אמרי בינה אורח חיים י

בחייו פטור אבל למ"ד חובת גברא כשלובשה אם לובשה בחייו חייב אולם באמת דעת הטור וש"ע מדקאמר ומודה שמואל היינו לא מבעיא להסובר דחובת גברא כשלובשה ודאי פטור באם אינה עשויה ללבישה אלא אף לשמוא' הי' ס"ד כיון דחובת טלי' הוא אף דאין עשויה ללביש' דיחייב קמ"ל דמ"מ נמי מודה דבעינן אשר תכסה בה שתהי' עשויה ללבישה וא"כ אם אסור ללבישה י"ל ג"כ דלא קרינן ביה אשר תכסה בה אך י"ל מ"מ כיון דהבגד בעצם ראוי לכסות בו ועומד לכסות יום רק הוא אסור עליו בלבישה ומ"מ אחרים רשאים לכסות בו קרינן ביה אשר תכסה אולם אם הבגד עשויה באיסור לכל העולם כגון שמעורב בו בבגד צמר ופשתן ואסור ללובשה משום כלאים בזה הבגד לא מקרי בת חיוב ואם הטיל בה הציצית ואח"כ סלק הפשתן מן הבגד הוי הציצי' מן העשוי כיון דאז ל"ה הבגד ב"ח

וראיתי בגליון המג"א מרבינו הגדול מר"ן עקיב' אייגר ז"ל (סי' י) שהביא בשם הגו"ר שחקר בזה והוא כתב דלא הוי בזה מן העשוי בפסול כיון שגוף הציצית נעשו בהכשר ואם לובשו אף דעובר על איסור כלאים מ"מ קיים מצות ציצית וכשנסתלק האיסור כלאים א"צ להתירם עי"ש ומלבד דיש להעיר בדבריו דודאי אם לובשה לא קיים המצו' דהא הוי מהב"ע ואף דגוף קיום המצו' הציצית אינ' בעביר' כיון דהבג' כבר מעור' בצמר ופשתן מ"מ כיון דהבגד אסור ללבשו משום כלאי' וכשאינו לובשו ליכא מצו' בזה היכא דהעביר' מסבב לו חיוב מצו' בודאי לא קיים מצוה וכאן אם אינו עושה העביר' דהיינו הלביש' ליכא שום חיוב מצוה רק אם עוש' עביר' ומלביש א"ע בבגד זה יחול חיוב זה י"ל לכ"ע חשבינן למהב"ע דלא קיים שום מצוה והארכתי בסברא זו במ"א לגבי חיוב חלה בהא דהרי שגזל סאה חיטים כו' אין זה מברך אלא מנאץ דאף דכבר קנאו בשינוי ולדעת ר"ת לא שייך בזה מהב"ע ונדחקו התוס' בסוכה (דף ל') דמ"מ אינו רשאי לברך ולהסברא הנ"ל היכא דהמצוה אינה חובת הגוף ואם אינו עושה העביר' אין עליו חיוב המצוה בכל גוני הוי מהב"ע א"ש בפשיטות דחיוב הפרשת חלה הוא רק כשיש לו עיסה וכן ראיתי סברא הזאת בחיבור א' וה"נ דכותה אם אין לובש הבגד אינו חייב בציצית והלבישה בעביר' מסבב המצוה הוי מצוה הב"ע ואולי כונת הגאון ז"ל בנדון דהגו"ר דלא נודע לו מקודם שיש בו איסור כלאים ומהב"ע לא הוי היכא דשגג וכתבתי בפרט זה במ"א דאין ללמוד מקושית תוס' סוכה שם במצה של טבל דלמה לי קרא תפ"ל משום מהב"ע ומאי קשיא להו דילמ' צריך קרא להיכא דאכל בשוגג וכן הוכיח מזה בס' חמדת שלמה דגם בעביר' בשוגג לא הוי מצוה מטעם מהב"ע אולם אינו ראי' דשאני אכילת איסור דאף מתעסק חייב שכן נהנה בזה אלם העבירה בשוגג משא"כ בשאר עבירות אף דכלאים הוי גם כן הנאת הגוף מ"מ במתעסק פטור ואינו בכלל מתעסק בחלבים ועריות דחייב שכן נהנה דדוקא באכילה וביאת איסור קאי כמ"ש בזה לקמן דיני שבת ואם כן יש לומר דבאמת קיים מצו' ציצית כיון דהי' שוגג לא אמרינן בזה מהב"ע אולם למ"ש דהיכא דגוף הבגד אסור בלבישה ליכא שום חיוב מצות ציצית דאשר תכסה בה כתיב ומה לי אם אינו עשוי לכסוי בעצם או מטע' איסו' דארי' רביע עלי' מ"מ אינו ראוי ללביש' ואף דלא ידע מ"מ כלפי שמיא גליא דאינו בכסוי בבגד זה ואינו חייב בציצית ועשוי בפטור וקרינן בי' תעשה ולא מן העשוי. שוב ראיתי בפ"מ במ"ז (סי' ח"י) שכ' אם הי' בכסות בת ד' כנפות שהי' כלאי' בשפ' שלו ועש' ציצית ואח"כ חתך הכלאים ממנו י"ל הוי תולמ"ה כיון דבשעת עשייתן ל"ק ביה אשר תכסה בה עתה שאין לנו כלאים ואפי' נאמר מה"ת מות' כלאי' מ"מ מדרבנן הוי תולמ"ה הרי כמ"ש אולם לא אבין מ"ש דהוי רק מדרבנן תול"מה הא אף דמה"ת מותר כלאים בציצית היינו ע"י ציצית אבל אם בלעדי הציצית יש בגוף הכסו' מעור' כלאי' ודאי אסור ללבשו דהא כתיב אשר תכסה בה בעינן שיהי' ראוי לכסות בו גם בלעדי מצות ציצית אבל אם יש בו כלאים אינו רשאי לכסות בו ואף אם נאמר דכלאים בציצית הותר היינו אם גורמים הציצית שיהיה כלאים אבל לא אם יש בהבגד כלאים בלעדי הציצית בזה לא שמענו שיהי' מותר לא מבעיא עכשיו שאין לנו תכלת ול"ש לקיים בבגד פשתן מצות תכלת וכן בבגד של צמר אסור להטיל בו ציצית של פשתן כיון דאפשר לקיים בשל צמר או פשתן ואף בזמן התכל' דא"א לקיים בפשתן רק תכלת עמרא ואז אף חוטי לבן מותר בפשתן הכל כיון דהציצית גרמו לאיסור כלאים בזה אמרינן דהתירה התורה אבל לא בהיות הכלאים בגוף הבגד זה לכ"ע אסור וחייב משום כלאים וראיתי בפ"מ גם בפתיחה להלכות ציצית ב' ביושב בבה"כנ בחול ומצא כלאים בבגדו אם הוא כלאים מד"ת מבעי לי אם חייב לפשוט כי לפי הנראה מרמב"ם ז"ל כלאים בציצי' האידנ' רק מדרבנן ובכה"ב לא גזרו ולמ"ש באם יש בהבג' כלאי' לא שרי מה"ת לכ"ע גם מה שהוצי' מדברי רמב"ם דאם לובש כלאים בציצית בזמה"ז אינו לוקה כיון דמה"ת מותר ולא מטעם דחייה דפוסק דצמר ופשתים חייבין מה"ת לא שאר בגדים ובלא סמיכות מוכח דמצותו בכך דתכלת עמרא לא מטע' דחיי' ומדכ' הרמב"ם (פ"ג ה"ו) ומהו לעשות כו' בדין שיהיה מותר דכלאים בציצית מותר שהרי אמרה תורה לפשתן עשה תכלת ע"ש ובאמת מתחלה על' ע"ד הכ"מ והב"י לפרש דברי רמב"ם דלא קי"ל כשמואל דאמר חוטי צמר פוטר בשל פשתן וגם פשתן בשל צמר אלא כדר"ל דאמ' כ"מ שאת' מוצא עשה ול"ת אם אתה יכול לקיים את שניהם מוטב וסובר דבזמן דאיכא תכלת נמי מיירי ר"ל ואף מדאורייתא קאמר שאע"פ שהותרה כלאים בציצית לא הותר' אלא היכא דאי אפשר בענין אחר דהיינו תכל' בפשתן אבל לבן שבו כיון דאפשר להטיל במינו לא דחי ל"ת דכלאים אע"פ שכבר יש כלאים כל מאי דאפשר למעוטי באיסורא ממעטינן רק שהכ"מ הוכרח דרמב"ם במטיל לבן לבד מיירי מדכת' מקודם בשאר בגדי' אם רצ' לעשות מצמ' ופשתן עוש' ושם ע"כ איירי בלבן לבד דעם תכלת הוי כלאים ואיך יתירו חכמים כלאים שלא במקום מצוה דשאר מינים אינם חייבין מה"ת לכן כתב להטיל חוטי צמר בבגד פשתן או חוטי פשתן בבגד צמר במקום דליכא תכלת אסור דיכול לקיים שתיהם אבל בגד פשתן שהטיל בה התכלת מותר לעשות לבן כיון דבלא"ה הוא כלאים ע"י תכלת דאי אפשר וסיים דחוטי לבן של פשתן בשל צמר אע"פ שמטיל תכלת כיון דלא הוצרך לדחות לאו דכלאים מפני תכל' גם מפני לבן לא ידחה שהרי אפשר לקיים שניהם ושלא כדעת ר"י דאי הוי ס"ל לרבינו הכי לא הו' שתיק מני' ובאמת המעיין ברמב"ם ירא' דקאי בין בזמן תכל' בין בזמה"ז ומשום דר"ל אס' גם חוטי צמר בפשתן דכמו דכתב הכ"מ דחוטי פשתן אסור בשל צמר מדשתיק מניה מזה מוכח ג"כ דאסור לעשות חוטי לבן של צמר בבגד פשתן דמוסיף כלאי' שלא לצורך מדשתיק מניה והדיוק ממה דמקודם בשאר מינים ע"כ מיירי בלבן לבד כן ג"כ סוף דבריו אינו מוכרח דלרמב"ם אין חילוק בין עם תכלת או לבן לבד ורק חוטי תכל' הותר' ולא להוסיף אף חוטי לבן של צמר בפשתים דמוסיף כלאים וזה אסור מה"ת ולא מצינו רק לתירו' אחד לדעת התוס' דהא דר"ל הוא רק מדרבנן אסור בליכא תכל' ועיין רשב"א ריש יבמות בזה וכנראה דעת רוב פוסקים דלכ"ע בליכא תכלת אסור מה"ת כלאים בציצית דאף דהותרה במקום כלאים הוא אם מוכרח בזמן התכלת גם אף אם נאמר כסברת תוס' דהותרה ממש מ"מ י"ל כיון דעכשיו דליכא תכלת ואסור כלאים אף אם נאמר דרק מדרבנן כיון דאפשר לקיים במינו יש לומ' אם הוטל כלאים בציצית כיון דרבנן אמרו דאסור לעשות כן לא נתקיים אף מצו' דאורייתא ועבר על לאו דכלאים כדרך שכתבו תוס' ריש סוכ' בהא דלא קיימת מצות סוכ' מימיך דכיון שגזרו חז"ל אף מדאורייתא לא קיים ע"ש וה"נ דכוות' כיון דאסרו חז"ל מטעם דאפשר לקיים שניהם דלא יטיל כלאים בציצית אם עבר לא קיים המצוה אף מדאורייתא ולוקה על לאו דכלאים ומופסל לעדות וגם הא הוי מצוה הבאה בעבירה דעבר על דברי רבנן ואף אם העבירה רק מדרבנן מכל מקום עבירה יחשב ומופסל המצוה אף מדאורייתא לכמה פוסקים וזה רק לתירוץ אחד בתוספות מנחו' דהא דר"ל הוא מדרבנן ומדברי רמב"ם לא משמע כלל רק כדעת כל הפוסקים דהוא גם מדאורייתא באפשר לקיים שניהם וכמ"ש הרשב"א שם בדעת הרי"ף וממילא אף בכלאים על ידי הציצית עובר על הלאו דכלאים מה"ת ומכ"ש ביש כלאים בגוף הבגד דבזה ליכא שום דיעה שיהיה מותר בו כלאים מה"ת דהא אינו ראוי לכסות בו והלובש אותו בלא ציצית אינו מבטל העשה דציצית כיון דאינו ראוי לכסות בו והציצי' הנעשין בעוד כלאים בו פסולין אף אחר שסילק האיסור כלאים משום תעשה ולא מן העשוי

ובזה יש ליישב דברי הרמב"ם בש"ע (סי' ט') בהטיל ציצית על ציצי' אם נתכוין לבטל את הראשונות מתיר את הראשונ' או חותכה וכשרה ואם נתכווין להוסיף אע"פ שחתך אחת משתיהן ה"ז פסול' שהרי כשהוסיף פסל את הכל וכשהיתיר וכו' נמצא הנשאר נעשה מן העשוי שעשייתו הראשונה פסולה היתה והקשו עליו דלשיטתו נשאר קושית התוס' ר"פ התכלת דלמה לא מוקי הש"ס סנהדרין ( (דף פ"ח) גבי זקן ממרא דצריך להיות עיקרו מד"ת ויש בו להוסיף ואם הוסיף גורע דמשכחת בציצית בהטיל למוטלת וכתבו תוס' דדילמא לא מיפסלא בכך אע"ג דעובר על בל תוסיף ולדעת הרמב"ם דמפסלא בכך שפיר משכחת עוד הקשה בש"א (סי' ל') מ"ט לדבר דאם נתכוין לבטל את הראשונות נפסלו דכיון שנעשו בהכשר האיך אפשר לבטלן ולפוסלן כיון שאין בהם שום פסול כי מבטלן איהו מאי הוי וכי ס"ת או תו"מ שנכתבו בהכשר כדינם וכי אפשר להוציאם מהכשרן על ידי ביטול שיהיו נפסלין מכאן ולהבא וכתב דרמב"ם לטעמי' דס"ל גבי גט ג"כ אם מבטלו קודם שנתנו ליד האש' אינו מגרש בו לעולם ע"ש ובאמת זה ל"נ דדוק' לגבי גט יכול לבטל הכתיבה מה שנכתב בצוואת הבעל או כמו שכתבו שם המחברים דהוי מפי כתב' דעדי' החתומי' בשליחותו דבעל מה דלא שייך גבי ציצית וגם הא דעת רמב"ם דל"ב בציצית עשייתן לשמה ובודאי ל"ש ענין ביטול ולמ"ש נראה דהא כבר כתב הטו"ז בביאור שיטת הש"ע והרמב"ם דמפרש הסוגי' דמנחות (דף מ"ב) דרבא בא באמת לחלוק על ר' זירא במטיל על מוטלת דכיון דעובר על ב"ת הוי מעשה בזה הוספה בפסול ור"פ אמר דלבטל מכוין ותיכף שהתחיל באחרונים נתכוין לבטל הראשונים והוין כאלו אינם וע"כ כשר באחרוני' אחר שיחתוך הראשוני' ואין כאן מן העשוי בפיסול אלא מעשה הוי להכשיר. ואין זה דומה