אמרי בינה יורה דעה קנד

בשביל שהודיתי אלא להתיישב ולחשוב בלבי לזכור אם הוא אמת נאמן וכ' שם הש"ך (ס"ק י"ז) דדוקא אם מכחישו אח"כ אבל אם א"ל אח"כ א"י ומה ששתקתי לא מפני שהודיתי העד נאמן לכ"ע. ויש להבן כיון דצריך אח"כ דוק' הכחשת הבעלים ובלא זה נאמן העד א"כ אף דאמתלא טובה הוא לומר ששתיקתו ל"ה הודאה מ"מ כיון דצריך הכחשה בבירור נימא דלא מהני כיון דע"י ששתק מתחילה כבר הוא רגלים לדבר וע"א מהימן א"כ אף דע"י האמתל' מסלקינן השתיקה מהודאה רק כאומר איני יודע מ"מ איך נתיר ע"י דיבור השני כיון דצריך להעד ולהכחיש וביותר לדעת הרשב"א והר"ן וסייעתם המובא שם בש"ך דדוק' במכחיש אותו הבעלים ואומרים איני מאמינך אבל בשותק אף בדבר דל"ה לו לידע ואפילו ל"א נתנסך יינך בפניך ושותק ג"כ העד נאמן א"כ למה מהני אמתל' לסלק השתיקה הא כיון דאף אם היה אומר אז א"י היה נאסר וע"כ צריך הכחשה מחדש וזה ל"מ ע"י אמתלא

אך יש לומר למ"ש רבינו עקיבא איגר ז"ל בתשובה (סי' פ"ה) דסברת המרש"א הוא רק דאי אפשר לדון לשויא דיבורו השני לעדות כההיא דמת בעלך דהימנוהו רבנן מדין עדות אבל היכי דאתינן עלה מדין ברי וברי י"ל דמהני אמתלא דהא מ"מ אומר ברי שמותרת לי עי"ש וכמו כן י"ל אף בדבר שאינו נ"מ רק לגבי עצמו כמו בנתנסך יינך דנ"מ לכל העולם דהא לא קיי"ל כהמ"כ שבב"י (סי' קכ"ז) רק ע"י הכחשת הבעלי' מותר לכל העולם מ"מ כיון דעיקר נאמנות העד הוא או ע"י שתיק' הבעלי' לדעת ר"ת וסייעתו או כיון דליכא מי שמכחיש לדעת רמב"ן ורשב"א וסייעתם ואם נסתלק השתיקה אף דצריך כעת להכחיש בבירור מ"מ לאו מתורת עדות הוא רק הכחשתו לבד סגי שלא יהיה הע"א נאמן בכה"ג דיינינן כאלו נוגע הדבר רק לעצמו ומדין ברי נגד ברי אתינן עלה ומהני אמתל' לסלק השתיקה וע"י הכחשו בברי מסלקינן להגדת העד וא"נ לאם לאסו' ואף דלדעת הש"ע אמרינן בכל איסורין כל מקום שהאמינ' תורה ע"א הרי כאן שנים וכיון דנאמן הע"א ע"י שתיקתם דבעלים הוי כשנים או מטעם דגזה"כ הוא לדונו השתיקה כרגלים לדבר וכמ"ש תוס' יבמות(דף פ"ח) או מטעם גזה"כ דנאמן בשתיקה וכמ"ש הר"ן קידושין או להסוברים דאף בא"י נאמן וכיון דשתיק מתחלה וכבר נאמן הע"א הרי כאן שנים וכיצד יהיו הבעלים נאמנים אח"כ להכחישו ע"כ צריך לומר כיון דהאמתל' מסלק השתיקה הוי כאלו העיד שלא בפניו ובא אח"כ להכחישו דמהני. אבל מ"מ היכא דאומר שנשחט שלא כהוגן אף אם מסלקינן הדיבור הזה מ"מ אפשר דכ"ז שלא העיד ששחט כהוגן אינו בחזקת היתר ול"מ אמתל' והא דמבואר רמ"א (סי' קכ"ז) דאם לא הגיד לו בפעם ראשון ואומר לו אח"כ ואמר אמתלא למה לא אמר לו בראשונה יש לחוש לדבריו הרי דאמתל' מסלק להריעותא ומקבלין הגדה האחרונה ע"כ צריך לומר כיון דלא אמר בפירוש רק מה דלא אמר ליה חשיב ריעותה בזה לכ"ע מהני אמתל' לקבל עדותן שנית ואף דרמב"ן וריטב"א קידושין אתי עלה מטע' כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד מ"מ ע"כ דמה דלא א"ל בפעם ראשון נ"ה כהגיד בפירוש דאל"כ אף אמתל' ל"מ וראיתי בספר בשמים ראש(סי' קס"ו) שכתב שיש רוצים לומר דוק' שלא בשעת וסתה מהני אמתל' דא"צ אלא לבטל דברים הראשונים לא להחזק דברים האחרונים והוי כלא אמר' כלל ובשעת וסתה ל"מ אמתל' וכ' סבר' זו אשמע ולא אבין דא"כ תאמר פעם שנית להסיר החזקה כשאר נשים הנאמנות באמירתן הרי דלא חש לסברת מהרש"א בתוס' יבמות הנז'. עוד כתב דיש מקום לומר כיון דחזק' אורח בזמנו בא מסייע לדיבורא קמא לא מהימני' לה באמתל' דידה אפע אין הדין נותן להחמיר בוסת דרבנן וכתיב וספרה לה וכל שנתנה אמתל' חזרה לנאמנותה למדנו מדבריו היכ' דיש חזקה לסייע לדיבור הראשון ל"מ אמתל' ולדבריו בטבח האומר שנתנבל בשחיטה שוב ל"מ אמתל'. אולם י"ל דל"ה נגד חזקה כלל כיון דהי' חזקה אם ישחוט כראוי תהי' מותרת רק כ"ז שלא ידענו אם נשחטה כראוי ומתה לפנינו והוי ספק בשחיטה מוקמינן על חזקת איסור א"כ האומר שנשחט כראוי אינו מעיד נגד חזקה רק שנסתלק האיסור

אך י"ל דאם אומר שנתנבלה בשחיטה דאינו מעיד נגד החזקה נאמן מטעם עדות למה שהעלה בס' ח"ד (סי' קפ"ה) דהיכ' דנאמן מצד עדות אינו מועיל אמתל' דכיון שהגיד שוב א"ח ומגיד והא דטמאה אני לך דנדה דמהני אמתלא הוא משום דלא הגידה בפני ב"ד ורק לסלק מה דשויה נפשה ח"ד מועיל אמתלא וכן באמרה א"א אני דלאו מטעם עדות נאמנת רק מטעם שוי' נפשה ח"ד ולא החזיקוה רבים לא"א משא"כ אם הוחזקה נדה כיון דלוקה עליה הוא מטעם עדות ובירור הדבר ל"מ אמתל' ובטבח דמהני אמתל' כיון דיש להבהמה חזקת היתר דנשחטה הותרה והא דנאמן הוא מטעם שהו' בידו ואם מעיד לנגד חזקת היתר אף דמהימן מטעם בידו מ"מ ל"ה רק כמו בעלים על ממונם ולא לקי אם עבר אח"כ ורק מטעם שויה אנפשה ח"ד נגעו בה מועיל אמתלא עי"ש בנועם דבריו ולפי"ז אם אמר שנתנבלה בשחיטה דמסייעו חזקת איסור דאינו זבוח בזה נאמן מצד עדות וכיון דאמר בפני רבים כן נתחזק לאיסור ונתקבל דבריו כאלו הגיד בפני ב"ד ושוב א"ח ומגיד אף באמתל'. ולכאור' י"ל דאף במעיד נגד חזקה בדבר שהיה בידו ג"כ נתחזק באיסור ושוב לוקה ע"י ודלא כמ"ש הח"ד והפ"י דהא עיקר ראיות הפנ"י הוא מהא דקידושין (דף ס"ג) באב שאמר קדשתי את בתי אף דנאמן מ"מ אין סוקלין ע"י ובאמת שם אין ממש בידו וכמ"ש תוס' כתובות (דכ"ב) ואף דהאמינו התורה מ"מ הוא רק מטעם בעלים בלבד ולסקול לא האמינו התורה וכמו שכתבתי בד"ח חיו"ד ויתבאר עוד בארוכה אי"ה בדיני גיטין ובדיני עדות אבל בשאר דברים דנאמנות הוא מטעם בידו ולרבא דקיי"ל כוותי' באם היה בידו נאמן י"ל דנאמן אף להחזיק האיסור ללקות ע"י כמו בדבר דאינו בחזקת היתר דנאמן ע"א להחזיקו באיסור ודאי אף ללקות ע"י כמו שכתב הרמב"ם כן נמי אף באתחזק היתר כיון דהיה בידו לאסור נאמן להחזיק האיסור אף ללקות

; וכן מוכח מדברי הרמב"ם דכ' (פי"א ה"ז) הלכות עדות ע"א נאמן באיסורין אעפ"י שהו' פסול לשאר עדות שהרי רשע בעבירה ששחט שחיטתו כשירה ונאמן לומר כהלכה שחטתי וקשה מה ראי' פסול בעבירה נאמן באיסורין מהא דשחיטה דלמא שם הוא מטעם דבידו והא ראיה דהא נאמן אף דאתחזק איסורא שסילק האיסור וע"כ אף דע"א א"נ במקום חזקה בשחיטה נאמן מטעם דהוי בידו וכמבואר ברש"י ותוס' גיטין (דף ב') וא"כ לאו מטעם עדות הוא רק מצד הסברא דהוי כבעלים ובזה אף פסול נאמן אבל מניין לנו ללמוד מזה דע"א יהיה נאמן אף דהוא פסול היכא דליכא סברת בידו. וצריך לומר דדעת רמב"ם הוא כדעת רש"י וכמו שביאר דבריו בספר ש"ש עפ"י סברת מהרי"ק (שורש ע"ב) דטעם דבידו הוא כיון דבידו לשנות החזקה ובממון דנאמן מטעם בידו דשם שייך להאמין מצד בעלים ועל הגוף כמו בטבילת נדה ל"ש בעלים הטעם הוא דנאמנת כיון דבידה לטבול מהני לגרוע חזקת איסור ומש"ה ילפינן דעא"נ היכא דלא אתחזק אע"ג דאינו בידו דבידו הוא לגרוע החזקת איסור ומכ"ש היכא דליכא חזקת איסור וזה סברת רש"י ריש גיטין עא"נ שהרי האמינה תורה כ"א מישראל על הפרשת תרומה ועל השחיט' אף דשם הוא בידו מ"מ סברת בידו הוא רק לגרוע החזקה וא"כ מוכח היכא דליכא חזקה עא"נ דאל"כ מה מהני הבידו ולאביי דסובר גיטין (דף נ"ד) דבעינן שיהיה עתה בידו ולרבא אם היה בידו מכבר לאו מטעם מגו הוא רק הטעם כיון שהוא בידו לאביי ולרבא כיון שהיה בידו איתרע החזקה והוי כמו דליכא חזקה ולכך נאמן ולס"ד דש"ס גיטין שם דלא ידע לחלק בין אתחזק ללא אתחזק או דסובר לס"ד כיון דאינו מעיד רק על הכשר הגט הוי כלא אתחזק ונאמן והש"ס דחי דזה הוי כאתחזק וא"נ שפיר כתב רש"י דבשחיטה ע"כ כיון דהוא בידו נאמן דבידו מהני לסלק החזקה ועיין חות דעת (סי' קכ"ז) שכתב מסברא דנפשיה כיון דבידו לשנות החזקה הוי כחזקה העשויה להשתנות דע"א נאמן לנגד זה עי"ש וזהו סברת מהרי"ק [ובאמת יש להעיר מדברי ירושלמי (פ"ג) דיומא מובא בתוי"ט שם הרואה אומר ברקאי ועא"נ שנייא היא הכא שאת יכול לעמוד עליו והיינו דהוי מילת' דעביד' לגלויי ועי"ש עוד בירושלמי ולמה צריך לזה דהוי עביד לגלויי תפ"ל כיון דהוי חזקה העשוי להשתנות דודאי יאיר פני המזרח ויש לדחוק] ומזה הוכח הרמב"ם שפיר דבמקום דלא אתחזק עא"נ אף דהוא פסול לשאר עדות ממה דנאמן רשע בעבירה לומר כהלכה שחטתי אף דהיה בידו הוא לגרוע החזקה ומ"מ מוכח דעא"נ היכ' דאינו נגד החזקה אף דהוא פסול. ולפי"ז שוב אף במקום חזקה היכ' דהי' בידו וסברת בידו מגרע כח החזקה ונאמן מצד עדות י"ל דהוחזק לאסור אף ללקות ע"י אח"כ. וא"כ ממילא אם מעיד דנתנבלה בשחיטה ועשה סימן והוחזק לרבים דנתנבלה כיון דהיה בידו נאמן מטעם עדות ונתחזק האיסור אף ללקות כמו בהוחזקה נדה בשכנותיה ושוב אינו חוזר ומגיד אף באמתל' אף דלא העיד בפני ב"ד. משא"כ באומר שהוא טריפה דבזה כל נאמנות שלו הוא מטעם שכתב הטו"ז (סי' ל"ט ס"ק י"ט) דע"א נאמן בדבר המסור בידו והיינו או מטעם דעשאו כבעלים או מטעם כיון דנתמנה ע"ז הוי כמהימן כבי תרי ועי"ש בפ"מ בזה לאו תורת עדות עליו כ"ז דלא העיד בפני ב"ד ויכול לחזור רק מטעם דהוי כבעלים ומהני אמתלא

אולם אף כי דעת רש"י ורמב"ם דבידו הוא רק לגרע החזקה ושוב נאמן מטעם עדות מ"מ דעת הש"ע (סי' קכ"ז) לפסוק כרא"ש ומרדכי דאף בהכחשת בע"ד נאמן אם היה בידו וע"כ לאו מטעם נאמנות עדות הוא רק סברת בידו הוא דהוי כבעלים ועי"ש בש"ך (ס"ק ג') שכתב באמת דדעת רמב"ם דאף בהי' בידו מ"מ אינו נאמן בהכחשת בעלים וכדעת ראב"ד ולדידהו באמת י"ל דמטעם עדות הוא הנאמנות דבידו מסלק החזקה וממילא לא מהני אמתל' בכה"ג וכנ"ל אבל לדעת הש"ע דהכחשת בעלים ג"כ ל"מ ע"כ דסברת בידו הוא מכח הבעלים וי"ל דמהני אמתלא. ודברי הח"ד שכתב (סי' קכ"ז) דהא דבודק נאמן דהוא טריפה ומעשים בכל יום דאף אם אחר שקונה הדקים ומצא טריפה מכריזין על הבשר שהוא טריפה הוא מטעם דנגד חזקה המבררת אין עא"נ אבל נגד חזקה שאינו מבוררת כמו לומר שהבהמה טריפה של"ה חזקה מבוררת להתיר נאמן ע"א ואפילו הבעלים מכחישין אסור לכ"ע היכא דבא האוסר ראשון לב"ד עי"ש סותר דברי עצמו (שבסי' קפ"ה) דאם נאמן מטעם עדות ואתחזק נאמנתו שוב ל"מ אמתל' לדבריו דנגד חזקה דלא אתבררה נאמן בתורת עדות מה מהני בטבח שעשה סימן אמתל'

ובלא"ה דבריו תמוהין מ"ש מהא (סי' ל"ט סי"ז) דהקונה ריאה ואמר