשנה הראשונה נאמנת מצד אנן סהדי כמ"ש הר"ן סוף מס' נדרים דאי לאו דקושט' קאמרה ל"ה מזלזלה נפשה למימר הכי ומכי חזו רבנן בתראי דאיכא למיחש לשמא תהא נותנת עין באחר אוקמה אדינא עי"ש ולפי"ז ודאי למשנ' הראשונ' דנאמנ' מצד אנן סהדי ואין מקום לאמתל' בשעת מעשה שאמרה ונתקבלו דבריה בבירור הוי כאתחזק הדבר ושוב ל"מ אמתל' משא"כ למשנה אחרונה דחזו למיחש לשמא נותנת עין באחר א"כ שפיר לא נתקבלו דבריה כלל לענין איסור הנוגע לבעלה להפקיע עצמה מבעלה שהיא משועבדת לו אף דלענין תרומה נתקבלו דבריה מ"מ לא מצד בירור הדבר רק הואיל דשויה ח"ד חיישינן לדבריה אבל מ"מ מיד בעת שאמרה לאיסור כיון דלא נתקבלו דברי' לגבי בעלה שוב עכ"פ לא מקרי אתחזק לאיסור דומה שפיר לאשה שאמרה א"א אני וחזרה ואמר' פנויה אני דמותר' באמתל' כן נמי בזה מותר' לכהן ע"י אמתל' כיון דלא אתחזק הדבר לבירור ואדרב' מיד היינו חוששין ומותרת לגבי בעלה בשביל דמחזקינן לה לנותנת עין באחר וזה כוונת הראב"ד דלא נתקבלו דבריה כלל היינו אף דלגבי עצמה אסורה מטעם דשויה חתיכא דאיסורא ובאשת כהן אסורה בתרומה וכן באשת ישראל הפסידה כתובתה מ"מ כיון דלגבי בעלה לא נתקבלו דבריה כלל הרי דיש מקום לחוש להאמתלא שוב מהני אמתל' גם להנוגע אליה אחר מיתת בעל' שוב ראיתי בס' בית מאיר אה"ע שם שדרך קצת בדרך זה אולם דבריו שם תמוהין שכתב דדוק' אם הנאמנות הוא בבירור אף ללקות ע"י ל"מ אמתל' ובטמא' דנדה עיקר הנאמנות מצד ח"ד וזה אינו דגם שם הנאמנו' הוא אף מצד עדות רק עיקר הדבר כמ"ש הת"ש אם יש מיד מקום להאמתל' דהיינו שהיה לנו ספק מצד שלפרקים נזדמן כן ולא אתחזק בבירו' ואם לא יש מקום ספק בשעת מעשה ונתחזק בבירור אף היכ' דאינו מועיל ללקות ע"י מ"מ אמתלא ל"מ שוב ודברי הראב"ד מבוארים מאד על פי דברי הת"ש

ולדעת הרמב"ם שם דל"מ אמתלא שלה כ' המ"מ הטעם דאין לסמוך על אמתלא זו שאומרת כך כדי שיגרשנה בעלה דהא בעלה ל"ה מצוה לגרשה ואינו מחויב להאמינה ולגרשה אין דבריה כלום והביא ראיה מהא דכתובות (דף י"ג) בהנושא את האשה ולא מצא בתולים היא אומרת משארסתני נאנסתי דנאמנת וקאמר שם מגו דאי בעי אמר' מוכת עץ אני תחתיך דלא קא פסלה נפשה מכהונה וקאמרה נאנסתי דפסלה נפשה מכהונה מזה נראה דל"מ אמתלא ובתשובת ח"צ (סי' ק"נ) כ' דאינו ראי' דלעולם י"ל דאמתל' מהני רק שם אף אם אמרה מכ"ע אני א"נ לדע' המ"מ ורמב"ם שם ואף לדעת רמב"ן ורשב"א דבטענת מוכת עץ אינה נאמנת ומותרת אף לכהן מ"מ שם איכא ריעותא שהרי בשותקת היא אסורה ואין דיבורה אוסרה דממילא נמי אסורה אלא שהיה צריך דיבור להתירה ולהכי איכ' למימר דל"מ אמתל' לאפוקי באומרת טמאה אני לך דכל עיקר אינו אוסרה אלא דיבורה ובהא אפשר דמהני אמתלא עכ"ד והנה סברא הזאת הוא דומה לדברי תוס' יבמות (דף קח"י) וכמו שפי' המהרש"א שם וכמ"ש מרן הגאון רבינו עקיבא איגר ז"ל הבאתי למעלה דהיכא דצריך עדות להתיר ל"מ אמתלא דכל כח האמתלא הוא רק לסלק דיבור הראשון ול"מ עדותו מחדש וה"נ דכוותי' בטמאה אני לך ל"צ להגדה מחדש רק לעקור דיבור האוסר משא"כ במשארסתני נאנסתי דעכ"פ צריך עדות מחדש להתיר א"ע לכהן. ולמ"ש רעק"א ז"ל דדוקא דבר הצריך עדות כמו שם דצריך עדות לומר שמת בעלה בזה ל"מ לסלק הדיבור שאמרה לא מת ע"י האמתל' ושתעיד מחדש ולומר דמת אבל היכ' דנאסר' ע"י דיבורה בלבד אף במקום דצריך להגיד מחדש מהני האמתלא לסלק הדיבור הקדום י"ל דגם במשארסתני נאנסתי דהבעל א"נ מטעם עדות רק מצד שויה אנפשי' ח"ד אם אמרה היא שכן הוא שלא היה לה בתולים רק משארסתני נאנסתי א"כ נאסר' רק ע"י דבורה י"ל אם זה הוי אמתל' טובה יכולה אח"כ לומר אמתלא ושתהי' מותרת ג"כ. אולם באמת באומר פתח פתוח מצאתי נאמן מטעם חזקה ובירור הדבר ונתחזק לאיסור אם אינה מכחשת ובודאי צריך אח"כ להגדות עדות מחדש ול"מ זה ע"י אמתל' ובלא"ה למ"ש בדברי ראב"ד י"ל שם כיון דאמרה היא משארסתני ונתקבלו דבריה הוי כבירור הדבר ול"מ אמתלא וכמ"ש בסברת הראב"ד משא"כ באמרה טמאה אני לך לא נתקבלה דבריה ויש מקום להאמתלא תיכף ומיד ע"כ דברי המ"מ צ"ע. ובגוף סברת המהרש"א לדעת הראב"ד דבכל מקום דלא נתקבלו דבריה מהני אמתלא מוכרח לומר שם בדעת התוס' דא"י לומר אמתל' למה אומרת לא מת כדי להכעיס צרתה ע"כ הטעם כיון דצריך עדות מחדש. אבל לדעת המ"מ דכיון דבעלה אינו מחוייב להאמין לה אין זה אמתלא א"כ א"ש בפשיטות בדברי תוס' שם דכתבו דאינו דומה להא דאמרה א"א אני דשם הוא אמתל' טובה דלגבי נפשה יתקיים דברי' ולא יקפוץ עליה בני אדם לקדשה משא"כ בהא דאומרת לא מת כיון דאינ' נאמנת להכחיש צרתה ולא יהיה קיום לדבריה לגבה רק לשוי' נפש' ח"ד אין זה אמתלא כמ"ש המ"מ כיון דבעלה אינו חייב להאמין לה א"ז אמתלא כמו כן בנידון דיבמות שם דלא יהני דבריה כלל לגבי צרתה וא"כ לגבי עצמה שוי' נפשה ח"ד וא"נ שוב לומר מת ולחזור מדבריה

וקצת יש להעיר בדברי הש"ע דבאה"ע (סי' ו') סתם כדעת רמב"ם ומשמע דל"מ אמתל' הזאת וכמ"ש המ"מ ובח"מ (סי' מ"ז) באומר שטר אמנה הוא דא"נ במקום שחב לאחרים ואם אחר שאמר שטר אמנה הוא פרע לבע"ח ובא לגבות השטר מהלוה אם כשבע"ח בא לגבות מזה השטר אמר שטר אמנה הוא אז ודאי ל"ה כוונתו רק לדחות לבע"ח עי"ש ומה מהני אמתל' הזאת כיון דלא נתקבלו דבריו כלל לגבי בעל חובו ואע"פ כן אמר והודה נימא הודאת בע"ד כמאה עדים וצריך לומר דשם הואיל דהשטר מסייעו שלא היה אמנה וכמ"ש הטו"ז ח"מ (סי' ל"ז) ובאמת אם אומר פרוע הוא ל"מ אמתל' ועי"ש בתומים ועוד יבואר אי"ה במקומו: