אמרי בינה אורח חיים ח

יכול לברך קודם העיטוף אף דלא מקיים העש' עד אחר שמלובש בהבג' מ"מ כיון שאסור לו ללבוש בלא ציצית שלא יגרום אח"כ ביטול עשה ממילא גם מה שהציצית בהבגד בשעת העיטוף הוא חלק מן המצוה

ומה שהקשה הש"א על הר"י דאיך נדחה הל"ת דכלאים הא לאו הוא בעידנא ועמימ"ש בט"א ריש חגיגה ומ"ש אאמ"ו ז"ל בספרו ד"ח דיני יו"ט ונלע"ד דכיון דכלאים לא אסרה תורה רק בלבישה והיינו ההנאת לבישה וכמ"ש הרשב"א מס' יבמות ואסרה התורה ללבוש בגד של כלאים שיהי' מלובש בו אבל הלביש' לבד לא נאסר רק שיהי' מלובש וא"כ כיון שמיד שהוא מלובש חייב בציצית שפיר הוי בעידנ' כיון דעיק' האיסור כשמלובש ויהי' מלובש הוא ובמה שהוא מלובש מקיים על ידי הכלאים מצות ציצית שפיר הוי בעידנא ואף דאם לובש בגד של כלאים ופושט מיד ודאי דחייב מ"מ עיקר האיסור הוא הנאת הלבישה ועל זה הקפידה התורה וכשהוא מלובש מיד באותה רגע חייב בציצית

ולמ"ש דהלבישה בלא ציצית הוי איסור אבל לא מצרפינן מעש' של היתר להשוא"ת של אח"כ למיחשב קו"ע א"ש דברי המג"א שכתב (סי' י"ג ס"ק ח') דאם נפסק לו בט"ק כשהוא בשוק דהוי גנאי גדול לפושטו א"צ לפושטו אף בחול דגדול כבוד הבריות והיינו דהוי שוא"ת ולכאורה הא הוי קו"ע ע"י הלבישה דמקודם אלא ודאי דלא מצרפינן אולם אם נודע לו אח"כ שמתחלה בשעת לבישה הי' נפסק בזה למ"ש דאף הלבישה לבד אסור י"ל דלא ידחה כה"ב דהוי בקו"ע. ויש בזה לישב דברי הר"ש מדרוויש המובא במרדכי הלכו' ציצית דאוסר ללבוש בשבת בגד בלא ציצית והקשה המרדכי מהא דסוף פרק הקומץ בהא דמר ב"א דאיפסק ליה קרנא דחוטי' בשבת ולא הסיר ממנו דהוי בכרמלית דרבנן וגדול כבוד הבריות הא עובר על דאורייתא עכ"פ במה דלובש בד' כנפות בלא ציצית א"ו דבשבת הואיל דא"א להטיל בו ציצית ליכא איסור ע"ש ולהנ"ל אתי שפיר דשם איפסק לו אח"כ לא מצרפינן המעשה דמעיקרא להשתא והוי שוא"ת משא"כ להתלבש בו לכתחלה בלא ציצית אסור דהוי קו"ע עכ"פ במה שעושה מעשה לגרום שידחה מצות עשה בשב ואל תעשה

ויש שכתבו דלשיטת תוס' ברכות (דף כ"א) דבעשה שאינו שוה בכל או מה דישנו בשאלה נדחה מפני כה"ב אף בקו"ע כמו נזיר שמטמא למ"מ וכן כהן אם כן ציצית נמי דהוי מצוה שאינו שוה בכל דנשים פטורין מהראוי שיהי' נדחה מפני כה"ב ועיין או"ת (סימן כ"ח ס"ק י"ב). ולי נראה דכונת התוס' למ"ש הרשב"א שם דמ"מ הוי מצות עשה לטפל בו והיינו דכיון שיש מ"ע דוחה לל"ת רק דהי' קשה הא כהן ונזיר הוי ל"ת ועשה ואין עשה דוחה לל"ת ועשה לכך כתבו התוס' כיון דאינו שוה בכל או דישנו בשאל' נדח' מפני העש' החמור אף עש' ול"ת כמבואר יבמות (דף ה') להדיא אבל היכא דליכא עשה לא מצינו שיהי' נדחה מפני כה"ב עשה בקו"ע אף היכא דאינו שוה בכל ובס' ח"מ כתב דדוקא היכא דלא יעבור רק פ"א באיסור שוא"ת כמו נזיר לטמא את עצמו מותר מפני כה"ב אבל בהולך בלא ציצית דכל שעה ושעה עוש' איסור אינו מותר בחול מפני כה"ב ולא נהירא דהא בגמ' הקשה על ר"י דאמר המוצא כלאים בבגדו פושטו אפילו בשוק דאמאי לא אמרינן גדול כה"ב ומה קושיא הא בכלאים עושה איסור ג"כ בכל רגע וחייב כמה מלקות בהרב' התראות משא"כ במ"מ. א"ו דאין סבר' לחלק אם לא מטעם דהוי קו"ע הי' נדח' אף דעושה כמ"פ האיסור מ"מ כיון דתמיד שייך כה"ב נדחה ועיין רש"י ברכות שם שוא"ת שאני כמו שהיה כח ביד חכמים לעקור סדין בציצית כיון דהוי שוא"ת הרי אף דבסדין בלא ציצית עובר כמה פעמים מ"מ כיון דהוי שוא"ת יש כח ביד חכמים לעקור כמו כן מפני כה"ב נדחה וכן מבואר מדברי תוס' מס' שבועות ( דף ל' ) שכתבו דכשעושים איסור ע"י לא מקרי שוא"ת כגון שבאתה אשה לפני חכם להתירה לינשא ותלמיד זה יודע שבעלה חי ועי"ש הרי דדוקא מה שעושים ע"י ועוברים בקו"ע חשיב לקו"ע אבל אם האיסור הוא שב ואל תעשה אף לזמן מרובה וכמה פעמים ג"כ נדח' מפני כה"ב כיון דבכל פעם ופעם הוי כה"ב ותימ' על הנו"ב מהד"ק חלק או"ח (סי' ל"ה) שהעל' ג"כ דהנדח' מפני כה"ב אינו נדח' אלא לשעה אבל לא לכל הימים ולא לזמן מרובה ועי"ש ומדברי התוס' מבואר דאף לז"מ אם לא דחשיב קו"ע ומה"ת נעשה מחלוקת בזה בין הרא"ש ותוס' ובלאו הכי יש לדון דמצות עשה שהז"ג דלא נתחייבו נשים לא חשיב עש' שאינו שוה בכל כיון דמצד עיקר העש' הית' נוהג' בכל רק שהזמן גרמ' לפטור נשים ול"ח קל במה דאינו שוה בכל רק מה דאין כל אנשים מחויבים כמו כהן ונזיר דכיון דבכל מ"ע אנשים חייבים ובזה אינם חייבים הוי קל אבל במה דנשים פטורין מכל מ"ע שהז"ג אין העשה קל עי"ז שיהי' נדחה מפני כה"ב ועיין ט"א מס' ר"ה (דף כ"ח) שכת' לתרץ קושית התוס' בהא דנתערב מתן א' במתן ד' דידחה העשה לל"ת וכ' כמו דמצינו דעשה דוחה לל"ת ועשה שישנם בשאלה כמו כן אמרינן להיפך דעשה שישנה בשאלה אינה יכולה לדחות לל"ת שאינה בשאלה עי"ש ולכאור' לדבריו נימא נמי כמו דעשה דוחה לל"ת ועשה שאינם שוים בכל כ"כ עשה שאינ' שוה בכל לא תדח' לל"ת השוה בכל וא"כ איך נדחה כלאים בציצית הא הל"ת דכלאים שוה בכל דגם נשים חייבים והעשה דציצית נשים פטורין א"ו דמה דנשים פטורין לא חשיב קל כיון דבכל מ"ע שהז"ג נשים פטורות ועיין תוס' יבמות (דף ד') ד"ה דכתיב ובמהרש"א שם בתירוץ השני שכתב דלכך אינו מוכח דנשים חייבות בכלאים דאל"כ הו"ל לאו דכלאים אינו שו' בכל וכ' דגם העשה דציצית אינו שוה בכל דנשים פטורות מציצית עי"ש ויקש' לפי האמת דנשים חייבות בכלאים ואעפ"כ ילפינן דעשה דוחה לל"ת אף דהעשה אינו שוה בכל והלאו שוה בכל וק"ק על המהרש"א הא מ"מ מוכיח דנשים חייבות בכלאים דאל"כ מנ"ל לענין יבום דעשה דוחה לל"ת למ"ש הכפ"ת מסכת יומא דעיקר מצות יבום רק על אחי המת והיבמה אינה מצווה רק אגודה ביה א"כ העשה אינה שוה בכל והל"ת שוה בכל ומנ"ל דל"ת השוה בכל נדחה מפני עשה א"ו דנשים מצוות על כלאי' א"כ חזינן דעש' דציצית אף דאינו שו' בכל דוחה ללאו דכלאים השוה בכל ואכ"מ להאריך בזה

והתומים (סי' כ"ח) כתב למ"ש הרמב"ם וש"ע ח"מ סי' רס"ג) בזקן ואינו לפי כבודו דאינו חייב להשיבו אבל מ"מ יות' טוב שימחול על כבודו לכן דוקא הנוגע לממון חבירו רק יותר טוב אבל הנוגע לכבוד שמים חייב לבטל כבודו ואף אם הוא בזיון גדול בפושטו חייב להסירו אולם דעת המג"א כדעת הראשונים דלהדיא מבואר בריטב"א שבועות שם מדקאמ' לא ליזיל משמ' שאפי' רצה לילך אין לו לילך ואין לו למחול כבודו בכך לבזות תורתו ואע"ג דאיכ' פסיד' דהא באבידה איכא נמי פסידא ואע"ג דהתם אם רצה להשיב משיב שאני התם דאיכא כמה ת"ח שעושים כן בשלהם אבל להתבזות לפני ב"ד דזוטר מניה לא עכ"ד א"כ אף דשם נוגע ג"כ לכבוד שמים להציל עשוק מעושקו וגם להסיר הגזיל' של החייב ע"י עדותו מ"מ אינו רשאי למיזל ואף דהוי רק בזיון קטן כמ"ש התוס' וכמו כן בבזיון גדול לפשוט בשוק דג"כ אינו רשאי לבזות א"ע כיון דמותר מצד הדין וכן משמע קצת מסוף פרק הקומץ לאיכא דאמרי דהו' בכרמלית ומהתם אמר לי' וא"ל מה דעתיך למשדיה והאמר מר גדול כבוד הבריות וכו' ואם היה רשאי להחמיר ע"ע בודאי אף דבאמת לא הו"ל לרבינא להודיע מ"מ כיון שכבר הודיעו ודאי היה מר בר רב אשי מחמיר ע"ע לחלוק כבוד לשמים א"ו דאינו רשאי כמ"ש הריטב"א בבזיון קטן לגבי ממון כן בזיון גדול לפשוט בשוק אך מ"מ י"ל דרק בדרבנן דאיסור לבישה בלא ציצית ליכא שם דהי' בשבת אבל בחול אינו ראיה לגבי איסור דאוריית' דלא יהיה רשאי להחמיר ע"ע ועיין מ"ש אאמ"ו ז"ל בספרו דברי חיים דיני אבידה (סי' ט')

והנה דעת הט"ז דבשבת אף בדליכא כה"ב מ"מ כיון שאינו יכול לעשות ציצית ליכא שום איסור בהלבשה ודעת מג"א דעכ"פ מדרבנן אסור ולכאורה לדעת הטו"ז א"כ איך מברכין ברכת להתעטף בשבת כיון דאינו עושה שום מצוה דאף אם לא הי' בו ציצית הי' רשאי ללבשו וצריך לומר דמ"מ מוד' הט"ז לדעת מג"א דחל עליו חיוב קוד' שבת להטיל בו ציצית כדי שלא ילך בשבת בבגד בלא ציצית ואף דהמ"א עיקר ראיתו דאם ידע מאתמול שהוא פסול דאסור ללבשו בשבת דהו"ל לתקנו מאתמול הוא משבת (דף פ"ב) ושם הוא רק מה דמותר מטעם כה"ב תליא באם ידע מאתמול אבל לדעת הט"ז דלא צריכינן לבוא לטעם דכה"ב רק דליכא איסור כלל וכן הוא דעת הע"ת המובא במג"א א"כ על מה מברך בשבת ואולי דומה להא דמבואר (סי' י"ד) בטלית שאולה כשהיא מצוייצת דמברך מיד ואם אינ' מצוייצת פטור מלהטיל כל ל' יום ואם הטיל בה ציצית כתב המג"א בשם תוס' והרא"ש דהמברך לא הפסיד כמו נשים דמברכות על מ"ע שהז"ג ובראש חולין כתב דל"ד לנשים דטלית זה שאינו שלו כל אדם פטור בו וכתב מ"מ המברך לא הפסיד כן נמי בזה אך מ"מ יש לחלק דשם עכ"פ הואיל דהטלית הזה בעליו חייבים בו וכ"כ בהגהות הגר"ע ז"ל טעם זה. [ומה"ט יש לומר אם שאל טלית שאינ' מצוייצת מאש' או מאינו בן חיוב אף בהטיל בו ציצית לא יברך וצ"ע] משא"כ בשבת דלדעת הט"ז והע"ת ליכא שום מצוה אם אין בו ציצית וכיצד יברך וע"כ נראה דהם ג"כ מודים דאם פשע ולא עשה בהטלית ציצית קודם שבת דאסור להביא א"ע לידי זה שילך בטלית בל"צ רק בנפסק בשבת בזה סברו דמותר אף בלא כה"ב. ובימי ילדותי היתי סובר להביא ראיה לדעת המג"א ממתני' דריש ביצ' דלא ישחו' אא"כ יש לו עפר מוכן ואם שחט אם יש לו דקר נעוץ מבע"י מכסה ואם אין לו דקר נעוץ מבע"י לא יכסה ואסור לו לשחוט ואמאי לא נימא דישחוט לכתחלה ואח"כ אנוס בתקנתא דרבנן. הרי דאסור להביא א"ע לידי זה כן נמי ללבוש בלא ציצית אסור וראיתי אח"כ שכך כתב אאזמ"ו ז"ל בקונטרס מים חיים שבס' דברי חיים אולם הדרנא בי דשם גם ביו"ט חל עליו מצות כסוי ואם יש לו עפר חייב לכסות רק אם אין לו אנוס הוא לכך אינו רשאי להביא א"ע לידי זה שידחה מצות כסוי אף דהשחיטה אין כאן איסור מ"מ גורם בזה שידחה מצות כסוי הדם משא"כ ללבוש בגד בלא ציצית בשבת דלא אסרה תורה הלבישה רק מצוה שיהי' בו ציצית ובשבת אין שום אופן לקיים מצוה הזאת אם נפסקו לכך סברו דאף בלא כה"ב רשאי ללבשו והדברים מוכרחים מדעת ריב"א תוס' חולין ( דף קמ"א ) דבשחט ביו"ט ועבר וכסה אינו