אמרי בינה אורח חיים עג

מי נימ' דפטור לר"ש מק"ו ממשאצ"ל ואפשר דאפי' לר"י דמחייב במשאצ"ל הוא דוקא היכא דעוש' לשום צורך אפי' שלא לצורך גופו כמו צידת נחש דמחייב אבל היכא שא"צ כלל פטור או דילמא דחייב לר"י כיון דעשה מלאכה ואפי' לר"ש י"ל ע"כ לא פטר ר"ש אלא באצל"ג כמו צידת נחש שלא יזיק דבפירו' כונתו כדי שלא יזיק אבל היכא דרוצה לצוד אפשר אפי' בלי טעם חשיב כונה וכ' דמלאכות שהם בודאי תיקון כמו עושה כלי ותופר בגד אף לר"ש חייב דאנן סהדי דניחא לי' ולא קפטר ר' שמעון במשאצ"ל אלא במלאכה שאינו תיקון גמור כמו הוצאה וציד' ובמלאכה שהוא מקלקל ודאי פטור אם הוא בלא טעם ובמלאכה שאינו לא תיקון ולא קלקול י"ל כשעושה שלא לצורך כלל פטור עי"ש באורך ולענ"ד הדברים מבוארים בשיטת רוב ראשונים במתני' דשמנה שרצים דקתני הצדן לצורך חייב שלא לצורך פטור ופירשו דלא כפי' רש"י רק אפילו דבמינו ניצוד פטור משום דהוי משאצ"ל וכ"כ הרמב"ם (פ"י הכ"א) בין לצורך בין שלא לצורך או לשחק בהן חייב הואיל ונתכוין לצוד וצד שמשאצ"ל חייב עלי' ולכאורה זה כ"ש וק"ו משלא לצורך כלל דחייב כ"ש כשצד לשחק בהן דחייב דרוצה לצוד ומכוין עכ"פ לצוד רק דאינו לצורך שהי' במשכן חשיב משאצ"ל וצ"ל דאדרבה כשצד ברצונו הפשוט בלי שום צורך הוי יותר מלאכת מחשבת ממה שצד לתכלית אחר היינו לצחק בהן אולם עכ"פ מבואר דאם אינו עוש' לתכלית הוי משאצ"ל ולר"י דלא בעי מלאכת מחשבת ואף במאצ"ל חייב גם בשלא לצורך כלל חייב ולר"ש באמת פטור בעושה מלאכה שלא לצורך ועי' חות יאיר (סקפ"ח) שכ' דבשבת איסור המלאכ' אסור' מצד עצמה לא מצד שנהנ' ממלאכתו שאם הדליק נר ביום חייב אע"פ שאינו נהנה ודבריו תמוהין לכאור' הא אם אינו נהנה בהדליק נר ביום הוי מקלקל ופטור לכ"ע דהוי דרך השחת' וראיתי בהשמטות שכ' דכך הוא לדעת הרמב"ם דפסק במשאצ"ל דחייב אבל רוב הפוסקים ס"ל דפטור ובודאי כונתו דמדליק ביום שרוצה להדליק לכבודו וכדומה דאולי יהי' לו לצורך בזה לר"ש פטור ולר"י חייב דאם אין לו שום צורך מזה ודאי פטור דהוי מקלקל ודרך השחתה עכ"פ מבואר דדבר שאין לו לצורך ותכלית כלל אף דמתכוין מ"מ הוי משאצ"ל וזה כונת התוס' דר"א סבר סתם מכבד מכוין להשות גומות ואע"פ שא"צ ואין זה מלאכת מחשבת מ"מ חייב לר"י ורבנן סברי דאינו מתכוין הא אם מתכוין הי' חייב דרבנן דר"א לא פליגי במשאצ"ל כמבואר בתוס' (דף צ"ד) ד"ה אבל וכן בהא דמבואר שם ומודים חכמים לר' במלקט שחורות מתוך לבנות [ והגאון מו"ה ישעיה פיק ז"ל מהפך הגירסא לבנות מתוך שחורות ובאמת בתוספתא מבואר דאף שחורות מתוך לבנות חייב] כ' התוס' מכות (דף כ') משם רשב"ם דע"כ כר"י ס"ל דמשאצ"ל חייב לכן שפיר קאמר בש"ס והאידנא דקי"ל כר"ש זילחא שרי דאין לומר דפליגי רבנן דר"א דיסברו דהוא מתכוין רק דס"ל כר"ש דמשאצ"ל אסור רק מדרבנן וממילא לדידן ג"כ אסור דרבנן דר"א לא פליגי בזה אי משאצ"ל חייב או לא ועוד מדכללו רבנן דר"א דבריה' לחלוק באינך דל"ה רק שבות מסתמא כולן בסוג אחד הן דליכא שם מלאכה עליהן וגם המכבד כן הוא דליכא שם מלאכה רק שבות וע"כ משום דאינו מתכוין דאי ס"ל דמתכוין רק דפטור מטעם משאצ"ל אינו בסוג אחד עם אינך וגם נ"מ טובא למ"ש הפוסקים דשבות דמשאצ"ל חמור הואיל דשם מלאכה ע"ז אם צריכה לגופה א"ו דחכמים סברי ג"כ דמשאצ"ל חייב רק דסברי דאינו מתכוין כלל ובמתכוין מודו לר"א דחייב אף דא"צ להגומות להשותן כלל מ"מ שם מלאכה על זה אם בכל מקום חייב במשאצ"ל אבל לר"י דסובר משאצ"ל פטור דבעינן מלאכת מחשבת אף אשויי גומות ומכוין לכך מ"מ בשא"צ להן פטור

סי' ל"ג ראיתי בספר שמחת יו"ט ממהרי"ט אלגזי (דר"ט) שכ' להסתפק בדין שנים שעשו מלאכה בשבת זה יכול וזה יכול דהם פטורין אם הוא דוקא כששניהם בני חיובא אבל אם אחד אינו ב"ח נכרי או קטן דלאו בני עונשין נינהו י"ל דלא ממעט הקרא בעשותה כ"א כששניהם שוים בחיובא אבל אם אחד אינו בר עונש אפשר דלא ממעט הקרא דעליה דידיה רמיא שלא יניח שיעשה המלאכה ע"י בשבת וכתב שלא מצא גלוי לזה ותמהני הא למ"ש רש"י שבת (דף צ"ב ע"ב) ד"ה ר"י פוטר דלאו אורחיה בהכי זה אינו יכול וזה אינו יכול דאורחיהו להוציא בשנים בהא ס"ל לר"י כר"מ דחייב ור"ש פוטר דיליף מקרא ואף דגם ר"י יליף מקרא ע"כ כונת רש"י דלר"ש תלתא מיעוטא כתיב חד למעוטי זה עוקר וזה מניח וחד לזה יכול וזה יכול וחד לזה אינו יכול וזה א"י אבל לר' יהודה דחד למעוטי יחיד שעשאה בהוראת ב"ד וחד לזה עוקר וזה מניח וחד לזה יכול וזה יכול ממעטינן זאת הואיל דלאו אורחיה למעבדה בתרי א"כ מבואר דעיקר המיעוט הוא מטעם דלאו אורחיה ומה איכפת לן בזה מה שחבירו אינו ב"ח כיון דמ"מ גלי לן קרא דאם אתעבד דלא כאורחיה לא אתעבד כלל מלאכה וכן מבואר להדיא מדברי תוס' שם (דף צ"ד) ד"ה שהחי שהקשו למה פטור בנושא החי דאי משום שהחי מיקל עצמו הלא אף במשא קל יותר חייב ואי משום דשנים שעשאו פטורים הא הוי זה יכול וזה אינו יכול שאין הנשוא יכול לישא עצמו בלא הנושא והנושאו יש בו כח לנושאו אפילו היה מת ולמה להו לזה תפ"ל אפילו אם הנשוא היה יכול לישא עצמו בלא הנושא והוי כזה יכול וזה יכול מ"מ כיון שהחיה והעוף לאו ב"ח נינהו היה מהראוי לחייב הבר חיוב א"ו כיון דמ"מ המלאכ' הי' נעשית ע"י שנים הו"ל כאלו לא נעשה המלאכה כלל ובשבת מלאכת מחשבת בעינן. ועיין מג"א (סי' ש"מ) מן תוספתא קטן אוחז בקולמס וגדול אוחז בידו וכותב חייב גדול אוחז בקולמס וקטן אוחז בידו פטור ושם ה"ט דידו של הנאחז הוי ביד האוחז ככלי ועיין ת"ש יו"ד (סי' ב' ס"ק נ"ה)

ויש להעיר בש"ס פסחים (דנ"ט ע"ב) דפריך ר' ספרא כתיב לא ילין לבוקר זבח חג הפסח לבוקר הוא דלא ילין הא כל הלילה ילין והכתיב עולת שבת בשבתו ולא עולת חול בשבת ולא עולת חול ביו"ט ומאי קשיא לו הא י"ל דקרא אזהיר דלא ילין עד בוקר הא בלילה יכול להקריב ע"י שנים שיעלו למזבח דשנים שעשאו פטורים ומותר מה"ת וי"ל למ"ש רש"י ביצה (דף כ"ז) דביעורן של קדשים רחמנא אחשבה למלאכה לכך אסור לבער חלה טמאה אף להאכיל לכלב דזה הוי מלאכה שנתבער מן העולם וכיון דעיקר המלאכה הוא מה שנתבער מן העולם ע"י סיבתו ולאו משום טורח מלאכה ולכן אפשר דאפילו שנים שעשאו חייבין דהביעור בסיבת ישראל הוא המלאכה ולא איכפת לן אם נעשה ע"י אחד או שנים וצ"ע בזה

סי' ל"ד. הא דבהמה וכליו של אדם קנו תחומין לבעליהן כ' המ"א (סי' ת"ד) דאף להסוברים דתחומי י"ב מיל הוי דאורי' מ"מ בהמה וכלים שהם כרגלי הבעלים הוא רק מדרבנן ומיושב בזה מה שכתב הגרא"ו שם וז"ל אבל ראי' גדולה יש [היינו דאף י"ב מיל ל"ה מה"ת] מש"ס ערובין (דף מ"ה ע"ב) דפריך על מי גשמים ואמאי לקני שביתה באוקיינוס ומוקמינן בעבים שנתקשרו בעיו"ט ופריך ודלמא הנך אזלי והנך אחריני ומשני ואב"א הוי ספק דבריהם ולהקיל ושם כמה מילין יש עכ"ד ולדעת הרלב"ח ל"ק דלגבי מים לא עדיף מבהמתו וכליו אלא דדעת הגרא"ו דאי י"ב מילין הוי מה"ת בתחומי אדם כן נמי בהמה וכליו הוי מה"ת וכדעת המר"מ אלשיך שהביא המג"א וכן מצאתי להדיא בחידושי רמב"ן בלקוטיו למס' עירובין (דף י"ז) דכ' אי תחומין ד"ת כר"ע אף בכלים מה"ת הוא וראיתי עוד בדבריו (דמ"ג) שם האריך בדבר להתיר המפליגים בספינה כשמגיעין ביבשה בשבת אף אם הלכו בספינה למטה מעשרה יותר מי"ב מיל בשבת מותרת היא ואין אני קורא בו אל יצא איש ממקומו כיון שלא הלך ברגליו והוא יושב בספינה שהיא רה"י ואין אתה חשש לו משום מהלך ג"פ איהו מינח נייח וספינה היא דקא מסגיא וחצר מהלך הוא ולא אדם מהלך כלל ול"א דלמא יש תחומין למעלה מעשרה וקנה שביתה בה"ש במקומו ויצא מחוץ לתחום ג"פ ואסור מן התורה לצאת חוץ לד"א דשלשה פרסאות בהלך של תורה כד"א של העברה ברה"ר כל שמעביר מתחילת ד' לסוף ד' באיסור חייב וכל שמהלך ג"פ לוקה כשהלך באיסור הא בשלא הלך ואין ביציאתו חוץ לתחום איסור אין בהלוכו משום חיוב תורה עד שיהלך משם שנים עשר מיל ורבנן הוא דגזר שלא לצאת אפילו אמה אחת והוסיף לומר דגדולה מזו מצינו דעדים שבאו בשבת להעד בקידוש החוד' וכן חיה והבא להציל מן הגייס הרי אלו כאנשי עיר ויש להן אלפים אמה לכל רוח והרי העדים הלכו שלש פרסאות עד מקום הועד א"כ אם ילכו אח"כ יותר מד' אמות יעברו על ד"ת וכי ב"ד מתנין לעקר דבר מה"ת וזו התקנה לד"ה אפילו לר"ע דתחומין אלפים מה"ת א"ו דאין לוקין על תחומין דבר תורה אלא במהלך באיסור הא במהלך בהיתר כל היום אעפ"י שיצא לו לכמה חוץ לתחום אינו חייב עד שילך מאותו מקום כשיעור תחומי שבת כ"ש היושב בספינה בהיתר כו' ועוד אמרינן לקמן גבי ליקני שביתה באוקיינוס ואב"א ספק דדבריהם להקיל אעפ"י שהגשמים הללו חוץ למקום שביתתן כמה פרסאות הן ובודאי כשתמצא לומר תחומין דאורייתא לאדם אף לכלים תורה הם ואעפ"כ אין אומרין בהן כיון שקנו שביתה באוקיינוס ויצאו חוץ לג' פרסאות אסורין הן מן התור' ואפילו בתוך אלפים ש"מ שאין תחומין מה"ת אלא מתחילת תחומ' לסופן באיסור עיי"ש עוד. למדנו מדבריו דכל שלא הלך ברגליו באיסור ל"ה כיצא תוך לתחום ואם רוח הביאו שלא כדרך הלוכו יש לו משם אלפים כיון שלא בא באיסור אולם י"ל דזה הוא רק מה"ת אבל מדרבנן אין לו אלא ד"א רק אם הלך בהיתר או בספינה דוקא דהוי כיושב ברה"י איהו מינח נייח וספינה היא דמסגיא וחצר מהלכת ולא אדם מהלך כלל אבל ברוח נשאו עכ"פ מדרבנן אבד תחומו וראי' לזה דהא בש"ס (דף מ"ה) פריך ולקני שביתה בעבים ומשני מיא בעבים מינד ניידי ומאי פריך הא עכ"פ לא הלכו באיסור וכן אם לא היו עבים נתקשרו מעיו"ט לס"ד דקנו שביתה באוקינוס הי' אסור א"ו דעכ"פ מדרבנן אבדו תחומין בכל אנפי. אבל מה"ת דעת רמב"ן כל שהוא שלא בהילוך רגליו לא הוי הילוך כלל ויש להן עוד תחומין כל ג' פרסאות

ועיין ברוקח (סי' קע"ט) וז"ל בפ' ר"ע בשבת ניתנה תורה לישראל ואמרינן במכילתא מקול הדיבור חזרו לאחריהם י"ב מיל הרי יצאו מתחומן יש לומר הואיל ועננים מקיפים אותם הוי כמחיצות ב"א