אמרי בינה אורח חיים פב

כיון דאיכא אנפי דלא מיחייב לא נעקר שם גוף הבעלים אף דהוא באחריותו דשומר לא מחשב בשביל זה לממונו דשומר א"כ כמו כן י"ל לענין ב"י דצריך לא ימצא

וי"ל כוונת הראב"ד דהא בש"ס קאמר סד"א הואיל וכי איתי' הדר בעיניה לאו ברשותיה קאי קמ"ל ופירש"י כיון דעדיין לא נאבד וכי אר"ש היכא דאינו בעין כגון גבי גונב קדשים שחייב באחריותן דקרינן בי' רעהו דגרם לו להתחייב ממון. ויש לומר דע"כ לא קאמר ר"ש רק בקדשי' שחייב באחריותן וזה יש עליו חיוב להביא הקרבן ובהפרשתו לא נפטר מחיובו עד שמביא אותו לעזרה ולכך אף שחל שם הקד' על הקרבן מ"מ זה חשיב אצל הבעלי' ככיס מלא מעו' דבזה פוט' א"ע מחיובו שנתחיי' מכבר מה שא"כ בשומר דעלמ' ל"מ אם לא מתחיי' רק משעת פשיעה א"כ לא חל עליו כלל החיוב ואינו גורם לו מה שהוא בעינא רק שלא יתחייב אלא אף אם חיובו דשומר היא משעת פשיעה היינו כשנאבד אח"כ חל חיובו למפרע אבל מ"מ כ"ז שהוא בעין אין כאן עליו שום חיוב וזה כונת הש"ס דצריך לגלות קרא דלא ימצא דסד"א כיון דכי איתיה הדר בעיניה לאו ברשותיה קאי כיון דעדיין לא נתחייב ולא רמיא חיובא על קרקפתי' דשומר קמ"ל וזה נמי כוונת ראב"ד כיון דבשמיר' איכא אנפי דלא מחייב היינו דחיוב שמירה ליכא רק חיוב לשמור ולא על התשלומין דאכתי לא נאבד ואחריות בכל אנפי מיחייב עלה וע"כ חל עליו חיוב הגוף והוי ככיס מלא מעות: והא דמבואר ש"ס ב"ק ( דף ע"א) בגונב שור הנסקל מבית השומר דחייב לשלם כפל לר"ש דדהגול"מ כממון דמי אף דשומר אינו חייב רק כדינו ואיכא אנפי דלא מיחייב א"ש דשם בלא"ה מבואר ברמב"ן בדד"ג דאף לר"מ דמחייב בדד"ג מ"מ לענין כפל לא עדיף משטרו' דא"ח כפל אף לר"מ הואיל דאין גופו ממון רק לר"ש דדבר הגול"מ כממון ממש הוא והוי ככיס מלא מעות ובשומר שם מיד כשנגח השור ונתחייב סקילה הוי תחילתו בפשיעה ומיד התחיל החיוב רק דיכול לפטור א"ע ולומר הרי שלך לפניך א"כ זה שור הנסקל הוי אצלו כממון דיכול לסלק בו ולומ' הרי שלך לפניך ואם נאבד אף באונס כבר נתחייב לשלם ולכך השתא ליכא שום אנפי שלא יהי' באחריותו ולכך חייב הגנב כפל משא"כ בשאר שומר כ"ז שלא נתחייב ליכא רק אחריות הדבר עליו שלא יתחייב וא"ז גול"מ רק בגדר גרמי דדבר זה גורם לו שלא יתחייב וכיון דאיכא אנפי שלא יתחייב ל"ה כממון וזהו פי' הש"ס סד"א הואיל וכי איתיה בעיני' הדר דליכא עליו שום חיוב עדיין דשומר אינו חייב בהשבה רק בעיני' הדר ולאו ברשותי' קאי כיון דעדיין לא נתחייב ותועלת החמץ שישאר בעיני' הוא רק כמו גורם שלא יתחייב וזה לאו כמ"ד קמ"ל דלגבי חמץ עובר אף בתועלת אחריות כזה שלא יתחייב

ולפ"ז י"ל דזה דגלי רחמנא מלא ימצא דאף בגול"מ כה"ג דעובר הוא דוקא אם יש לו עכ"פ תועלת בימי הפסח דבכ"ז שיחסר החמץ יצטרך לשלם והוי כמו דנמצא אצלו החמץ ומקושר עמדו בימי הפסח כיון דמשומר הוא לתועלתו אבל אם לא יש גוני שיהיה לו שום תועלת מזה כל ימי הפסח רק אחר הפסח יהי' לו מזה איזה תועלת כמו בחלה שכל ימי הפסח אין לו מזה שום תועלת רק אחר הפסח יהיה לו טוה"נ ממנה לתת לכל כהן שירצה בזה לא גלי קרא דעובר רק לר"ש דגול"מ בכ"מ כממון ממש דמי כן בזה נמי אף דהשתא ליכא שום תועלת ממנו מ"מ מה שיהיה ראוי אח"כ חשוב גם השתא כממון כמבואר פסחי' ( (דף כ"ט) ולפי"ז הא דקאמר בש"ס על מתניתין דכיצד מפרישין חלה לימא בטוה"נ פליגי ע"כ דר"א דסובר דלא תקרא שם עד שתאפ' משום דיעבור על ב"י משום דטוה"נ ממון היינו דסובר ג"כ כר"ש דדבר הגול"מ כמ"ד ור"י דאמר לא זהו חמץ סובר טוה"נ אינו ממון היינו בשביל הטוה"נ שיש לו בו עכשיו אינו תועלת רק על אחה"פ וזה ל"ה כממון דסובר דהגל"מ לאו כממון דמי אבל הרי"ף דפוסק דבר הגול"מ לאו כממון הוכיח שפיר דע"כ הא דקי"ל כר"א הוא משום הואיל אי בעי מתשיל עלה והוי גוף הממון שלו ואוקמי' רחמנא ברשותי' לעבור עליו בב"י דבשביל טוה"נ לא שייך שיעבור עליו כיון דאף קודם שנתחמץ כבר נפקע ממנו הטוה"נ ואין בו זכות רק על אחר הפסח וגול"מ לאו כמ"ד כן י"ל ע"ד פלפול

אך גם לטעם דעובר משום הואיל אי בעי מיתשל עלה כתבו גם כן המחברים דאף דלא שייך לומר דהוי שלו מטעם הואיל כמו במצה ואתרוג רק לגבי חמץ דגם גול"מ אסור וגלי קרא דלא ימצא לכן אף מטעם הואיל הוי כדידי' א"כ לא עדיף משאר גול"מ ויהי' סגי באם הוצי' מן רשותו. אך מתוס' שם מבואר דהא דהוי כשלו מטעם הואיל לאו דוק' בחמץ דגלי קרא וכן נראה דע"כ סברת הש"ס דטעמא דהואיל אי בעי מתשיל עלה עדיף משאר גול"מ ולא מטעם דגלי קרא לגבי חמץ דאל"כ מנ"ל להש"ס למילף מקרא דלא ימצא לקבל עליו אחריות דזה בידו לשמור בפרט להפוסקים דאף באחריות דשומר חנם עובר ואף להסוברי' דבעינן דוקא אחריות אונסין מ"מ זהו רק מקרה בעלמא ואין בידו להביא אל רשותו שיהי' ממש שלו דלמא גלי קרא דע"י הואיל דאי בעי מתשיל עלי' הוי כדידי' ממש ועובר עליו אלא ודאי דסברת הואיל הוא מסבר' החיצונ' ולא בעינן קרא לזה וקרא אתא לקבל עליו אחריות

ברם בגוף סברת הואיל דאי בעי מתשיל עמד אאמ"ו ז"ל בספרו ד"ח שם בדיני חמץ דהא יכול לקרות שם ויאמר קודם שקורא השם חלה דאם מתשיל יהי' הפקר ואף דלאחר שקרא שם אינו ברשותו להפקיר ואף דבידו למתשיל מ"מ מי יימר דמזדקקי ליה תלתא למתשיל כמו קידושין (דף ס"ב) דל"ה בידו בלאחר שאתגייר משום דמי יימר דמזדקקי לי' ג' [ ובאמת י"ל דחשיב בידו למ"ש רשב"א יבמות (דף פ"ח) דרק היכא דבעינן מומחין אז אמרינן מי ימר דמזדקקי ליה אבל היכא דסגי בג' הדיוטות חשיב בידו עי"ש וה"נ דכוותה כיון דבידו לאתשל בשלש הדיוטות הוי כבידו דיהני הפקר אחר שיתשל] ומ"מ למה לא יקרא שם שיאמר מיד בשעת קריאת השם דאי יתשל יהיה הפקר מעכשיו וא"כ ממ"נ אם לא מתשיל מקרי חמצו לעבור על ב"י ואם מתשיל יהי' למפרע הפקר ובזה מהני ההפקר למפרע דהא בידו להפקיר מעתה והוי כאומר שדה זו שאני מוכר לך לכשאקחנה ממך תהי' הפקר מעכשיו דמהני משום דבידו להפקיר מעכשיו כמו בכתובות (דף נ"ט). וכתב לתרץ דאף כשיתשל ההפקר חל למפרע מ"מ בשעה דמיתשל ע"כ דנפקע השם תרומ' ונכנס לרשותו דאם לא יכנס לרשותו איך יחול ההפקר וכשנכנס לרשותו חל ההפקר למפרע א"כ גם בזה עובר על ב"י דהא בע"כ שיבא רגע לרשותו ע"י השאלה דאל"כ איך יחול ההפקר אם לא יזכה בו כלל וכיון דזכה בו כי מתשיל אף דנעשה הפקר למפרע מ"מ יעבור על ב"י במה שיזכה בשעה דמתשיל והשאלה עצמה הוי כזכי' ועובר בזה על בל יראה עכ"ד ואני העני בדעת בנו ותלמידו כבדה אזני משמוע הדברי' ככתבם דלמה צריך שיבא רגע לרשותו כשיתשל הא כל שאל' נעקר הנדר למפרע והוי כלא נדר כלל וחל למפרע ההפקר

אולם י"ל כיון דמ"מ יש להם להבעלים זכות יותר מכל אדם בהחל' הזאת אז אף דכבר הפקירו וכשיתשל יהי' הפקר למפרע מ"מ כיון דלענין זה הבעלים יש להם כח בהחלה הזאת או תשאר בקדושת חלה או תהי' הפקר מכחו שהפקיר בשעה שקרא השם או אף אחר כך אחר קריאת השם כמ"ש לעיל דבידו למיתשל ע"י ג' הדיוטות ויש לו כח זה ע"י שבידו שיכול להפקיר גם עכשיו שיחול ההפקר למפרע בשביל זכות זה לבד הוי כבעלים על החלה ועובר על ב"י ואף דלעולם לא בא לרשותו אחר שקרא שם מ"מ כיון דבידו ורצונו תליא אם תהי' החלה בקדושתה או שתהי' הפקר בשביל זה עצמו חשיב כבעלים לעבור על ב"י ולפ"ז זה ודאי לא הוי רק כגורם לממון ובזה יקשה דיהי' די כשמוציאו מרשותו דל"ה בבתיכם א"ו דהוצאה מרשותו לא מהני דבכ"מ שהוא קאי ברשות הבעלים ככל זכיותיהם שהי' להם אם הי' בבתיהם רק דבתיכם בא למעט כשהוא מונח ברשות אחרים בפקדון ולדעת רמב"ן דוק' ביד גוי ואף לדעת הגאונים דגם ביד ישראל מ"מ בחלה אין תקנה למסור בפקדון ביד ישראל דלא יקבלנו וגם לא יכול למסור ביד גוי כמובן

ובמקו"ח כ' בדעת הגאונים דוקא אם הפקיד ביד גוי דאז כשבא זמן האיסור נעשה הפקר וזוכ' בו הגוי ומה דנכנס לרשות אחרים לא עשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו דלא הפקיע רחמנא רשות אחר עי"ש בדבריו ולדבריו אם הפקידו ביד גוי קודם הפסח וכשהגיע פסח זמן איסור אינו מונח ברשות וחצר דגוי באופן דחצירו אינו קונה לו כגון ששוב הפקידו הגוי ביד ישראל אחר שלא קבל עליו אחריות או אף בקבלת אחריות אם ייחד לו הישראל הבית באופן דאין הישראל שני עובר כלל והגוי עכ"פ לא זכה בו כיון דאינו מונח בחצרו אז נאמר לדבריו דהמפקיד עובר ובאמת לא משמע כן לא מדברי המכילתא ולא מלשון רמב"ן עה"ת וגם לא מדברי הרא"ש שהביא דעת הגאונים דכתב יצא חמצו של ישראל ברשות גוי שהוא שלו ואינו ברשותו הרי דקרי לי' שלו רק הואיל דאינו ברשותו וגם למה יתייאש הישראל כיון דיהיה מותר לאחר זמן איסורא ועוד אף אם מתייאש מ"מ אין זוכה הגוי ע"י חצירו דהגוי אינו יודע אם הישראל מפקירו והא דחצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו כתבו תוס' ב"ב (דף נ"ד) דהיינו שאינו יודע אם הוא בחצרו ואם הי' יודע היה רוצה לקנות אבל אם יודע ואינו מתכוין לקנות לא קני וה"נ דכותי כיון שיודע שמונח בחצירו וא"מ לקנות אינו זוכה בו ועין צל"ח פסחים שם דחקר באמת על קבלת אחריות בהפקידו אצל ישראל דהא במקום דא"י למכור מה אחריות יש כיון דעפרא בעלמ' הוא והעלה דלדעת הגאונים דהמפקיד אינו עובר ולר"ש דמותר אחר הפסח אז שייך אחריות כיון דסופו להיות ממון אצל המפקיד ויש להבין הא עכ"פ כיון דהנפקד חייב בביעורו שוב אינו שוה ממון ונפסק האחריות ואף די"ל דהוי שני הפכים בנושא א' דממנ"פ אם נפסק האחריות שוב יהי' שוה ממון לאחר הפסח ושוב שייך אחריות מ"מ נימא הא מצות עש' דתשביתו חל מחצות היום ואז עדיין אינו עובר בב"י א"כ אז כיון דחייב להשבית שוב א"ב ושלו מעולם לא הי' רק גול"מ מטעם אחריות ואינו דומה לשלו אף דכבר נתחייב בעשה דתשביתו מ"מ אוקמיה רחמנא ברשותי' לעבור בב"י אבל חמץ שאינו שלו רק מטעם אחריות וכיון דכבר נפסק האחריות מחצות היום אמאי עובר על ב"י בשל ישראל וצ"ל כיון דבהכרח רמי' עליו התורה מ"ע דתשביתו דאל"כ יהי' מותר אחר הפסח ושייך שוב אחריות ואף דע"י דאסרו חז"ל לאחה"פ נפסק האחריות מ"מ כיון דאם לא נאמר דעובר יהיה מותר והוי גול"מ וע"כ חייב בעשה דתשביתו שוב ג"כ חל עליו הלאו דב"י ועיין היטב: