אמרי בינה אורח חיים ע

אחת. ולכך שפיר אסור לתלוש נוצות עוף במקום שחיטה ביו"ט אף דבל"ה יעשה מלאכת גוזז לצורך או"נ לאחר שחיטה מ"מ מחיים יש בה תרתי תולדה דקוצר וגוזז ולאחר שחיטה אין בו עוקר דבר מגדולו רק גוזז אולם בכל זה יקשה למה נאסור לו לתלוש לפנות מקום השחיטה ישחוט וישליכנו דאז אין בו מלאכת קוצר רק גוזז וזה בלאו הכי יצטרך לעשות גם לאחר שחיט' וי"ל דדעת ס' היראים דשייך קוצר אף באם אינו צריך לדבר הנקצר

אולם לדעת רמב"ם שכ' להדיא דרק בצריך לעצים יש קוצר וקשה אמאי אסור לתלוש באם לא יצטרך למה שקוצר ותולד' דקוצר יצטרך לעולם לעשות אולם למה שביארנו דזה שצריך לדבר הנקצר הוא רק מטעם דאין בו התיקון מיד בשעת הקלקול והוי כסותר ע"מ לבנות שלא במקומו אבל בקורע בחמתו או על מתו דהתיקון מיד חייב אף בסותר בלבד כיון שמיד בא התיקון ממילא בתולש הנוצות לפנות מקום השחיט' אף אם ישליך הנוצות וא"צ להם מ"מ כיון שהתיקון הוא מיד ע"י התלישה לפנות מקום השחיטה שייך בו תולדה דקוצר ויעבור על תרתי תולדת קוצר וגוזז משא"כ במה שיתלוש לאחר שחיטה לא יהי' רק תולדה דגוזז בלבד

והנה בגוזז דעת רש"י ורמב"ן ור"ן וריב"ש דאף אם הוא לצורך לייפות העור הוי ג"כ מלאכ' הצל"ג והיינו כיון דמלאכת הגזיז' כשנעש' בדבר המחובר הוי כנעשה בכולה המלאכה והריב"ש (סי' שצ"ד) מובא במג"א (סוף סי' ש"ג) כת' דאף דא"צ לשער חייב דדומה לחופר גומא וצריך לגומא דחייב אע"פ שא"צ לעפרה ובס' חיי אדם בנשמת אדם תמה עליו דמה דמיון זה לזה דהתם החיוב משום בנין הגומא והרי צריך לגומא אבל הכא המלאכ' הוא גוזז וכיון דא"צ לשערות הוי מלאכ' שאצל"ג ולא קשה להמבואר בדברי הרא"ה בש"מ ב"ק (דף ל"ד) להוכיח דהיכא דהוי דבר א' כשמתקן חלק ממנו הוי דבר שנעשה בו המלאכה כמו בחופר גומא כן נמי שערות המחוברים כשגוזז ומתקן החלק מן המחובר הוי מלאכה הצל"ג לעולם ועי' חידושי רמב"ן שבת (דף ק"ו) שכת' מילה מלאכה הצל"ג היא דצריך שיהא אדם זה מהול ומהדומה לזה הנוטל צפרניו בהכלי וכן שפמו חייב משום תולדה דגוזז ואע"פ שאינו צריך לגוף הצפרנים והשער מלאכה הצל"ג נקראת וכ' עוד בנוטל שערו וצפרניו בין לתקן גופו וליפות עצמו ובין לצורך השער והגיזה כולה מלאכה הצל"ג היא מפני שהכל דבר א' והנטילה היא המלאכה עי"ש: ולכאורה הא מבואר ברמב"ן בכורות הנ"ל מובא ברא"ש שם דהתולש נוצות קודם שחיטה הוי מלאכה שאצל"ג וצריך לחלק דשם אין התועלת ליפות העור רק לצורך השחיטה אבל היכא דהוי צורך העור אף שא"צ לגיזה חייב ושם אינו ליפות העור רק לפנות מקום לשחיט' שוב ראיתי בס' ס"ט (סקצ"ח) שכ' ג"כ דרמב"ן בכורות אינו חולק על ריב"ש מטעם הנ"ל ושפת אמת בפיו כמו שכתבתי אולם מ"ש שם בנידון דידי' לומר לנכרי לחתוך צפורן לצורך טבילה גם כן לאו צורך יפוי הגוף הוא אלא לצורך טבילה שלא יחוץ הצואה שתחתיו לא נהירא למ"ש דדוקא בתולש מן העוף דליכא שום יפוי להעוף במה שתולש הנוצות אבל בנוטל צפרניו כיון דבע"כ נתיפה בזה הוי פסיק רישי' ודומה להא דתולש עולשין שבת (דף ק"ג) דדוקא בארעא דחברי' דא"צ ליפוי אז הוה לי' משאצ"ל אבל בארעא דידי' אף דא"צ ליפות מ"מ הי' חייב דהוי פס"ר וכמו"ש תוס' ורמב"ן שם א"כ באש' כיון דמ"מ ע"י נטילת הצפורן יש יפוי והוי מלאכ' הצל"ג אף דאין כונת' לכך מ"מ הוי פס"ר דניחא לי' ואף דיש לומר דזה דוקא אם ישראל עושה בעצמו הוי פס"ר דניחא לי' משא"כ באם עושה ע"י נכרי דלי' לא איכפת ותליא בהא דרמ"א (סוף סי' רנ"ג) ובמג"א שם (ס"ק מ"א) ודעת הגר"א ז"ל שם לאסור בכה"ג אף ע"י נכרי ואין כאן מקום בזה

; ודע דשיעור גוזז לחייבו מה"ת שהוא מלא הסיט כפול מבואר תוספתא (פ"ט) ומן התימא על הא"ז הלכות שבת (סי' ס"ג) שכ' בפ' האורג תנן שיעור המלבן והמנפץ כו' והטוה כמלא רוחב הסיט כפול ולא הוזכר במשנה הגוזז מיהו נראה בעיני דשיעור גוזז נמי כדי לארוג מלא רוחב הסיט וכן משמע פירש"י ולא אדע הא מבואר בתוספתא הגוזז מן הבהמה ומן החיה ומן העופות אפילו מן השלח מלא הסיט כפול ה"ז חייב אולם לשיטת רמב"ן והריב"ש דגוזז הוי מלאכה אף אם אינו צריך להגזיזה ג"כ חייב כמו בצפרניים בזה כנראה דל"ב שיעור כמלא הסיט כפול ושיעורא בכ"ש כמו בתולש עולשין (דף ק"ג) דאם ליפות הקרקע כל שהוא וה"נ בנוטל צפרנים או גוזז מן השלח אם הוא ליפות חייב בכ"ש ואפשר דמש"ה לא קתני גוזז במשנה בהדי המלבן והמנפץ והצובע והטווה משום דגוזז הוא לפעמים בכ"ש כשהוא ליפות ואף דגם הטוה יש חלוקין כגון על האורג הא קתני במתניתין ר"פ האורג מחלקותן ובכ"ז כלל בניהן השיעור כמלא רוחב סיט כפול משום דסתם הטוה הוא בשיעור זה. וגם רבי סתם במתניתין (דף ק"ד ע"ב) כתב אות אחת סמוך לכתב קאמר בש"ס מאן תנא אמר רב' בר ר"ה דלא כר"א דאי ר"א האמר אחת על אריג חייב [ובאמת יש לדקדק דלמה להש"ס להוכיח דר"א כמו דחייב אחת על אריג כן מחייב על אות אחת סמוך לכתב הא כן מבואר להדיא מס' ביצה (פ"ד) בתוספתא דר"א מחייב בכתב אף על אות אחד ויש לישב] אבל בגוזז דלא נתנה במתנתין פלוגתא בזה לכך לא כייל רבי בהדייהו גוזז כיון דלאו דוקא שיעור סיט כפול בעינן דאם גוזז כדי ליפות חייב על כ"ש ובא"ז שם הביא לשון הירושלמי גזז סתם מהו נשמעינה מן הדא הוציא דיו אם בקולמס כדי לכתוב שתי אותיות אם להגיה אות אחת ואין לי לפרש עכ"ל וכנראה כונת הירושלמי הוא דדוקא בגוזז לצורך הגיזה אזי בעינן שיעור גדול אבל אם גזז כדי ליפות שיעורו בכ"ש ועיין ש"ס שם הנוטל מלא פי הזוג בשבת חייב וכמה שתים ר"א אומר א' ומודים חכמי' לר"א במלקט לבנות מתוך שחורות שאפי' אחת חייב מבואר להדי' דלא בעינן שיעור כמלא רחב הסיט ובסתם ליפות פליגי ר"א ורבנן ג"כ בשיעורא ובמלקט לבנות משחורות אף לרבנן חייב בכ"ש ועי' תוס' מכות (דף כ') פירוש רשב"ם דאתא דוקא כר"י דמלאכה שאצל"ג חייב וכ"כ הרשב"א שם וזה כדעת התוס' דגוזז בעי דוקא להגזיזה למ"ד דפטור במשאצ"ל וחידוש הוא דכנראה הריטב"א לא יחלוק על הרמב"ן והר"ן וריב"ש דגוזז חייב אף באצל"ג ועיין מג"א (סי' תקכ"ו ס"ק י"א) שכ' מ"ש הרמב"ם דגוזז בין מן החי ובין מן המת מיירי שצריך לשער אבל בא"צ לשער כלל אינו מלאכה לכך כ' הת"ה דגזיזת שער מותר ביו"ט למת דאינו מלאכה כלל וכבר תמה עליו בח"מ הא הרמב"ם פוסק משאצ"ל חייב וביותר דמבואר בהנך פוסקים דגוזז חייב אף אם א"צ להגיזה כשהוא ליפות ובמחצית השקל ביאר כונת המג"א דבגוזז מן המת דחייב הוא מלאכה אם צריך להשער אבל בא"צ ל"ה שם מלאכ' כלל דומה למ"ש המ"מ במצרף וקטימ' קיסם כל שאינו מתכוין אין בו מלאכ' ולא אדע הא עכ"פ מכוין ליפות ולנקות המת בתלישתו וכמ"ש הריב"ש במסרק דהוי פס"ר מה"ט דמכוין ליפות וה"נ מתכוין ליפותו ולנקותו ולמה ל"ה הגיזה מלאכה גם הא הרמב"ן דמתיר לתלוש נוצות העוף ביו"ט לתקן מקום השחיטה כיון דבלא"ה יעשה מלאכה זו אחר שחיטה ואם נאמר דגוזז מן המת וא"צ לשער ל"ה שם מלאכה כלל א"כ אם יגזוז ויתלוש לאחר שחיטה כשאינו צריך לשער לא יעשה שום מלאכה ולמה נתיר לו לעשות קודם שחיטה א"ו דלעולם אף בתולש מן המת שם תליש' וגיזה עליו אף כשא"צ לשער ודברי המג"א באמת תמוהין

ודעת תוס' שבת (דף צ"ד) דר"א דמחייב בנוטל צפרניו ושערו בכלי היינו דסובר כר"י דחייב במשאצ"ל והא דלא פטרינן אף לר"י כמו בקוצר אם א"צ לעצים הוא כמ"ש הר"ן דדוקא בקוצר דעוקר דבר מגידולו הוא דוק' בצריך לאותו דבר משא"כ בגוזז והטעם כמו שכתבתי דבעוקר דבר מגידולו שהוא כמו נטילת נשמה נעשה המלאכה בדבר הנקצר בעי שיהי' צריך לאותו דבר ואף דאם א"צ מ"מ התיקון בא מיד היינו יפוי הגוף מ"מ זה הוי משאצ"ל ואין התיקון יותר חשוב ממה שלא הי' כלל דבזה בכבוי לר"ש פטור רק בסותר על מנת לבנות הואיל דלא אשכחן במשכן שאין מתקן בסתירה זו יותר משלא הי' שם בנין שם מעולם אבל בכבוי לא הי' כבוי במשכן כ"א לעשות פחמין ולהכי לא מחייב ר"ש אלא בכה"ג וכמ"ש תוס' שבת (דף ל"א ע"ב). עכ"פ לר"ש אם לא יש תיקון יותר ממה שהי' אם לא הי' שם כלל אותו דבר הוי שפיר מלאכ' שאצל"ג וראיתי בנשמת אדם שם שעמד בזה דמ"ש בזומר דבעינן דוק' צריך לעצים אף לר"י ובגוזז לא כן וכ' חדשות דדוקא בעצים אבל בשאר דברים לר"י חייב אף בא"צ לדבר הנקצר והוכיח כן מדברי רמב"ם הנ"ל דכ' רק בעצים וצריך לעצים ולא כתב כן באספסתא וסילקא מוכח דוק' בעצים לאו אורחי' בא"צ להם ודבריו הם נגד דברי הר"ן הנ"ל בחידושיו דכל תולדות קוצר צריך שיהיה דוקא בדבר הנצרך וכן משמע פשטות דברי התוס' דהא גם בדישה כתבו כן ולמה נעשה בחנם מחלוקת בין הראשונים במה שמבואר בר"ן להדיא ומה שכ' מדלא נקיט הרמב"ם באספסתא וסילק' וצריך. הרמב"ם נקט לשון הגמר' ודברים אלו מסתמ' הם צרכי מאכל בהמה שחת משא"כ בעצים צריך לפרט בזומר וצריך עצים אבל באמת בכ"מ ל"ה קוצר אלא בצריך לדבר הנקצר וכמ"ש הר"ן וכ"כ להדיא הרב המאירי שם דגם בקוצר שחת שקצירתו צריכה לו לגוף השחת ולהצמחת הנשאר חייב ב' וכן קונב סילקא שהוא בחותך התרדין שיש שם יותר מדאי שנמצא קוצר לצרכו לאכיל' ולתקן הנשאר הרי דכל מקום לא יש קוצר רק אם צריך להנקצר

וראיתי עוד שם במלאכת קוצר דדוקא במה שעיקר כונתו לזמור כדי שיצמיח בזה לא מקרי קוצר אא"כ צריך לעצים אבל אם אין כונתו רק לחתוך עצים מן האילן אף על פי שא"צ לעצים מ"מ חייב משום קוצר וזה ג"כ אין בו סברא וטעם ולהדיא מבואר מדברי הר"ן להיפך דהא בנוטל צפרניו ושערו ושפמו א"צ רק לחתוך ובכ"ז הוכיח הר"ן מזה דאינו חייב משום תולדה דקוצר דג"כ הי' פטור כיון דקוצר ל"ה רק כשהוא צריך לעצים הרי אף דאין כונתו לדבר אחר מ"מ באינו צריך לדבר הנקצר ל"ה קוצר רק בגוזז לא איכפת לן אם צריך לאותו דבר או לא כמ"ש הרמב"ן והר"ן ומה שהביא ראיה ממס' עירובין (דף ק' ע"ב) דפריך הש"ס והא קא נתרי קינסי משמע דבלח חייב אע"פ שא"צ אינו ראי' להמעיין בש"ס שם דשייך גם בזה דתלישה אטו תלישה נגזר ושייך לומר שמא יתלוש וצריך לו עכ"פ דעת תוס' דגם מלאכת גוזז בעי דוקא שיהי' מלאכה הצל"ג: