אמרי בינה אורח חיים עז

להחזיקו כשלו משא"כ בקיבל עליו אחריות דלית ליה תקנה אינו עובר אף דגול"מ כממון דמי מ"מ לא שלו הוא לכך גלי קרא דלא ימצא דעובר על של אחרים ג"כ וגול"מ גרע מחמצו שלו ממש ואף ביטול לא מהני א"ו אף אם ל"ה קרא דלא ימצא היינו יודעים דעובר אף על של אחרי' בקבל אחריות מטעם גול"מ וביטול מהני באמת כמו שלו ממש וגם אחר דגלי קרא דלא ימצא מהני ג"כ ביטול למחשבה כעפרא וכל זכות שיש לו בקיומו של החמץ ובהעדרו יבא לו הפסד מבטל הזכות ומשוי כעפר' אף דיהי' לו עי"ז הפסד לשלם לבעליו ודי בזה כמו חמצו ממש

וכן נמי להסוברים דאף על חמץ של הפקר המונח בביתו עובר ג"כ כמ"ש הפנ"י מ"מ ביטול מהני לשוי' כעפר אע"ג דלאו דילי' הוא לא גרע משלו דכתיב לא יראה לך וקבלו חז"ל הפירוש בטל בלבבך כן נמי הפקר אף דל"ל בעלים ואינו שלו מ"מ בגומר בלבו לשוי' כעפר ושלא יזכה בו די דזכות זה יש לכל אדם בדבר ההפקר לזכות בו וזה יכול לעשות כמו בשלו והנה ברמב"ן שם כ' מתחלה וז"ל ועוד יש לי ספק בהפקר לפי שהצריכו בגמרא תרי קראי חד לגוי שלא כבשתו וחד לגוי שכבשתו ואילו הפקרא אתי מנייהו דכיון דל"ל בעלים ולאו דאחרי' הוא אע"פ שאינן שלך אינו בכלל היתר זה דאיהו מצי זכי בי' כנפשי' טפי וטפי מגוי שכבשתו וגם זה אפשר שמותר לפי שמצאתי בירושלמי לא יראה לך אית תנאי תני שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה בפלטיא ואית תנאי תני אפי' בפלטיא מ"ד אבל אתה רואה בפלטיא כשהפקירו קודם לביעורו עכ"ד הרי דמסתפק בזה אם עובר על של הפקר. ולא אבין ראיות הרמב"ן מירושלמי לומר דאינו עובר הא שם כשהוא בפלטיא מוציא מרשותו אבל מ"מ י"ל דאם מונח בביתו עובר דכשמוציא מרשותו יד כל אדם בו לזכות ואין לו זכות לזה יותר מלזה משא"כ כשמונח בבית ומצוי בידו י"ל דעובר וכמ"ש הפנ"י. וראיתי בס' מקו"ח שהשיג על הפנ"י שכ' כיון דעיקר המיעוט הוא בירושלמי בחמץ דאחרי' מטע' דאינו יכול לבערו ובהפקר הרי יכול לבערו וכתב דאי אפשר לומר כן מדאמר במתני' פסחי' (דמ"ו) לא זהו חמץ שמוזהרים עליו בב"י ולדבריו לא יהא אלא חמץ של הפקר ועוד ראי' מהא דשני דברים אינן ברשותו של אדם ועשאן הכתוב כאילו הן ברשותו ולדבריו מאי עשאן כיון דאפי' בהפקר גמור עובר ובאמת אלו הקושיו' ל"ק כלל דאחר שידענו דאוקמי' ברשותי' אף דאסור בהנאה ואינו כשלו כיון דלא שוה כלום ורק חידשה התורה לקראו שם שלך ועשאן כשלו לא ממעטינן רק של אחרים של נכרים שיש לו בעלים לחמץ או של גבוה דכח אחר מעכב מלאוקמי ברשותו אבל של הפקר דאין כח אחר מעכב ולית לי' לשום אדם זכות בו אם מניח ברשותו דומה לבור דקראו הכתוב בעל הבור אע"ג דלאו דידיה הוא וכמו כן בחמץ וכמ"ש בס' תורת חיים פסחים שם וגם אינו דומה לחלה דלאו דידי' הוא ושל גבוה הוא כל זמן שלא בא ליד כהן ועליו רק לקיים מצות נתינ' ושל גבוה הוא כמ"ש הר"ן חולין סוגיא דמזיק מתנות כהונה ואף לדעת התוס' שם מיד כשיפריש הוי ממון כהנים רק דלית להו בעלים מבוררים לכך חייב המזי' בדיני שמי' מ"מ כיון דל"ל בעלים מבוררי' מצד הכהני' אינם עוברים על ב"י ובכ"ז כח אחר מעכב לאוקמי' ברשותייהו דבעלי' ולכך לא זהו חמץ שמוזהרים עליו בב"י משא"כ דבר של הפקר המונח בביתו וזכות לו לזכות בו כיון דאין כח אחר מעכב י"ל דעובר גם י"ל דתליא אם אמרינן הואיל כמו הואיל אי בעי מתשיל עליה לכך הפקר נמי כיון דאינו מחוסר ממון שפיר אמרינן הואיל. ור"י דאמר לא זהו חמץ שמוזהרין עליו לית לי' הואיל. ומה דפשיטא לי' להשיג על הפנ"י כנראה דגם רמב"ן נבוך בזה אם עובר על של הפקר. ומ"מ זה הכל אם לא בטלו אבל בטול ודאי מהני וכמ"ש. ומדבר תשובת רשב"א המובא בשו"ע (תמ"ח) בנכרי שהביא דורן חמץ לישראל באחרון של פסח דל"נ לי' לישראל לקנות באיסור וחצירו ג"כ א"ק לו ואף ביו"ט ראשון דאסור מד"ת כשאינו רוצה לקנות אין חצירו קונה לו בע"כ ומותר לאחר הפסח והא נכרי איסתלק מני' כשמניחו בבית ישראל ולא גרע מהנותן מתנה לחבירו ואמר אי אפשי בה דהוי הפקר כיון דהנותן אסתלק וא"כ נימא עכ"פ כיון שהוא בבית ישראל ואין כח אחר מעכב חייב הישראל לבערו ועי"ש ברשב"א (סי' קע"ח) דכל שרוצה לזכות בו אע"פ שהוא איסור הנאה זכה בו לאסור בהנא' לעולם ולעבור בו כממונו עי"ש וא"כ מוכח מזה דאינו עובר כ"ז דלא זכה בו אף אם מונח הפקר בביתו

והנה מבואר מדברי רמב"ן שכ' דאם אינו עובר אלא על חמץ שלו שהוא רוצה בקיומו ודעתו עליו הא נתיאש ממנו ונתן דעתו שאינו רוצה בו מחמת איסורו ולא יהנה בו לעולם אינו עובר מבואר דביטול מד"ת הוא לשווי' כעפרא ושלא יהנה לעולם ואף דמד"ת לר"ש דקי"ל כותי' מותר אחר הפסח וחוזר להתירא מ"מ לא מצד קנין הבעלי' דאל"כ שוב נשאר קנין הבעלים על אחה"פ ועי' מקו"ח (סי' תמ"ח) דכ' לאחה"פ א"צ הבעלים לחזור ולזכות ונעש' שלו ממילא עי"ש וא"כ לעולם הוי גורם לממון ותורת בעלי' עליו ואינו חידוש ומה מהני ביטול והביטול הוא שלא יהנה לעולם וכיון דלאחר הפסח שב להיות ממילא שלו הדר' קושית הרמב"ן לדוכת' איך יהנו במ' שמחשבו לעפר א"ו דאף דאחה"פ שב להתירא מ"מ יד כל אדם בו לזכות עכשיו וכן לאחה"פ קודם שיזכו הבעלים ומ"ש המקו"ח (סי' תל"א' דלכך ל"ה תוך הפסח גורם לממון הואיל דהכל מצויין לבערו דאי אפשר להתקיים דמצוה בהשבתה והוכיח דרק מצד עשה דהשבתה הוי אינו שלו דהא דעת ריטב"א סוכה (דל"ה) דאיסורי הנאה חשיב לכם וע"כ חמץ טעם אחר הוא משום דחייב בהשבתה והנה כבר כתבתי בהגהותי לד"ח דיני חמץ (סי' א') להעיר בזה מדברי רש"י חולין ( (דף ד') דנראה דחמץ בפסח אין לו ריעותא משאר איסורי הנאה עי"ש ומלבד זה א"כ הא דחייבתו התור' להשבית אינו חידוש כיון דאם לא יתחייב להשבית אף דאסור בהנאה הוי שלו או מטעם דכל איסורי הנאה חשיב של הבעלים בפרט דבר שהי' שלו מקודם וקנינו ונאסר אצלו עדיף יותר מאתרוג של ערלה דבתולדתו נאסר בהנאה ואעפ"כ דעת ריטב"א דמקרי לכם מכ"ש חמץ שהיה דין ממון קודם זמנו ועיקר החידוש הואיל דחייב בהשבתה א"כ מה מהני ביטול בלב דלא הוי ענין הפקר כקושית הרמב"ן מה מהני לקיים בזה תשביתו ועוד יש להתעורר בזה הרבה דברים אולם כנראה מרמב"ן ור"ן סברו להדיא דכל איסורי הנאה לאו שם בעלים עליו וזה שחידשה התורה בחמץ לכך מהני ביטול. ולדעת הסוברים דאיסור הנאה מקרי לכם ושם בעלים עליו י"ל דסברי כמ"ש התו"ח דדומה לבור בר"ה דקראו התורה בעל הבור אף דאינו שלו כן נמי חמץ שברשותו אף של ישראל אחר או הפקר ואינו רוצה לזכות עובר ג"כ ורמי' עליו העשה דתשביתו וזה חידוש דעשאן הכתוב כאילו הוא שלו ומקרי בעלי' ובזה מהני הביטול אף דאינו שלו מ"מ אם משווי את כל זכיותיו שיכול לבא לו מזה כעפר' בעלמא ואינו רוצה בקיומו להחזיקו כממון סגי בזה ממילא לא נוכל למפלג בין חמץ לחמץ ומהני ביטול כזה אף על חמץ שלו דהעש' והלאוין דבל יראה ובל ימצא כולל על כל חמץ שהטילה עליו החיוב ומה שסגי בחמץ שלא הי' שלו מעולם כן סגי אף בחמץ שהיה שלו וגם עכשיו הוא שלו להסוברים דאיסור הנאה חשיב ומקרי לכם מ"מ מהני ביטול דזה הי' צווי התורה לא יראה לך רק בטל בלבבך

וראיתי בפ"מ בפתיח' להלכות פסח (פ"א אות ט') שכ' וז"ל ולכאור' מי שאסר עליו חמצו בהנא' קודם איסורו כשבא פסח אינו עובר בב"י דלאו דידי' ונהי דב' דברים א"ב ש"א ועשאן הכתוב כאילו ברשותו חדית רחמנא אבל כה"ג לא ועיין (סי' תרמ"ט) המודר הנאה מלולב ל"ה שלכם וברמב"ם קנה חמץ בפסח לוקה והא לאו דידי' הוא דאסור בהנאה וקניתו לאו כלום וכה"ג לא חדית קרא אע"כ כה"ג נמי דלי' הוא וע"ז שהגביה ישראל אין בטילה אף דאיסור הנא' וצריך לחלק בין תרמ"ט לזה וחמץ של כלאי הכרם כה"ג נמי י"ל עבר על ב"י עכ"ד הנה מ"ש מקנה חמץ בפסח וגם הנו"ב האריך בזה וכבר כתבו האחרוני' דהעלימו עין מדברי רשב"א בתשוב' הנ"ל ובר"ן ע"ז פ' כל הצלמים דאף דאין זכייה באיסור הנאה מ"מ לקנות שיתוסף איסור מהני כיון דרוצה לקנות ולזכות אף דהוא איסור הנאה ומ"מ גם הרמב"ם י"ל דמודה להדין דתרמ"ט דכיון דאסור עליו בהנאה ל"ה שלו וכהפקר הוא וממיל' י"ל ג"כ דאינו עובר בב"י דזה לא חידשה התורה לעשות ברשותו דבר שאין בו ממון אף בלעדי איסור חמץ וכמו דאינו עובר בשל הפקר כן נמי באוסר עליו בהנאה ברם באוסר עליו בהנאה קודם פסח ודאי עובר לרוב הפוסקים דאמרינן הואיל ואי בעי מתשיל עלי' כדידיה דמי ועובר בב"י ובתשובת רשב"א בכמה מקומות כתב דמטעם הואיל לא הוי כדידי' הן לענין לולב הן לענין קידושין דבשביל הואיל ל"ה כדידיה וכבר כ' האחרונים דלגבי חמץ כיון דאף גורם לממון דבכ"מ לאו כממון דמי גלי לן קר' דלא ימצ' דעובר בזה אף דבאמת לאו דידי' הוא רק דיש לו זכות שיכול למשאל עלי' עובר א"כ אף דאוסר עליו החמץ בהנאה מטעם נדר מ"מ עובר לכ"ע דפסקינן הואיל. אולם אם החמץ אסור בהנא' מצד אחר כמו של כלאי הכרם וכיוצא בזה יש מקום להסתפק אם גם בזה עשאן הכתוב כאילו הם ברשותו ולכאורה יש להביא ראי' מירושלמי פ"ק דפסחים ר' ירמיה בעי בתי כנסיות ובמ"ד מהו שיהיו צריכין בדיקה כו' ר"י בעי חצירות שבירושלם שאוכלין שם חלות תוד' ורקיקי נזיר מהו שיהיו צריכין בדיקה בלא כך אינן בדוקות מן הנותר יבא כהדא כו' אוף הכא שלא לחלוק בין ביעור לביעור ע"כ ואם נאמר דהיכא דנאסר בהנאה בלעדי איסור חמץ שוב אינו עובר א"כ לדעת רש"י דעיקר הבדיקה שלא יעבור בבל יראה למה פריך בלא כך אינן בדוקות מן הנותר היינו שצריך להשגיח שלא יאבד ממנו ולא יהי' נותר ואם יותר דבר צריך להשגיח לשרפו כמו שפי' המפרש ובאמת בזה יש נ"מ אם נשאר מזה מעט פחות מכזית ומזה מעט ועל ידי צירוף נשאר כזית בזה לענין שריפת נותר אפשר דלא מצטרף ולענין חמץ מצטרף ה"ל לומר כיון דבלאו הכי אסור מטעם נותר כבר נאסר בהנאה ואין בו ממון לשום אחד ואינו עובר עליו וכן יש קצת להוכיח מירושלמי פ"ב שם (סוף ה"א) ר"ב בר לוי שאל חלות תודה שנעשה נותר נימא אם נעשו נותר עד שלא הגיע זמן ביעורן את מבערן בכל דבר משהגיע זמן ביעורן את מבערן בשרפה ועי"ש במפרש לרבנן דחמץ עד שלא הגיע ז"ב בשריפה ומשהגיע השבתתו בכ"ד מבעיא לי' בחלות תודה שנעשה נותר שמצותן בשרפה מי אמרינן כיון שהן חמץ השבתתן בכ"ד או דלמ' במלתייהו קיימי בשריפה עי"ש ומבואר דאף נותר שנעשה חמץ חל