אמרי בינה אורח חיים ט

לוקה דעשה דוחה לל"ת ול"נ רק עשה דיו"ט ואם נאמר דלא חל עליו המצוה ביו"ט אמאי אינו לוקה א"ו דעכ"פ חל עליו המצוה וכמו שכתב אאז"מו ז"ל שם בקונטרס מים חיים (סי' א') ולפ"ז מ"ש המג"א אם אין ציצית בעיר דינו כמו בשבת בזה אף הטו"ז והע"ת מודים דרק משום כה"ב מותר ללבוש ובלא זה עכ"פ אסור כיון שמבטל אח"כ מ"ע שחל עליו החיוב באם יזדמן ודומה להא דכסוי הדם

ועוד י"ל ולחלק דדוקא בכסוי דם דהוא מ"ע על כל ישראל דכל הרואה דם שחיטת עוף והשוחט לא כסה הדם החיוב על כל אחד מישראל לקיים המצוה בזה אינו רשאי לשחוט אם אין לו עפר מוכן כיון דהמצוה תהיה מוטלת אח"כ על כל אדם מישראל לכסות ואף דאח"כ יהיו אנוסים במה שאין עפר מוכן מ"מ לאו כל כמינה לשחוט ולהטיל חיוב מצוה על כל אדם מישראל שלא יהי' בידם לקיימה משא"כ לענין ציצית שאין המצוה מוטלת רק עליו לבד כשלובש הטלית ואם אין בידו להטיל ציצית בשבת או שאין לו ציצית לא אסרו עליו חז"ל הלבישה כיון דאנוס הוא ואין החיוב רק עליו לבד ולא אסר' התור' ללבוש רק הטיל' עליו החיוב לעשות ציצית וכיון דאנוס הוא לא אסרו חז"ל הלבישה ואין לדמות גזירות חז"ל זה לזה ועיין פ"ח יו"ד (סי' כ"ח ס"ק ט') דעיקר מה שחששו חז"ל שלא ישחטו דכיון דאינו יכול לכסות מיד יש לחוש דילמא אישתלי ולא יכסנו בלילה ויבטל מ"ע עי"ש א"כ ודאי אינו דומה לציצית דשם יש לחוש שתתבטל מ"ע אף בעת שחייב לקיימה דישכח אחר כך מלקיימה משא"כ בציצית כשיעבור שבת יראה וידע שלא יש ציצית בהטלית ואסור ללבשו ומ"מ יש לומר דמודים דאם פשע ולא הטיל קודם שבת דאסור ללבשו רק היכ' דאיכ' כה"ב ובזה היכא דהי' אפשר מקודם לא התירו מפני כה"ב וכמ"ש הט"ז ועוד מצינו בריטב"א חולין (דף קל"ו) טלית שאול' כל ל' יום פטור וז"ל ודעת ר"ש ז"ל דהה"ד כשהיא מצוייצת כל ל' יום אין מברכין עליה ולי נראה דלא פטר הכתוב מטעם כסותך אלא בשאינה מצוייצת דכתיב גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך וכן עמא דבר וצ"ע עכ"ל מבואר דסובר דלא ממעטינן דטלית שאולה פטור רק דלא נתחייב להטיל בו ציצית אבל כשיש בו ציצית חייב לברך וע"כ דסובר אף דפטור להטיל בו ציצית אעפ"כ מקיים מצוה אם יש בו ציצית מכ"ש בטלית שלו שיש בו ציצית בשבת דמקיים המצוה ושפיר יכול לברך ואם נאמר דליכא שום מצו' מדאוריית' בשבת הואיל ואי אפשר להטיל בו ציצית היה מיושב מה שהקשה חכם אחד לרבינו הגדול מר"ן עק"א ז"ל דהש"ס הוכיח דקשר עליון דאוריית' מדאצטריך למשרי כלאי' בציצית ודילמא לעולם לאו דאורייתא רק דאם נזדמן שנעשה מאליו הקשירה בציצית בשבת דאינו יכול להתיר הי' צריך לפשוט הטלית קמ"ל דעשה דוח' לל"ת ואם נאמר דבשבת הואיל דאינו רשאי להטיל בו ציצית ליכא חיוב ל"ש ביה עשה דוחה לל"ת כיון דליכא עשה כלל בשבת. ואף דאם נאמר קשר עליון לאו דאורייתא ליכא עשיית מלאכה בהטלת ציצית מ"מ שייך בו מלאכ' דאורייתא שיתחייב משום מכה בפטיש כמו בהדס שענביו מרובין מעליו דאין ממעטין ביו"ט משום תיקון מנא ולדעת המרדכי הוא חייב משום מכ' בפטיש ועי' כפות תמרים סוכ' (דף ל"ג) וא"כ אף אם היו חסרים הציצית היה רשאי לילך בהבגד בשבת ולהטיל א"א דמתקן לחול וממילא אנוס הוא ושוב ל"ש בכה"ג עשה דוחה לל"ת ואף לדעת הריטב"א הנ"ל דיש קיום מצו' אם ישנם על הבגד מ"מ ל"ש בזה עשה דוחה לל"ת כמובן ובפרט אם נעש' ע"י פשיע' דנקשר מאליו

וראיתי בפ"מ או"ח (סי' י"ג) שכת' שמסופק אם היוצא בטלית של כלאים בשב' אם חייב חטאת שאין זה דרך מלבוש דאסור הוא ומ"ש רש"י בשבת (דף קל"ט) דאינה מצוייצת כלל לבישה היא והוכרח לזה דאל"כ דילמא חייב משום הטלית אלא מדאמר ר"ה שאינה מצוייצת כהלכתה הא שאינה מצוייצת כלל פטור והתם הטעם דבשבת הותר עכ"פ מה"ת משא"כ בכלאים ולכאור' כיון דעכ"פ מדרבנן אסור לילך בטלית בלתי מצוייצת אינו ראוי ללבשו ויתחייב מדאורייתא וכה"ג מצינו כמה פעמים דמה שאינו ראוי אף מדרבנן מקרי אינו ראוי אף מדאורייתא ואם נאמר דמה שאינו ראוי ללבשו מטעם איסור כלאים אינו דרך מלבוש ואיסורא משוי ליה להוציא מדרך מלבוש נאמר דאף אם אין בו רק כלאים מדרבנן גם כן עכ"פ אינו דרך מלבוש ויתחייב מדאורייתא וממילא אם אסור ללבשו בלא ציצית ג"כ אינו דרך מלבוש ויתחייב אף מדאורייתא על איסור הוצאה אולם זה אינו דהא מצינו דהדברים שאסרו חז"ל לצאת בהם בשבת ואסרו גם בביתו דילמא יצא בהם לחוץ ובכ"ז אם יצא אינו חייב חטאת הואיל והוי דרך מלבוש בחול ועיין רש"י מס' סנהדרין (דף ס"ח) בהא דאמר ר"א לבנו האיך מניחין איסור סקילה ועוסקין באיסור שבות דלהניח תפילין בשבת אינו איסו' מלאכה ואפי' יצא בהם לרה"ר. דהא דרך מלבוש הוא ותכשיטין הוא לו בחול הרי אף מה דאסור ללבוש בשבת מ"מ אין דרך הוצאה בזה הואיל דהוי דרך מלבוש ודוחק לחלק כיון דעכ"פ בחול מותר ללבוש הוי דרך מלבוש אף בשבת משא"כ כלאים דאסור אף בחול ל"ה דרך מלבוש דזה אינו דהא סכ"ס בשבת אסור ללבוש מ"מ ומה מועיל מה דבחול הוא דרך מלבוש הא מ"מ היום אסור הוא ובכ"ז פטור בשבת אף דגם בחול אינו דרך מלבוש רק תכשיטין הן לו ובשביל זה אמרינן דכל לבישת תפילין הן תכשיטין אף בזמן האסור לו וע"כ הוי הטעם כיון דהוי דרך מלבוש אין דרך הוצאה בכך וא"כ אף בהאסור גם בחול ללבוש ג"כ אין דרך הוצאה בכך וקצת משמע מדברי רש"י ז"ל מדכתב תכשיטין הן לו בחול דאם הניח' שלא במקום תפילין דאינו דרך מלבו' כה"ג בחול חייב דהוי דרך הוצאה אולם מדברי רש"י עירובין ) דף צ"ה) ד"ה במקום תפילין דכ' ובשבת נמי באתרא דלא חזי ליה לאו תכשיט הוא שבולטין יותר מדאי והוי כמשאוי ובתוספו' שם כתבו משם רש"י ונראה משאוי ולכך אסור ואין זה סברא אלא הטעם משום דלא מקרי מלבוש אלא במקום שרגיל להניחו בחול ודברי רש"י בסנהדרין נראה כמו שכתבו התוס' דבמקום דאינו רגיל להניחו בחול הוי משאוי ממש וחייב חטאת היוצא בהן בשבת ורק מה דתכשיט הוא לו בחול פטור אף בשבת אולם זה דוקא תפילין במקום דאינו רגיל להניחם דל"ה תכשיט ואין זה דרך לבישה אבל בבג' דהוי דרך לביש' רק דאיסור כלאי' גרם לו הוי תכשיט ואין דרך הוצאה בכך ועיין תוס' שבת (דף ס"ב) ד"ה כל דהקשו אף באשה דפטורה מתפילין והוי משאוי מ"מ הוי הוצאה כלאחר יד וכתבו כיון דמשאוי הוא ויכול לבוא לידי חיוב חטאת היכא דמוציא בלי שום שנוי משום בזיון לא שרינן ליה ועי"ש ברשב"א. עכ"פ מבואר דדרך מלבוש לאו דרך הוצא' בכך ועיין מג"א (סי' ש"א ס"ק נ"ד) דכ' דנשי' שהם עם בפ"ע אם יצא' בטלית המצוייצ' חייבת חטאת והדברים תמוהין הא אף מה דאסור לאש' להכניס תפילין כיון דאינן רגילין להכניס בחול וכמו שכ' המג"א שם מבואר בתוס' דבמקום הנחת תפילין הוי כלאחר יד א"כ בטלית נמי הוי הוצאה כלאחר יד ולמה כתב חייבת חטאת וראיתי בתוס"י שבת שם דתמה על המג"א דהא בטבעת חייבת משום דלפעמים דרך הליכת' מניחתה באצבעה והוי דרך הוצאה הא לאו הכי מקרי הוצאה כלאח' יד ה"ה בטלית נמי הוי הוצא' כלא"י דדרך מלבוש הוא שוב ראיתי בפ"מ שם שכ' דהוי דרך הוצאה בכך להוציא משאוי על כתפו או דרך לבוש בו משא"כ טבעת עי"ש וזה דוחק גדול דנאמר תפילין לאשה הוי כלאחר יד דאין דרך הוצאה בכך ומלבוש גמור יהיה דרך הוצאה ובודאי כנראה דרך מלבוש אינו דרך הוצאה ועיין במ"ז שם (ס"ק כ"ו) שכתב דאף בכלאים דרבנן יש לומר דחייב ובטלית שאינה מצוייצת כלל שרי מה"ת לילך בלא ציצית ובכ"ז י"ל דמותר לרה"ר מפני כה"ב וזה ודאי אינו נראה דמי הותר לו להלביש א"ע בו ולילך לרה"ר דזה ודאי אסור מדרבנן עכ"פ לדעת המ"א א"ו אף דהאיסור הוא מצד הבגד מ"מ כל שהוא דרך מלבוש אין דרך הוצאה בכך משא"כ הציצית אם אינם כשרים ואינם נוי הבגד הוי דרך הוצא' בכך וממילא נמי בגד כלאי' דרך מלבוש אינו דרך הוצא' ובשבת (דף קמ"ב) בבריית' המוצי' כלים מקופלים ומונחים על כתיפו וכו' וטבעותיו בידיו חייב ואם היה מלובש בהן פטור ומדקתני פטור משמ' אבל אסור כאשר הוכיח הרמב"ן בחידושיו שם (דף ס"ב) מדלא קתני מותר ובאיש ש"מ אפי' איש אסור עי"ש ולשאר פוסקים דבאיש לא גזרו י"ל הא דלא קתני מותר דקתני מלובש בהן פטור כל שהוא דרך מלבוש אף אם הוא לבוש האסור לו מ"מ לאו דרך הוצאה בכך ופטור מצד איסור הוצאה דשבת אולם למה שכ' הרשב"א ריש שבת דלאו בכ"מ פטורי דשבת פטור אבל אסור רק בפטור דתנן במתני' בלבד א"ש בלא"ה

ומ"מ היכא דנפסק בשבת בביתו קודם שהלך לבה"כ יש לומר דרשאי לילך לבה"כ כדי להתפלל עם הצבור דהליכה ליכא שום איסור ואח"כ שמתבייש לישב בלא טלית רשאי ללבשו מטעם כה"ב אף לדעת מג"א דאין למצוה אלא מקומה ושעתה ולא מבעי להסוברים באשתפך חמימי דלאחר המילה דרשאי למול ה"נ דכוותה כיון דמוטל עליו להתפלל עם הצבור חייב לליך אף דאח"כ ידח' איסו' דרבנן שילבש בשבת טלית בלא ציצית אלא אף להסוברים דאסור למול היינו דשם יהי' נדח' אח"כ שבת מפני פקו"נ ויעשה חילול שבת דאורייתא משא"כ כאן אף דנאמר דאסרו בשבת ללבוש טלית בד' כנפות בלא ציצית מ"מ במקום ביטול תפלה בצבור לא העמידו דבריהם ורשאי ללכת ואח"כ מותר לו ללבוש בלא ציצית מפני כה"ב שוב ראיתי שהגר"ע ז"ל בגליון או"ח נסתפק בזה ולא אדע למה לא נסמוך בזה על הט"ז והע"ת דעכ"פ כיון דיש כה"ב למה יבטל תפלה בצבור ולקדש ברבים לקיים מ"ע בשביל שלא ידחה אח"כ איסור דרבנן מפני כה"ב וצ"ע

סי' ב'. יש לחקור במי שאוסר על עצמו בקונם בגד של ארבע כנפות ועשה בו ציצית ואח"כ נשאל על נדרו אם יוצא בציצית שהטיל בו קודם לכך

לכאורה י"ל אף דאסור ללבוש הבגד מ"מ מצד הבגד חייב בציצי' א"כ נעשו בהכשר או דילמא כיון דבעת עשיית הציצית אסור ללבשו לא קרינן ביה אשר תכסה בה והוי אח"כ מן העשוי וקרינן ביה תעשה ולא מן העשוי דהא מבואר (סי' י"ט) בעשה טלית לצורך תכריכין אע"פ שלובשו לפעמים בחייו פטור מן הציצית ועי"ש במג"א משם הנ"י דכיון דאין עיקר עשייתה לאכסויי בחייו הו"ל כסות לילה שפטורה מן הציצית אפי' ביום והמג"א שם חולק דרק לשמואל דחובת טלית הוא בזה קאמר הש"ס דמודה דאם עשויה לתכריכין ואינו לובש'